01-04-2005, 17:02
|
|
|
חבר מתאריך: 10.11.01
הודעות: 9,600
|
|
אתה רוצה את הבדיחה או את המקור? :)
העיקרון של מנהגי אדנות בליל הסדר מקבל פרשנויות מוזרות בעת החדשה (מעבר לבדיחה!).
בעיקר מעניין לראות איך מלח ותבלינים, פעם מוצרי מותרות פר-אקסלנס והיום זמינים וזולים, עיוותו את סימבוליקת האוכל בשבתות וחגים לכלל נוהג מוזר שמנוגד למצוות הרופא/רגישויות הקיבה.
אז אם נחזור לטבילה במי מלח: מלח יקר, מי מלח יש לעשירים על השולחן, טבלנו במי מלח כולנו בני בלינג-בלינג.
ההגדה קוראת לטבילת כרפס (ירק עלים) במי מלח. אז הפרענקים טובלים פטרוזיליה שזה מצויין כהקדמה לארוחה, והאשכנזים הולכים על צנוניות שגם הן סוג של ירק עתיר טעם ופותח תיאבון (וזה מה שהיה בסוף החורף). תפוחי אדמה מבושלים כנראה נכנסו לקאנון בגלל שלא תמיד היו צנוניות (וכי "העם רעב" והפולניות מכל הסוגים חוששות למנת הפחמימות המתעכבת).
ביצים?! כנראה המצאה חדשה. עוד לא מצאתי עדה ש3-4 דורות אחורה טבלה ביצים בתור כרפס (למעשה ראיתי טבילת ביצים רק אצל "עדות" שלא זוכרים מי עשה מה ומתי).
התיאוריות שאספתי/פיתחתי עד כה קשורות באחד מהשניים:
1) "מה זה כרפס?! נו, עדיף שיהיה משהו טעים ובריא אם כבר מחכים כל כך הרבה זמן לאוכל" (וזה מפתיע מכיוון שרוב טובלי הביצים מתחילים לאכול חצי ברכה אח"כ)
2) ביצים נכנסו לתפריט בשנים בהיסטוריה בהן היו מצרך יקר המציאות (ארגו מנהגי אדנות) שבמקרה גם שררו מייד אחרי שחלקים שלמים בעם ישראל איבדו את רצף המסורת.
אח"כ כבר הגיעה הבדיחה הסטנדרטית ובשביל רוב העם זה היה קדוש כמו מדרש רבא במוצ"ש בבית הכנסת של היזדים.
ושיטת כבודו?
|