27-03-2009, 21:29
|
|
|
חבר מתאריך: 15.10.04
הודעות: 1,404
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי FiReBall שמתחילה ב "'שנור צה''לי'': לוחם פנה לגופים עסקיים - ונענש"
הצבא מספק לחייליו את כל הציוד הדרוש? תסלחו לי על הביטוי, אבל זובי!
גויסנו ב"עופרת יצוקה".
בימחי"ם אכן היה ציוד לחימה נפלא (תוצר של "אשד נחלים") אבל הציוד האישי היה לקוי עד חסר!
לא היה אף מעיל! בעבר בכל קיטבג היה מעיל דובון, לא משנה אם אתה עושה תעסוקה באוגוסט בגבול מצרים. בצו 8 בינואר היו תיקי לאו אבל אף לא מעיל אחד.
לא היה ביגוד חם - לא סוודר, לא גופיות, לא געטקס, לא כובעי צמר, לא כובעי כלב, לא כפפות - כלום!
אז כן, אצלנו ישבו המפל"ג ועשו עבודת קודש בגיוס תרומות מאנשים טובים, חלקם גורמים פרטיים וחלקם תרומות. בסופו של דבר היו לכל חייל גופיות חמות, געטקס, כובע צמר, צווארונים וכפפות. הכל בזכות תרומות.
ראעבק, לכל הגדוד היו 15 שמיכות סקביאס והיינו צריכים לנצל קשרים של מישהו כדי לקבל עוד שמיכות משיבטה!
_____________________________________
"החטיבה אינה מטה ואינה פיקוד ואינה מערכת של חוקים ופקודות.
החטיבה היא קודם כל מאות זוגות רגליים. הרגליים הובילו אל הקרב – אף כי מתוך פחד. הרגליים עמדו ולא ברחו, אף כי כמעט אבדה התקווה. והרגליים צעדו וצעדו וצעדו בעייפות, בגשם ובבוץ, כשלו וצעדו.
ולכל זוג רגליים היה לב, לב שחש בכאב, שהרגיש בעייפות, שנאבק עם הפחד. בלב הזה התחולל הקרב האמיתי, הקרב שהכריע. בלבו של הלוחם הבודד ניצחה החטיבה. זה הסוד אשר שמו "גבעתי"."
שמעון אבידן
מפקד חטיבת "גבעתי", תש"ח
|