|
היי, עצוב לי קצת, ורציתי לשתף...
קראתי בפורום הזה כמה פעמים, אומנם לא היה לי יותר מדי מה לכתוב, אבל ראיתי שיש אנשים נחמדים וזה נראה לי מקום טוב לפרוק קצת את ההרגשה. זה יהיה ארוך, מקווה שלא מדי.. 
אז היי, קודם כל אני שיר, בת 20. הייתי במערכת יחסים עד לפני כמה ימים עם בחור, שנמשכה קרוב ל4 חודשים.
אני מסורתית, הוא חילוני. אני 20 וחצי ליתק דיוק, הוא חודש הבא 29. אני גרה במרכז, הוא גר בצפון.
אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם...
הבעיה העיקרית הייתה אבא שלי. הוא דתי, ובן אדם קשה, מדור ישן. ידעתי שאם אביא לו בחור שגדול ממני כמעט בעשור, ועוד חילוני, הוא ילא יקבל את זה.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה בגיל 20 אני צריכה אישור מההורים בשביל בחור. לא, אני לא צריכה אישור, אבל הסתרתי את הקשר כי ידעתי שזה יגרור המון ריבים ובעיות. ידעתי שלא אוכל ללכת לישון אצלו, ידעתי שאבא שלי לא יאהב אותו. ידעתי שתהיה לבחור הרגשה לא נעימה לבוא אלי...
עקב כך לא יכולנו להתראות המון, אני גם אדם שלא יוצא המון מהבית, ועצם העובדה שהפלא ופלא פתאום נהיו לי חיי חברה והתחלתי לצאת ולישון בחוץ אצל "חברות" גרמה להורים להרים גבה.
עד מתי התכוונתי למשוך את זה ככה?
אני באוקטובר נכנסת ללימודים בבאר-שבע. דרום, כן. ידעתי שאחרי שאצא מהבית ההורים יותר ישתחררו, לא ישאלו לאן אני הולכת, ושאם הזמן שהקשר יתחזק יהיה לי גם יותר קל להביא אותו הביתה.
הוא מצידו צריך לעבור עוד כמה חודשים לת"א, למרכז.
אבל זו עדיין בעיה. כרגע לא מתאפשר לנו לראות אחד את השני יותר מדי, ומכיוון שהוא גר מרחק 3 שעות נסיעה ממני, אם אני פוגשת אותו פעם בשבוע ליום אחד זה סה"כ 6 שעות נסיעה ביום ולא נותן לנו יותר מדי זמן ביחד.
וללכת לישון בחוץ כל שבוע לא מתאפשר לי.
עוד דבר, הפסקתי לעבוד בערך באפריל כי העבודה התנגשה לי עם לימודי פסיכומטרי וזה לא הלך.
מאז לא עבדתי, ידעתי שאם אהיה במשרה מלאה זו תהיה בעיה לפגוש אותו. ישארו לנו רק סופי שבוע, ואני שומרת שבת, וזה לא פיקניק במיוחד בשבילנו...
הוא דיבר איתי לפני כמה ימים, דיבר בהגיון אחרי שהוא שקל את זה הרבה זמן ואמר שהוא לא רואה את הקשר שלנו ממשיך ככה.
הוא לא יכול בינתיים לבקר אותי, הוא לא יכול לשבת עם ההורים שלי לארוחת ערב, תמיד צריך להסתיר, אי אפשר בספונטניות להרים טלפון ולהגיד:"היי! אני קופץ אלייך".
הוא דיבר בנוסף על זה שהוא בפאזה אחרת בחיים, שהוא מתחיל עכשיו מעבר דירה, מחפש עבודה חדשה, מסיים רישיון, ולכן יש עליו הרבה לחץ. ואני לעומת זאת נכנסת למערכת צפופה בלימודים במקום רחוק, 5 פעמים בשבוע, ומה יהיה אז...?
הלחץ הזה ביחד עם הקשיים משאירים לו טעם מר, ומה לעשות שכל המועקה הזאת גם גרמה בסה"כ לאהבה שלו גם לדעוך.
אני לא מאשימה אותו, אלה דברים שבאמת חשובים לקשר, והוא לא רוצה למשוך את זה עוד ועוד ואולי אח"כ זה יתפרק ויכאב עוד יותר. הוא גם בטח לא רוצה לבזבז עלי זמן בדעה שזה לא ילך, כי בסופו של דבר הוא רוצה להקים משפחה.
אבל.... אני לא רוצה להשמע פלצנית או משהו.. אבל מה שהיה בינינו באמת היה... מיוחד. הוא האהבה הראשונה שלי אומנם, הראשון שיצאתי איתו.
אבל הוא יצא עם עוד בנות, ובעצמו אמר לי הרבה פעמים ש"מה שיש לנו כרגע, לא היה לי כ"כ עם אף אחת".
אמרתי לו שבאמת הרגשתי שהיינו כמו "כפפה ליד", והוא הסכים. אמר שמה שהיה היה טוב, ומעולה, ויפה ומצויין.
אבל זה לא מתפקד.
ומה לעשות, שכשעוזבים אותך, גם אם זה מוצדק, זה כואב.
כרגע אין לי עבודה עד הליומודים, חברתי הטובה מגוייסת בצבא, ובאופן כללי אני לא אדם שיש לו הרבה חברים.
אני מרגישה די בודדה עכשיו... ו... הוא חסר לי. תמיד הייתי מחכה למפגש הזה, ליום הזה שיגיע כבר,
לשיחות האלה מדי ערב... ועכשיו, הכל איננו.
היה לנו הומור משותף, אהבנו דברים דומים, זרמנו נורא.
אני מרגישה רע עם זה כי זה מרגיש כאילו אני מחמיצה פה משהו שאתחרט עליו.
מצטערת על החפירה הענקית, פשוט עדיין עולות לי דמעות בעיניים... ועדיין עצוב לי.
אני לא מחפשת עצות או טיפים איך להמשיך את הקשר, כי הוא החליט מה טוב לו, והוא ממשיך הלאה, ואני לא רוצה לשגע אותו עם משחקי און-אנד-אוף, או לגרום לו שישאר איתי מתוך רחמים כי אני עצובה.
הוא בחור מקסים, ואני רוצה שיהיה לו טוב.
זו פשוט ההרגשה הרעה. ונורא רציתי לשפוך ולהוציא את זה. ושמישהו יקשיב.
|
ראשי
צ'אט
19-07-2009, 12:12
מצב כלאיים
