http://www.nrg.co.il/online/12/ART/917/648.html


1000 קופים עם מחבתות

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
שגיא כהן מציע פרשנות נועזת לאוכל האיום שמוגש בג'קומטי: מדובר בפארודיה
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
שגיא כהן
8/4/2005 10:06

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
אחת הטעויות הרווחות לגבי אמנות מודרנית היא שהאמנות הזו צריכה להיות נגישה לכל. האבחנות המלומדות שנשמעות לא פעם מפי בורגנים בוטחים, ש"גם הילד שלי יכול לצייר ככה" או "מה הקשקוש הזה אמור להביע" מפי בורגניותיהם הידעניות, מלמדות על אשליה רווחת ביחס לאמנות. אמנות מודרנית היא לא משהו שאתה אמור להבין אינסטינקטיבית טוב יותר מכפי שאתה אמור להבין אינסטינקטיבית פיזיקה מודרנית או ביולוגיה מולקולרית. אמנות מודרנית היא שפה, וכמו כל שפה אחרת, כדי שתוכל ליהנות מהשירה הכתובה בה אתה חייב קודם כל ללמוד בעל פה את לוח הפעלים היוצאים מן הכלל.

מצד שני, העובדה שרק יודעי חן מעטים אכן דוברים את שפת האמנות המודרנית גורמת לטענה שנשמעת לעתים קרובות, שעל פיה באמנות בת זמננו "הכל הולך". אין סטנדרטים, אין אמות מידה, אין שקיפות. ולכן, לעתים, שרלטנים מקושרים היטב מצליחים להפוך היום לדמויות אמנותיות מרכזיות.

נראה שהדרך היחידה להבין את ג'קומטי, המסעדה שנמצאת בגן הפסלים של מוזיאון תל אביב, היא על רקע המחלוקת הזו. ואני רוצה, לפיכך, להעלות כאן פרשנות נועזת: ג'קומטי היא לא מסעדה, היא ניסיון לדקונסטרוקציה ביקורתית של אוכל. ניסיון להציג, כמו שאוצרי אמנות מבריקים עושים לעתים, את המלך במערומיו. לוקחים תמונות שציירו אורנג אוטנגים, מציגים אותן בקונטקסט המכובד של מוזיאון (עם קטלוג מלומד ואפילו פוסטר) וחושפים בילדותיות משובבת את ערוות עולם האמנות.

ג'קומטי, כך התרשמתי, הולכת בדרך דומה: היא מגישה מנות שנושאות שמות אמיתיים ומוגשות בסביבה המוכרת המתקראת "מסעדה", ולמרות זה הן לעולם הקולינרי פחות או יותר מה שציורים של אורנג אוטנג הם לעולם האמנותי. במילים אחרות: אכלנו בג'קומטי ארוחה כל כך גרועה, שאילו היינו מבקרי אמנות, היינו סבורים שמדובר במעשה חתרנות אמנותי, בסוג של מיצג מתמשך שמוצג במרתפי מוזיאון תל אביב, בפריצת דרך קונספטואלית מרתקת שבסופו של דבר, כשהאמן הצנוע שהגה וביצע אותה יגיח מהצללים ויחשוף את כוונותיו, כולנו נוריד את הכובע ונהיה גאים שזכינו להיות חלק ממנה. כי אחרת, פשוט אי אפשר אפילו להתחיל ולהבין את אימת מה שאכלנו שם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_styleicimo/f7e4d5_ll.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_styleicimo/f7e4d5_lr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/archive/main/286/655.jpg]
//

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_styleicimo/f7e4d5_ul.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/channel_corners/channel_styleicimo/f7e4d5_ur.gif]
חזרה לימי התום

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/t.gif]
ואם כבר פתחנו בנימה דקונסטרוקטיביסטית, נמשיך, ברשותכם, בתהייה פילוסופית: האם אדם שאיננו מסוגל להכין טחינה, צריך לפתוח מסעדה? טחינה. לא סופלה שיעלה כתופח, לא מרנג שיעלה כפורח, טחינה. אותו נוזל אפרפר וחסר תהילה שהכנתו היא, כנראה, השיעור השני בקורס לטבחים. מיד אחרי חיתוך העגבניות. כי בג'קומטי לא מצליחים להכין אפילו טחינה (למרות שבתחום חיתוך העגבניות המסעדה הזו היא אלופת עולם: על אחת העבודות שהוצגו בפנינו היו עגבניות בלא פחות משישה מצבי צבירה).

