שלום, אני בת 16 ואני גרה בקריות. לפני שנה הכרתי בחור בלונה פארק, הוא נדלק עלי, אני לא ממש שמתי לב. אחרי זה סתם דיברנו הרבה במסן ונהיינו ידידים טובים. לפני סוף שנת הלימודים נסעתי אליו (הוא גר ליד בנימינה) והיה נחמד. כשהוא ליווה אותי לרכבת, באוטובוס, הוא שם עלי את הראש ככה נמרח עלי קצת לא סיפור גדול.
לפני כמה ימים נסעתי ל"עיר הנוער" בחיפה עם חברות ופגשתי אותו שם. כשסינרגיה הופיעו הלכנו לראות אותם וגם הוא היה איתנו. בשלב מסוים חברות שלי היו שורה לפנינו ואנחנו מאחוריהן. הוא התחיל ללטף לי את הגב וזרמתי איתו. לאט לאט זה הפך לחיבוקים צדדיים מתמשכים. אחריהם הייתה להקת חימום חברות שלי כבר היו רחוקות מאיתנו ובגלל שהלקה הייתה משעממת פשוט התחבקנו כל ההופעה שלהם. שמתי את הראש על הכתף שלו ומידי פעם הוא ככה הידק את הידיים שלו מסביבי. כשמרסדס בנד עלו הוא עמד מאחוריי וחיבק אותי מאחורה ככה שהידיים שלו על הבטן שלי. שרנו ורקדנו וצרחנו כמו מטורפים. בשירים השקטים נענו ככה לאט ביחד מחובקים. ככה כל הערב בערך.
בסוף הערב הייתה לו קצת בעיה לחזור הביתה ואני הייתי חייבת ללכת אז יותר מאוחר שלחתי לו אסאמאס "הצלחת להגיע הביתה?" הוא ענה לי רק ביום למחרת ב2 בצהריים "כן, הסתדרתי" אדיש לחלוטין. הייתי מבולבלת. אז אתמול שאלתי אותו מה הסיפור. הוא אמר שנכון שנצמדנו והכל אבל בתחלס לא התמזמזנו אז לא קרה שומדבר וחוצמזה הוא ידע שזה לא יילך בינינו (בגלל המרחק כנראה) והוא לא רצה להרוס את הקשר שלנו. שמחתי שזה מה שהוא אמר כי אחרי הכל הוא צודק ובסך הכל עכשיו יש לי זכרון של ערב נפלא.
אבל אחרי זה הוא כתב באווי ציטוט משיר של אביב גפן "תני לי סיבה לחבק אותך מלילות לבנים אני בא אלייך תני לי ת'יד ונברח מכאן הלילות לבנים כשהם בלעדייך" אני חוששת שכן יש לו רגשות כלפיי.

השאלות שלי הן:
1. מה דעתכם? יש לו? ואם כן, מה אני אמורה לעשות עם זה?
2. זה שלא התנשקנו אומר שלא קרה כלום?

אשמח לתגובות ועצות, תודה.

אוקיי,
דבר ראשון והכי חשוב, מצאת לך גבר אמיתי
הוא רוצה אותך, אבל מבין שהמרחק ביניכם גדול..ושסתם לנשק אותך יכול רק לפגוע בך - הוא מבין שלא יהיה משהו לטווח הארוך.
אז אפילו שיש לכם קשר חזק, והיה לכם ערב כיפי הוא כנראה לא ניסה יותר בגלל שחשב עלייך, ואולי הוא אפילו חשב שאם הוא ינסה משהו מעבר לסתם חיבוק הקשר שלכם עלול לההרס,
כנראה שאת חשובה לו טיפה יותר..תחשבי על זה

ודבר שני (זה טיפה לא ריאלי, אבל אין דבר העומד בפני הרצון לא?)
אם בכל זאת את בקטע שלו ואת רואה שגם הוא רוצה, תנסי לדבר איתו על זה,
תנסו לראות עד כמה אתם יכולים להתגמש כדי שזה כן יעבוד אפילו עם המרחק הגדול, ושכל אחד יתאמץ כדי לבקר את השני.
כי אולי זה דווקא יכול להיות כיף להיות רחוקים אחת מהשני, אתם תתגעגעו יותר [:

ודבר שלישי,
אל תיבהלי מהאווי שלו, רגשות זה לא דבר רע.
כיף להיות נאהבת...

