31-08-2009, 12:47
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.06.08
הודעות: 51
|
|
נתחיל בתעתיק הנכון לעברית: : ג'ו ג'וטסו - וזו גם ההגיה הנכונה אם מתרגמים מיפנית. ההגיה האחרת היא ג'יו-ג'יוטסו ומקורה בהגיה הברזילאית של השם ובהתאם שימוש בכינוי זה אמור להגדיר בדיוק את כוונתך.
ג'ו-ג'וטסו הוא לא שם של מכלול טכניקות ושיטות. אלא שם של המון שיטות, שאין בין רבות מהן שום קשר למעט השם הזה:
א. יש מספר מצומצמם של מאות של שיטות יפניות שהן "עתיקות", לפני שנת מייג'י 1 ביפן (לא זוכר בדיוק כרגע - סוף המאה ה-19). שיטות אלו מכונות גם "קוריו" = "שיטות עתיקות" ביפנית. לכל אחת מהשיטות הללו יש סילבוס מאורגן ומסודר, כולל אוספים נרחבים של קאטות ובד"כ גם אוסף נרחב של כלי-נשק שנלמדים בהן (בחלק מהשיטות, הנשק הוא העיקר ובחלקן בכלל אין ידיים ריקות).
ב. יש עוד אוסף של שיטות ג'ו-ג'וטסו שנוסדו מאוחר יותר אך אינן שונות מהותית מהשיטות הישנות. הן נוסדו על ידי מורים יפניים שלמדו לעומק אחת (ובד"כ יותר) מהשיטות הקודמות, וייסדו שיטה חדשה. וכן גם השיטות הללו נהנות בד"כ (בתלות באיכות המורים שייסד והמשיך את השיטה) יש סילבוס מאורגן ומסודר.
ג. יש עוד אוסף עצום של שיטות ג'ו-ג'וטסו שנוסדו בעיקר על בסיס הג'ודו, אך גם על בסיס שיטות אחרות (קראטה / אייקידו / ועוד ...), על ידי מורים שלמדו אותן שיטות אך הרגישו שאיננן קרביות / מעשיות מספיק, ולכן שינו את שיטות הלימוד על בסיס רעיונות משלהם ו/או שילוב של אלמנטים שלמדו בשיטות אחרות.
למרבה הצער, יש יותר מדי שיטות מתוך קבוצת השיטות האחרונה שבהן המורים המייסדים לא למדו באמת לעומק את האמנויות הבסיס שלהם, ולא הגיעו לרמה מספיקה, וזה ניכר ברמת הביצוע וההבנה שלהם ושל תלמידיהם. מקרים לא מעטים שכאלה גם הופיעו בפורומים בינ"ל כדוגמת e-budo (שם הוקד לנושא תת-פורום נפרד).
אמיר
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
