12-07-2009, 19:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 12.06.09
הודעות: 511
|
|
השרשור הזה מעניין בייחוד לאור העובדה שהוא נכתב מספר חודשים לפני עופרת יצוקה ודי חזה את המציאות.
בשורה התחתונה:
מדינה/ישות שאינה חתומה על אמנות ז'נבה (למשל חמאסטן ברצועת עזה וגם הרשות הפלסטינית), אינה מוגנת על ידן וזאת ע"פ הכתוב ברורות באמנות.
מדינה החתומה, אך תוקפת מדינה אחרת, התוקפן אינו מוגן ע"י האמנה.
צד המוגן ע"י האמנה, אך עושה שימוש מלחמתי מתוך מקומות המוגדרים כמוגנים ע"י האמנה (למשל בתי ספר, בתי חולים, מסגדים וכו'), מקומות אלו מאבדים את הגנת האמנה וניתן להשיב לעברם אש.
השבת האש היא נקודתית לעבר מקורות הירי ולא לעבר שכונה או עיר בצורה כללית. מאחר והאמנות נכתבו מייד אחרי מלחמת העולם (1949 למשל) ברור שלא היו אז פצצות חכמות ונשק מונחה, כך שירי תותחים ארטילרי בהחלט רלוונטי.
בשורה שאחרי התחתונה - אם יורים עלינו - יש להשיב בעוצמה רבה בנשק חוקי עד שהצד השני יאבד את החשק להילחם. כשהמחיר יהיה גבוה מהרווח הם יפסיקו.
המלחמה היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים. המטרה הדיפלומטית היא הפסקת המלחמה והשגת שלום. אם התגובה הצבאית קשה מספיק כדי שהצד השני לא ירצה להילחם - מטרת המלחמה הושגה.
מוזכרים בתגובות מדי פעם פעולות שנקטו מדינות חתומות בניגוד לאמנות - טורקיה בכורדים, ארה"ב ובריטניה בעיראק, רוסיה באפגניסטאן ומקרים אחרים. העובדה שמדינות אלו הפרו ביודעין את האמנות לא מהווה תירוץ למדינה אחרת (גם ישראל) להפר את האמנות. מצד שני, כאשר הצד שנלחם בנו מפר את האמנות - הוא משחרר אותנו מיידית מחובת העמידה באמנות. זה עקרון בסיסי הכתוב באמנה ויש בו הרבה הגיון. לא ייתכן שרק צד אחד בעימות יהיה כבול ע"י סייגים של אמנות מלחמה בעוד הצד השני משוחרר מהן (בין אם חתום על האמנה ובין אם לא). מדינה תמיד יכולה להחליט שלמרות שהצד שתקף אותה, פועל מחוץ לאמנה ונגד החוק הבינ"ל, היא לא תנצל את הזכות המוקנית לה באמנה להשתחרר ממגבלותיה, אלא תמשיך לפעול עם כל הסייגים ברמה מוסרית גבוהה יותר.
אני לא מכיר מדינות אחרות שבחרו בדרך זו חוץ מישראל ברוב העימותים והמלחמות שנכפו עלינו.
מישהו מכיר דוגמאות? |
ראשי
צ'אט
A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph
מצב כלאיים