מקווה שעזרתי..

אני מסכים עם כל מה שכתבת למעט דבר אחד קטן: למה זה פחות ריאלי קשר מרחוק?

גם לי וגם לו היה קשר מרחוק. אף אחד מאיתנו לא החזיק מעמד יותר מידי זמן. אנחנו יודעים כמה זה קשה.
רק בגלל זה הוא נפרד מהחברה הקודמת שלו. ובלי קשר הוא נוסע לחו"ל בקרוב לאיזה חודש חודשיים ואחרי זה הוא מתגייס, אז אני לא יודעת אם יש טעם באמת לפתח משהו בינינו. הוא יחזור כל שבת שניה וירצה להיות עם המשפחה, החברים, איפה יהיה לו זמן גם לעבור לבקר אותי?

ועדיין אני מרגישה שאני מפספסת משהו שהיה יכול להיות נהדר.

בכל אופן, תודה לך רותם, באמת גרמת לי להרגיש יותר טוב

את יכולה להיות בכל המקומות האלה. עם החברים והמשפחה. אף אחד לא אמר שהוא צריך לבחור.
היופי בקשר הוא שלומדים לשלב את בן/בת הזוג בהיבטים אחרים של החיים שלך... כשהוא בא למשפחה, את יכולה לבוא אליו. ככה הוא יהנה גם איתך וגם איתם. אין שום דבר פסול בזה...

אני לא טיפוס משפחתי במיוחד, קשה לי להיות עם משפחות של חברות/חברים שלי ולכן אני נמנעת מכך כמה שאפשר.
אני נהיית נבוכה לידם וחסרת נינוחות.
חוץ מזה אני לא יכולה לסוע אליו בכל סופ"ש מפני שאין סיכוי שאני אומרת להורים שלי ש:
א. יש לי חבר
ב. הוא בן 18!
ההורים שלי נורא מתנגדים ליסים שלי עם בנים ואף פעם לא נותנים לי להיות איתם לבד.
כשזה קורה אני משקרת להם שאני במקום אחר.

אני אגיב כאן גם לתגובה שלך שממתחת,
אני לא יודעת מה אני מרגישה כלפיו, לא ביליתי מספיק בחברתו הממשית והפיזית.
דיברתי איתו ואיך שאני רואה את זה הוא רוצה אבל הוא לא יגיד לי את זה כי הוא לא רוצה להרוס את הידידות בינינו.

אני חושבת שאני פשוט ארד מכל העניין ואמשיך הלאה.

דבר ראשון, אני לא חושבת שההפרש גילאים בינכם הוא משמעותי במיוחד. השאלה היא מה ההפרש הרגשי בינכם? עד כמה אתם מפותחים רגשית.
בקשר להורים ולמשפחות, גם אני לא ממש נהינת להיות עם משפחות של חברות וחברים שלי (מרובם לפחות), גם אני נהיית נבוכה לידם ולא מרגישה בנוח. אבל, כשהתחלתי לצאת עם חבר שלי, היה לי מאוד חשוב שהוא והמשפחה שלי יסתדרו ולכן, כדי שאני אוכל לצפות ממנו משהו, הייתי צריכה לצפות אותו דבר מעצמי. אז אולי בהתחלה הכרחתי את עצמי להיות איתם ולבוא אליהם יותר, אבל עם הזמן נפתחתי אליהם והתיידדתי איתם כך שהתחלתי להרגיש בנוח ויכולתי להיות עצמי. עכשיו יש לי קשר טוב איתם, אני אוהבת אותם והם אוהבים אותי.
ההורים שלך גם יצטרכו להתמודד בשלב מסויים בחיים שלך עם העובדה שאת גדלה ושאת תתחילי לחיות את החיים שלך גם מחוץ לגרעין המשפחתי. אני חושבת שיש כאן מעגל שמאכיל את עצמו כל פעם מחדש. ההורים שלך לא בוטחים בך עם בנים - את משקרת להם הם לא בוטחים בך .... וכו'. אני חושבת שבלי קשר לבחור המדובר, את צריכה לדבר איתם על זה. לקחת אותם לשיחה ולהסביר להם איך את מרגישה עם העניין. נסו להגיע להסכמה מסויימת כך ששני הצדדים ירגישו בנוח. בסופו של דבר הם ההורים שלך והם דואגים לך.

