 |
19-05-2009, 23:19
|
|
מנהל צו"ב
|
|
חבר מתאריך: 02.05.02
הודעות: 7,828
|
|
|
|
|
"מכה היא לפעמים חלק אינטגרלי מהמשימה"
הצבא קורא לזה "תשאול". לתפוס פלסטיני, לטלטל, לדחוף. במשפט צבאי חשפו מח"ט כפיר ומג"ד שמשון את שיטות הפעולה בשטחים
רועי שרון | 15/5/2009 22:03
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_comment.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_print.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_write.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/include/img/article_toolbar_send.gif]
"סטירה, לפעמים מכה בעורף או בחזה, לפעמים ברכייה או חניקה לצורך הרגעה היא סבירה. האם יש טבלה שאומרת מה מותר ומה אסור? לא, וגם בלתי ניתן שתהיה". את המשפט הזה אמר בפני בית הדין הצבאי מפקד חטיבת כפיר, אל"מ איתי וירוב, שחשף את אופי פעילות צה"ל מול האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון
.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images//archive/300x225/1/053/857.jpg]
עצורים פלסטינים צילום: אי- פי
מיהו חשוד, איזה אמצעי לחץ מותר להפעיל על חשוד, איפה עובר הגבול בין אלימות לתחקור סביר, מה ההבדל בין קסדה בראש לדחיפה לקיר, מהי לבנת שיבוש, איך משבשים טרור, איך מבדילים בין עובר אורח למעורב בפיגוע, ומה עובר על הלוחמים בתוך בית פלסטיני בשעת לילה מאוחרת.
לכל השאלות הנוגעות לפעילות המבצעית של צה"ל נדרש אל"מ וירוב להשיב. 24 שנה הוא משרת כלוחם, שבע שנים מתוכן כמפקד גזרה ובשנה ושמונה חודשים האחרונים הוא מפקד חטיבת כפיר. את התשובות הוא מיישם מדי לילה יחד עם לוחמיו, ועדותו רהוטה וסדורה.
כל לוחם ששירת בשטחים יבין מיד על מה מדבר וירוב, אבל את התורה כולה נדרש המח"ט להסביר לשופטים בבית הדין הצבאי ביפו. וירוב נקרא לדוכן העדים מטעם ההגנה במשפטו של סגן אדם מלול הנאשם בתקיפת פלסטיני בנסיבות מחמירות.
ללא נוהל קרב מסודר
על פי כתב האישום, "במהלך סיור בכפר קדום, הגיע הכח אל קבוצת צעירים, הורה להם לעמוד בשורה וערך עליהם חיפוש. הנאשם לקח פלסטיני לסמטה ובמהלך תחקור הכה אותו בכאפה". מלול נעצר עד תום ההליכים ולפני כשבוע שוחרר למעצר בית.
אם יזוכה מלול, המשמעות היא אור ירוק מהמערכת המשפטית להפעיל כח כלפי פלסטינים. מעדותו של אלוף משנה וירוב, וכן של מג"ד שמשון היוצא, סגן אלוף שמעון, עולה כי שימוש באלימות כלפי פלסטינים הוא נוהל מוכר, ראוי והכרחי בפעילות הצבא בשטחים.
אם יורשע מלול, המשמעות היא פגיעה מהותית ביכולת צה"ל לסכל ולשבש פיגועי טרור ולעצור מבוקשים. בעוד בצה"ל כולו פועלים החיילים על פי פקודות מסודרות, עד לרמת הפעלת
הממטרות או קיפול שמיכות, המגע עם האוכלוסייה הפלסטינית מתבסס על שיקול דעת של המפקד בשטח ועל ניסיון אישי.
הפער הזה, בין הקירות הסטריליים של בית הדין לסמטאות בכפר פלסטיני, מתברר כבר בראשית דבריו של אל"מ וירוב. "ככלל, לא מתבצע נוהל קרב סדור, ולעתים לא מתבצע נוהל קרב כלל", מעיד וירוב, "תחקור או תשאול זהו עניין של יום ביומו.
