רבע שעה לתום השיעור - תותינה (רעות לוי)

רבע שעה לתום השיעור.

אני יושבת על ספסל המשקיף לאצטדיון, רואה ילדים רצים וחושבת. האם הייתי פזיזה מידי במעשיי? האם הפרידה הזו הייתה הדבר הכי נכון לעשות? הרי שתינו אוהבות אחת את השנייה, קורה שלא מסתדרים הזמנים וקורה שיותר חשוב ה-ביחד מאשר יציאה טובה, בגלל זה להיפרד?

אני מרימה את הראש ומביטה מעבר לאצטדיון, רחוק יותר אני רואה מולי את כפר הריף, בתים קטנים, קטנים. מאחוריו לצד ימין –בניינים גבוהים – זה, סביר להניח, קריית מלאכי, לימינם בהמשך יש את אשדוד. אני לא ילדה קטנה וטיפשה, גם היא אמרה זאת. אני בוגרת יותר, אין לי סיבה להיות ילדותית- ראיתי עולם, אני יודעת כאב מהו וכבר לא מפחדת ממנו. כמו לכולם יש לי קטעים ילדותיים שיישארו עימי עד מותי –אך האם העובדה שאנחנו בגילאים שונים אומרת שאנחנו לא יכולות לתקשר? בולשיט! 3 חודש ושבוע לא עשינו רק סקס!

מצחיק, רק ב3 חודש היא נזכרה לספר לי שאני הראשונה שהיא שכבה איתה עד הסוף.

שאלתי אותי למה דווקא אני, ענתה לי: "התאהבתי". האם התאהבות זה דבר שחולף? כ"כ מהר? נגמר?

9 דקות לסוף השיעור, אני עוד כותבת.

השיעור נגמר לילדי האצטדיון –הם מתארגנים לכיתה. כשאני שוב מרימה את הראש אני מביטה בין האצטדיון לבניינים והבתים באופק ורואה שטחים. שטחים של יבול, דשא, אדמה, חורשות ואף חממות קטנות. אני מסתכלת על השלבים. תמיד ישנם שלבים להשגת המטרה, אם המטרה היא השטח – קודם צריך לעבור את האצטדיון. ואם המטרה היא הערים שמאחוריו אז קודם את האצטדיון עוברים ואז את השטחים.

מהם שלבי הקשר? קודם מפגש ואז נשיקה, היסחפות לפגישה שאחת מובילה לשנייה, התאהבות, סקס, מפגש עם חברים ומשפחה, חיים משותפים ובסופו של דבר – פרידה. כמו בעיר, בסופו של דבר –חוזרים הביתה. מה זה שווה כל זה, אם בסופו של דבר זה נגמר? טוב –חוויה, הרפתקה, מלמד, כיף, בילוי... אבל מתי יודעים שזה- זה? שהפעם נשארים? שהפעם... זה עד הסוף? שבאמת טוב?

אתמול כשזה קרה, בכיתי. לא הבנתי באמת למה, הרי אנחנו נשארות חברות טובות, שתינו רצינות את הפרידה, שתינו יודעות שאנחנו בעולמות שונים כרגע ושזה פשוט לא עובד, אז למה? למה בכיתי? למה הייתי כ"כ עצובה?

אחרי השיחה עברנו לטלפון. הייתה לי מועקה בבטן, עמוקה וכואבת, מדוע? לא עשיתי דבר רע! היה לי גוש כאב בגרון שעד סוף השיחה איים לפרוץ. כשניתקנו הוא יצא, בכי ארוך ומייגע. נרדמתי בסביבות 4 לפנות בוקר.

בבוקר, אין הודעה. אני רגילה להודעה של הבוקר "בוקר טוב יפה שלי..." "בוקר טוב נסיכה..." לא הפעם. הפעם רק השעה.

אני עדיין בספסל, נגמר השיעור. מסתכלת מאחוריי – ילדים משחקים, מדברים, צוחקים, אוכלים... חיים. כנראה שהחיים המשיכו, המשיכו ולא חיכו לנו, שנבין אם זה באמת מה שצריך לקרות. כן, החיים שלי המשיכו, והפעם, בלעדיה.

ופשוט יכולתי להבין למה את מתכוונת.

אורי

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

זה מדהים!!!! באמת!
תמשיכי לכתוב ככה!!! (:

אני כותבת כבר כמה שנים שירים וסיפורים, אבל האמת שהמטרה שלי לא הייתה סיפור, אלא לפרוק את הכאב שכלוא בפנים. באמת נפרדנו אתמול, ומה שכתבתי אמת לחלוטין,הכל.
תות

כתיבה נהדרת, האותנטיות הכי גדולה באה מכאב- אין מה לעשות...