דבר נוסף, בקשר לעניין של "להרוס ידידות" , אני חושבת שהעובדה שהוא רוצה אותך ולך יש משיכה מסויימת כלפיו (שאת לא יודעת להגיד במילים מה היא), כבר מראה על העובדה שהידידות בינכם נהרסה. נכון לעכשיו... כי אתם לא רואים אחד את השניה כמו שראיתם פעם. עם הזמן זה באמת ישתנה, או יחזור להיות כמו שהיה. אבל כרגע אני לא רואה את הידידות שלכם כמשהו אמיתי. יש לי חברה וידיד שהיו במצב דומה לשלך, היא בשלב מסויים התאהבה בו, הוא לא רצה להרוס את הידידות, אבל המגע הפיזי המשיך בינהם (לא מיני). בשלב מסויים הוא "המשיך הלאה", רק שהוא לא היה בקשר פיזי עם בנות אחרות, והיא נשארה מאוהבת בו. וכל פעם שהוא היה איתה באותו חדר הוא המשיך עם העניין הפיזי. ליטף אותה, נישק אותה בצוואר, חיבק אותה, כרך את הידיים סביב המותניים שלה וכאלה... והיא, כמאוהבת, לא אמרה לו כלום. כי מה כבר היא תגיד? היא רק המשיכה... קיוותה שיום אחד הוא עוד ירצה ליצור מזה קשר... אמנם הוא אומר שהוא לא רוצה לפגוע בה, ובגלל זה הוא לא רוצה להיות איתה. אבל ככה הוא גם פוגע בה. בגלל זה אני אומרת שתשימי לב טוב מה קורה איתכם מבחינה פיזית כשאתם קרובים... אף אחד לא רוצה לפגוע בשני. אבל לפעמים, זה קורה.

הפרש הגילאים לא מפריע לי בכלל, רק אמרתי שהוא יפריע להורים שלי.
ואני לא חושבת שאני יכולה לשבת לדבר איתם על זה, הם רואים אותי בתור הילדה הקטנה שלהם לא משנה מה.
אבא שלי אפילו לא מרשה לי למרוח לק.

לגבי החלק של הידידות, את צודקת, היא באמת כבר הרוסה.
אבל אני לא רוצה להגיד לו להפסיק, אני אוהבת את זה וזה לא פוגע בי, זה פוגע בו.
צודקת, צודקת, אם הוא יעשה את זה שוב אני אומר לו להפסיק - לטובתו.

אני אישית לא מאמינה שנשיקה היא מה שמשנה את היחסים בין שניאנשים. הדברים מתחילים עוד הרבה לפני זה. ולכן זה שלא התנשקתם, לא אומר שלא קרהכלום. העובדה שאת מבולבלת מהכל, רק מראה שקרה משהו.

לפי איך שזה נשמע הוא מעוניין בך אבל לא ממש בטוח מה לעשותעם זה. המרחק הוא אכן קושי, אך אני מאמינה שאפשר להסתדר איתו. השאלה היא מה אתרוצה? אם את אכן מעוניינת בו, דברי איתו על זה. הרי אין לך מה להפסיד... או שבסוףהשיחה תצאו ביחד או שלא... זה לא יכול להיות "יותר גרוע" מעכשיו...

אם הוא עדיין ישאר בדעה שזה לא ילך בינכם ושהוא לא רוצה, אזאני חושבת שכדאי שתדברי איתו על זה שכשאתם נמצאים ביחד באותו מקום שלא יתחיל עםהמגע מהסוג הזה. אני חושבת שזה רק מבלבל אותך ויפריע לך בסופו של דבר להמשיך הלאה. תהיי ברורה איתו, או שהוא רוצה או שלא. אם הוא רוצה אז מצויין. אם לא, אז שידעלהתאפק כדי לא להרוס לך להמשיך הלאה.

בהצלחה