ערב טוב,

בתחילת כל חודש, ייפתח אתגר כתיבה.כל חודש, תוצג לכם מילה, ביטוי, ציטוט או תמונה, והמטרה שלכם היא לכתוב משהו שקשור למה שהוצג. כמו כן, קיימת האופציה שהציעה מריאל: ניתן גם להוסיף חומרים כתובים של יוצרים אחרים הקשורים לאתגר אך אלה לא ייחשבו כיצירה מקורית של המפרסם (ברור מאליו, לא?). הרעיון הוא להוסיף עוד קצת מוזה לאשכול .

חוקים, פרסים והערות:
- כל משתמש יכול להעלות כמה יצירות שהוא רוצה, ולקבל עליהם תגובות, אבל כשהאתגר יסתיים חובה לבחור רק יצירה אחת שתיכנס לסקר שבו ניבחר את היצירה המנצחת של החודש (אם הועלו שתי יצירות ומעלה, והמשתמש לא בחר את היצירה שהוא רצה שתעלה לסקר, היצירה הראשונה שלו באשכול תעלה).

- המנצח/ת י/תקבל צל"ש בפורום למשך חודש שלם, עד שיוכתר מנצח חדש באתגר הבא!
שיהיה לכולם בהצלחה!

לרגל הקיץ-

חום (Heat, לא הצבע)

קיץ וחם

הארץ נמה תחת שמיכת עלי זהב
שמש תפרה לה בדרכה מערב
שקט ושלווה עטופים בשרב
הקיץ שב...

שמיים עירומים חשופים לרוח
חום כבד והאויר מתוח
גשם עזב עולם שכוח
זמן לנוח...

שמש מסנוורת ואין מסתכל
מוסיף ושותה ושוב מתבטל
חושב וכמעט מתבלבל
חום מהתל...

אדם מתאוורר אך בשנית שוב מזיע
האויר סמיך ומתחיל להשפיע
כסא ממגנט וכל צעד מרתיע
הקיץ הגיע...

אהבתי!

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.

קליל ונעים כרוח קיץ קרירה .

התעוררתי בבוקר מלא בזיעה
לא,זה לא חלום בלהות אלא מציאות עגומה
החזאי בטלוויזיה מדבר על דברים שמזמן לא רצינו לשמוע
עומס חום,שרב כבד
סתם יום של חול (ואובך)
צריך לעבוד,צריך ללמוד
המזגן נראה כמו חלום
מסתכלים על השעון והזמן לא זז
אבל מזל ששלמה ארצי טורח להזכיר שיש דברים גרועים יותר
שחום יולי אוגוסט אז היה כבד מאד
אולי אתיז על עצמי קצת מים ואתרענן?
השתגעת? החבר הדמיוני שלי מזדעק
לא שמעת שבר רפאלי ונינט לא מרשות לבזבז מים?
אז נסבול בשקט
מזל שעוד 4 חודשים נחוש הקלה בעומס החום

התגעגענו .

כמו תמיד- שירים שקולעים בול למצב. עכשיו השאלה איך נעביר את ארבעת חודשי החום? (מתחת למזגן סביר להניח).

אוהבת אותך
בין רגליי
לוחשת.

כבר לא מצליחה להחזיק
בקירות, בסדינים,
בעצמי.
מרימה ראשך לרגע,
רטובה וחושקת,
מחייכת וחוזרת.
רגליי נמסות
לאגלי זיעה
המציפים את מצחי.

בין רגליי,
לרגע,
לא קיים דבר
מלבדנו.
שפתיי גונחות
אהבה.

*שופך על עצמי מים קרים*

*שופך על עצמי....*

אכין לך נעליים מבטון
ואשלח אותך לטבול בים התיכון .

חם חם, אבל תמיד יש מזגן
שביגללו אתה תמיד קופא בכיתה,
והינה מגיע החופש הגדול, לצאת למחנה קיץ בצופים ותמיד לבלות.
לישון עד מאוחר, כל יום הולכים לים ונוסעים לאילת.

(פחחח...יצא גרוע...אין לי מושג בכתיבה DX)

לא צריך מושג בכתיבה, צריך חשיבה בה.
למשל הקטע הזה- אני די בטוח שאת לא באמת ישבת שעה וחשבת על מה המסר, איך את רוצה להעביר אותו ואיזה מצב תתארי בשביל זה, הלא כן? בשביל לכתוב כל שצריך זה להשקיע קצת זמן ומחשבה וכבר מקבלים תוצאות .

