 |
25-12-2004, 07:50
|
|
|
|
חבר מתאריך: 26.10.01
הודעות: 5,534
|
|
|
נא להכיר:האיש שמציף לך את המייל
אמיר גנס עושה מאה אלף שקלים בחודש משליחת דואר זבל לגולשים בישראל. את 2 מיליון
הכתובות שבמאגר שלו הוא מאתר גם בפורומים ובצ'אטים. ולא, הוא לא מתבייש. הוא רואה בעבודתו שליחות
אי אפשר לפספס את הברק בעיניו של אמיר גנס כשהוא רוכן מעל המחשב שלו ומסתכל בחיוך על המספרים שטסים על המסך ועל פס החיווי הכחול שמתמלא לאט לאט. 2,723,957 2,723,902 2,723,823 2,723,718... גנס לא יכול לדעת מתי בדיוק המספרים יפסיקו לטוס והפס הכחול יתמלא, אבל כל מספר שמיתוסף לרשימה - רשימת כתובות הדואר האלקטרוני החדשה שלו - ממלא אותו באושר.
רוב הסיכויים הם שעד היום לא נתקלתם בשמו, אבל אם אתם משתמשים בדואר האלקטרוני, סביר להניח שגנס כבר הגיע אליכם. על פי עדותו שלו ועל פי הערכות רוב הגורמים הבקיאים במתרחש בזירת דואר הזבל בישראל (או "השיווק והפרסום בדואר אלקטרוני", כפי שקורא לה גנס), היזם בן ה-30 אחראי למשלוח של יותר ממחצית מהדואר האלקטרוני הפרסומי הלא מוזמן שמגיע לתיבות הדואר של הגולשים הישראלים. הוא מפרסם ראשי דיו מוזלים למדפסות, מערכות אבטחה לבתי עסק, לוחות שנה לשנה האזרחית, טלוויזיות פלזמה, מסנני מים, תוכניות למימון שכר לימוד לסטודנטים, מועדוני פוקר, שעוני יוקרה, פרחים, טלפונים ומה לא בעצם.
גנס הוא לא רק הספאמר (הדוור הפרסומי המקוון) המוביל בישראל אלא גם היחיד שלא מתבייש בעיסוקו ולא מתחבא מאחורי מסכי עשן וירטואליים. להיפך. מאז החל לשלוח בעבור לקוחותיו את הודעות הדואר האלקטרוני הפרסומיות שלהם לפני קצת יותר משנה, גנס מקפיד על התנהגות שמעוררת הערכה גם בקרב שונאי דואר זבל (ספאם) מובהקים.
לכל איש יש כתובת
ליד המספר הגדול שמשתנה במהירות שמזכירה את השלט האלקטרוני בטיימס סקוור בניו יורק, המבשר לכל עובר אורח על החוב הלאומי התופח של ארה"ב, יש עוד שלושה מספרים, שמתחלפים בקצב איטי יותר. אחד מהם הוא 40,951, והוא מייצג את מספר הכפילויות שנמצאו בין הרשימה החדשה שהתוכנה בודקת לבין רשימת התפוצה הישנה של גנס; המספר השני הוא 52,621, והוא מייצג את מספר כתובות הדואר הלא רלוונטיות לגנס שמסוננות מתוך הרשימה החדשה, והמספר השלישי, 11,819, מייצג את מספר כתובות הדואר האלקטרוני הלא חוקיות שנמצאו בה.
כשהתוכנה שהוא מריץ תסיים את מלאכתה בעוד ארבעה-חמישה ימים, גנס יקבע סופית את מעמדו כשליט הבלתי מעורער של הספאמרים הישראלים. רשימת התפוצה שלו תהיה נקייה מכפילויות, מכתובות של גולשים שמחוברים לספקי שירות בחו"ל ולכן מן הסתם אינם דוברים עברית, ומכתובות דואר אלקטרוני לא חוקיות - כאלה שיש בהן פסיק במקום נקודה, או a במקום @ - והיא תכלול יותר מ-4 מיליון כתובות. חז"ל אמרו שלכל איש יש שם, אבל מבחינת גנס הרבה יותר חשוב שתהיה לו כתובת.
