לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ברוכים הבאים אל פורום המילואימניקים חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > מילואים
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #1  
ישן 26-08-2009, 01:43
צלמית המשתמש של Herbie
  Herbie Herbie אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 10.08.05
הודעות: 343
שלח הודעה דרך ICQ אל Herbie
שאלה "חשבנו עושים חיים" גדוד מילואימניקים מורעלים - מה הסוד?

חשבנו עושים חיים

יום שישי, א' באלול התשס"ט, 21 באוגוסט 2009, 00:29

קחו מג"ד ג'ינג'י פרפקציוניסט, צרפו אליו סטודנטים שמוכנים להפסיד את עונת המבחנים, והוסיפו מילואימניקים בני 60 שמסרבים להשתחרר. מה יצא? גדוד המילואים של חטיבת הצנחנים "חוד החנית", יחידה שבטוחה שהיא עדיין בשירות סדיר. צוות "במחנה" ליווה את הלוחמים במשך חודש במארבים, במאבקם במסתננים - ובמרדף אחרי מבוקש בכיר וחמקמק. "לא באנו לעשות בטן-גב", הם הסבירו, "זאת לא גבעת חלפון"


יהלי סער

כשהם עומדים בשני טורים ישרים, סופגים הלוחמים את מטח האבנים הראשון שמעיף לכל עבר מסוק היסעור שמעליהם. המפלצת האדירה נוחתת והלוחמים פורצים בריצה אל ירכתי הכלי, דואגים להשאיר שני פתקים עם שמם בידי צוות המסוק. הם ממלאים את בטנו האדירה של הלוויתן המעופף, וטרטור הלהבים הבלתי פוסק ממלא את אוזניהם. חייל שהסתבך בכבלי התקשורת זוכה לנזיפה מהצוות האווירי, ותוך דקות בודדות מוצאים עצמם לוחמי הפלוגה המסייעת של גדוד המילואים בחטיבת הצנחנים "חוד החנית", בלב מדבר יהודה הצחיח, מנסים לברר אם אכן הגיעו למקום הנכון.

מפקד הכוח, סגן (מיל') אילייה שירמן (26) כורע ומנסה לאכן את מיקומו של הכוח לאורו של סטיקלייט אדום. "איפה אנחנו?" תוהה דמות שרירית וגדולה בעלטה, המתגלה כרס"ר (מיל') יוסי אלמליח (47), "נראה לי שהוא הוסיף לנו עוד איזה חצי קילומטר". "פינק אותנו", צוחק שירמן בעודו מנסה לעלות על הנקודה המדויקת. "איזה פינק?" רוטן אלמליח, "המניאק הוריד אותנו שני קילומטר רחוק יותר. בואו, נראה לי שאני מכיר פה איזה דרך עוקפת". החבורה מצחקקת לשמע ההצעה של אלמליח ונשארת במקום. "טוב, אילייה, קח את הזמן בלהבין איפה אנחנו נמצאים", פוסק רס"ל (מיל') ניסים זוארץ (28) ופונה אל עבר אוהל צבעוני. "אני בינתיים הולך לראות אם הבדואים פה יכולים לארגן לנו איזה קפה ריחני".

ארבעה שבועות של פעילות בלתי פוסקת, 72 שעות של מארבים מוסווים, מבצע מוסק באמצע מדבר יהודה, ומשחק תופסת עם מחבל חמקמק במיוחד - כל אלו היו מנת חלקם של לוחמי הגדוד הקיץ הזה. את ימי המילואים שמזוהים בדרך כלל עם תמונות הפינג'אן ונעלי ההרים, החיילים האלה הזה עוד לא הספיקו להכיר. כשהם חמושים בנעליים אדומות, וכשאפילו על הגומיות יש מי שמשגיח, תוהים רבים מן הלוחמים אם אי-פעם עזבו את השירות הסדיר. אך את אופיו של הגדוד, שבו חייל ששבר שמירה עלול למצוא את עצמו נפרד ממנו לשלום, רוב החיילים, כך זה נראה, מקבלים בהשלמה. "גומיות בנעליים זה עניין של חיים ומוות", מצהיר זוארץ, "כי כשדואגים לבן-אדם אפילו לגומיות, הוא יכול להיות בטוח שידאגו לו גם לאמצעים לראיית לילה ולמקוצרר כשהחיים שלו יהיו תלויים בזה".

