אני עם חברה שלי 8 חודשים.
אני בן 19 וקצת,היא 17 וחצי
בחודשים האחרונים כמעט אין שבוע שאנחנו לא רבים על משהו,אפילו הכי קטן.
מין סדרה של ריבים כאלה,שלרוב עם בגללה וכל פעם משהו אחר.
בדרך כלל איזה יום וחצי אנחנו לא מדברים
ואז הכל חוזר לעצמו עד לריב הבא וכל פעם זה נראה כאילו הכל הולך להגמר.
לפני כמה ימים רבנו שוב,בינתיים אנחנו לא ממש מתקשרים,עד אתמול היא ניסתה כל הזמן לדבר איתי,ולמען האמת לא ממש התחשק לי לענות ולדבר,פשוט לא בא לי.
היא רצתה לראות אותי ולדבר איתי,ופשוט אין לי חשק,אני מרגיש שהכל הרוס.
היא מבחינתה רוצה לשקם את הכל,אבל זה מה שכל פעם אחרי ריב אנחנו אומרים.
אני לא מרגיש כמו פעם,שבאמת היה לי אכפת כלכך.
אני במין מצב כזה שממש לא אכפת לי אם זה יגמר או לא,אבל אני לא מסוגל להחליט שום דבר.
לא מסוגל להחליט לשקם את זה כי אני כבר לא ממש מרגיש שאכפת לי,אבל מצד שני אני לא מרגיש שאני מסוגל לסיים את זה,משהו עוצר אותי,משהו חוסם אותי,אף פעם לא הייתי עם מישהי תקופה כזאתי.
היום דיברנו שוב,שיחה לא כלכך נחמדה,היא רוצה לדעת מה קורה איתנו,אם ממשיכים או שסוגרים עניין.
אני לא מסוגל להחליט,אמרתי לה שאני רוצה לחשוב עם עצמי ועד מחר בערב אני אודיע לה מה קורה איתי.
תעזרו לי בבקשה
אני לא מסוגל להחליט לבד

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אני ואני אני עם חברה שלי 8 חודשים. אני בן 19 וקצת,היא 17 וחצי בחודשים האחרונים כמעט אין שבוע שאנחנו לא רבים על משהו,אפילו הכי קטן. מין סדרה של ריבים כאלה,שלרוב עם בגללה וכל פעם משהו אחר. בדרך כלל איזה יום וחצי אנחנו לא מדברים ואז הכל חוזר לעצמו עד לריב הבא וכל פעם זה נראה כאילו הכל הולך להגמר. לפני כמה ימים רבנו שוב,בינתיים אנחנו לא ממש מתקשרים,עד אתמול היא ניסתה כל הזמן לדבר איתי,ולמען האמת לא ממש התחשק לי לענות ולדבר,פשוט לא בא לי. היא רצתה לראות אותי ולדבר איתי,ופשוט אין לי חשק,אני מרגיש שהכל הרוס. היא מבחינתה רוצה לשקם את הכל,אבל זה מה שכל פעם אחרי ריב אנחנו אומרים. אני לא מרגיש כמו פעם,שבאמת היה לי אכפת כלכך. אני במין מצב כזה שממש לא אכפת לי אם זה יגמר או לא,אבל אני לא מסוגל להחליט שום דבר. לא מסוגל להחליט לשקם את זה כי אני כבר לא ממש מרגיש שאכפת לי,אבל מצד שני אני לא מרגיש שאני מסוגל לסיים את זה,משהו עוצר אותי,משהו חוסם אותי,אף פעם לא הייתי עם מישהי תקופה כזאתי. היום דיברנו שוב,שיחה לא כלכך נחמדה,היא רוצה לדעת מה קורה איתנו,אם ממשיכים או שסוגרים עניין. אני לא מסוגל להחליט,אמרתי לה שאני רוצה לחשוב עם עצמי ועד מחר בערב אני אודיע לה מה קורה איתי. תעזרו לי בבקשה אני לא מסוגל להחליט לבד

הדגשתי כמה נקודות בהודעה שלך שלפיהם אני מתייחס למקרה וכך אני אנסה לעזור לך.

נתחיל מהבעיה,
אתה מתאר תקופה ארוכה שאתם ביחד. נפגשים כל יום, אולי כל שבוע.
יכול להיות שתמצית הבעיה נובעת מהמפגשים הקרובים ביניכם. אתם רואים אחד את השניה הרבה, וזה לאט לאט הפך לחיים שלכם ולכן אתם רואים עוד דברים שמעצבנים אתכם שבהתחלה לא שמתם לב אצל אחד אצל השניה.

לא תיארת בדיוק על מה אתם רבים, אבל משום מה היית חייב לציין שרוב הפעמים המריבות הן בגללה.
האם אתה בטוח שאכן זה כך? יכול להיות שהיא מרגישה אותו דבר כלפיך? שאולי דווקא בגללך, בגלל דברים שאתה אומר או דברים שאתה עושה - נוצרות המריבות האלה?
אני לא רוצה להכליל ולומר שזה רק בגללך או רק בגללה, אלא שמשהו בקשר בין שניכם יוצר את זה.
פעם משהו לא מוצא חן בעיניך, ופעם אחרת משהו לא מוצא חן בעיניה.