"אתה רואה את המספרים?" גנס שואל רטורית, "כשקניתי את הרשימת תפוצה הזאת בשבוע שעבר חשבתי שקניתי חצי מיליון כתובות אבל כשהתחלתי להריץ עליה את הסינון כדי לנקות ממנה את הכתובות שמיותרות מבחינתי, ראיתי שיש לי פה הרבה יותר. עד היום היתה לי רשימת תפוצה של 1.5 מיליון כתובות והאימיילים שהייתי שולח היו מגיעים לבערך מיליון נמענים, בדרך כלל בגלל הסינון של הספקים. בשבוע הבא, כשאני אתחיל לעבוד עם הרשימה החדשה, אני מצפה שמתוך 4 מיליון כתובות שאני אשלח אליהן, אצליח להגיע ליותר מ-2 מיליון נמענים".
גנס כמובן לא מכיר את האנשים שמאחורי מיליוני הכתובות האלו ולא קיבל את רשותם לשלוח לתיבת הדואר האלקטרוני האישית שלהם מגוון רחב של הצעות עסקיות. אבל זה לא מפריע לו. הוא טוען שהוא עושה להם שירות, ועל הדרך - גם שירות קטן לעצמו.
הפעילות שלו לא נפסקת לרגע. בזמן שמחשב אחד מסנן ומאחד את רשימות התפוצה שלו, עסוק מחשב אחר בהפצת תשעה קמפיינים פרסומיים במקביל. זה כחצי שנה שרתי הדואר שבהם הוא משתמש כבר אינם נמצאים בישראל ואינם קשורים לשום ספק שירות אינטרנט מקומי.
34,500 הודעות בשעה
עד צהרי יום שלישי שעבר, קיבלו 478,752 נמענים את ההצעה המפתה ששלח גנס עבור הוצאת הוד-עמי בקצב של 34,500 הודעות בשעה, במשך ארבעה ימים (רוב ההודעות נחסמות על ידי שרתי הדואר של הנמענים, ולכן נדרש גנס לשלוח כל כך הרבה הודעות). לתיבת הדואר שלי, שאת כתובתה מעולם לא נתתי לגנס, היא הגיעה כבר ביום ההפצה הראשון, בשעה 11:07 בבוקר.
וזה ממשיך. המודעה של "שמעון מצלמות" יוצאת משרת הממוקם בארה"ב בקצב של 27,145 הודעות לשעה; הקמפיין של "פרחי גורדון" נשלח לגולשים שכתובתם מופיעה ברשימות של גנס בקצב של 16,500 הודעות לשעה, וזו של "פורטל הכלבים הב-הב" משוגרת לנמענים בקצב של יותר מ-20 אלף הודעותלשעה. לא כולם מקבלים את אותה הודעה. פעם זה "הב-הב אתר לכלבים שאוהבים"; פעם אחרת זה "הזמנה אישית לבעלי כלבים" ופעם נוספת זה "הב-הב פורטל לאוהבי כלבים".
"ספק שירותי האינטרנט מחליט שאם הוא מקבל יותר מ-50 הודעות ששורת הנושא שלהן זהה, המערכות שלו מגדירות את ההודעה כ'דואר זבל' והוא לא יעביר אותה לנמענים שלו מבלי שהוא כמובן יטרח ליידע אותם על כך", מסביר גנס. "כדי להימנע מסינון על ידי תוכנות סינון דואר הזבל שמותקנות על שרתי הדואר של הספקים, המערכת שלי משנה את שורת הנושא של ההודעה כל שתיים-שלוש הודעות".
איך אתה משיג את רשימות הכתובות שלך?
"יש שתי שיטות עיקריות", אומר גנס, "הראשונה היא סריקה של האינטרנט על ידי תוכנות מיוחדות ואיסוף כתובות שנמצאות ברשת בצורה גלויה (באתרים, בפורומים, בחדרי צ'ט וכו'). השנייה היא קניית רשימות תפוצה מגורם אחר - למשל, אתר מכירות שיש לו רשימה של עשרת אלפים אנשים שכבר קנו אצלו והסכימו לכך שהאימייל שלהם יימכר הלאה, מוכר לי את הרשימה תמורת סכום מסוים שיכול להגיע לאלפי שקלים".
איך אתה יכול להיות בטוח שהאנשים שמופיעים ברשימה באמת נתנו את הסכמתם לכך שהכתובת תועבר הלאה?