את הרצינות היתרה של הגדוד מקבלים המפקדים כמובן מאליו. ככה זה כשהמג"ד, סא"ל (מיל') בני קוזין, ג'ינג'י חם מזג, מגדיר כל פעילות כ"תוספת אימון למלחמה הבאה", ודורש מכל מ"פ לקבוע דגשים שבאמצעותם הפעילות המבצעית הבאה תשפר את תפקוד הפלוגה. "החוויה הרעה שלנו ממלחמת לבנון השנייה היא שפחדו להפעיל אותנו", מסביר מפקד פלוגה ב', סרן (מיל') שלמה שדה, את הסיבה להתייחסות הרצינית. "הדרך שתופסים היום מילואימניקים היא מאוד עצובה. הרי זה אבסורד. כשאני הייתי בסדיר היו תמיד אומרים שהתפקיד שלי זה להחזיק 48 שעות עד שהמילואים מגיעים, אבל במלחמה האחרונה עשו הכל רק כדי לא להפעיל אותנו. חבר'ה סדירים היו יוצאים להלוויות וחוזרים למחרת היום להילחם, רק כדי שאנחנו לא נעשה את זה במקומם. כשהשתחררתי מהסדיר והגעתי למילואים בגדוד הזה שאלתי את המ"פ מה נשתנה, והוא אמר לי ששום דבר, רק שיש הפרדה יותר ברורה בין עיקר לטפל. ככה זה צריך להיות. בקו הזה אפשר לראות שגם במבחן התוצאה אנחנו לא פחות טובים מהסדיר ואף להפך: מאז שאנחנו בגזרה הצירים סגורים פחות ולאוכלוסייה קל יותר".

"אם צוות מילואים נמצא בגזרה, אסור שזה יפחיד את התושבים. עדיף שהם יגידו 'איזה יופי שהמילואימניקים הגיעו'", ממשיך מפקד הפלוגה המסייעת, סרן (מיל') דורון לשם (31). "שלשום, במהלך מעצר, פגשתי חבר מבה"ד 1. הוא הסתכל עליי ועל הפלוגה שלי ושאל אותי בפליאה למה אני עדיין סרן. עניתי לו שכאן אצלנו זה לוקח זמן, ורק אז זה התחיל לחלחל לו. הוא פתאום תפס את עצמו ושאל אותי אם אנחנו לא סדירים. צריך להבין שלא באנו לעשות בטן-גב. זאת לא גבעת חלפון".

פלאח על חמור לבן

כמה שעות לאחר הנחיתה, אחרי שהספיקו להאיר את שמי המדבר בפצצות תאורה והלכו מספר נאה של קילומטרים הרריים, מתיישבים לוחמי מחלקת המרגמות בצד הדרך להפסקה יזומה. הגבעות התלולות והחשופות והמשקל הכבד על הגב עשו את שלהם. אלמליח הוא היחיד שנשאר עומד. בגיל 47, כפול לערך מגילם של רוב הלוחמים, הוא עדיין מוביל את הפלוגה ומשאיר את כולם הרבה מאחור. לפתע מופיע חמור לבן ועליו פלאח זקן שנושא עמו זעתר. אלמליח קופץ ממקומו מיד ומחליט לתחקר אותו.

לבסוף המילואימניק מתרצה ועוזב את הפלאח לנפשו. מורשת הקרב עליה גדל, כך הוא מסביר, חזקה ממנו. החברים מבינים את הרמז. "שיירת הל"ה", מהמהמים כולם את המור"ק הידוע ממלחמת העצמאות - לפיו לוחמי מחלקת ההר של הפלמ"ח נהרגו לאחר שרועה ערבי זקן הלשין לתושבי הכפר צוריף על בואם. "אל תדאגו, הוא ממילא לא יגיע רחוק על החמור הזה", מסנן לפתע סמ"ר (מיל') שי ושיץ (26). "עזוב אותך, אלה רק נראים עצלנים", עונה סמ"ר (מיל') אריאל דמסקי חזרה. "נראה לי שאפילו ברגל אנחנו נשיג אותו", פוטר את העניין סמ"ר (מיל') שי (שמאלנסקי) עבאדי. כעבור כמה דקות הפלאח נמצא כבר בצדם השני של ההרים. "בוא'נה, היינו צריכים לקחת את החמור שלו", מפטיר אלמליח וכולם צוחקים.

