במקור נכתב על ידי YGH
בעיני לנסות ולומר "ההלכה נקבעה ככה כי *כל יחיד ויחיד במצב כזה* יקרה לו ככה וככה" זו טענה שגויה. מדובר בנסיון ליצור מציאות חברתית ולשמור על סטנדרטים אצל הכפופים להלכה - וכמו בכל מקרה, יש כאלה שאם תוריד את הסייג לא יקרה כלום, יש כאלה שאם תוריד יקרה הרבה, ויש באמצע. הנקודה היא ש(בגבולות מסויימים) לא הכל כפוף לשיקול דעתי האישי, ולשמחתי חברה טובה שלי שאיננה דתית כלל מעולם לא חשבה שההגבלות שיש לי הן בגללה אישית או בגללי אישית, לדוגמה.
כמו שציינתי, גם אם מדובר (לא במקרה לעיל) בדבה שתיראה מושכת בעיני פיל על אלכוהול, איסור הייחוד (למשל) וכמה דברים אחרים יישארו בעינם, באותה מידה בדיוק לו היה מדובר בבר רפאלי. כי הסטנדרט לא תמיד מתכופף לפי הפרט באותו מקום, ובפרט כשלפרט יש אינטרס עצמי משלו. זה פשוט לא רלוונטי: יש כלל, והכלל חל על כלל המערכת.
בנוסף, אגב, יש עוד הבדל קטנצ'יק אחד: האמירה ש'אין הקב"ה מביא על האדם נסיון שאינו יכול לעמוד בו' לא אומרת שאם מישהו נכשל בנסיון, סימן שהקב"ה הכריח אותו להיכשל. זה אומר להיפך: אם נכשלת - אין לך אליבי. ופה מגיעים לעוד נקודה שקשורה: בדרך-כלל, ההלכה מעדיפה אפס כשלונות על 99 שעמדו בנסיון ואחד שלא עמד, ולפעמים מעדיפה לקיים דברי ציטוט שכל שומר מצוות נוהג לומר כל בוקר בתפילה: "ולא תביאני לא לידי נסיון ולא לידי בזיון". מבחינתך, מערכת שבה 80 אחוז ייצאו מחוזקים ו-20 אחוזים ייכשלו היא הצלחה נהדרת, אבל מבחינת ההלכה כשלון הוא כשלון, ואמנם הכוונה איננה לאטום את האדם מהעולם, אבל אין ערך מיוחד בכניסה בכוונה למצב של נסיון כדי לראות אם אתה יכול לעמוד בו. ופה ייחוד הוא דוגמה מצויינת: ייחוד נועד למנוע מצבים מסויימים בין גברים ונשים. ההנחה היא שבציבור גברים ובציבור נשים, אם לא יהיה האיסור הזה, יקרו כך וכך מקרים. ומפני שזה דין ציבורי, לחלוטין לא מעניין אותו עם א' פלוני וב' פלמונית לא יקרה ביניהם כלום - כי הפרט הוא לא הנושא פה, אלא יצירת הנורמה. גם בלי להביא בחשבון שמן-הסתם מי שנכנסה לכמה קצינים בכירים לשעבר ללשכה לא התכוונה לכלום - מספיק צד אחד לצרות - הרי שהנחת היסוד היא שאמנם לא חוכמה שלא יקרה כלום אם אין ייחוד, ויותר חכמה אם יש, אבל השאלה כמה חוכמה פה איננה רלוונטית, כמו השאלה האם ביני לבין פלונית ספציפית יקרה משהו.
ובזה נזכרתי בסיפור שבו (לפני הרבה שנים) אחד סיפר שהוא שאל את שכנו הדתי למה בנותיו לא הולכות לצבא, הרי מה החוכמה שבנותיו יישארו בתולות* כשהן לא צריכות להתמודד, שיילכו לצבא וישמרו על עצמן, זו חוכמה!
"ההלכה", ענה לו אותו שכן, "לא מחפשת חוכמות. היא מחפשת בתולות".
*זה הסיפור. הדוגמה, להבדיל מהפאנצ'ליין, נראתה לי טפשית גם בזמנו, אבל זה הסיפור.
|