"הדרך היחידה שלנו לוודא שאכן מדובר בהליך לגיטימי היא החתמת המוכר על מסמך שבו הוא מציין איזה כתובות הוא מכר ובאיזה תאריך, ועל פיצוי במידה שיסתבר שההצהרה שלו כוזבת. קורה לא מעט שכשאני מבקש שיחתמו על מסמך כזה הם משתפנים ונעלמים".
רשימת ההסרה מונה רק 77 אלף כתובות
"הוא בטוח שמה שהוא עושה זה בסדר", אומר על גנס עו"ד שליו בן-ארי, שעד לאחרונה הפעיל את אתר "תמיכה.נט" שהיה חלוץ הנלחמים בספאם בישראל. "יש בו משהו שצריך להעריץ. כולם חושבים שהוא אדם רע שמציף לנו את התיבות, ולכאורה פוגע לנו בזכות לפרטיות אבל למעשה הוא איש עסקים כמו כולם. לא סתם איש עסקים, אלא איש עסקים שמאמין בדרך שלו. מאמין שבמה שהוא עושה, ושהוא עושה לכולנו טוב. הוא מקדם עסקים קטנים, מפיץ חינם מודעה לתרומת כליה לחולה ורואה בזה שירות לציבור, שלא כמו ספאמרים אחרים שרק רוצים להרוויח כמה שקלים מהפרסום של השירות שלהם. אני אמנם לא רואה את מה שגנס עושה כלגיטימי כי הוא מנצל משאבים של אחרים בשביל להרוויח כסף, אבל יש דברים יותר גרועים בעולם".
בתחתית כל הודעה פרסומית שהחברה של גנס, "ניו אפרוצ'", שולחת אליכם, מופיע שמה בצורה בולטת לעין בתחתית ההודעה, ואף שבדרך כלל לא ניתן להשיב להודעותיו בדואר חוזר, לנמען תמיד ניתנת אפשרות להסיר את עצמו מהרשימת התפוצה ולהפסיק לקבל מגנס הודעות פרסומיות נוספות. גנס אומר שהוא מקפיד לעדכן את רשימות ההסרה שלו (שנכון לשבוע שעבר כללו 77,307 כתובות) פעמיים בשבוע, ונראה שבניגוד לספאמרים אחרים הוא אכן עומד במלתו.
במבט ראשון, עושה רושם שהנגישות מיטיבה עם גנס. לטלפון הסלולרי שלו לא מפסיקות להגיע עוד ועוד שיחות מבעלי עסקים קטנים ובינוניים שרוצים לשכור את שירותי הפרסום שלו. לדבריו, ההכנסות החודשיות של ניו אפרוצ' הן כ-100 אלף שקל, והוא מספר בסיפוק שלאחרונה רכש דירה חדשה (בבאר יעקב), מכונית (כמעט) חדשה וש"ללכת למסעדה ולהוציא 150-100 שקל זה לא משהו שחושבים עליו בכלל". לפני שלושה שבועות הוא הוסיף לצוות ניו אפרוצ' שכלל מלבדו עוד שלושה עובדים (שניים מהם בני משפחה) גם מזכירה שמורידה ממנו מעט מלחץ העבודה, ואו-טו-טו הוא מתכוון לעבור מהמשרד המרופט שלו בלוד למשרד נאה יותר ולהפעיל את החברה בהתאם למודל עסקי חדש.
אורח קבוע בדיוני הכנסת
וזה לא נגמר בהצלחה העסקית. נכונותו יוצאת הדופן של גנס להודות ולהתגאות בעיסוקו כספאמר הפכה אותו בשנה האחרונה למוזמן חובה לכל כנס אקדמי שעוסק בנושאים כמו פרטיות באינטרנט או "בעיית דואר הזבל". יו"ר ועדת המדע של הכנסת, ח"כ מיכאל איתן, הזמין אותו לאחרונה להשתתף בקביעות בדיוני ועדת האינטרנט של הכנסת שיעסקו ברגולציה של הדיוור הישיר באינטרנט, ואומר כי "בטענות שהוא מעלה יש ממש ויש להתייחס אליהן בשיא הרצינות". גנס הוא גם הכתובת הראשונה של כל עיתונאי רשת שרוצה לקבל תגובה על כמעט כל חדשה שמגיעה מחזית הקרב הבינלאומי נגד תופעת דואר הזבל.