בגדודי מילואים אחרים אלמליח היה אולי תופס מקום של כבוד במושב הזקנים, אך בגדוד הזה נראה שייאלץ לחכות. אלמליח, לצווארו תליון כנפי צניחה מוזהב שאותו קיבל ביום הולדתו ה-18, ובזיכרונותיו מתגלה תא"ל אביב כוכבי כבן מחזור, משרת בגדוד הזה לצד אנשים שלחמו כשהוא עוד היה עולל. רס"ר (מיל') יוסי ליברמן מגרד את גיל 60, רס"ר (מיל') אלי איטח בן 54 ובנו כבר עושה מילואים בגדוד, סרן (מיל') ששון סידוף חגג לא מכבר יומולדת 58, ורס"ר (מיל') יוסף חגואל עבר את מחסום גיל ה-60 לפני מספר שנים, ושמו אולי מוכר לכם כיוון שסיפור פציעתו במלחמת ששת הימים נקשר ל"בלדה לחובש". במלחמה ההיא, בעת המבצע לכיבוש ירושלים, פצעה אש ירדנית את שתי רגליו בצורה קשה, וחייו ניצלו אך ורק הודות לחובש שלמה אפשטיין, שנשכב עליו והגן עליו בגופו - תוך קיפוח חייו שלו עצמו.

בעיניהם שראו לא מעט, מצטופפים קשישי הגדוד תחת רשת צל גדולה שבאפסנאות הגדוד. חגואל תופס בגופו הרחב את המקום המרכזי, בעוד שני הוותיקים האחרים נדחקים כילדים, משתמשים במילים שכבר מעט מאוד שומעים היום. "יש לי חמישה אותות מלחמה", צוחק זקן השבט, "לפני שנתיים צנחתי שוב עם הגדוד. אשתי פעם שאלה אותי אם אני משוגע ועניתי לה שכן. אני משוגע על הצבא. את פער הגילאים לא מרגישים. להפך, חבר'ה צעירים אוהבים לשמוע את סיפורי המלחמה. זה חשוב שאנחנו מתנדבים".

"זה חשוב למדינה", ממשיך ליברמן. "זה ציונות", משלים חגואל. "כשאני שומע את 'התקווה' אני מצטמרר", מודה ליברמן. "אני בוכה", מחייך חגואל, "הלחימה היום פחות מעניינת. אפשר לעבור קו שלם בלי התקפה, זה לא כיפור או ההתשה, אבל הניסיון והשקט שבנוכחות שלנו מוסיפים המון. צעירים נוטים להיות חמומי מוח, ובמלחמה אתה נותן להם את הביטחון, מראה להם שבלחימה לא צריך לרוץ מהר".

מנטרת דרדור האמצעים

המ"פ לשם מפלס את דרכו בין הסלעים הגדולים ומטפס במהירות על ההר המתנשא מעל הכפר דיר ראזח. עיניו מצומצמות ונראה כי הוא מחפש משהו. לפתע נשמעת שריקה מאחד השיחים וכלבה חומה וגדולה יוצאת מבעד לסבך. "ששש", הוא מסנן, "אל תצאו כולם ביחד". "תירגע", אומר רס"ל (מיל') רועי דווידסון, בעודו יוצא בזחילה מהשיח ומותח את גופו, "אני לא יצאתי כבר 72 שעות כי אני משתין פה בבקבוק". בפנים יושבים עומרי בארי, ירון שטרית ולירן אשתר ומעשנים סיגריה של בוקר בזולה המאולתרת. דרך המשקפת מתגלה השגרה הבעייתית, זו שמאפיינת אזורים רבים באיו"ש בתקופה האחרונה. השטח רגוע בימים אלה, אך מרכזיותו של הציר וההיסטוריה עקובת המטענים מחייבות את החיילים לשמור על ערנות.

