 |
26-03-2005, 09:31
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 07.09.02
הודעות: 17,302
|
|
|
הסטודנט הרעבתן
על הסטודנטים, הבונים את עתידם האישי באמצעות האוניברסיטה, לשבת בשקט במגדלי השן, ולהכיר תודה על מה שניתן להם
ראשי אגודות הסטודנטים בישרו לנו כי היום תתקיים "אם כל ההפגנות" כנגד הקיצוצים בתקציב המוסדות להשכלה גבוהה. ברור לכולם (כולל ראשי האגודות עצמם) שלהפגנה הזאת יגיע רק קומץ קטן של סטודנטים, שרובו מורכב מפעילי אגודות הסטודנטים, החרדים יותר לעתידם הפוליטי מאשר לעתידם האקדמי. ההכרזה הבומבסטית שאין מאחוריה כלום היא עדות קטנה אך מובהקת לניתוק ולאטימות של המאבק הזה מכל הקורה במדינה ובחברה בישראל בשנים האחרונות.
מדיניות הריסון והקיצוץ התקציבי שבה נוקטות ממשלות בישראל ובעולם בשנים האחרונות לא פסחה על אף תחום או צורך חיוני. גם בעיצומה של המלחמה בטרור מצאה הממשלה עוז לקצץ באופן ניכר את תקציב הביטחון, תקציבי הרווחה שכה נדרשים לזקנים לחולים ולרעבים קוצצו אף הם באכזריות, ואת המראות הקשים של חולי הסרטן המשוועים לתרופות מצילות חיים שאינן בסל התרופות – כולנו זוכרים בכאב. מאידך, מארגנים הסטודנטים הפגנה כנגד קיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה, העלול לגרום ל"אסונות נוראיים" כגון: צמצום בכמות הספרים שרוכשות האוניברסיטאות, הגדלה בכמות התלמידים בכיתות, הקטנה בכמות שעות התרגול, איחוד מספר חוגים או סגירתם, ועוד קיצוצים דומים בשומן הרווי מאוד שהצטבר באוניברסיטאות.
הגדילו לעשות הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב השרויה במשבר כלכלי, שיצאו להפגין נגד צעדי הייעול המינוריים שנקטה הנהלת המוסד במטרה לצאת מהמשבר. לאחר כארבע שנים של מיתון, שבהן נסגרו עשרות אלפי עסקים ומפעלים, מסרבים הסטודנטים בתל-אביב לסגירתה של אפילו פקולטה אחת מעשרות הפקולטות. לדעתם, אסור חלילה גם לצמצם את מספר אנשי הסגל, למרות שמספר זה הוא הגבוה ביותר ביחס למספר הסטודנטים לעומת כל המוסדות להשכלה גבוהה בישראל. החלופה המוצעת על ידם היא להשאיר את הבעיות ללא כל טיפול, וכמובן לשלוח את ידם לכיס המשותף של אזרחי המדינה, הלא הוא תקציב המדינה.
הסטודנטים כידוע מחו ומוחים גם על שכר הלימוד הגבוה שלהם, ועל רקע תביעה זאת התכנסה ועדת וינוגרד בעבר והחליטה להוריד אותו ב-50% במהלך מספר שנים. שכר הלימוד "הגבוה" הזה (עוד לפני ההפחתה), הוא נמוך עד כדי מחצית מעלות משפחתון לזאטוט בן שנתיים, על אף העלויות הגבוהות מאוד של הפעלה ואחזקה של מוסד אקדמי לעומת משפחתון. בנושא זה עזות המצח של הסטודנטים אינה יודעת שובע.
סטודנט הלומד באוניברסיטה ומסוגל לעבוד ולהשתכר במקביל ללימודיו, וגם זכאי למגוון מלגות – עדיין מרשה לעצמו לדרוש הפחתה בשכר הלימוד הנמוך ממילא. מאידך, במקרים רבים אותו סטודנט מוכן להוציא סכומים ניכרים על קנייה ואחזקת מכונית, ומגרשי החנייה הענקיים ליד האוניברסיטאות יעידו על כך. אכן, לא כל הסטודנטים מחזיקים מכונית, ויש אמנם סטודנטים שאינם מסוגלים לעמוד בעלות שכר הלימוד – אבל חשוב לזכור כי דרישת הסטודנטים להפחתת שכר הלימוד היא לכלל אוכלוסיית התלמידים, ולא לנזקקים בלבד.
חשוב להדגיש כי מדינת ישראל (דהיינו אזרחי ישראל כולם) בנדיבותה הרבה מסבסדת כל שנה את הסטודנטים בישראל בכארבעה מיליארד שקל. סכום זה מופנה רובו ככולו לאוכלוסייה קטנה יחסית של סטודנטים הלומדים באוניברסיטאות, כאשר תלמידי המכללות הפרטיות, המכללות האזוריות והסמינרים למורים (וכמובן כל שאר אזרחי ישראל שאינם לומדים) זוכים לפירורים בלבד מהתקציב הגדול הזה. ברור לכל מי שעיניו בראשו כי המפתח להצלחה כלכלית בשנות האלפיים מצוי בהשכלה ובידע, לכן גם ברור כי הסטודנטים שזכו להתקבל וללמוד באוניברסיטאות הם האוכלוסייה העתידה להשתכר ולהרוויח היטב בעתיד.
אוכלוסיית הסטודנטים היא גם מנוע הצמיחה וההתפתחות העתידית של המדינה כולה, ולכן חשוב לנו כחברה וכמדינה לעזור לה ללמוד ולהשכיל, וכך אכן אנחנו עושים באמצעות סבסוד מוסדות ההשכלה הגבוהה. עם זאת, ניתן לדרוש משכבת עילית זאת, הבונה את עתידה האישי באמצעות הלימודים באוניברסיטאות, לשבת בשקט במגדלי השן האקדמיים שלה, להכיר תודה על מה שניתן לה, לשאת ביחד עם שאר הציבור בעול הגזרות הכלכליות, ולהפסיק לדרוש עוד ועוד.
שלמה אנגל, בוגר מדעי המחשב ופילוסופיה באונ' בר-אילן, ואיש היי-טק
http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-3102,00.html
~ מיותר לציין שאני די מסכים כמעט עם כל מה שהוא כותב כאן.
_____________________________________
חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.
|
|
ראשי
צ'אט
). ארגוני הסטודנטים,
מצב כלאיים