אני מאוד מאוד מאוד עצובה לשמוע שנפרדתן, צבט לי בלב לקרוא ולדעת ואני כ"כ מצטערת שנפגעת
הלוואי ויכלתי לשנות דברים או לעשות אותם אחרת, אבל אני בתוך תוכי מאוד מאמינה בגורל (גם כשזה כרוך בכאב)
ואני יכולה להגיד לך רק שמכל מערכת יחסים כוזבת אנחנו למדים ונהיים חזקים יותר, טובים יותר וחייבים להמשיך הלאה, אסור לשמור טינה ואסור להצטער- למדתי את זה על בשרי וזה בלם אותי למשך תקופה ארוכה (מי כמוך יודעת), רק כשהשתחררתי מזה לגמרי יכלתי לאהוב שוב .
היום זה פשוט במקום של כבוד, של הבנה - אבל זה במקום שנקרא : "העבר" .

וזה נכון שהכל קורה במעגליות כי כאלו הם החיים, ומה זה שווה ?
-לאהוב זה הרבה סיפוק, זו יכולת עמוקה שנדירים הם האנשים שיודעים באמת להעריך ולממש אותה .
נכון שלהיפרד זה כואב, אבל זה חלק מהתקדמות בחיים, כשזה מיצה את עצמו להישאר שם זה להיות תקועים במקום .
גם אני מפחדת מפרידות, בעיקר כי אני די שבירה מבפנים (בחוץ לרוב לא יראו את זה עלי) ויצא לי לחשוב כמה פעמים על מה יהיה כשערן ואני ניפרד; המחשבה הזו מפחידה אותי למען האמת, אבל כשאני מרגישה ככה אני משתפת אותו והוא מרגיע אותי, הוא מזכיר לי שהוא אוהב אותי ושאני הנסיכה שלו (אוווו.... )
זכורה לי שיחה אחת שהייתה לנו במועדון נידח בדרום ת"א, הלכנו להופעה של להקה של חבר שלו, רוק-אלטרנטיבי- סמים- הזיות כזה, וכשישבנו בחוץ הוא אמר לי משהו על זוג חברים שנפרדו אז התחלנו לדבר על מה יהיה אם ניפרד, אמרתי לו שהמחשבה מפחידה אותי ואז הוא אמר שיום אחד סביר להניח שנצטרך להתמודד עם זה . כהרגלנו צחקנו על המצב כי ככה אנחנו נוטים להפיג מתחים אבל הוא זרק לי איזה משפט שיהיה לו קשה אם אני אבוא לבקר את הראל - אחיין שלו בן השנתיים אחרי שניפרד ולא נראה לו שהוא יוכל להתמודד עם זה .
הוא אמר את זה כי הילד ואני מחוברים חזק, אני פשוט מטורפת עליו והוא מת עלי, כל פעם שאני נעלמת מזווית העין שלו הוא שואל : "איפה רררחלי ?" אני פשוט מכורה לילד הזה !
אגב פרידה - משפחה זו עסקת חבילה, כשאת בקשר ארוך את מעורבת בכל החבילה של החבר שלך - ההורים, האחים, האחיינים, החברים, הידידות, המכרים מהעבודה ואז זה אפילו יותר קשה וגם זה קצת מרתיע .
בבית של ערן אני כמו בת בית, אמא שלו ממש מתוקה (פולניה אבל נו מילא.. ) ואבא שלו הוא בדרן עולמי ובשלן על, הוא כל הזמן מכין לי לבנה תוצרת בית וטחינה כי אני פשוט מטורפת על היצירות שלו והזכרתי כבר את הראלוש, נכון ?
אז הפחד קיים תמיד- של מה יהיה אם לא נהיה יותר אבוקדו נוזלי וסריחולה ים תיכונית ?
אבל אסור להפוך את החשש הזה לאורך חיים אחרת זה רק מפריע בקשר ומעיק .
צריך ליהנות מכל רגע, לא לחשוב על מה יהיה ואיך זה יּגמר, כי אנחנו חיים בשביל ללמוד מכל דבר, ואהבה זה חלק מהעניין

מקווה שהצחקתי אותך קצת, חיוך זה הדבר הכי חשוב במצבים עכורים
תהיי חזקה מתוקה, את מקסימה ואני בטוחה שתהיינה עוד הרבה בחורות מיוחדות בחייך .
וזהו קלישאה אמנם - אבל... ההפסד כולה שלה (נאמר על בסיס ההיכרות הארוכה שלי עימך, קבלי ביטול על הקלישאה ) .

אוהבת המון ותמיד כאן בשבילך,
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."