גם בבסיס המסייעת המילואימניקים דרוכים. תרשים צבעוני, הנראה כאילו צויר בידי ילד, תלוי על קיר המוצב ומתאר את השיטה ללכידתו של המבוקש מספר אחת בדרום איו"ש. רס"ל (מיל') רועי שרון, משקפיים דקים על אפו, נראה כמו אבא טוב המביט בבנו כשהוא מתבונן בתמונתו של המבוקש. המחבל, שישב מספר פעמים בכלא הישראלי והתחמק מספר פעמים נוספות ממעצר, באחת מהן כשהוא לובש בגדי אישה, מוגדר על-ידי המודיעין הישראלי כיעד בעל חשיבות גבוהה.
זוהי כבר הפעם השנייה שבה עוברים הלוחמים את אותו התדרוך. הרומן עם המבוקש הפך לשם דבר בגדוד, ורבים הימרו שהמבצע ללכידתו כלל לא ייצא לפועל. צריך כבר יותר מעשר אצבעות כדי למנות את מספר הפעמים בהן ניסה צה"ל לשים עליו את ידו. בפעם האחרונה דחה מפקד החטמ"ר, אל"ם אודי בן-מוחא, את המבצע בשל החגים המוסלמיים. "טוב, אנחנו עושים משהו בין קפ"ק 2 למשחק מלחמה", מכריז המג"ד קוזין, "אני לא אתן שהוא יתחמק שוב. מה קורה אם אתם מגיעים לבית ומזהים ברחן?" הוא מתקיל את המ"פ לשם. "פצצות תאורה לאוויר ומתחיל מרדף", עונה לשם במידי. "טעות", פוסק קוזין, "דרדור אמצעים רק ברשותי". "במקרה של ברחן אין לנו זמן לזה", מנסה שוב לשם. "רק ברשותי", מתעקש המג"ד. "חבר'ה חבר'ה, לא צריך להגזים", מפסיק את הוויכוח המ"פ שדה, "איזה ברחן בדיוק הוא יהיה? הוא בן 41 ולא עושה ספינינג".

מאוחר יותר, כשהם ממוקמים במעמקי הכפר בית עווה ואצבעם דרוכה על ההדק, נראה כי הלוחמים משננים היטב את מנטרת דרדור האמצעים. אחרי שלוש שנים שלא ביקרו בשטחים, קצת קשה להם עם נוהלי הפתיחה באש המחמירים שטפטפו לאיו"ש בשנה האחרונה. הסיבה לנהלים החדים מוסברת לכל דורש - הגדה הפכה למקום שקט יחסית, בו הסיכוי לירי דו-צדדי או לפגיעה בחפים מפשע גובר על הסיכוי להימצאות אמל"ח אצל חשוד. למרות זאת, בלילה הזה ההסבר פחות עוזר, במיוחד בהתחשב בכך שחצי מהכפר מורכב מבני משפחתו של המבוקש, ועשרות פרצופים מביטים בכוח הצנחנים מהגגות ומהחלונות.

קוזין מגיע אל האזור ונכנס לבית אותו הספיקו חייליו של לשם לאבטח מבעוד מועד. בכל פינה שעובר המג"ד, הוא דואג לצעוק "צה"ל" ולהודיע לכוחות כי זה הוא, ולא כוח אויב שמתקרב. אם נהלים, אז עד הסוף. הבית גדול - מבנה בן שתי קומות שבמרכזו חצר פנימית הזרועה בגפנים. בסמוך לו ממוקמים עוד שני מבני בטון קטנים, שמוסיפים לכוח המאבטח עוד עשרות פינות וכיווני אש אפשריים. וכאילו זה לא מספיק, ביניהם מתוחים חבלי כביסה המקשים על הראייה. "הפשע משתלם", שורק אחד מהם כשהוא מסיט עם הקנה עוד חתיכת בד ממבוך חבלי הכביסה הבלתי נלאה. עד מהרה מוצא הכוח את נשות הבית ומושיב אותן על ספה צהובה שהונחה בחצר. רעולות ומחויכות הן נראות כמו פסל בחשכת הליל. "טוב, מבחינתי סיימנו", מפטיר לשם בכעס, "אם הוא היה פה הן לא היו מצחקקות לנו ככה בפנים".

מילואים גם לכלבות

בלילה שאחרי המבצע, במוצב של פלוגה ב' נראה כי הכל נשכח מהלב. רוח קלה מלטפת את העלים, יוצרת רעש צלופן, ומבעד לשער האדום מנהלת כלבה בצבעי חום ולבן ויכוח סוער עם בעליה. "לונה, עזבי את זה", מפלח קולו של סמ"ר (מיל') מושיקו ביטון (26) את האוויר הצונן. רס"ל (מיל') יניב שיק (28) מביט בו לרגע וממשיך לשחק עם הפינג'אן שזה עתה העמיד על האש. "אני יוצא מחר למבחן", הוא אומר ומזכיר לרגע שאכן מדובר בגדוד מילואים. "מניאק", צוחק רס"ל (מיל') תומר צדוק (32), שיושב לידו ומביט בתאווה על המשקה המר.