"כל חייל בשטח עשוי למצוא את עצמו בסיטואציה שבה הוא מתשאל מקומי. התשאולים מתבצעים באופן שוטף על ידי לוחמים ומפקדים בין אם הוסמכו לכך בקורסים, ובין אם לאו. גם כשאני נמצא בפעילות, ואני נמצא בה הרבה, אני מוצא את עצמי בפעולת תחקור. הימצאות מתשאל מקצועי אינה תנאי לביצוע משימה".
לערער את האיזון
המשימה שאותה נדרש סגן מלול לבצע נקראת שיבוש. "המשימה היא לנסות לערער את האיזון של השכונה, כפר או אתר מסוים, כדי לדלות מידע", מפרש וירוב לבית הדין את אופי הפעולה, "או כדי לגרום לגורם עוין בתוך הכפר לעשות טעויות כתוצאה או כריאקציה לפעולות כוחותינו, ובכך לשבש את דרך פעולתו ולחשוף אותו.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/040/098.jpg]
אסירים ביטחוניים הכלואים בישראל. צילום: יהודה לחיאני
"פעולות השיבוש יכולות לפעול במספר דרגות. הדרגה הראשונה היא כניסה לכפר. ג'יפים דוהרים לכניסה לכפר. לעתים, עצם הכניסה לכפר משבשת את דרכו של האדם הפוגע. הדרך השנייה היא הפעלת אמצעי לחץ, זריקת רימוני הלם, פריצה למספר בתים או מוסדות בתוך הכפר, מעצר של תושבים בתוכו, תפיסת שטחים בגגות וכו'".
מתי אפשר להכריז על שיבוש? וירוב מפרט: "יש מצבים שיכול מפקד החטיבה להנחות על דרך השיבוש, ולעתים זה נתון לשיקול דעתו של המפקד שנמצא בשטח. אני יכול לתת דוגמאות. אחת שבמהלכה נמצא אקדח שלא היה לנו שום מידע על אודותיו, אצל אדם שנבהל מאופן הכניסה של הכוח לכפר וביצע פעולות חשודות שגרמו למעצר.
גם אירוע המחבל בבת עין שרצח את שלמה נתיב ז"ל, לפני כחודש, התבצע כתוצאה מלבנת שיבוש אגרסיבית מאוד, שנכנסה לכפר חירבת-צפא וגרמה לשיבוש נתיב ההימלטות של אדם שראה את המחבל הדוקר".
לחבר את חלקי הפאזל
מטרת "לבנת השיבוש", כפי שמתאר אותה וירוב, היא "הצפת מודיעין שבאה לחשוף פיסות בפאזל המידע כתוצאה משיבוש מהלכיהם של המחבלים. ובפועל, כניסה בשעות לא צפויות בצירים לא צפויים, על מנת לגרום לריאקציה שתוביל לתפיסתם". אל"מ וירוב מדגיש, כי "בכל נקודה ביהודה ושומרון ובכל זמן קיים איום על הלוחמים, החיילים הם מטרה לפיגועים מכל סוג".
סא"ל שמעון מוסיף פרטים: "לבנת שיבוש באה בסיטואציה שאנחנו יודעים על פי מידע מודיעיני שהולך לקרות משהו. אין לנו אפשרות לסכל את זה, אז אנחנו עושים משהו שישבש את הסיפור, עד שנבין מי הבן אדם. כמו כן, אנחנו רוצים להעלות מודיעין כי אין לנו מספיק פרטים. אנחנו נכנסים לתוך כפר או עיר כדי לעשות פעולה מסוימת שאנחנו יודעים שתעלה מודיעין.