את היית במצב של "כשזה יקרה, יהיה קשה" אני במצב של "זה קרה, קשה לי". קשה לי לעכל שאנחנון לא יחד, קשה לעכל שהיא לא שלי, קשה לעכל שזה נגמר ואני לא רוצה שזה ייגמר וממה שהבנתי גם היא לא. אבל כשדברים לא מסתדרים ומנסים ומנסים ועוד צ'אנס ועוד אחד מגיע מצב שאת פשוט בולעת את האסימון בשקט ו... משם, ספק אם יש דרך חזרה.
אני אוהבת אותה, היא אוהבת אותי, אין שום הפסד שלה הפסד שלי - אנחנו נשארות חברות טובות. קשה לי לוותר עלייה, אני אוהבת אותה. ואת מכירה אותי, יותר מכל האנשים פה... אני אדם עם לב עד השמיים, וכשאני תופסת ברשתי אני לא מרפה. והיא עמוק בליבי ולהרפות עכשיו ולהבין שבליבי תוכל להיות אבל רק שלי כבר לא... גורם לי להזיל דימעה כל פעם מחדש, כן, הנה היא נפלה.

היא בדייט עכשיו, אני אוכלת את עצמי אבל יודעת שהיא צריכה את זה ושאין לי דבר וחצי דבר לעשות נגד זה. להתחנן בפניה שלא תלך או לעשות סצאנות קינאה יפגעו בה ובי. הרי אם זה נגמר, מה לי ולהתעקש? למה אני צריכה ללחוץ? למי זה יעזור בדיוק?

אני אאלץ לעבור הלאה, כהרגלי. את מכירה אותי מספיק טוב בכדי לדעת שעברתי פגיעות גדולות ועצובות וארוכות ומייגעות ושאבכה ואכאב ולא אצה כמה חודשים עם אף אחת אבל בסופו של דבר, אחזור לעצמי כמו גדולה וא*יין את כל השכונה למרות שאני לא רוצה....

את האמת שאני בסך הכל רוצה חיבוק. להירגע. וכשאני מדמיינת את זה בראש אני רואה אותה מחבקת אותי וקשה לקבל את זה שלא לה אוכל לבכות שאני כבר לא איתה... איפשהו אני פשוט רוצה אותה בחזרה. אבל לא, עברנו הלאה, אנחנו לא מתאימות כנראה ורוצות דברים שונים שלא מצליחים להשתלב יחד, לפחות לא כרגע.
אני מתפללת שיבוא היום ונחזור ונצליח עם הקשר הזה ונרצה אותו הדבר או לפחות דברים שמקבילים זה לזה. לפי מה שאני מבינה זה לא יקרה ב4 שנים הקרובות... עד שאסיים צבא... וכשאני אסיים היא תהיה בת 25... אני חושבת שאאלץ פשוט לשכוח מזה. אחפש מישהי בגילי, בראש שלי.

והחיפושים יחלו...עוד כמה חודשים מעכשיו, כי אני שבורה מידי בכדי לפתוח דף חדש. עד אז, אאלץ לנסות לא לבכות לה בטלפון, לשמור את המועקה בלב ולהשתדל לקחת אותה רק כחברה טובה וטו לא.

טוב לך על החיוך ותודה לך על התמיכה, אוהבת אותך תמיד ומי כמוך יודעת - שגם אני פה בשבילך תמיד.
מקווה להגיע לחתונה שלך ושל ערן...
ולהתחתן עם בחורה שלפחות תגיע לברכייה של זוהר... המקסימה (שכבר לא)שלי.
תות

ואל תרגישי רע..זה פשוט עיניין של נועד להיות או לא, מתי שזה יהיה זה- תדעי בסוף..

"עדיף לשתוק ולהחשב לטיפש מאשר לפתוח את הפה ולהוכיח שזה נכון"

עדכון:

אני וזוהר חזרנו. לניסיון אחרון.

עקרונית המשכנו לדבר בתור חברות טובות... ולא התאפקתי והקראתי לה פה למעלה את מה שרשמתי. את המונולוג. היא הבינה שאני לא שלמה עם ההחלטה וישבנו לדבר על זה. על מה שהיא חושבת ומה שאני חושבת ואם זה הדבר הנכון לעשות כי שתינו עצובות מזה ושתינו לא רוצות אף אחד\ת אחר\ת ובסופו של דבר היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושאלה אם אני אוהבת אותה (והבטיחה שהיא תטעם מיונז אם אתן לזה ניסיון נוסף! היא הייתה אצלי היום, יש לציין שהיא קיימה את הבטחתה למרות שריחמתי עלייה ונתתי לה ממש קצת. אני יודעת שמיונז זה טעים, היא לא אוהבת!) ממ... ובקיצור חזרנו.

תודה לכולם על התמיכה, מקווה שהפעם נצליח כמו שאנחנו באמת רוצות ונשאיר את הקשר הזה חזק מתמיד.
תות