צדוק מעלעל בעיתון, מתרחק מעט מאווירת המילואים, וצולל אל שגרת היום יום. "אני לא אוהב אותו", הוא מפטיר אל עבר שיק כשעיניו שקועות בתמונתו של שר בכיר בעיתון, "מתנשא כזה". סמ"ר (מיל') שמואל לסרי מגיע גם הוא לעמדה כשהוא מלווה בכלבת רוטוויילר אימתנית. "היא נרגעה כבר מהמשחק היום?" שואל סמ"ר דניאל גואטין (26) ומדגיש שהכלבות נהפכו לחלק בלתי נפרד מהווי הפלוגה - הן מלוות, ישנות ושומרות עם הלוחמים. "אני רווק, אז אני חייב להביא אותה", מתנצל לרגע לסרי, "אבל קיבלתי אישור ממפקד עוקץ לשעבר שהיא מתאימה, ומאז היא פשוט הפכה לחלק מהפלוגה".
ברגעי החסד הקטנים שבין אימון לפעילות יזומה מתגלה אופייה האמיתי של הפלוגה, אופיו האמיתי של גדוד המילואים. גדוד שרובו מורכב מסטודנטים, שעוצרים כל שנה את שגרת יומם וחוזרים להיות בני 19 - כשרק הדאגה מפני המבחן הבא עוד מנקרת בראשם. גם בפלוגות האחרות המצב אינו שונה. וכך, בכל מקום אליו פונים בגדוד, בכל שעה, נראה שנמתח לו חוט עדין שמחבר את כל השיחות יחדיו. "עוד יומיים אני מפסיד מבחן בפיזיקה ועוד שבוע אחד במדעים", דיווח סרן (מיל') יונתן בר-דויד, מ"מ החבלה, עוד בשבוע הראשון למילואים. "עוד שבועיים יש עוד אחד בפיזיקה ואחרי זה עדיף שלא נדע. יש לפעמים הרגשה שהנטל נופל על מספר מועט של יחידות, אבל אני באמת ובתמים מאמין שזוהי זכות להגן על המדינה. בניגוד לגדודים אחרים שבהם כל סטודנט שולח ישר בקשה רשמית לצאת, פה יש תחושה שאפשר לדבר ומתחשבים בך, מעין 'הכל נשאר במשפחה'".

"גם אני סטודנט", מסביר שירמן שבועיים לאחר מכן, כשהוא מנסה להתחמם מכוס תה בלילה הקר של מדבר יהודה, בתום לילה אותו בילה בירי פצצות תאורה. "על אף שאני לא מתיימר להכיר את כולם, אני יכול להעיד שרוב הסטודנטים אצלי קיבלו עזרה. אנחנו מנסים לתת מענה אישי ולא רשמי. הגישה שלי פשוטה: אף אחד לא פטור. תגיד מתי אתה יכול לבוא ולא מתי לא". "הרבה פעמים צעירים בטוחים שהמבחן הבא הוא זה שישנה את החיים שלהם", מסביר רס"ל אסף שוויקה (38), בעת נסיעה באוטובוס לאימון הגדודי. "הם לא מבינים שבמרבית המקרים זה ממש לא ככה, ופה העובדה שיש מישהו מנוסה יותר שידבר איתם עוזרת". "אבל זה משהו שידוע מראש", פוטר לבסוף בהינף יד סגן (מיל') ליעד הראל (25). "זה יולי, ואין כזה דבר זמן נכון. הרי כולנו במבחנים וכולנו במילואים".

סיגריית נובלס אחרונה

טפטוף קל של מתקן עירוי - רמז בולט לחום הכבד - הוא כל מה שמפר את דממת המדבר. בציר החולש על השממה, תחת שמש קופחת, שוכבים עוד משעות הבוקר המוקדמות חיילי מחלקת המרגמות ומחכים למכוניות שינסו להסתנן לישראל. באותו המקום ממש, רק לפני מספר חודשים, נורה מחבל חמוש שתכנן לצאת לדרום הארץ, אך עתה נראה כי הסכנה הגדולה ביותר נובעת מכמות המים, שהולכת וקטנה.

"טוב, אי-אפשר ככה", מסנן שירמן ופונה למלאכה. הוא לוקח שני מוטות מפק"ל המרגמות, אלונקה ושק"ש צבאי, ומאלתר מהם מחסה צל עבור לוחמיו. "יכול להיות שלזה קוזין התכוון כשהוא אמר שהוא רוצה שנשרוד", צוחק החובש, רס"ר (מיל') גדי הרניק (47), "זו ממש התאבדות". "בשבוע שעבר כבר הייתי בחום כזה, ככה שהפסקתי להתייחס בסלחנות", מסנן בכעס עבאדי בעוד טיפות המלח חודרות לוורידו, "לפחות אני שוכב בנוח".

