בס"ד
מאת אברהם הללי עו"ד
לפרשה:https://2009-uploaded.fresh.co.il/2009/05/08/18423110.doc
הַכְּהֻנָּה שֵׁרוּת
הַכֹּהֵן מִשֶׁבֶט לְוִי נוֹעַד לְכָהֵן
זֶה שֵׁרוּת, לֹא כָּבוֹד וּתְהִלָּה
הָאֵל הוּא הַבּוֹחֵן אֶת הַכֹּהֵן
שֶׁהַקְּדֻשָּׁה,תֵהֵא לַכֹּהֵן הִלָּה

הַכֹּהֵן מַנְהִיג הַדּוֹר לְתָמִיד
הוּא דֻּגְמָא וּמוֹפֶת לְיִשְׂרָאֵל
וּכְשֶׁהַמַּנְהִיג סוֹרֵחַ בְּמֵזִיד
מְקוֹמוֹ שׁוּב אֵינֶנּוּ בְּבֵית אֵל

לָכֵן הָאִישׁ שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ מוּם
לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֵל
לֹא יְהֵא בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ מְאוּם
וְלֹא סִרָחוֹן בְּהַנְהֲגָת יִשְׂרָאֵל.


לֹא הָרָשָׁע יַעֲשֶׂה צֶדֶק
שֶׁיַעֲשֶׂה בְּבֵיתוֹ בֶּדֶק
וְיֵהֵא הוּא נֶחֱקַר
עַל לְחִיצַת הָהֶדֶק

נִפְרַדְנוּ מִרְשָעִים לָעַד
עוֹד בְּגֵרוּשׁ סְפָרָד
וְאִם הוּא לֹא זָכַר
זִכְרוֹ וְזִכְרוֹנוֹ יֹאבַד

וְלַשּוֹפֵט מֶסֶר לוֹ נְשַׁלֵּחַ
וְבַקָּשָׁה לֹא נְשַׁטֵּחַ
וְלַתֹּובְעִים בְּנֵי הָגָר נֹאמַר
מֻּקְדַּם לִהְיוֹת שַׂמֵחַ

אַל יִתְהַלֵּל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ
בְּעוֹד מֵהַקֹּשִי בּוֹרֵחַ
וְעוֹשֶׂה דָּבָר עָקָר
וְטוֹעֵן אָנִי הַמְנַצֵּחַ

לְעִנְיָנֶנוּ נֶסַכֵּם הַכָּתוּב
נִלְמַד שׁוּב וָשׁוּב
כִּי לֹא הַכַּוָּנָה עִקָּר
אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה חָשׁוּב

שבת שלום

עוד פרשייה שיש בה היבט מעניין ואקטואלי מצירוף צמדי המילים של הפרשיות

סדר הפרשיות בספר ויקרא יוצר צירופי מילים המרכיבות משפטים שהראשון שבהם, הוא שלושת הפרקים הבאים בסדר, זה אחר זה "אחרי- מות" , "קדושים, ופרשת השבוע "אמור".
הקונוטציה של שלושת הפרשות הללו היא במובן החיובי: "אחרי מות קדושים אמור" דברי שבח על אדם שמת. במילים אחרות - יש לחפש את הטוב שבאדם ואת זה יש להשמיע.

שלא כמו בשלושת הפרשות "אחרי מות" ושתי הפרשות הנמצאות בשכנות ומקדימות אותה "תזריע" ופרשת "מצורע" שעל פי לשון הרע אם מחברים את שלושתן יחד "אחרי מות , תזריע ומצורע" המשמעות היא במובן השלילי של: זורע לשון הרע על אדם , שהוא מצורע ולאחר מותו מנסים לטהר את שמו באמצעות "אחרי קדושים אמור".

במובן האקטואלי: ההיסטוריה שלנו נגועה בחטא זה שבה מוקיעים את האדם "מוציאים את נשמתו לאט לאט" ואחר כל מכים על חטא ומספרים על הקבר בשבחו.