נכון, טעות שלי. זה באמת שיר של 5 דקות... ^_^"

עוד רגע אחד של צל,
עוד דקה אחת של חסד קר,
עוד יום אחד של אהבה עיוורת.

אך הוא לא יעצור,
אין לבו קשוב לרצון האחר;
כבשן בטנו,
רגליו קוצים
ידיו חונקות את החיים.

האשליות בורחות לחפש צל,
מחסה מפני עיניו רושפות האש,
שבהשפעתן נופל כל מקסם שווא.

והוא מחפש אותן
בסדקים וערוצי נחלים יבשים.
מלחמה קדושה-
לא קרירות,
לא תקווה,
רק כבשן האור של האמת הנוראה.

גם אני נמלטתי להרי בטון ומתכת,
אנדרטות בהן אין מקום לעולם שבחוץ
ובהן שולטת ממלכת אשליות האדם.

אך הוא מצא אותי
מבעד למסך המתכת.
טלפיו שסעו את העולם-
בוערות באש,
קודחות מחום,
תלשו אותי מן המקום.

כקיסם שבר אותי,
ריסק אותי על פני עולם האמת;
לא יותר אשלית חום, לא יותר אשלית קרבה.

לא יודעת עד כמה זה קשור, סתם קטע קצר וישן שלי.




עונות



אף פעם לא הצלחתי להחליט איזה עונה אני אוהבת יותר.. האם זה

הקיץ? שחם כל כך.. לפעמיים אני מסוגלת פשוט לשבת בחדר מול

הטלוויזיה עם כוס מלאה בקרח ופשוט לבלוס אותו עד שהוא נגמר..

ומה אז? אז.. מביאים עוד קרח בכוס חדשה! אני מאוד אוהבת

ללכת לים.. לצפות בגלים מתנפצים על החול.. לראות את הקצף של

סוף הגל,לאסוף כמה צדפים... להשתזף קצת..

ומה עם הבריכה? לפעמיים ב8 בבוקר הייתי מתייצבת בבריכה

שבמושבי ועושה איזה 80 בריכות עד שהיה נגמר לי הכוח והייתי

מסריחה כבר מכלור..

אבל לפעמיים החום הוא בלתי נסבל!!! הוא גורם לבגדים להידבק

לגוף, לריח מגעיל של זיעה ולצורך של דאודורנט

בכמויות מסחריות..

וספורט? אני כל כך אוהבת לרוץ, זה גורם לי לשכוח מהכל, רק אני

והריצה, ביום מלא עצבים.. פשוט לרוץ, במשך חצי שעה, שעה,

לפעמיים שעתיים.. איך אוכל לרוץ בחום כזה??

והחורף? למה לא החורף? אני מאוד אוהבת לצפות בטיפות הקטנות

על השמשה.. לעקוב אחריהן עם אצבעי עד שהן נופלות במהירות

למטה.. ומשאירות שובל של טיפות קטנות מהן, שאחר כך הופך לטיפה

קטנה חדשה. ומה עם האוויר הנקי של הבוקר? אחרי שכל הלילה היה

גשם, מגיע האוויר הנקי של הבוקר שבו כיף לרוץ שעות ולפתוח

חלון על הבוקר ולנשום את האוויר עמוק לתוך הריאות, להרגיש

מסוחררת מרוב חמצן בגוף. אבל גשם? גשם זה לא בשבילי, קור.. כל

כך לא אוהבת את הטיפות המעצבנות על הגוף שלי, כאלה שלא משנה

כמה שכבות אלבש יחדרו מתחת לבגדים, מתחת לכל השכבות ויצננו

בטירוף את הגוף שלי, ויגרמו לי להסתובב שבועות עם נייר טואלט

בתיק בגלל החולי שתקף אותי פתאום.

ובכלל, ההרגשה הדביקה של הגשם בגוף, ללכת עם מטריה ולך תדע

איפה אתה תוקע אותה בכל חור שאתה מגיע אליו..

אני יוצאת החוצה, מכניסה אוויר עמוק לתוך הריאות... אופס, עף

לי עלה לפנים.. חוצפן קטן..