לפתע שועט רכב אל עבר הציר ומפר את הדממה. שירמן מבחין בו בשנייה האחרונה ועוצר אותו בדיוק כשהוא עומד לעבור את נקודת הביקורת. מבעד לאבק מתגלה איסוזו טרופר עם לוחית צהובה, חמישה מושבים, ו-14 מסתננים שיוצאים מהמושב האחורי בהפתעה. הם לא רגילים להיתפס בגזרה הזאת, בלב המדבר, ותוהים מה בדיוק עושים שם הצנחנים המיוזעים.

הפלסטינים נעמדים בצד הדרך ומכינים את תעודות הזהות במבט מבולבל, ואילו החבורה מתעוררת לחיים. היא מריצה את מספרי הזהות בקשר לחמ"ל, בודקת את עברם הפלילי של המסתננים. שניים מביניהם, האחד לובש חולצה עליה מודפס "עוזי סלנט ראש העיר הבא של רחובות" ואילו חולצתו של השני מתהדרת בכיתוב "טיול שנתי אילת - נובמבר 2006", חורקים את שיניהם. הם מבינים, כנראה, שיהיה להם קשה להוכיח שלא היו בדרכם לישראל.

"כולם נקיים" נשמעת הקריאה ומעלה מרמור קל בקרב הלוחמים שבזמן שעבר כבר הספיקו לפתח עם המסתננים שיחה ערה על מחירי הסיגריות בגדה. "כמו כבשים, אה?" אומר ללוחמים המבריח כשהוא דוחק את החבורה למושב האחורי של המכונית החבוטה. "חבל שלא עצרנו אותו", מסנן אחד הלוחמים לאחר שהרכב החל בנסיעה, "מילא העובדים, סתם מסכנים, אבל המבריח - הוא ממש בהמה".

אחרי ששילחו את השב"חים לדרכם והמשיכו בהליכה בת כמה שעות, מגיעים הלוחמים לוואדי צחיח בלב המדבר. הערב יורד, וגם החולצות, והחיילים מתכוננים לשיגור אחרון של פצצות. סמ"ר (מיל') אריאל דמסקי לוקח את המוטות שעד לפני כמה שעות שימשו לצל ומציב אותם בקו ישר כדי שסוף-סוף ישמשו לייעודם האמיתי. עבאדי מכין את הקנים והדירגול, בעוד שירמן מדליק סיגריית נובלס לקינוח.

עבאדי מזמזם את "בובי מגי" של ג'ניס ג'ופלין, ואילו דמסקי עסוק בכיוונונים. זוארץ פותח את קופסאות השימורים הנותרות ומכין את הסעודה האחרונה. ושיץ, שגם באזרחי רגיל להתעסק עם מרגמות, מוציא פצצה צהובה אחרונה מהתיק ומתחיל לכוונן אותה בהיסח הדעת עם מפתח שהביא מהבית. "אני מוכן", הוא מודיע בקשר. "אני מיושר על המטרה", מודיע דמסקי. "איפה השקית שחור שלי?" תוהה זוארץ בתוך כל ההמולה.
"אש!" נשמעת הקריאה ומותירה רשף בוהק באוויר. "איפה השקית שחור?" ממשיך ותוהה זוארץ במרץ, "דמסקי, תגיד לאילייה שאני גם רוצה לירות פצצה". שובלים של אש ממשיכים לסמן קווים אדומים באוויר, מותירים מנורות תלויות בשמים ומוכיחים שהחבורה נשבעה שלא להחזיר אף לא פצצה אחת חזרה למוצב. הבחורים מתחילים להתקפל, בעוד אלמליח מרים לפתע את ראשו. "חבר'ה, נראה לי שההסעה שלנו הביתה הגיעה די מהר", הוא אומר בחיוך בעוד מסוק בלק-הוק עולה מהאפלה, "הגיע הזמן למקלחת, נראה לי שמההליכה הזאת השיער שלי נהיה קצת חיוור".