אבל לא הכל ורוד. לצד התרומה לאגו ולחשבון הבנק שהביאה עמה החשיפה, הגיעו אל גנס גם צרות. זה התחיל בכאבי הבטן העזים ובהקאות המסתוריות שמהם הוא סובל כמעט כל בוקר כבר שנה, ושהרופא שלו מייחס למתח גבוה בעבודה, המשיך בתביעה בסך 250 אלף שקל שהגישה נגדו ספקית האינטרנט "קווי זהב" ביולי 2004, והסתיים (לעת עתה) בתביעה עקרונית שהוגשה בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגדו ונגד לקוח שלו - "פרחי בושמת".
לפחות כלפי חוץ, כל זה לא ניכר על גנס. הוא מתרוצץ בין המחשבים שלו ללקוחות שלו כשהוא לבוש בחליפה כהה ובעניבה שמהודקת לחולצתו המגוהצת בסיכה דקה. פניו תמיד מגולחים למשעי ושיערו עשוי היטב ומשוח בג'ל. כשחיכה לי בשבוע שעבר, צנום ומגונדר, ליד הרמזורים הצמודים לקניון של לוד כדי לקחת אותי אל משרדה של ניו אפרוצ' בבניין שיכון מתקלף, הוא נראה כמו נטע זר בנוף שסביבו.
והוא נשאר כזה גם במשרד. בניגוד מוחלט להופעה המוקפדת של גנס, ממוקם מרכז העצבים של אופרציית הדואר האלקטרוני שלו בדירה אפלה ודחוסה. גיסו של גנס, אייל, שאחראי על רשימות התפוצה של ניו אפרוצ' ועל המעקב אחר הלקוחות הפוטנציאליים שלה, גר בדירה, אבל מ-9 עד 5 הסלון מופקע מידיו לטובת העסק. לצד ספות מכוסות בבד כחול דהוי וכלבה חומה ושמנמנה שרובצת על שתי כריות במרפסת מתחת לקרן צבי ישנה שתלויה על הקיר, תופסת את רוב שטח הסלון פינת עבודה משולשת ענקית. מצד אחד שלה יושב יניב הג'ינג'י שמטפל בשרתים בחו"ל, מולו יושב י', קרוב משפחתו של גנס שאחראי על הנהלת החשבונות. גנס מקפיד שלא לחשוף את שמות עובדיו, מחשש שגם נגדם יוגשו תביעות. בראש השולחן, על כורסת עור מהודרת וענקית שלא היתה מביישת את סמי עופר, יושב גנס עצמו. מאחוריו, מסתיר חלון קטן שמשקיף על מרפסת כביסה, תלוי תריס עץ ונציאני חדש שנראה שייך למשרד אחר, בעיר אחרת.
"מתקפת דואר אלקטרוני רחבת היקף"
גנס השתחרר מצה"ל ב-1999 אחרי שירות כקצין לוגיסטיקה בחיל האוויר, למד ניהול בתי מלון בתדמור ובמקביל השלים תואר במנהל עסקים שהחל כשהיה בצבא. לאחר מכן עשה קורס אינטרנט (ובמאסטר), וב-2001 החל לעבוד בעמילות המכס של חברת הבלדרות ושינוע המטענים פליינג קרגו (Flying Cargo) בנתב"ג ולאחר מכן בעמילות המכס של פדרל אקספרס. אבל חיידק היזמות בער בו.
"אני הייתי מהילדים המעצבנים שביסודי היו קונים מחק ועיפרון בחנות בחצי שקל, וכשהיה למישהו חסר באמצע מבחן הייתי קופץ ואומר לו 'יש לי עיפרון בשבילך בשבע שקל אתה רוצה תקנה, אתה לא רוצה אל תכתוב את המבחן'", מספר גנס, "זה היה ביסודי. בספר מחזור של התיכון כבר צחקו על השעונים שמכרתי למורים ולתלמידים. הייתי קונה אותם ומוכר בפי חמש או בפי 10".
