אקיצר היה לי אחלה חיים - שום מחויבות לשום כלום, הורים שמרשים לי להיות על המחשב כל היום (החל מגיל 15)
אבל, לא חשבתי על דברים עד הסוף!
לא טרחתי לפצח את סוד הוריי, לעמוד על קנקנם
שכחתי קצת מהמנטליות של אנשים אחרים, שכאילו יש אנשים שתופסים את החיים אחרת ועובדים קשה כל יום כי החיים מחייבים אותם ושהם יכולים לבוא לך באבו אבוה אם אתה לא עושה משהו עם עצמך (עובדים סוציאליים ובכלל מנטליות אחרת כזאתי)
כלומר, היו לי חיים טובים ,אבל מה נדפק?
שחוויית האינטרנט שלי לא הייתה עשירה מספיק... וחוץ מזה זה שלא למדתי בכלל באמת עשה אותי מטומטמת לגמרי כמו שאבא שלי הזהיר אותי P= אבל הוא עדיין נתן לי לא ללכת לבית ספר =S
אקיצר הרסתי לעצמי הרבה דברים בחיים =/
אני חושבת מה שהייתי צריכה לעשות זה שפרשתי בגיל 15 (לאחר 9 שנות לימוד מוצלחת כשהאחרונה נסתיימה בהצטיינות - אבל ללא בגרות בכלל) - פשוט להירשם ל4 בגרויות בחורף ו4 בגרויות בקיץ אקסטרני, אבל לא לחרוש לחרוש, אלא לחפש כל מיני תחכומים או לשבת ביני לבין עצמי בערך איזה ממוצע אני רוצה בבגרות... כלומר, ברור שהאידיאל זה בגרות עם ממוצע מעל 100 - אבל ככה סתם בשביל לספק את מעמדי בחברה (?) לצאת עם איזה ממוצע 80+ ככה... שזה אפשרי גם כשלומדים מעט מאוד, נדמה לי, עם קורסי רענון מאיזה מורה או משהו. כלומר משהו שגוזל ממני הכי מעט זמן ומספיק זמן כדי לגלוש באינטרנט כמו אהבלה (ואני אכן בן אדם אהבל).
אקיצר אחרי זה בגיל 16 (שבגיל 16 מה שעשיתי זה להיות באטינטרנט כל היום) במקום זה להתחיל ללמוד באיזה בית ספר לא מחייב לאיזה משהו מטומטם (אמנות אולי) ככה שהולכים רק פעם בשבועיים ושיש שם חבר'ה שטוב לי איתם (כי משמיעה סיפורים מאנשים לא תמיד נופלים בעבודה/לימודים בסביבה שמחבבת אותך - לפעמים גם יש הצקות ילדותיות גם בגיל מתקדם =S)
אקיצר איזה חיים זה, הא?
גיל 15 סיימתי את כל הבגרויות ברמה סבירה.
גיל 16 התחלתי לחייב את עצמי לאיזה משהו מאעפן + רשיון נהיגה.
וחוץ מזה, החיים מושלמים כי יש איזה כת סודית שרצו לצרף אותי אליה...... אבל עכשיו הרסתי לעצמי את החיים, אני עמוק בחרא =( אוף עצוב לי