יומיים אחר-כך, במוצב תרקומיא, ההילטון של המוצבים באיו"ש - בו שלט גדול על הקיר מזכיר ללוחמים כמה כסף הושקע בכל רהיט ומרצפת במקום - עוסק הגדוד כולו במשימה האחרונה לקיץ הזה. הזדכות על הציוד, זו המטרה, כשהיעד הבא הוא הבית. סרן (מיל') יובל בדיחי, קצין הלוגיסטיקה הוותיק, שעבר גם הוא את ה-50, מנצח על המלאכה כולה ומלחיץ את הרס"פים של הפלוגות, שמנסים להשלים לחיילים פריטי ציוד קטנים שאבדו. בחדר סמוך, מנהל רס"ן (מיל') צביקה וייסמן שיחת פרידה מאנשיו. בשלוש השנים האחרונות הוא היה מ"פ א', וכעת הוא מקווה שהקדנציה הארוכה הגיעה לסיומה. "הכי טוב במילואים זה להיות חפ"ש וליהנות מהחבר'ה, שהם הדבר הכי חשוב פה", הוא אומר. "אני מקווה שתקבלו אותי במילואים הבאים כנהג או כקשר בחפ"ק".


http://dover.idf.il/IDF/News_Channe...na/09/31/11.htm






1. האם יש פה חברה מהגדוד הנ"ל שיכולים לספר על החוויות שלהם מהשירות בגדוד, ומה לדעתם גורם לאווירת ההתנדבות המיוחדת בו (כמובן שלוחמים מיחידות אחרות שקיימת בהן אווירה כזו יכולים גם להצטרף..)?


2. לכלל המילואימניקים - האם מקרה כמו של המ"פ מסוף הכתבה שמסיים תפקיד ועובר להיות חפ"ש מקובל אצלכם ביחידה? מה דעתכם?





תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #2  
ישן 26-08-2009, 02:47
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Herbie שמתחילה ב ""חשבנו עושים חיים" גדוד מילואימניקים מורעלים - מה הסוד?"

אני מכיר לא מעט יחידות באיכות כזו - זה סובב סביב סגל מפקדים טוב, והשקעה של הצבא באימונים של היחידה ובכלל.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #4  
ישן 26-08-2009, 08:56
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 3 שנכתבה על ידי Herbie שמתחילה ב "[QUOTE=ביטיס]לא מעט יחידות..."

גם בקרב גדודים רגילים ואפילו דרג' ב'. זה תלוי בשדרת המפקדים הגדודית יותר מהכל. מילואימניקים, יותר מסדירים דורשים גאוות יחידה, כי אתה מאוד רוצה לדעת שאתה לא מבזבז את זמנך לריק.

בסדיר אין הבדל בין השקעת האמצעים בין חטיבות החי"ר (למרות בכיות לרוב...). לעומת זאת, במילואים יש הבדל משמעותי בהשקעה הכספית (ומכאן אמצעים ואימונים) בין יחידות שונות בהתאם לאופרטיבי שלהם. לכן גדוד כזה יצויד ויאומן (ויצ'ופר) יותר טוב מגדוד חיר"מ אחר ובטח ובטח מגדוד חי"ר "קל".
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 27-08-2009, 07:08
צלמית המשתמש של ביטיס
  ביטיס ביטיס אינו מחובר  
מומחה ללוחמת חי"ר, סיור וצליפה
 
חבר מתאריך: 06.12.04
הודעות: 21,060
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי Herbie שמתחילה ב "עודדת אותי, נקווה שגם אצלי..."

אין כ"כ קשר בין הווי פנימי ביחידה להשקעה מבחוץ, למעט העויינות שבד"כ נגרמת מכך כלפי גורמים חוץ יחידתיים - כל עוד מזמינים אותך לכמות מילואים שתשמר לכידות מינימלית.
הווי פנימי נקבע ע"י השקעה של מפקדים בפלוגה מאחד, ואיכות השכבה של החיילים הוותיקים (בני 35+). אם הם טובים ומעורבים בחיי היחידה, בד"כ הרמה הכללית תהיה טובה.

(זכור לי אימון שעשיתי עם פלס"ר מילואים של אחת החטיבות היותר מוזנחות בצה"ל - כשמעיר אותך זקן הפלוגה עם כוס קפה בבוקר, זה אומר משהו על הלכידות שלה.)

נ.ב. - המחשבה שעושים ברדק וזורקים על הכל היא נחלתם של אלה שלא הספיקו לשרת מספיק. ביחידות נורמאליות, הרושם הזה ימחק מאוד מהר.
_____________________________________
There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -


נערך לאחרונה ע"י ביטיס בתאריך 27-08-2009 בשעה 07:10.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #7  
ישן 27-08-2009, 09:08
צלמית המשתמש של Herbie
  Herbie Herbie אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 10.08.05
הודעות: 343
שלח הודעה דרך ICQ אל Herbie
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי ביטיס שמתחילה ב "אין כ"כ קשר בין הווי פנימי..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי ביטיס
זכור לי אימון שעשיתי עם פלס"ר מילואים של אחת החטיבות היותר מוזנחות בצה"ל - כשמעיר אותך זקן הפלוגה עם כוס קפה בבוקר, זה אומר משהו על הלכידות שלה.


