 |
08-06-2009, 02:47
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,222
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי chatulim שמתחילה ב "עוד מדינה בארה"ב אישרה נישואי זוגות חד-מיניים"
קודם כל סליחה על התגובה המאוחרת כל כך.
כבר מזמן רציתי לכתוב משהו על המאבק המישפטי לשוויון זכויות בכלל ונישואין בפרט של הקהיליה ההומוסקסואלית בארה"ב. המאבק הזה מאפשר הצצה לתפקיד החשוב כל כך שממלא ביה"מ העליון בארה"ב בעיצוב החברה האמריקאית והאשכול המיותם משהו שפתחת פה הוא הזדמנות בשבילי לכתוב מעט על הנושא.
מאז שנות התישעים זכו התומכים בזכויות נישואים להומוסקסואלים בשני ניצחונות חשובים בביה"מ העליון;
ברומר נגד אוונס, 1996, דחה ביה"מ תיקון לחוקת מדינת קולורדו שאסר על עיריות להוציא צוים שיגנו על הומוסקסואלים מפני אפליה הנובעת מהעדפותיהם המיניות. חשוב לציין שבהחלטה שהיתה ברוב של שישה כנגד שלושה תמכו, לבד מחברי האגף הליברלי של ביה"מ גם השופטים סנדרה דיי או'קונור (מינוי של הנשיא רייגן שפרשה בינתיים) ואנטוני קנדי, גם הוא מינוי של רייגן שגם כתב את דעת הרוב. או'קונור וקנדי חשובים בעניין הזה יותר מג'והן פול סטיוונס, רות' באדר גינזבורג, דיויד סאוטר וסטיבן בראייר כי בעוד ארבעת האחרונים הם ליברלים הרי שאו'קונור וקנדי הם אנשי האגף הימני (המתון) והצבעתם מוכיחה, לא בפעם הראשונה וגם לא בפעם האחרונה, שקווי הויכוח אינם תואמים במדויק את קווי הויכוח הליבראלי/שמרני הרגילים. (נציגי הימין העמוק בביה"מ, סקליה, תומאס ומי שהיה באותם הימים נשיא ביה"מ וניפטר מאז, וויליאם ראנקוויסט נותרו בילתי מורשמים, את דעת המיעוט כתב סקליה).
חשוב יותר הוא מיקרה לורנס נגד טקסס, 2003 בו ביטל ביה"מ חוק טקסני שהפך יחסי מין הומוסקסואלים לבילתי חוקיים. שוב היתה זו החלטה שנתקבלה ברוב של שישה כנגד שלושה והתפלגות השופטים היתה זהה לרומר נגד אוונס רק שבמיקרה הזה ביה"מ הפך על פניו תקדים שלו עצמו שניקבע ב1986 בבאורס נגד הארדוויק. דעת הרוב, שניכתבה שוב ע"י קנדי, עוסקת ברובה בסתירת באורס והקביעה שם שרוב התרבות המערבית ברוב ההיסטוריה התנגדה ליחסים הומוסקסואלים (קנדי משתמש, בין השאר, בהחלטה של בית הדין האירופי לזכויות אדם מ1981, החלטה שהפכה יחסים כאלו לחוקיים בצפון אירלנד ומכאן, שוב, אנו למדים שהויכוח גם חוצה גבולות מדיניים). לורנס נגד טקסס ביטל חוקים האוסרים יחסים הומוסקסואלים לא רק בטקסס אלא גם ב12 מדינות נוספות.
החלטה נוספת של ביה"מ שמצדדי נישואי עליזים מציינים כמסייעת לעניינם היא ורג'יניה נגד לווינג, 1967, החלטה שעל פניו אין לה דבר עם הומוסקסואלים ושהגדירה כל הגבלת נישואים על רקע גיזעי כנוגדת את חוקת ארה"ב. למעשה קובעת ההחלטה כי כל אדם יכול להינשא לכל מי שהוא או היא חפצים וההשלכה מכאן על נישואים חד מיניים ברורה.
במקביל לניצחון בניו המפשייר ספגו מצדדי נישואים חד מיניים תבוסה בקליפורניה כשהצעה 8 שמוסיפה סעיף לחוקת קליפורניה שאומר שהמדינה מכירה בנישואים אך ורק בין גבר לאישה עברה ברוב של יותר מ52% כנגד מעט פחות מ48%.
