23-05-2009, 16:33
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.10.06
הודעות: 448
|
|
מר פלטיאל היקר.
אני אמנם מלש"ב ירוק שמעולם לא ירה בזעם (ודווקא יריתי מקבץ לא רע בגדנ"ע...) או היה אי פעם קרוב מספיק ללחימה על מנת לנסות לברבר בפיו את המילה "לחימה" (שלא לדבר על "לוחם").
אך אתה צודק בטענותיך. ישנם מספיק מומחים בפורום שיכולים להרים את הכפפה ולענות על קושיאתך, ואני סבור שעצם העובדה שלא רק שלא עשו זאת, אלא גררו את האשכול לנושאים אחרים שאינם קשורים אל האשכול בהכרח, טומנת בחובה גסות רוח משל עצמה. ממש בבחינת "הרצחת וגם ירשת?"
כך שאני אנסה לתת פתרון צנוע משלי, אך קח נא בחשבון שאין לי מושג קלוש על מה אני מדבר.
חרף עובדה זאת, שפר עלי מזלי ואני קורא אדוק בפורום, ובפורום זה ממש שמעתי בפעם הראשונה על אחד, שמו קרל פיליפ גוטליב פון קלאוזביץ. שפר עלי מזלי בשנית, וקניתי את ספרו של רוג'ר אשלי לאונרד "מדריך קצר לקלאוזביץ" בדיוק לפני שנסגרה עלי ההוצאה לאור של משהב"ט. ומוצא שהוא תמיד טוב בכדי לחפות על הבורות שלי היא להיתלות באילונות גבוהים, כך כתוב שם בעמוד 59 (ההקדמה עצמה היא 50 עמודים): "...המלחמה היא מעשה אלימות, שמטרתו לאכוף את רצוננו על יריבנו." (בנימה אישית, יש להוסיף כי זוהי ההגדרה המלאה והראשונה של קלאוזביץ למושג "מלחמה", מעין אקסיומה בראשיתית. המשפט היותר מפורסם: "המלחמה היא אינה אלא המשך של המדיניות באמצעים אחרים" אינה טומנת בחובה את מלוא כוונתו של קלאוזביץ למושג "מלחמה", לעניות דעתי).
כך שבהשראתו של קלאוזביץ, אני מאמין כי לוחם הוא אדם המשתמש באלימות כנגד היריב על מנת לבצע את פקודותיו.
כאשר אלימות יכולה לבוא בכל צורה שהיא (פיזית, מילולית, נפשית-פסיכולוגית, כלכלית), היריב הוא כל אדם או מכונה המונע מן הלוחם לבצע את פקודותיו, ופקודותיו של הלוחם נובעות ממקום שבו יש רצון כלשהוא למימוש משהו.
*הערה: במושג "פקודה" אינני מתכוון במובנה הלשוני-טכני גרידא, אלא במושג, בקונצפט העמום המסתרר מאחוריה. בכוונה של מחבר הפקודה בפקודה בכדי לבאר את רצונו לפקודיו. כך שלוחם יכול לבצע לחימה הסותרת את פקודותיו לכאורה, אך עדיין להיות "לוחם" מכיוון שהוא משתמש באלימותו כנגד היריב על מנת לממש את הרצון שבעטיו הלה השתמש באלימות. הפקודה עצמה היא אינה אלא משטח-גבול בין תווך עולם האידיאות או הדימיון של מחבר הפקודה, לבין התווך בה היא נאלצת להתבטא ולהכיל תוכן בכדי שמחבר הפקודה יוכל לתקשר עם פקודיו.
**הערה להערה: אז למה להשתמש במילה "פקודה" ולא "רצון"? זאת מכיוון שבמקרים מסוימים במלחמה, הלוחם נאלץ לבצע דברים כנגד רצונו, בעל כורחו. אך לא נגד רצונו של זה שחיבר את הפקודה, או במילים אחרות זה שהמציא את המטרה של הלחימה.
***הערה שלישית: מה אם מחבר הפקודה, או ממציא מטרת המלחמה, משתמש באלימות על מנת לבצע את פקודותיו? הרי אין הוא יכול לתת פקודות לעצמו! ובכן, זאת הסיבה שהוספתי את ההערה הראשונה, על מנת להסביר שהפקודה היא משטח-גבול ותו לא. כל עוד הלוחם הוא במקרה זה בעל הדרגה הגבוהה ביותר (זה שמחלק פקודות), והוא משתמש באלימות כנגד היריב על מנת לממש את רצונו, הרי גם הוא לוחם.
כך שבאופן הכי כללי שניתן, לוחם הוא הוא אדם המשתמש באלימות כנגד היריב על מנת לממש את "הרצון".
כאשר הרצון הוא הסיבה שבעטיה זה התחיל להשתמש באלימות. אין על קלאוזביץ!
אך עכשיו כשאני חושב על זה, אני סבור שניתן לוותר על צמד המילים "כנגד היריב". הרי כאשר מפקד נאלץ לצעוק על חייליו בכדי לדרבנם (אלימות מילולית) לבצע את הרצון, הרי זהו חלק מן הלחימה.
בסופו של יום, זה פשוט מעיד על עומק הבורות והטמטום שלי. הכי טוב היה פשוט מאוד להעתיק את ההגדרה של קלאוזביץ ובמקום "מלחמה" להכניס "לוחם", ולשנות מעט את הדיקדוק:
הלוחם הוא אדם המשתמש באלימות בכדי לממש את הרצון.
מעבר לזאת מר פלטיאל, קבל נא את התנצלותי, אך אין בידי הגדרה מילונית למושג "לוחם" על פי צה"ל. אך אם אינני טועה (ויכול להיות שאני טועה) ישנו ספר שהוזכר פעם בפורום בשם "מילון צה"ל" ואולי בו יש הגדרה העשויה לעילא ולעילא למושג "לוחם" על פי צה"ל.
(עריכה: וואו... זאת הייתה חתיכת חפירה, אפילו בשבילי).
_____________________________________
"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.
נערך לאחרונה ע"י Shavit69 בתאריך 23-05-2009 בשעה 16:38.
|