בנוגע לסוף ההודעה שרשמת על ההחלטה, ציינת שלך לא משנה מה יהיה אבל אינך יכול להחליט בעצמך.

אם אני מסכם את 2 הדברים האחרונים, זה ניראה כאילו אתה מנסה (מעט) לזרוק אחריות על אחרים.
במריבות - אתה מעביר את האחריות למריבות לחברה שלך.
בהחלטה אם לנתק את הקשר או להמשיך - שהרי אתה יודע שזה גם עלול לפגוע בך ובה אתה מנסה להתנתק מאחריות ומבקש שנעזור לך אנחנו להחליט. כדי שלא משנה מה - אתה תעשה לפי המלצות ולא תרגיש אשם במה שיקרה.

זה לפי דעתי מה שעוצר אותך. אתה לא יכול לגבש דעה לעצמך, אם אתה רוצה את זה, רוצה להפסיק את זה או משהו אחר.


הפיתרונות שאני מציע.

דבר ראשון,
תכתוב כאן 3 דברים שבגללם נמשכת לחברה שלך בתחילת הקשר או שאתה עדיין נמשך אליהם.

דבר שני,
לפי הדברים שכתבת תכריע האם לדעתך אלה הדברים שמחזיקים את הקשר ובגללם עדיין לא נפרדתם? והאם בעזרת הדברים האלה אפשר לחדש את הקשר?

דבר שלישי,
למרות שהבטחת להחזיר תשובה עד מחר, תנסה לדבר איתה על כך שתמנעו מקשר יום יומי.
תפגשו פעם בשבוע, תספרו אחד לשניה מה היה במשך השבוע ואיך עבר.
תנסו להתרחק טיפה אחד מהחיים של השניה עד שתרגישו שהקשר מתחזק שוב, ואז תפתחו אותו מחדש בהדרגה. לפעמים דווקא בגלל שלא רואים אחד את השני, שוכחים מה גרם למריבות, למה שונאים אחד את השני - ומתחילים דווקא להתגעגע לדברים הטובים שבכל אחד.
ככה, לא תריבו (אני מניח) על עניינים יומיומיים ופשוטים, אלא תתעסקו בעיקר - במה שכל אחד עושה, עזרה והקשבה אחד לשניה וכו'.


בכל מקרה,
שיהיה בהצלחה

קודם כל תודה רבה.
היא בן אדם הרבה פחות סובלני ממני,הרבה דברים קטנים מרגיזים אותה והיא אוהבת לנפח דברים.
אני לא חושב שאני זורק את האחריות עליה,היא בעצמה אמרה לי פעם שהיא יודעת שהיא אחת שהורסת דברים בלי לשים לב.רוב הריבים נובעים מעצבים שלה,והיא אודתה בזה כמה פעמים,אני הרבה יותר מחליק דברים ומתעלם מקטנות.
בגדול,אני באמת מרגיש כאילו לא אכפת לי מה יהיה,אבל כמו הרבה החלטות בחיים שלי שהייתי צריך לקחת,שהם רק כן ולא,לא הייתי מסוגל להחליט אותם לבד,בסופו של דבר הייתי צריך שמישהו יעזור לי מאוד להחליט.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי אני ואני קודם כל תודה רבה. היא בן אדם הרבה פחות סובלני ממני,הרבה דברים קטנים מרגיזים אותה והיא אוהבת לנפח דברים. אני לא חושב שאני זורק את האחריות עליה,היא בעצמה אמרה לי פעם שהיא יודעת שהיא אחת שהורסת דברים בלי לשים לב.רוב הריבים נובעים מעצבים שלה,והיא אודתה בזה כמה פעמים,אני הרבה יותר מחליק דברים ומתעלם מקטנות. בגדול,אני באמת מרגיש כאילו לא אכפת לי מה יהיה,אבל כמו הרבה החלטות בחיים שלי שהייתי צריך לקחת,שהם רק כן ולא,לא הייתי מסוגל להחליט אותם לבד,בסופו של דבר הייתי צריך שמישהו יעזור לי מאוד להחליט.

ושוב, אני אגיב בהתאם לפרטים שמסרת.

נתחיל מה"אשמה".
גם אם היא זו שמתחילה את המריבות, גם אם היא זו שמנפחת דברים, גם היא זו שמודה שבגללה דברים נהרסים או נדפקים - אתה חבר שלה, וכחבר אתה צריך להכיר את המגרעות שלה ולדעת לנווט ביניהם.
לכל בנאדם יש נקודות חלשות וחזקות, כאלה שיכולות לעצבן אחרים או להפריע להם.
התפקיד של בן הזוג (או להיפך, במקרה ההפוך) הוא להוות הגורם שעוזר להמנע מהעצבים האלה ולהעביר אותם, לא לקבל אותם ולהתחרט שוב ושוב על הקשר.
אם היא אמרה לך שהיא הורסת דברים, או גורמת לריבים וכו' - התפקיד שלך הוא ללמד אותה את הדבר ההפוך. אם לך קל יותר להבליג על שטויות, במקום לריב איתה, תרגיע אותה כשהיא מתחילה להתעצבן משטויות, תעצור אותה כשהיא מנסה להרוס דברים וכדומה.

