הודעה זו נכתבה באופן חד פעמי לשם משתמש זה בשם אנונימית בת 16 .
להלן הבעיה שהתבקשנו להעלות :

סבתא שלי היא הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם...תמיד אומרים שסבתא זה כמו אמא, רק בלי החסרונות ובמקרה שלי זה באמת נכון...
באמת, אם יש משהו בעולם הזה שקרוב להיות מושלם- זו סבתא שלי.
הבנאדם הכי אמיתי, הכי אופטימי, הכי חכם, יפה וחמוד שאי פעם הכרתי.
הבעיה היא שבשנים האחרונות (בערך לפני 6-7 שנים) המצב שלה החל להדרדר. היא חולה במספר מחלות קשות שהשילוב בניהן קטלני. אמנם המחלות אינן סופניות (כמו לפעמים סרטן בחלק מהמקרים), אבל הן מפרקות אותה ומדרדרות אותה מיום ליום.
בשנתיים האחרונות המצב ממש הדרדר והיא התחילה להיות סיעודית ממש. היא לא עושה כלום בעצמה וכשאני אומרת כלום אני מתכוונת לזה...החל מהפעולות הפשוטות כמו לאכול, לשתות להתלבש וכו' ועד לעמוד לבד, לשבת וללכת....
גם בגלל המצב שלה היא בערך 3 שנים לא יצאה מהבית יותר רחוק מהגינה שליד הבית שלה, כי אי אפשר להכניס אותה לתוך אוטו ואפילו לרופאים כבר לא לוקחים אותה...

כיוון שהיא האדם שאני הכי אוהבת בעולם המצב ממש כואב לי וקשה לי מאוד להתמודד איתו...אני הייתי איתה כל הזמן וכל המצבים..
מדובר במצבים כמו להאכיל אותה ולנגב לה את האף כשהיא מצוננת ואפילו לקחת אותה לשירותים ולנגב לה ולנקות את הפיפי שהיא הטילה על הריצפה...
זה דברים שאפילו אמא שלי לא יודעת עליהם (סבתא היא אמא של אמא) כי קשה לי לדבר על זה ובמיוחד עם אמא שבטח לה המצב קשה עוד יותר ואני לא רוצה להעמיס עליה...

בזמן האחרון אני לוקחת יותר את סבתא לטייל ואני נמצאת איתה כמעט כל יום משום שהמטפלת שלה נסעה לחופשה לחודש ואין מי שיקח את סבתא לטייל כי סבא לא מסוגל. זה כואב...לפעמים כשהיא קצת מדברת איתי אני מתחילה להבין כמה המצב גרוע...
אתמול למשל לקחתי אותה לטייל וליטפתי אותה ברגל והיא חייכה ושאלתי אותה אם זה מדגדג? והיא אמרה שהיא כבר לא מרגישה...
(לסבתא יש בין השאר מחלת עצבים...) והיא בכלל לא יודעת כמה בכיתי אחרי כן...

בזמן האחרון גם התחלתי להבין שסבתא בעצם לא ממש זוכרת מי אני...ולא יודעת מי אני...וזה הדבר הכי כואב שיש...
אני לא יודעת איך להתמודד עם זה ): ואין לי על מי לדבר עם זה...
כי לאמא קשה גם ככה...ואבא שלי המקסים לא כל כך יודע להתמודד עם מצבים כאלה...כנל האחים שלי שפחות נמצאים עם סבתא לבד ויותר עם שאר המשפחה והם מרגישים פחות את המצב שלה...
דיברתי על זה עם כמה חברים...אבל אף אחד לא יכול באמת להבין..הם תומכים בי ועוזרים לי...
אבל זה עדיין לא עוזר ):

אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה...אני כל הזמן בוכה...ואני רואה אנשים מתרחקים ממני כי אני נהית מוזרה והם לא מבינים...
אני עצובה ועצבנית וכבר לא כיף איתי...
בבקשה תעזרו לי...לפני שאני אאבד גם את סבתא שלי וגם את כל החברים שלי ):

תודה מראש למי שקרא..ולמי שיגיב...

רק רציתי להגיד לך שאת אדם מיוחד מאוד
זה ממש יפה שאת מטפלת ככה בסבתא שלך
מעטים היו נוהגים כמוך ולכן את פשוט צריכה להמשיך להיות
חזקה ולעוזר לסבתא שלך כמה שאת יכולה, אני בטוח שכל
המשפחה שלך מעריכים את מה שאת עושה אפילו אם לא הם
לא אומרים לך את זה ולכן אני ראיתי לנכון לתת לך חיזוק.

תשמעי קודם כל כל הכבוד לך.. באמת אני מחזיק ממך...
בכל מקרה כמה שהמצב קשה צריך להשלים עם זה שהמצב של סבתא לא טוב...
ברגע שתשלימי עם זה תתחילי גם לעכל את זה...
לא רוצה להתחיל לדבר על המצב הרפואי שלה כי אני לא מבין בזה
בכל מקרה תשתדלי כמה שזה קשה להתנהג רגיל ולא להביא את כל זה לחברים.. ושזה לא ישפיע עלייך
וגם אם כן אין סיבה שתתנהגי מוזר
פשוט תוציאי הכל ותספרי להם...
אל תתני לזה להשפיע על איך שאת מתנהגת עם החברים
בכל מקרה תהיי חזקה מותק!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

את חייבת להבין שהגיל משפיע כבר, ושמגיל מסויים זה רק הולך ומחמיר.. זה מקסים שאת מטפלת בה כל כך, זה משבר ואחריו בטוח ישארו איתך החברים הטובים.. ההתנהגות שלך אכפתית וטיבעית אין טעם שתחשבי שאת נהיית מוזרה.

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

ממש מזכיר לי את הסיפור שהיה לסבא שלי, והוא נפטר.

אני מקווה שהמצב של סבתא שלך ישתפר, אני מבינה את ההרגשה שלך יותר מכל אחד אחר.

ממש ריגשת אותי, כל הכבוד שאת עוזרת ככה לסבתא שלך.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.