את עיסוקו כשולח דואר אלקטרוני פרסומי בתפוצה המונית החל גנס לפני כשנתיים, כמעט במקרה, כשעוד עבד בפדרל אקספרס. "סוכן הביטוח של אמא שלי ביקש סיוע בהפעלת תוכנה שאוספת אי-מיילים משרתים. בזמנו אפילו לא ידעתי מה זה. דיברתי עם מישהו שהיה איתי בקשר עסקי ואז גם אני לקחתי את התוכנה והורדתי כתובות אימייל ושלחתי הודעות דרך נטוויז'ן. אחרי יומיים ניתקו אותי מהאינטרנט ואמרו לי 'מה פתאום אתה שולח הודעות לאנשים?' שאלתי אם יש בעיה עם זה והם אמרו לי 'בטח שיש בעיה. אנחנו ספק שירות ורק לנו מותר'. אני עם האופי שלי - ברגע ששמעתי את זה נכנסתי לעומק העניין. אני בטוח שאם לא היתה השיחה ההיא הייתי עדיין בנמל התעופה עובד בעמילות מכס".
גנס לא נכנס לדואר זבל רק בגלל עקשנות, אלא בעיקר בגלל כסף. העובדה שבשנתיים האחרונות טיפס שיעור הספאם ברשת לכ-66% מכלל הודעות הדואר האלקטרוני, אילצה את ספקיות האינטרנט שנשאו בעומס וספגו את זעם הלקוחות שהוצפו בזבל, לנקוט אמצעים. השיטה, בדרך כלל, היתה לנתק ספאמרים מהרשת ובמקביל לשכלל עוד ועוד את תוכנות הסינון שאמורות להבחין בין דואר זבל לדואר אמיתי. מבחינת גנס, דווקא המהלכים האלה אותתו לו שלפניו נמצאת הזדמנות עסקית נדירה.
"אם יש לך עסק לנעליים ואתה רוצה לפרסם את העסק שלך בדואר אלקטרוני, אתה צריך לעבור אלף מדורי גיהנום ולגלות בסוף שחסמו לך את המדיה הזאת, לא מבחינה חוקית אלא מבחינה טכנולוגית", מסביר גנס, "אתה צריך לפנות למישהו שיודע להתגבר על המכשולים האלו מבחינה טכנולוגית, וכאן אני נכנס לתמונה.
"ככל שספקיות האינטרנט מקשות יותר על שליחת הדואר אני יותר נהנה כי יש לי יותר לקוחות ויותר פרנסה. הרבה לקוחות באים אלי ואומרים לי 'שמע עד היום שלחתי בעצמי, אבל עכשיו אני צריך אותך שתשלח לי. אני לא יכול להחזיק שרתים בחו"ל, אני לא יכול להחליף כתובת IP כל כמה שעות, אני לא יכול להרשות לעצמי שספקית האינטרנט תנתק אותי מהשירות, אני לא יכול לנהל רשימת תפוצה בהיקף שלך וחוץ מזה העסק שלי הוא למכירת נעליים, אז עזבו אותי מזה'".
בשלב הראשון גנס פירסם את עסק בניית האתרים שלו ולאחר זמן מה, כשנוכח לדעת שההיענות להודעות הדואר ששלח גבוהה מדי וכי אין ביכולתו לבנות אתרים לכל הלקוחות החדשים, החליט לעשות הסבה מקצועית ולהפוך את השיווק בדואר האלקטרוני לעסק האמיתי. הוא שיווק את העסק באמצעות הדואר האלקטרוני ויצר לעצמו בסיס לקוחות קטן שהלך והתרחב עם הזמן.
מודל ההכנסות היה פשוט: על כל משלוח לרשימת התפוצה ההולכת וגדלה שלו, גבה גנס מהמפרסמים כמה מאות דולרים. במשך כל אותה תקופה העביר גנס את ההודעות הפרסומיות, שהלכו והתרבו, באמצעות שרתי הדואר של ספקיות אינטרנט ישראליות. אלו, מצדן, לא אהבו זאת וניתקו את גנס שוב ושוב מהתשתיות שלהן בנימוק שהוא מנצל לרעה את המשאבים שהועמדו לרשותו ומפר את חוזה ההתקשרות עמן.
הריטואל הזה חזר על עצמו שוב ושוב, כל פעם עם ספקית אחרת - עד 9 במאי השנה. בשעה 23:03 באותו תאריך, נטען בכתב התביעה הראשון מסוגו בישראל שהגישה נגד גנס ספקית האינטרנט "קווי זהב", החלה ניו אפרוצ' לשגר באמצעות שרתיה "מתקפת דואר אלקטרוני רחבת היקף" שנמשכה 18 שעות וכללה 510 אלף הודעות. תוצאת ה"מתקפה" של גנס, טענה "קווי זהב", היתה הכנסת שרתיה של החברה ל"רשימות שחורות" של ארגונים שנלחמים בדואר זבל, ועקב כך חסימת דואר אלקטרוני לגיטימי של מנוייה, האטה במהירות השרתים שלה ופגיעה קשה במוניטין.