עכשיו, ובניגוד לדעתם של רבים מפעילי זכויות ההומוסקסואלים קוראים שני עורכי דין אמריקאים בכירים תגר על חוקיות הצעה 8. השניים הם דיויד בויס וטד אולסון. זה כבר צירוף מעניין מאוד כי השניים הללו נפגשו כבר פעם בביה"מ העליון, בגור נגד בוש, ההחלטה שנתנה ב2000 את הנשיאות לג'ורג' וו בוש רק שאז הם היו משני צידי המיתרס כשבויס מייצג את אל גור ואוסון מייצג את ג'ורג' בוש.
התפקיד של אולסון במיקרה הזה חשוב במיוחד. אולסון, עו"ד בכיר בממשלי בוש ורייגן (ושהיה הSolicitor General הראשון של ממשל בוש, העו"ד האחראי לטעון את טיעוני הממשלה בפני ביה"מ העליון) מגיע ממרכז המיינסטרים הרפובליקני, לא בדיוק קרקע אוהדת לזכויות לעליזים. למעשה נישואים הומוסקסואלים הם כל כך רחוקים מהזרם המרכזי בארה"ב שלא רק מועמדים רפובליקנים אלא גם ביידן ואובמה, לפחות האחרון הוא ממיצגי הזרם היותר ליברלי במפלגה הדמוקרטית, לא היתה להם שום בעיה להצהיר על התנגדות לנישואים חד מיניים (כולם ציינו איחוד אזרחי כחלופה הולמת).
לא כולם אוהבים את ההחלטה של בויס ואולסון לקרוא תגר על הצעה שמונה בביה"מ הפדראלי. פעילים רבים חוששים שההרכב הנוכחי שנותן רוב ברור לשמרנים הוא לא הרכב נח לעניין זכויות ההומוסקסואלים. החשש הוא שכישלון במיקרה הזה יגרור דחייה של שנים רבות בהכרה ארצית של זכות העליזים להינשא. הגישה השלטת היא של מאבק מדינה מדינה בתקווה שבסופו של דבר תווצר מאסה קריטית שתביא להכרעה ברורה בדעת הקהל האמריקאית. הנסיון מלמד שביה"מ העליון נירתע בד"כ מלהוביל בהחלטות שחורגות בהרבה מהקונצנזוס החברתי בארה"ב.
המקרה של אולסון ובויס עלול גם להתמוטט אם יצליחו פעילי זכויות שהבטיחו לקרוא תגר על הצעה שמונה כבר בבחירות הקרובות ב2010. הצלחה במיקרה הזה תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי המיקרה.
מעניין במיוחד מה שיש לאולסון להגיד על כל מעורבותו במיקרה;
"אנחנו מקוים להראות שעניינים של הגינות אנושית, זכויות אדם, זכויות פרט, הגינות, הליך נאות, ושוויון זכויות - בשם אלוהים, אלו לא נושאים ליבראלים או שמרנים... הנושא הזה הוא לא דבר שצריך להפריד בינינו. זה צריך לאחד אותנו. כבוד לחרויות פרט זה חלק חיוני בלהיות שמרן." (הדגשות שלי).
המקור באנגלית:
"But we do hope to make the point that on matters of human decency, human rights, individual rights, fairness, due process and equal rights - for God's sake, these are not liberal or conservative issues... This issue is not something that should be tearing us apart. It should be bringing us together. A respect for individual liberties is an essential part of being conservative."
לדעתי הדברים שאולסון אומר חשובים בעניינים שגולשים הרבה מעבר לעניין הנישואים החד ממיניים וכדאי שכל שמרן באשר הוא יזכור וישמור את הדברים הללו. אין שום סיבה שהשמרנים בארה"ב והמפלגה הרפובליקנית יהפכו לקריקטורה הדתית לה הם גלשו בשמונת שנות ממשל בוש.
הערת צד לסיום;
ההגינות האינטלקטואלית מחייבת אותי להבהיר את עמדתי בעניין הנדון וזו כדלקמן;
העדפות מיניות בין שני מבוגרים בהסכמה הדדית וכל עוד הדברים נעשים באחריות הן עניין פרטי ואל לה לחברה להתערב. ֿֿכל אדם בוגר ואחראי למעשיו צריך להיות מסוגל להתחתן עם בוגר נוסף, בהסכמה, לפי ראות עיניו/עיניה ללא כל הגבלת גזע, לאום, מין, אמונה וכו' וכו'. כול הגבלה נוספת היא בילתי סבירה בעיני.
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
נערך לאחרונה ע"י hamora בתאריך 08-06-2009 בשעה 02:56.
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