"לבנת שיבוש יכולה להיות ברוב המקרים אמצעי לפיזור הפגנות שיוצר אפקט של פיצוצים, אפקט תודעתי שיש פה צבא. בדרך כלל האירועים האלה מעלים מודיעין, אומרים מה זה תרם, מחברים את חלקי הפאזל ומביאים את הפתרון הנכון לסיכול פיגוע".
לשאלת אב בית הדין בנוגע למידת ההיתר להפעלת כוח, מציג וירוב את הוואקום בפקודות הכתובות. "אין פה רצפט קבוע", הוא אומר, "במקומות מסוימים לא רק מותר, אלא זוהי גם חובתו של לוחם לקבל החלטה על ביצוע ירי על מנת להרוג כדי לשבש אירוע.
הפעלת אגרסיביות - דבר שכיח
"כך היה לפני עשרה ימים כשלוחם ירה על מנת להרוג פלסטיני שהשליך בקבוק תבערה לעבר היישוב בית אל. לגבי תשאולים בשטח, צריך להתאים את רמת התחקור והאגרסיביות לרמת האיום ולאופן שבו משרתת האגרסיביות את המשימה עצמה. באירוע שיש בו חשד למחבל חמוש, תופעל אגרסיביות רבה ואלימות כדי להוציא מידע על אודותיו".
האגרסיביות כלפי אזרחים, מאמין וירוב, מסייעת להגיע למעורב בפיגועים עצמו. "בניגוד לאמירות האוניברסליות שלפיהן שופט מעדיף שעשרה נאשמים ייצאו לחופשי ולא יישב זכאי אחד בבית הסוהר, אנחנו נפרוץ לאלף בתים כדי להוציא קלצ'ניקוב אחד.
"גם בעניין הזה חל אותו דין. אנחנו נעכב ונחקור, ונפעיל לחץ פיזי מותאם על כל אדם כדי להגיע למחבל הבודד. בכל אמצעי הלחץ שאנו מפעילים, רובם המכריע מופעל נגד אוכלוסייה שאינה מעורבת. כך המחסומים, כך הסריקות של שכונות שלמות וכך התשאולים של עוברים ושבים ברחוב".
בשלב זה נדרש וירוב לתאר מה כוללים אמצעי הלחץ. "הצמדה לקיר, דחיפה, מכה שאינה פוצעת. אלה הם בהחלט דברים שכיחים בניסיון להגיע לידי מימוש המשימה. את שיקול הדעת יכתיב החשד שמתבצעת פעילות חבלנית או הפרת סדר.
"חיפוש אחרי כתובת יכול להביא להפעלת לחץ על עובר אורח תמים, חיפוש אמצעי לחימה, תחושת איום, על כח על ציר. יש הבדל בין ללכת לכפר שאין בו איום ואתה לא חושד בשום דבר, לבין אם אתה הולך למשימה שהוגדרה לך, שם הפעלת אגרסיביות היא בהחלט דבר שכיח כלפי כל אחד מהתושבים בכפר".
חלק מהמחיר
האם זה כולל גם אלימות פיזית? נשאל המח"ט. "רק כל עוד זה משרת את המשימה. פציעה היא דבר אסור, וכן כל הפעלת אלימות שלא משרתת פעילות ביטחונית הכרחית. האם יש טבלה שאומרת מה מותר ומה אסור? לא, וגם בלתי ניתן שתהיה. אני חושב שיש היתממות בפני בית הדין.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/053/856.jpg]
אסירים פלסטינים צילום: יהודה לחיאני
"אני, כמו כל הקצינים שלי, יצאתי היום ברבע לחמש לפנות בוקר ממעצרים ואני חי את המתרחש בפעולות האלה. יש הבדל בין מה שמוגדר כאלימות, בין השטח לכאן. תשאול הוא פעולה אגרסיבית, יחסית. לפעמים יש צעקה והצמדה לקיר, לפעמים אין מנוס מלטלטל, להצמיד, לדחוף - כשהדבר מחייב. לומר שתשאולים נעשים ללא הפעלת כוח בכלל זו היתממות".