גנס, מתואר בכתב התביעה כ"ספאמר שעיסוקו משלוח דואר זבל ושנחשב למקור עיקרי לדואר זבל בעברית", ומואשם בכך ש"פיתח עסק טפילי החי על חשבון משאבי המחשב, הממון וההשקעות של ספקי גישה לאינטרנט ועל חשבון זמנם, משאביהם ותשומת לבם של משתמשי הדואר האלקטרוני בישראל הנחשפים בעל כורחם להודעות שלא ביקשו לקבל". ב"מתקפה" של 10 במאי, טענה "קווי זהב", גנס "הסווה במתכוון את זהותו ופרטיו האמיתיים באמצעות כתובת דואר אלקטרוני וזהות שגויים של השולח ושל המען לתשובה".
יואל גלעד, סמנכ"ל טכנולוגיות מידע ב"קווי זהב", זוכר היטב את בוקר 10 במאי. הוא התעורר ב-6:30 להודעת SMS בהולה ונקרא להגיע בדחיפות למשרדי החברה בפתח תקוה. "היתה אווירת משבר", אומר גלעד, "מהר מאוד עלינו על מקור הבעיה ומה צריך לעשות, אבל הפתיחה של הרשימות השחורות וכל הניקוי של כמות אדירה של דברי דואר שהצטברה לקחו לנו כמעט יום שלם".
על פי כתב ההגנה שהגיש גנס, "קווי זהב" תבעה אותו כדי לפגוע במתחרה בתחום הפרסום בדואר האלקטרוני ו"למצוא שעיר לעזאזל אשר באמצעותו יתאפשר לתובעת לחפות על התדמית השלילית שנוצרה לה בגין קריסת מערכותיה שנגרמו ממחדליה... לתובעת סטנדרט כפול. מצד אחד היא מטיפה נגד משלוח דואר אלקטרוני בכמויות מסחריות... מצד שני, הלקוחות של התובעת נחשפים פעמים רבות להודעות פרסום שונות ששולחת החברה באמצעות הדואר האלקטרוני וגם באמצעות מסרים קצרים בטלפון הסלולרי". במקביל, הגיש גנס נגד החברה תביעת דיבה בסך 100 אלף שקל, שבה תבע את עלבונו על פרסום דבר התביעה עוד לפני הגשתה, ועל כך שכונה בהודעה לעיתונות שפירסמה החברה "מפיץ דואר זבל". בנובמבר חויבה "קווי זהב" בתשלום 1,000 שקל לאחר שבית המשפט השלום בכפר סבא דחה את בקשתה להבהרות על כתב התביעה של גנס.
"אמיר גנס ניסה להציג את עצמו כרובין הוד שנלחם בענקים למען הנדכאים, בעלי עסקים קטנים שאין להם כסף לגשת לשירות הפרסום הרגיל", אומר גלעד מ"קווי זהב" בתגובה למתקפת הנגד של גנס. "המצגת הזאת היא מצגת שווא. אל"ף, הוא לוקח כסף טוב; בי"ת, הנזק שהוא עושה פוגע בכל הלקוחות שלנו. המאבק שלו זה רק למען הציוריות שבעניין מאבק בספקי השירות".
מה מניע אותו לדעתך?
"כסף, כסף וכסף".
גנס עונה בשצף קצף על כל סעיף בכתב האישום נגדו. על הטענה שהסווה את זהותו במשלוח המיילים ההמוני שלו הוא אומר ש"זה לא מדויק לחלוטין ועובדה שהגיעו אלי". את טענתה של "קווי זהב" על כך שלאחר שנותק מהחברה בגין שליחה המונית של הודעות דואר אלקטרוני בעבר וחזר והתחבר לשרתיה תוך שימוש בזהויות אחרות, הוא מגדיר "קשקוש בלבוש".