לא קר ולא חם בחוץ, אין גשם ואין חמסין.. אני לא עם סוודר ולא

עם חולצה קצרה, אני עם חולצת טרנינג שעוטפת בחמימות אבל

בקרירות מסוימת את הגוף שלי, השיער מפוזר והרוח שוטפת את פניי

בנעימות.. כן, עכשיו אני בטוחה.. אני אוהבת את הסתיו.



ולפעמיים, כשאני יוצאת לטיול בטבע, אני אוהבת גם את האביב...

החום הוא תמיד התירוץ הקבוע שלי. התירוץ ללמה קורים דברים. זה התירוץ שהכי מרגיע אותי. כל פעם אני מבולבלת. מחפשת נואשות את הסיבה למצבי. אם אין פתרון, אז לפחות שאדע את הסיבה. ואז זה בא כרוח משיבת נפש בחום הכבד הזה: זה בגלל מזג האוויר.

רגע אחד אני חושבת שכן, רגע אחד לא, מחפשת אישור ומנפיקה אותי לעצמי שזו אכן הסיבה.

האמנם? האמנם זה מזג האוויר? מאוד מרגיע אותי לדעת שזה אכן מזג האוויר – עובדה יש מומחים שאמרו זאת. אני אפילו יודעת את זה על בשרי, אבל בשנים האחרונות אני יותר מבובלבלת. אולי זה לא כך? אולי זה לא מזג האוויר? האמת שאני הייתי מבולבלת כבר קודם וקולות דקים של ספקות עלו לי כבר לפני הרבה שנים, אבל השתקתי אותם. היה לי נוח עם התירוץ הזה של החום. נרגעתי כשמצאתי משהו מוחשי שאשם בצרותי. נרגעתי כשידעתי שלא אני היא הסיבה, אלא גורם חיצוני, שלא תלוי בי. גורם שהטבע נתן והוא יעבור, ואיתו יחלפו גם צרותי.

אבל צרותי לא חלפו. באין פתרון ובאין התקדמות אני נסוגה לניסיון לדעת למה. למה, אלהים, למה? מה עשיתי? מה עלי לעשות? מה אני עושה לא בסדר? איך עלי לתקן? תדריך אותי איך עלי להתקדם, תגיד משהו, תסמן משהו, תרגום לכל העסק הזה לפחות להשתפר!

באין מענה ובאין שיפור, מרגיע אותי לחזור לתירוץ הקבוע שלי – זה בגלל החום. זה בגלל מזג האוויר.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...

במעלה גרם מדרגות צר, מקרר לא מקורר, נח לו על גב שעיר וחגורת סבלים המזדקנת,

וחם. חם מאוד

על גומחת חול חם ילדים רצים כי סתם, חולצתם ככובע קשורה באדיקות
ונהר של אנרגיה שזורם בפשטות, וזכרון אחד נמוג של אפיזודת חיים אחרת..

וחם. חם מאוד

ועל ספספל די אומלל עם מניפות שלל, רובצות ארבע זקנות, אך בחיי שהם נראות כמו שמונה

וחם. חם מאוד

ופיח התנועה, ושכנה שלא עונה, לצווחות של בנה שתוריד לו שניצל לשכונה, וחתול עיף שמלקק את מבושיו

וחם. חם מאוד

סוף סוף מצאתי את המוזה לסדר איזה שיר, בעיקר זה שיר ישן שפרסמתי פה פעם, אבל עכשיו ערכתי אותו, מקווה שהוא עונה על דרישות האתגר,וגם כן על דרישות שיר טוב .

אז להנאתכם:

דמעות האהבה

דמעות לוהטים חיתכו את פלגי פניה,
דמעות של אש,זלגו מעיניה,
מפלחות את מה שבדרכן,
הורסות את מיצרן.


בירדן למטה, בערו למגע שדיה,
אש אכזרית, להוטה,
עצב ייאוש ובגידה.


ונואשות היא מנסה,
גובשת את יצרה,
מונעת עוד דמעה,
מונעת אחרת מלזלוג.

בסוף היא התמוטטה,
והיא עמדה שם, ובכתה.
נמסה בדמעותיה,
נמסה בחום, בלהט,
של האהבה.


-------------


[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://static.open.salon.com/files/fire11243701859.jpg]




שיהיה לכולם יום נעים,
שלכם אמיל.

תודה לכל מי שהשתתף, עכשיו הגיע הזמן לבחור!