בנוגע להחלטות,
לקבל החלטה זה דבר שדורש אחריות.
צריך להחליט מה המעשה הנכון לעשות ולא לפחד מההשלכות ומהתוצאות שיבואו בעקבות ההחלטה.

כמו שאמרתי בפוסט הקודם, אתה צריך שמישהו יחליט בשבילך כדי להמנע מאחריות.
אתה צריך ללמוד להיות שלם עם ההחלטות שלך, ובמקרים מסויימים גם להודות בטעות אם עשית החלטה שגויה.

שוב, תחזור לפוסט הקודם שלי ותעשה את הפתרונות שמוצעים בו,
אם תמצא את נקודות האור בקשר ביניכם, אם תמצא את מה שעדיין מדליק אותה בעיניך ותדע להגדיל ולהעצים אותו, תוכל לחדש את הקשר.
אם אתה חושב שהקשר הזה ימשך רק כריבים ואין לך עוד מה לעשות - תחליט שמסיימים את זה וזהו.

אני ואחרים לא יכולים להחליט בשבילך [מה גם ששמענו רק את הצד שלך], אנחנו רק יכולים לתת טיפים איך לקבל את ההחלטה הנכונה.

אבל אפשר לפתוח לך זוויות ראיה חדשות.

אין לי כל כך את הזמן לעבור על כל נקודה ונקודה,

אבל כנראה שאתה תעשה את הדרך הקשה כמו כולנו.
אתה תרגיש שהקשר נמתח ונמתח כמו מסטיק,
ומתחילים להיות קרעים שאי אפשר לאחות,
אבל המוח האנושי המעוות יגרום לך להמשיך ולהמשיך,
רק כי אתה כבול לכח ההרגל,
בסופו של דבר הקרעים יגדלו ויגדלו וכל אחד יילך לדרכו...

זו כמובן הנבואה הפסימית,
מקווה בשבילך שאלו סתם צרות חולפות וריבים קטנטנים, את האמת - אתה לא נשמע ככה.
בהצלחה

גם לי היו את הריבים על כל דבר קטן אפשרי, בדיון ההוא שפתחתי על הבחורה שכל-כך אהבתי, וכל מה שקיבלתי ממנה זה חרא לפנים. אבל, בסופו של דבר הקשר בנינו נגמר - זרקתי אותה לכל הרוחות.

אני לא מציע לך שום הצעות כאן של לזרוק את החברה שלך, לא - אולי זה לא הפיתרון הנכון והרצוי באמת, אם יש אהבה, היא תשאר לעוד הרבה זמן. אהבתי אותה באמת, אלוהים מאמין לי שאהבתי אותה באמת.

אני שונא אותה. כן, שונא את כל מה שאי פעם נקשר אליה, אפילו את עצמי. את הפעם שהיא אמרה לי שהיא שכבה עם האויב מספר אחד שלי, לפני שהיא הכירה אותי - זה לא משנה מתי, המעשה - הוא המשנה, את הפעם שהיא הלכה וישנה אצל "ידידים" שלה (כן, בטח, ידידים. ידידים עם פרויליגות - יזיזים), בהבטחה שהיא "לא זורקת שום דבר מחוץ לחלון". שתזדיין! עם מי שהיא רוצה, לא אכפת לי יותר. אני עברתי הלאה, למרות כל השנאה והתיעוב שאני מראה כאן כלפיה.

אני בן אדם בכללי, מאוד מאוד פגוע. אני גם נפגע מהר מאוד. אבל אני כזה, and I got to deal with it. אני בן אדם מאוד רכושני, קנאי, אבל היי, בחיי הרבים (כן, בטח, פאקינג 17וחצי שנים) הבנתי שאי אפשר לרצות שמשהו שאתה כל-כך רוצה יהיה רק שלך. לא קורה.

עכשיו יש לי בחורה חדשה. היא מדהימה, אני מנסה למצוא בה פאקינג ולא מצליח. אני מרגיש שאלוהים נתן לי מתנה, איזו מלאכית שתגן עלי, שתהיה איתי כשאצטרך עזרה - זו היא. כאילו שאלוהים סחר את ואן-גוח שיצייר נסיכה מושלמת. אני אולי נשמע מטורף, אבל אלוהים מאמין לי שאני לא, הוא מאמין לי שאני באמת אוהב אותה. על בטוח. אני מנסה להשוות בניהן, ואני רואה את ההפך הגמור בניהן. הישנה רק רע עשתה לי בחיים, החדשה ... רק טוב.




שורה תחתונה -
אני מצטער שיצאתי לא קשור, ואולי זלגתי לפאקינג נקודות שבכלל לא הוזכרו בקטע, אבל בשבילי ההודעה הזו שכתבתי כאן היא פריקת רגשות. הייתי צריך את זה,
תודה רבה.