"באה חברה שיש לה מחירון למשלוח הודעות דואר שהיתה לה תקלה בשרתים שאפילו הם בעצמם הצהירו לתקשורת שזה נגרם כתוצאה מווירוסים, וכדי לתרץ את הנפילה של השרתים שלהם, הם חשבו שהם יפלו על איזה ילד ששולח ספאם", אומר גנס בזעם, "כמו כל חברה גדולה שיש לה כסף הם חשבו שככה הם ירוויחו נקודות על חשבוני. מסתבר שהם טעו. הם כנראה לא יודעים עם מי הם מתעסקים, וכנראה שאחרי הקדם-משפט כל המדינה תדע את כל החומר האמיתי שנמצא מאחורי התביעה שלהם, כולל האישור המפורש שלהם לשלוח 1.5 מיליון אימיילים ביום".
למה לדעתך תבעו דווקא אותך?
"בגלל שיש את מי לתבוע. את מי יתבעו? את מוישה זוכמיר? אמיר גנס זה שם מוכר".
כדי לשמוט את הבסיס מתחת לטיעונה העיקרי של "קווי זהב" שלפיו חוזה ההתקשרות בינו לחברה אסר עליו במפורש לשלוח באמצעות שרתיה כמויות גדולות של הודעות דואר אלקטרוני, משמיע גנס שיחה מוקלטת שלטענתו ניהל עם נציג מכירות של "קווי זהב" כמה חודשים לפני "מתקפת המיילים" שלו.
זה הולך כך:
גנס: "יש לי שאלה. אני העסק שלי זה שיווק ופרסום באינטרנט. אני מפרסם באמצעות דואר אלקטרוני, שולח כמויות גדולות של דואר אלקטרוני שמפרסם בעלי עסקים. יש איזושהי בעיה עם זה?"
נציג שירות: "לא, שום בעיה. אתה מקבל מאתנו את המהירות המקסימלית".
גנס: "אין לי בעיה לשלוח אימייל..."
נציג שירות: "אין בעיה, כמה שאתה רוצה"
גנס: "כמה שאני רוצה לשלוח אימיילים. הבנתי".
נציג השירות מסביר לגנס את הפרצדורה להתחברות לשירות ה-ADSL של בזק ואז מבקש ממנו מספר פקס כדי שיוכל להעביר אליו חוזה התקשרות.
גנס: "רק אם תוכל לרשום שמהם באמת שלא תהיה לי הגבלה לשליחת אימיילים..."
נציג שירות: "אין תשלום נוסף עבור מי ששולח הרבה אימיילים. זה לא קשור לגלישה. הגלישה הרי היא חופשית 24 שעות ביממה. תשלח 1,000 אימיילים כל דקה, זה לא משנה למהירות הגלישה".
נציג השירות: "מה שמך?"
גנס: "אמיר".
נציג שירות: "אוקיי אמיר אני שולח לך את הטופס. אני מקווה שזה בסדר".
גנס: "אוקיי אני רק רוצה לברר לגבי האימיילים. אני לא רוצה שיבואו וינתקו אותי ויגידו ששלחתי יותר מדי אימיילים ופה ושם".
נציג שירות: "אין בעיה אמיר, אין בעיה".
המסקנה, על פי גנס, היא שבעוד שנציג השירות של "קווי זהב" אמר לו במפורש שהוא יכול לשלוח באמצעות שרתי החברה 1.44 מיליון הודעות דואר אלקטרוני ביום (1,000 הודעות בדקה, 60 אלף בשעה, 1.44 מיליון ביום), "קווי זהב" מתנכלת לו ותובעת אותו על נזקים שלכאורה נגרמו לה ממשלוח 510 אלף הודעות בלבד.
מ"קווי זהב" נמסר בתגובה להקלטה שבידי גנס כי "סוגיה זו הינה חלק מכתב הגנה של מר אמיר גנס במשפט שמתנהל נגדו. 'קווי זהב' תגיב בנושא זה בבית המשפט בלבד".
"אני המקצוע שלי זה ספאם"
הבלאגן הזה היה שווה לך? יכול להיות שזו היתה טעות לא להסתתר?
"אם הייתי נשאר אנונימי", אומר גנס, "לא הייתי נמצא עכשיו בתביעה משפטית, לא היו לי דאגות על הראש. לא הייתי מוזמן לכנסים והייתי יכול להישאר לעבוד ולהרוויח עוד כמה אלפי שקלים ביום.