אחת המנות הראשונות שם נקראת בקטלוג "קבב דגים בטחינה ורוקט". הטחינה שמגיעה מתחת למנה הזו נראית כאילו היא הניסיון הראשון בהיסטוריה להכין טחינה מחמאת אגוזים וממסטיק בזוקה. יש לה מרקם צמיג כשל חמאת אגוזים זולה, טעם מתקתק כשל בזוקה, והיא מתאימה לקבב דגים בערך כמו שוקולד למריחה. מצד שני, קבב הדגים היה מהסוג ששום דבר, אבל שום דבר, לא יכול היה להציל. למען האמת, ספק אם השם שבחר האמן לקונסטרוקציה התלת מרחבית הזו, "קבב דגים", מיטיב לתאר את העבודה. ייתכן שנכון יותר היה לקרוא ליצירה "גפילטע פיש שנדרסו על ידי נגמ"ש והושארו על הכביש מהצהריים כדי שיפתחו ארומה עסיסית של דגים".

העניין הוא, וכאן אני דווקא מבין את האמן, שאולי תיאור פרטני ומדויק שכזה היה מעלים את אלמנט ההפתעה החיוני כל כך לקומוניקציה פורה בין אמן לקהלו. ואגב,המתכנה רוקט?העלים נראו כאילו היו חלק מזר שמישהו השליך לעבר הגפילטע הדרוסים.

מנה ראשונה אחרת היתה ניוקי רוזה. ושוב, צריך להוריד את הכובע בפני האמן: תחת מסווה של מנה בנאלית הוא הצליח ליצור שפע רמיזות משעשעות לעולם הילדות וליצירה הספונטנית של ימי התום. הניוקי היו עשויים (או לפחות ככה זה נראה) מפלסטלינה צהובה, והרוטב הזכיר את אותם נסיונות קולינריים של ילדים בני שלוש שרואים את ההורים מבשלים ואז מערבבים בחיוך מלאכי קצת קטשופ עם מה שנשאר על השולחן. והגאונות? עד כמה שאני יכול לקבוע, לא היה במנה קטשופ. רק טעם של קטשופ. וזו גדולה (אגב, כדי שתבינו עד כמה: גם פלסטלינה לא היתה, או לפחות ככה נדמה לי).

למנה עיקרית קיבלנו דג שהיה, עד כמה שהבנתי, התרסה כנגד הקביעה שהאמנות של פעם היתה טובה יותר. חוסר הטעם המוחלט שלו יכול היה להתפרש בקלות כניסיון להפריך את הקביעה שבימים ההם האמנות הקפידה על טוב טעם. הירידה המופתית של האמן לפרטים מחייבת קרדיט ראוי גם לשחקני המשנה, המלצריות: נראה שנרגנותן המוקצנת היא - לא פחות ולא יותר - סוג של פרודיה מתוחכמת על תפקיד המבקר באמנות בת זמננו. בראבו! ושוב: בראבו! יצאנו, כמו אחרי כל מפגש עם אמנות חדשנית ופורצת דרך, הלומי חושים.

ג'קומטי, שאול המלך 27, טל': 03-6951993.

מעניין אם לביקורת ה"אמביוולנטית" הזאת תהיה איזושהי השפעה על שרידת המסעדה.

אני חייב לציין שהחוויות הקולינריות שאני זוכר יותר מכל הן אלו שחוויתי במסעדות הגרועות ביותר.
במיוחד זכורה לטוב מסעדה "איטלקית" בטבריה - ואולי היה זה הזכיין המקומי של קפולסקי בראשית שנות ה90, שמלבד המנות המופרכות ביותר (עוד לפני שנהייתי פלצן) והשירות המשעשע ביותר, כללה גם רעשי טיפוף מוזרים מצד התקרה האקוסטית שהגיעו לקליימקס בקריסת אחד הלוחות מתחת לרגליו של חתול (שהצליח להיאחז ולברוח שוב פנימה - כמו לוליין חתולי) ומטח קל של נוצות זיכרון מטעם היונה שלכד.