לאורך כל עדותו מדגיש וירוב כי חיילי החטיבה ומפקדיה עוברים סדרות חינוך וימי הסברה בנוגע לרוח צה"ל. "החשש שלי מהידרדרות לאלימות, התעללות, והשפלה שאינה ראויה תמיד עומד מול החשש שלי שלא נצליח וניכשל במשימתנו להגן על אזרחי ישראל.
"אנחנו מחנכים את הלוחמים בקרב מגע לדעת איך לפעול ללא נשק. יש לנו חריגות בעניין הזה", מודה המח"ט, "זה חלק מהמחיר שאנחנו משלמים בהיותנו בתוך הסיטואציה, ואני ממשיך להילחם בזה כל העת".
לא מדע, אומנות
כאפות לפלסטינים, שואלת התובעת, מותר או אסור? "הפעלת אלימות ואגרסיביות שתמנע הסלמת מצב וצורך להשתמש באלימות יותר גדולה, היא לא רק מותרת, היא לעתים חובה. מכה, דחיפה, גם כשהאנשים אינם מעורבים בסיטואציה מבצעית במידה שיכולה לקדם את ביצוע המשימה היא בהחלט דבר אפשרי.
"הלחימה בכלל והגנה בפרט אינן מדע, אלא אמנות. אין בה "נכון ולא נכון" ויכולת לעבוד על פי נוסחה. שיקול הדעת הסובייקטיבי לגבי היכולת להשיג מטרה ולהסיר איום נתון בידי המפקד בשטח, ואנחנו נדרשים לשפוט אותו בדיעבד. ולכן בסיטואציה אחת מכה היא עבירה חמורה, ובסיטואציה שנייה היא חלק אינטגרלי מביצוע המשימה".
הקצין הבכיר מותח ביקורת על הניסיון לקבוע גבולות גזרה בזמן פעילות. "אין פה יכולת להציב מתוך החדר הזה קו גבול. אני עצמי, כחייל, לעתים מחליט שדחיפה או מכה היא אמצעי הכרחי, ולפעמים אני חושב שאפשר למתן. זה שלא נכתבה מעולם נוסחה מתי להרים יד ומתי לא, אומר שכנראה אין יכולת לכך.
"לא בכל מקרה מכה מקדמת, היא יכולה גם להזיק. אתה חי כל הזמן בין הקטבים האלה. השיפוט שלי כמפקד, וגם של בית הדין על פעולות בתוך השטח, צריך להביא בחשבון את הסביבה שבה פועלים לסיכול הפעילות החבלני. אי אפשר לשקול את זה במנותק מכך".
שלום, אני מעורב בפיגוע
וירוב שוב נדרש להביא דוגמאות. הפעם: הפעלת כח שדווקא הביאה לתוצאות מבצעיות מוצלחות. "במיפויים שנעשו בג'ילזון לפני חודש, נוצר חיכוך עם בני הבית. הופעל כח באגרסיביות רבה יותר, ובסיומו של הסיור נמצא מטען צינור בתוך תריס. סביר להניח שאלמלא נמצא המטען, הוא היה מגיע לכאן.
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/300x225/1/053/855.jpg]
אסירים פלסטינים צילום: יהודה לחיאני
"אני חושב שהצורך באלימות בתשאול מסוג זה הוא בהחלט דבר סביר. נגיחות בקסדה הן דבר לא סביר, זה לא ראוי. יש דברים שלא עושים. גם הצורה שבה מופעלת אלימות צריכה להיות ראויה. סטירה, לפעמים מכה בעורף או בחזה במקרים של חיכוך, לפעמים ברכייה או חניקה לצורך הרגעה היא סבירה. נגיחה, לא. אלימות לשם אלימות זה דבר חמור, עבירה. פורקן אגרסיות הוא פעולה לא ראויה".
