שלום לכולם, שאלה ששאלתי בפורום צו"ב, מפרסם גם כאן אולי מישהו ידע..

מי הם היושבים בשולחן הכבוד?
היכן נערך טקס זה?

בתודה.

הדובר הוא האלוף ישעיהו שייקה גביש.

אלוף פד''מ בעת מלחמת ששת הימים וגם אחריה.
מה הטקס ומי יתר המשתתפים, אינני יודע.
האגם נראה כמו ימת ברדוויל דווקא או משהו שהיה קשור באגם המר הקטן.
יתכן שממש אחרי מלחמת ששת הימים כשעוד חשבנו שיהיו לנו כמה שנות שקט וניתן יהיה לפתח את המדבר על ידי השקייה.

"חוד החנית", מאז... ולתמיד...

הישוב שהוקם באיזור היה נחל ים. מובן כי מה הארוע המדוייק איני יודע אך הייתי מחפש סביב 'נחל ים'

ומי זוכר את השיר: "נחל ים, נחל ים, לא סתם נחל אכזב אלא נחל איתן.. נחל ים נחחחל ים..."

כיוון שני: סמל חיל ההנדסה והציר'צנור המסומן על המפה כיוצא מכיוון האגם המר. אבישון?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה הישוב שהוקם באיזור היה נחל ים. מובן כי מה הארוע המדוייק איני יודע אך הייתי מחפש סביב 'נחל ים' ומי זוכר את השיר: "נחל ים, נחל ים, לא סתם נחל אכזב אלא נחל איתן.. נחל ים נחחחל ים..." כיוון שני: סמל חיל ההנדסה והציר'צנור המסומן על המפה כיוצא מכיוון האגם המר. אבישון?

אני יותר מלמטה (שארם / אופירה)...

בשביל הסקרנות , חרשתי קצת באתרי חיל ההנדסה וחברת מקורות - אבל לא מצאתי משהו רלבנטי .
יחד עם זאת , לדעתי פנייה אליהם דווקא כן תעלה חומר בנושא ואולי גם פתרון .

עוד אופציה לפתרון אפשרי היא גנזך המדינה , שם נמצאים כל תיקי-מרש"ל (מרחב שלמה) -
והם נגישים לציבור...


עוד דבר : אם אני לא טועה , השני משמאל בתמונה הוא אלוני עליו השלום (מי שהיה בעלה של השולמית) ,
האיש שלא היתה איזושהי פעילות בנייה בסיני שלא היתה לו בה יד ורגל...

A friend in need - is a friend indeed

http://www.takdin.co.il/searchg/%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%97%D7%9 1%D7%A8%D7%AA%20%D7%9E%D7%99%D7%9D%20%D7%9C%D7%99% D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20%D7%9E%D7%A8%D7%92'%D7%9 9%20%D7%9E%D7%A9%D7%94_hd_0L34uE34nN3OuDbz1LIutDov eT6ri.html

פסק-דין

השופט אשר


ביום 12.11.1969 נפגע משה מרג'י (להלן מרג'י) באש ארטילרית של הצבא המצרי. הדבר קרה שעה שעסק מטעם מעבידתו, מקורות חברת מים בע"מ (להלן מקורות), בתיקון קו צינורות המים שלאורך תעלת סואץ בגדה המזרתית של חצי האי סיני. מדובר בקו צינורות שהונח על-ידי מקורות אחרי כיבוש סיני במלחמת ששת הימים ואחרי שצה"ל התבצר לאורך התעלה, ומטרתו של הקו היתה לספק מים למעוזים שבקו בר-לב. הצינור שקוטרו היה 4 צול ואורכו כ-140 ק"מ הונח על פני הקרקע ומשפרצה מלחמת ההתשה ניזק הצינור במקומות רבים, בין מפגיעות המצרים ובין מפגיעות הרכב הכבד של צה"ל. משהופסקה הספקת המים בגלל נזקים אלה ניסו שלטונות הצבא להיעזר באמצעי חלופי - הובלת מים במיכליות, אך נתברר חיש מהר כי דרך זו היתה מסוכנת וגרמה לקורבנות רבים בנפש. לפיכך הוחלט לתקן את הקו, וביצוע עבודות התיקון נמסר על-ידי שלטונות הצבא למקורות. מפקדי הצבא ומנהלי העבודה של מקורות ערכו הכנות מדויקות ותכננו בהקפדה את מבצע התיקון, שהושתת על ביצוע בו זמני של התיקונים במקומות הפגועים לאורך הקו כולו. עובדי מקורות חולקו לקבוצות קטנות כשלכל קבוצה נקבע מראש קטע עבודה מסויים. הדאגה לצד המקצועי של המבצע היתה בידי אנשי מקורות ואילו הבטחת העובדים מבחינה בטחונית הופקדה בידי הצבא. עיקרי הסידורים הבטחוניים נקבעו בדרג בכיר ביותר ויישומם, הלכה למעשה, נמסר לידי מפקדי החטיבות שבאיזור התעלה. מקום עבודתו של מרג'י היה בגזרה הצפונית שבין קנטרה לפירדאן, ובגזרה זו אמור היה המבצע להתבצע בשעות היום, להבדיל מהגזרה שמדרום לפירדאן שבה צריך היה לעשות את העבודה בלילה.


המבצע החל ביום 11.11.1969, וביום זה יצאה קבוצתו של מרג'י לעבודה במקום שנקבע לה. סמוך לשעה 17:00 אחרי הצהריים החלה הפגזה מצרית מתקרבת לאיזור העבודה של הקבוצה והפגזים התקרבו מפקידה לפקידה למקום הימצאם של העובדים. לאור התפתחות זו הפסיקו אנשי מקורות את העבודה ועזבו את השטח. למחרת, קרוב לשעות הצהריים, חזרו מרג'י ואנשי קבוצתו אל אותו מקום, וזאת אחרי שסגן מפקד החטיבה שבבלוזה התיר את היציאה למקום והורה להמשיך בעבודה, ואף סיפק לקבוצה זחל"ם לשם הגנתה. עם תחילת העבודה שוב החלה הפגזה מצרית ואחד הפגזים הראשונים, ואולי אף הראשון שבהם, התפוצץ בקרבתו של מרג'י ורסיסיו פגעו בירכו השמאלית. שוב עזבו הפועלים את המקום ומרג'י הועבר, אחרי תלאות מרובות, ...

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו

אם הזכרון שלי לא מזייף עדיין זה היה הטכס של חיבור כל בסיסי צהל לקו המים שבוצע ע"י חיל הנדסה ומקורות. נדמה לי שהאיש היושב מצד ימין (שני) הוא שלמה נאווי - ראש עירית באר שבע.

"בניתי לי בית ונטעתי לי גן במקום זה שביקש האויב לגרשנו ממנו בניתי את ביתי, כנגד מקום המקדש בניתיו. כדי להעלות על ליבי תמיד את בית מחמדנו החרב...."
(ש"י עגנון - חתן פרס נובל)

אשרי אדם שיכול לתת מבלי לזכור זאת כל הזמן, ולקבל מבלי לשכוח אף פעם

לסלוח לרוצחים - זה תפקידו של האלוהים.
תפקידנו - זה לארגן להם פגישה

אנו לא בוכים, דואגים שאמהות שלהם יבכו