מזלכם שמרוב שהיא הצחיקה אותי אז הקלדתי אותה לחבר

14/9/2001 למדתי מזה סתם

מבנים קורסים, מרגמות נורות, פיגועים היו לדבר שבשגרה בארץ יושביה, אבל במתחם המסעדות באזור התעשיה של הרצליה פיתוח עולם כמנהגו
נוהג: כאילו לא היתה אינתיפאדת אל אקצה (ועוד מפתיע מכך, כאילו לא קרס הנאסד"ק),
המסעדות הומות אדם. ארץ יושבת אוכליה, בעצם.
התיישבנו בזוזוברה, הנודלס-בר ששמו יצא למרחוק:
"יש להם קטע כזה שמושיבים אותך ליד שולחנות ארוכים והמלצרים לוקחים לך את ההזמנה דרך ברקוד ומשדרים את זה ישר למטבח",
סח חבר שסעד שם לא אחת, והוסיף בחיוך: "נראה אם תאהב את הקטע",. אוקיי, אז בואו נראה.
בכניסה לזוזוברה אתה נתקל מיד במארחת, ובשאלה האולטימטיבית "כמה אתם?". בתור בן אדם ששוקל 130 קילו בערך השאלה הזו די מביכה, במיוחד שאני סועד בגפי. למזלי היינו שניים, מה שעזר לצלוח גם את שאלת ההמשך:"כמה תהיו?", בכך שהבהרנו שאנחנו שניים וכך גם נישאר.
האמת היא שכל החקירה הזו הייתה מעט מיותרת, שכן - כמו בחומוסיות נחשבות באיזור יפו - פילוסופיית הישיבה של זוזוברה מושפעת מהמתודה הצבאית "למלא שולחן", כך שעדיף להגיע בחבורה.
אנחנו למשל, מאוד חששנו שעוד מעט יושיבו לידנו את ועד העובדים או ההנהלה של משהו עם WIRE, NET או .COM, ככה זה כשיש רק שניים.
לשולחננו ניגשה רוני, והתחילה להסביר בחינניות על העסקית המיוחדת של המקום.
כדי לרדת לרזי העסקית, צריך קודם להבין את ה"אני מאמין" של המקום, ואני מצטט:
"להגיש אוכל בריא, איכותי ובלתי מתפשר, במחיר סביר, ברמת שירות ויעול מתאימה, ובסביבה חברתית ונקיה מעשן, תוך שיפור מתמיד ושימוש חיובי בטכנולוגיה מודרנית ואחרונה."
נשבע לכם שלא המצאתי את זה כרגע.
העסקית של זוזוברה כוללת שתי מנות:
צלחת קטנה וצלחת גדולה. אבל שלא תעזו אפילו להגיד "ראשונה" ו"עקרית", כי יש חשש סביר שתמצאו את עצמכם ברחוב. בזוזוברה המנות יוצאות
ללא סדר מחייב, כך שהאגרול שהזמנו בתור "ראשונה" הגיע רק כקינוח. אני בן אדם שאוהב את המנה הראשונה שלו לפני העיקרית, תגידו שמרן, תגידו פנאט, תגידו פרימיטיבי, תגידו מה שאתם רוצים,
רק אל תכריחו אותי לשנות ממנהגי. למה בעצם אתם רוצים לחנך אותנו מחדש, כל כך קשה להוציא מנה אחרי מנה?
שתי הצלחות ה"קטנות" שלנו כללו אגרול ירקות ברוטב הויסין שזיפים, ושיפוד עוף קמבודי עם ירקות מוחמצים. הבצק שעטף את האגדרול היה פריך ולא שמן מדי, אבל המילוי היה רחוק מלהסעיר אפילו כשניסינו להטביע אותו ברוטב החלק והמתקתק.
על שיפוד העוף יש אפילו פחות מה לספר. סתם שיפוד עוף בלי סימן היכר "קמבודי" כלשהו, אלא אם הכוונה היא לגודלו המיניאטורי.
"הצלחות הגדולות" שזה בזוזוברית "המנות העיקריות", הכילו האחת עוף בזיגוג בצלים אסיאתי על מצע אורז, והשנייה "קארי אודון" -
אטריות אורז עם בקר, ירקות, שום, קארי צהוב יבש ו"תבלינים פיקנטיים" כפי שהבטיחה לנו רוני.
מנת העוף היתה סבירה, והיותר טעימה מבין השניים, אם כי שימוש במילים כמו "זיגוג בצלים אסיאתי" נראה מוגזם למנה כה שגרתית.
הבקר בקארי, שלעומת זאת היה תפל, ו"תבלינים פיקנטיים" שהתבררו כארבעה פילפלי צי'לי אדומים וחריפים, שעוררו את הדילמה: "האם להסתפק בטעם הפושר מאוד של הבקר
או ללוות אותו בנגיסות מהחריף הזה שעליו אמר פעם אורי זוהר במציצים:
"זה שורף פעמיים. בפעם הראשונה שאוכלים אותו".
עבור שתי המנות הללו בתוספת לימונדה קרה תשלמו בזוזוברה 39 שקל, בשום אופן לא סכום שאפשר להתמרמר עליו.
מצד שני, אפילו שתי מנות שווארמה בלאפה, שעולות סכום דומה, היון גורמות לחיכי לכרסי הנאה גדולה יותר.
על עישון בתחומי המסעדה אין מה לדבר (מה שהופך אותו למאוד אטרקטיבית לקהל מסויים ובלתי אפשרית לאחר),
ואם אתם לא מסתדרים עם הצ'ופסטיקס אתם עשויים להרגיש רע מאוד כשתחזו
בהבעת פניה של המלצרית כשתבקשו מזלג.

מסיכומי התביעה:
כדי לאכול תאילנדי ברמה שכונתית לא צריך להרחיק עד הרצליה פיתוח לשבת בשולחנות עם האנשים שאתם לא מכירים והלרגיש כאילו פלשתם לטיפול קבוצתי של אנשי היי טק בדיכאון.

מסיכומי ההגנה:
מיזוג האוויר פועל ושירותים נקיים.