אשכול ייסורים לכבוד הרגל שלי, שמעדה במדרגות בעת מבצע מסוכן למציאת שמלה יפה לטקס הסיום מחר
למען אלו שחרפו נפשם במעלה מדרגות השיש ללא פסים כאלה מחוספסים בסוף למניעת החלקה... לסנדל שאכזב, החליק ומעד. ולברך הנפוחה והכחולה.
מיני מערכונים ושירים על כמה שהחיים כואבים, יתקבלו בברכה.
לברך, שלום.
(ועכשיו אני עם שקית של שעועית ירוקה, מורידה את הנפיחות, צולעת ברחבי הבית. זה בסדר זה? )
עריכה: מתן, יא חצוף. קודם כל, לולא אני, לא היית נזכר בשריד הפרה היסטורי הזה... שנית.. זה ממש לא בסדר להעתיק לי אשכולות בפורומים שאני עוד לא יכולה לכתוב בהם!! ושתחשוב על מה שעשית!!
עריכה2: טוב נו, אסלח לך כי פרסמת את האשכול הנבחר שביקשתי
לא די שיידע מפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו את מסירות-הנפש שתלכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם-אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך.
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי Scattered mind שמתחילה ב "כבר ממזמן טענתי שעדיף לחיות..."
אבל היא הייתה מתה משפעת פשוטה
_____________________________________
לא די שיידע מפקד את מלאכתו. עליו להיות אוהב את האדם, שחיי הפקוד שלו יהיו יקרים לו והחייל שנשלח אליו יהיה יקר לו, שיאהב אותו. רק מפקד כזה ימצא בפקודיו את מסירות-הנפש שתלכם לכל אשר ישלח אותם. אם המפקדים יעוררו את האמון, את הדבקות ואת האהבה בחיילים שלהם-אזי תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי המפקדים הראויים לכך.