"אני המקצוע שלי זה ספאם. זה העבודה שלי ואני מרוצה מזה. עזבתי עבודה טובה עם תנאים בשביל זה. יש בה המון דברים לא יפים אבל אני אוהב אותה... אנשים שואלים למה ספאמרים לא רוצים להיחשף והתשובה היא שהם לא רוצים שבעלי כוח וממון יתחילו להילחם בהם. הם גם לא רוצים שאנשים עם דעות מסוימות יתחילו להסביר להם למה לדעתם זה לא לגיטימי מה שהם עושים, ושהם חייבים מיידית להפסיק לעשות את מה שהם עושים עד שישנו את החוק לטעמם.
"אני לא נהנה מהפרסום מהבחינה האישית, אני רק חושב שזה חשוב שמישהו אחד יקום ויאמר את האמת. לא לקחתי על עצמי את הייצוג של כל העולם, אני מייצג רק את עצמי ואני סופג את כל האש.
"שלא תבין אותי לא נכון", מבהיר גנס, "ספקיות האינטרנט נמצאות במצב מאוד מאוד לא נוח, בין הפטיש לסדן. בין האזרח המתלונן, לבין רשימות פרטיות בחו"ל שמחליטות אם להכניס או לא להכניס אותן לרשימות שחורות לבין המחוקק הישראלי שעוד לא קבע שאין להן אחריות לנושא. המצב הזה שבו הם נמצאים גורם להם לטענתם להיות במצב שבו הם לא רק ספקית אינטרנט אלא גם כגוף מצנזר, כגוף מפקח, כגוף אוכף. הם לא רוצים להיות כזה, והאמת היא שגם אסור להם להיות כזה. זה כמו שאתה עכשיו תעשה טלמרקטינג ובזק תנתק אותך כי אתה עושה טלמרקטינג, אז מה עם זה חוקי? אני אעשה הכל כדי להגיע למצב שספק אינטרנט יספק אינטרנט וזו תהיה האחריות הבלעדית שלו. וכל האחריות על שליחת דואר פרסומי או לא פרסומי תהיה על המפרסם עצמו ויאכוף את זה מי שצריך לאכוף את זה - משרד התקשורת".
בתקופה האחרונה גנס מקדיש חלק ניכר מזמנו לשמירה על האינטרסים שלו לקראת כל חקיקה שתבוצע בנושא הדיוור הישיר באינטרנט. אחד מאפיקי השתדלנות שלו הוא הופעה בכנסים אקדמיים שעוסקים בעניין ובשכנוע מי שהוא תופס כגורמים שמשפיעים על הח"כים. בכנס בחיפה שהתקיים ביום חמישי שעבר - יום לאחר שנודע לגנס על הגשת תביעה נוספת נגדו (הפעם ללא דרישה לפיצויים) ושבוע לאחר שהכנסת העבירה בקריאה טרומית הצעת חוק שאמורה להסדיר את נושא הפרסום בדואר אלקטרוני - גנס נראה משועשע מתשומת הלב שהוא מרכז.
הוא מציג את "האני מאמין" שלו וטוען בלהט שהדואר האלקטרוני שהוא שולח לא מלכלך, לא גורם לכריתת יערות ומבזבז מעט מאוד זמן, ואז נשען לאחור על כסאו שעל הבמה וסוקר את האולם החצי מלא בתשומת לב. לאחר מכן הוא עונה על שאלות הקהל שלמעט אחת הופנו כולן אליו (על הבמה ישבו גם מארגן הכנס, ד"ר מיכאל בירנהק, סגן דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה פרופ' עלי זלצברגר, מדען מאוניברסיטת בן גוריון ונציגה של ספקית האינטרנט "ברק"). מיד לאחר תום הפאנל הוא מוקף באנשים שרוצים לשאול, למחות לטעון טיעון כזה או אחר וגם להציע לו הצעות עסקיות.
במכונית, בדרך חזרה למרכז, הוא שואל אותי כמה אנשים היו לדעתי בכנס. "לא יודע, אתה היית עם הפנים אל הקהל", אני משיב, "כמה היו שם?" "116 איש ברוטו", הוא יורה, "וזה כולל נציגים של ספקיות השירות, נציגים של משרד המשפטים, עיתונאים ועוד כל מיני כאלה. אתה חושב שאם הייתי מפרסם את הכנס באימייל היו מגיעים יותר?"
http://news.walla.co.il/?w=/4/645247 |
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