שוב, לדעתי כדאי לפרסם קצת יותר סיפורים כמו אלו, כיוון שהתמונה המצטיירת למי שלא מכיר את העסק מבפנים, היא לא חיובית במיוחד.

אם סדירים ומלש"בים יזכו לקרוא פה קצת על ההווי, וישמעו למה אנשים עדיין באים למילואים בזמן הבחינות לאוניברסיטה/פרויקט בעבודה וכו',
יכול להיות שהם יבינו יותר, ויגבשו דעה קצת יותר מוצקת על הצורך במערך המילואים, שכולל גם אותם (ולא רק מתי שמתאים/עד שזה מפריע).

אני מודע לכך שהסיבות להשתמטות ממילואים ומהצבא בכלל נובעות מתהליכים שעוברים על החברה, וכנראה שכמה סיפורים עם תמונות לא ישנו זאת, אבל לך תדע איך זה ישפיע על מי שבכל זאת יקרא..


טוב, כנראה שאני נובח לכיוון העץ הלא נכון, כמו שאומרים באנגלית.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 27-08-2009, 09:32
  הכל בסדר הכל בסדר אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 03.04.07
הודעות: 253
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Herbie שמתחילה ב ""חשבנו עושים חיים" גדוד מילואימניקים מורעלים - מה הסוד?"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי Herbie
חשבנו עושים חיים


1. האם יש פה חברה מהגדוד הנ"ל שיכולים לספר על החוויות שלהם מהשירות בגדוד, ומה לדעתם גורם לאווירת ההתנדבות המיוחדת בו (כמובן שלוחמים מיחידות אחרות שקיימת בהן אווירה כזו יכולים גם להצטרף..


2. לכלל המילואימניקים - האם מקרה כמו של המ"פ מסוף הכתבה שמסיים תפקיד ועובר להיות חפ"ש מקובל אצלכם ביחידה? מה דעתכם?




יש לי כמה חברים שמשרתים בחוד החנית ואני יכול להגיד לך שלא הכל ורוד..
חלקם מאוד שבוזים מהמשמעת "הסדירה" בחטיבה.. גומיות בנעליים וכיו"ב.

בנימה אישית, הדבר הכי חשוב במילואים הוא לכידות הצוות/מחלקה והפלוגה, אני משרת בחטיבה אחרת באותה אוגדה עם חוד החנית. רוב החטיבה מוזנת מצוותים אורגניים, נעשית פעילות גיבוש רבה ולראי, אף אחד לא מגיש בלת"מים, מתחשבים בסטודנטים בזמן הלימודים וזוכים בלוחמים נאמנים עד גיל 38.
אגב - גם בלי ללכת עם גומיות בנעליים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #9  
ישן 27-08-2009, 14:25
  shlomz מנהל shlomz אינו מחובר  
מנהל פורום מילואים (במיל.)
 
חבר מתאריך: 21.08.06
הודעות: 4,003
בתגובה להודעה מספר 8 שנכתבה על ידי הכל בסדר שמתחילה ב "[QUOTE=Herbie][size=3]חשבנו..."

ציטוט:
בנימה אישית, הדבר הכי חשוב במילואים הוא לכידות הצוות/מחלקה והפלוגה, אני משרת בחטיבה אחרת באותה אוגדה עם חוד החנית. רוב החטיבה מוזנת מצוותים אורגניים, נעשית פעילות גיבוש רבה ולראי, אף אחד לא מגיש בלת"מים, מתחשבים בסטודנטים בזמן הלימודים וזוכים בלוחמים נאמנים עד גיל 38.
אגב - גם בלי ללכת עם גומיות בנעליים


איכות של יחידת מילואים מתחילה ונגמרת במוטיבציה של האנשים. מאחר והתעסוקות בשגרה הן כמעט זהות לכל היחידות השונות, יכול להיות (וקורה) שיחידה "אפורה", "דרג ב" וכד' תבצע תע"מ בצורה טובה יותר מיחידה הנחשבת ל"איכותית" יותר.

כמובן, שהחוכמה היא להגיע למוטיבציה הזו... לדעתי, הגומיות בנעליים (תתפלאו) דווקא משחקות בכך תפקיד חשוב.
_____________________________________
על מג"דים אין שירים, רק כתובות בשירותים.

http://www.baking.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 23:21

הדף נוצר ב 0.08 שניות עם 12 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר