26-07-2009, 05:58
|
|
|
חבר מתאריך: 11.02.08
הודעות: 771
|
|
סופו של האביר המוטס
סופו של האביר המוטס
הרומנטיקה שסביב טייסים מקורה במלחמות העולם, במיוחד הראשונה. הדברים הרעועים שהוטסו באותה מלחמה היו גורמים לטייס מודרני להשתין במכנסיים: צעצוע מעץ, מודבק בחוט, שלעתים היה מצליח לדפוק לעצמו צרור מקלע במדחף. חלק ניכר מהצעירים הלהוטים שעלו על הקקמייקות האלה, שלחלקן לא היה מספיק כוח סוס כדי להתנגד לרוח חזקה, לא חזר. המדיניות הבריטית המטומטמת – טוב, זו מלחמת העולם הראשונה, אחת משלל החלטות בריטיות מטומטמות – היתה שלא לספק לטייסים שלהם מצנחים, כדי שלא יתפתו. את התוצאות אפשר לשער. כאן, בין השאר, התחילה האמירה הידועה שיש טייסים ותיקים ויש טייסים אמיצים, אבל אין טייסים ותיקים ואמיצים.
מכל זה נוצרה הרומנטיקה של האביר המוטס, איש הפלדה, האיש שבעורקיו זורמים מי-קרח, המקצוען נטול הפניות, שהיה מסוגל להעריך תכונות דומות אצל יריביו שבצד השני. כפי שכתב ייטס, ב"טייס אירי חוזה מותו,"
I know that I shall meet my fate Somewhere among the clouds above;
Those that I fight I do not hate,
Those that I guard I do not love;
העיקר מבחינתם היתה המשימה, רצוי כשהיא מלווה באיזה קרב טוב עם יריב שווה ערך. שני הצדדים התייחסו באבירות חריגה – בשתי מלחמות העולם – לטייסים שנשבו, הרבה יותר מאשר לסתם חי"רניקים או שריונרים.
כל זה נגמר השבוע. חיל האוויר האמריקאי, מעוז של מאצ'ואיזם שופע מאז 1917, הודיע בשקט שהוא מתחיל להיערך לתקופה שבה לא יהיה עוד צורך בטייסים, וכל כלי הטייס יהיו רובוטים, בדרגה זו אחרת של עצמאות. זה לא יקרה מחר – הם נערכים ל-2047, שזה שאפתני מאד מצידם – אבל אפשר לשמוע את סופו של עידן.
לרובוטים המעופפים, המל"טים החמושים ומזל"טי הריגול, יש יתרון בולט אחד על פני מטוסים מאוישים: הם לא חוזרים הביתה בארון, הם לא נופלים בשבי ונעלמים לשנים. בקיצור, המחיר הפוליטי של הפלת מטוסים שכאלה הוא זניח.
יש קוץ בולט למדי באליה הזו, והוא שקרבות בלי גופות הם תמריץ נהדר לפוליטיקאים לפתוח במלחמות מיותרות, אבל זה כבר גולש מעבר לתחום של הטור הזה. מקור המאמר:
http://www.calcalist.co.il/internet...3332704,00.html
|