גם מעדותו של מפקד הגדוד לשעבר, סגן אלוף שמעון, עולה כי המפקדים הבכירים בגדוד ובחטיבה מהווים דוגמה אישית ללוחמים ולמפקדים ומראים שבנסיבות מסוימות מותר להפעיל כח מידתי כלפי חשוד.
"אם תגידו לי שמישהו, כדי להוציא מידע, זורק מישהו על הרצפה, הורג אותו במכות, אני לא מאמין שזה קורה", אומר סא"ל שמעון, "אני יכול להגיד בוודאות שכשאין חשד ספציפי לגבי בן אדם, ואני אדבר איתו כמו שאנחנו מדברים כרגע - לא אקבל כלום.
"אף אחד לא יגיד לי 'שלום, אני מעורב בפיגוע'. כשמתחקרים את האנשים האלה, יכול להיות שמעמידים אותם אל הקיר ושמים עליהם פלנלית או אזיקונים, ויכול להיות - אני סומך על שיקול דעתם של המפקדים - שמישהו נתן סטירה או כאפה כדי לנסות להוציא מידע".
ולפעמים משתמשים בכח
גם באלימות? שואלת התובעת את המג"ד. סא"ל שמעון משיב בחיוב. "בטח. מדובר באנשים עם ראש על הכתפיים, הם לא מתחקרים ילד ולא אישה. אם פלסטיני ירה, החייל חייב לעשות הכל כדי שלא יהיה אזרח שייפגע בגזרה שלו, זו האחריות שלו, כולל סיכון החיים שלו עצמו. זה מה שמצופה ממנו כחייל קרבי. אם צריך להקריב חייל בשביל אזרח, קביל. זו המשימה, ובגלל זה אנחנו שם".
סא"ל שמעון חושף מונח נוסף, "משימת תחקור". "משימת תחקור יכולה להיות בכמה סיטואציות. ברוב הפעולות יש תחקור ויש גם מעצר. במעצר אתה יודע את מי אתה הולך לעצור ולמה. אתה יושב עם השב"כ, בכל מעצר זה ככה.
"יש נסיבות שבהן אין מי שיתחקר. אתה עושה את זה לבד, כי המידע הוא על ירי, הפגנה, כניסה לכפר, ואין איתך מישהו כזה. עושה את זה הכוח שנמצא בשטח".
איך מתבצע התחקור?
"אין תרגולת, אין משהו כתוב. נכנסים פנימה, מדברים עם התושבים, ואם מרגישים אחיזה בחולצה, צעקות, ויש משהו חשוד - לפעמים, כשחיים את השטח זו התחושה - מרגישים שזהו הבן אדם שיכולים להוציא ממנו משהו, ולפעמים, לצורך העניין, משתמשים בכח".
היית מעורב בתחקורים שבהם הופעלה אלימות?
"נכנסנו לבית בשכם. היו לנו מידע לפני כן מי הבן אדם שהולך לבצע פיגוע, באיזה רחוב בירושלים. זה פיגוע באזרחים. אנחנו נכנסים פנימה, בנוכחות בני הבית, כדי לא ליצור פרובוקציה, לפעמים שמים לו יד על הצוואר, לפעמים צועקים עליו, מנסים להגיד לו דברים שיגרמו לו לחשוב שהוא הולך להיות במעצר הרבה זמן.
"לפעמים אתה צריך להפעיל יותר כח, כי אין שליטה על אנשים. במקרים מסוימים, מישהו נותן סטירה או כאפה כשהוא מבין שהוא יכול למצוא משהו בבית. זה יכול לקרות. אני תחקרתי, אני נתתי לו מכה בצוואר, אני הייתי בכח הזה. הבן אדם נעצר והפיגוע נמנע, קורים מקרים כאלה. אבל לפעמים לא מוצאים כלום".
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/890/990.html
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
