ספרתי כבר בעבר על מה שקרה לי , בצבא שלקיתי בתסמונת טוראט. (קולות, צעקות וכד')
וכל זה התפרץ ביום בהיר אחד.
רציתי לשתף אותכם על השינוי שזה עשה לחיים שלי ולתפיסה שלי.
זה הביא לי כאפה רצינית לחיים. פתאום הבנתי שאני צריך להעריך את מה שיש לי. תמיד יכול להיות הרבה יותר גרוע. נצלו את החיים שלכם (אני ממש לא מתכוון לחיות את הרגע, אבל תפיקו מהם את המיטב )
ביום בהיר אחד, הכל יכול להתהפך ולהשתנות. אתם לא יכולים לדעת מה יקרה היום מחר או מחרתיים.
יכולתי להגיד זהו אני מסתגר בבית, אין לי יותר מה לחפש או סיבה כלשהי לחיות - יהיו לי בעיות עם עבודה, לימודים , זוגיות וכד'.
אבל בחרתי הפוך, בחרתי לחיות ולהתמודד עם מה שיש לי. אפילו שזה לא הכי נוח, לא הכי קל ולא הכי פשוט.

זהו, מה שרציתי להגיד כבר נאמר.

מתמודדים כי מתמודדים. זהו, אין ברירה. הגעת למצב מסוים, אתה לא יכול להעלים אותו. אז לפחות תתעל את המצב למשהו טוב. עשה אותו לכזה.

מכ"כ הרבה דברים רעים ניתן למצוא נקודות חיוביות, ובשליפה מהירה יש לי כבר 3 דוגמאות לתת.

זה נכון מאד מה שאתה אומר. לא צריך להוסיף עוד סבל על דבר עצוב שקרה לך. תודה רבה ששיתפת!

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

אבל...
לדעתי לחיות את הרגע נותן הרגשה ממש טובה..
היום לדוגמא..סתם שכבתי על הדשא..הסתכלתי לשמיים,
לא חשבתי על מחר לא על אנשים לא על טעויות לא על מעשים
פשוט שכבתי ובהיתי בעננים
האם זה נחשב לחיות את הרגע?