אחלה, אני לא מדבר הרבה עם אנשים על מה שקורה לי אבל אני חייב לפרוק את החרטא הזה מעליי ואולי לקבל כמה עצות.

אוקי.
אני בכיתה יא', 16.5 ויש לי בעיה אחת מסריחה שהיא כנראה המשקל שלי. אני שוקל 90, על גובה 1.73 ככה ואני מרגיש שזאת הסיבה שכלום אבל כלום לא הולך לי בחיים ושזה מקור הבעיות.
ביסודי גם הייתי ילד מלא ובכל זאת הייתי חברותי, מצחיק, הייתי שולף מאיות כמו כלום.
עליתי לחטיבה, אנשים נהיו פחות תמימים, התחילו להעיר לי על זה כל יום, לשפוט אותי כל הזמן, באמת שהציונים שלי ביסודי הביאו אותי לסוג הכיתה שבה מרוכזים כל הסנובים אבל מה זה סנובים, אנשים פשוט המיץ של המיץ של הזבל. זה הפך אותי לאיזה טמבל חסר בטחון שהולך כל היום עם ראש מושפל וכאילו יש לו עקמת בגב.

בגדול היום עליתי לי"א והמצב שלי בקרשים.. לא היו ידידות מאז היסודי, לא הייתה לי חברה, לא כלום. אין לי שום דיבור אם אף אחת. והכל מבחינתי חוזר למשקל שלי. אני לא חושב שאני נראה נורא, אני מתלבש טוב מאוד יחסית, אין לי שום דבר שדוחה אנשים על הפרצוף (אקנה חמור או שפם בר מצווה או גבות מחוברות או משהו חח) וכו' וכו'. באמת שאני לא מרגיש שחוץ מהמשקל יש לי איזה בעיה חמורה.
חשוב לי שתבינו שאני לא נראה כמו איזה גורילה. עדיין שמרתי על צורה של בנאדם, אני לא שוקל 120 ומלא צמיגים בכל הגוף, אבל בכל זאת אני לא מצליח להתנער ממה שכן יש לי. כל זמן לחשוב איך אני נראה, ואיך אפשר לשבת או לעמוד ככה שאני אראה קצת פחות מלא. זה כל הזמן רץ בראש, זה מחרפן, לרמה שבנאדם זר לא יכול לדבר איתי בלי לחשוב שיש לי איזה הפרעת קשב חמורה.

בקיץ החלטתי שהקטע הזה מאחוריי ושיאללה עולים לי"א וזה זמן טוב לתפוס את עצמי בידיים, להפסיק להיות כוסית ומי שלא מוצא חן בעיניו שילך לחפש, ווואלה היום עבר הרבה יותר טוב.

אז למה אני פה? קודם כל נזכרתי שאוטוטו אני מקבל צו ראשון וזה היה הקש בשבילי, סידרתי פגישה עם דיאטנית ואני הולך לעשות הכל כי אני רוצה לשרת את המדינה הזאת עד הסוף בקרבי, והבנתי שקשה לשנות את השיבוץ שמקבלים בלשכת גיוס אחרי צו ראשון אח"כ גם אם אתה מתאמן והפרופיל עולה וכו'. (זה רק מה ששמעתי אבל, באמת שלא חשבתי על זה בכלל עד היום).

בינתיים, אבל, אני לא יודע ממש לאן ללכת. אני לא מצליח להתחבר לאנשים למרות שזה אנשים שאני מכיר כבר מעל 5 שנים וחלקם ממש סבבה.
סה"כ נראה לי הייתי כל כך שקט וחסר בטחון בזמן האחרון שאנשים פשוט וויתרו עליי.
אין בכלל מה לדבר על בנות.. אני מסתכל חופשי במסדרונות (אף אחת לא מסתכלת חזרה חח) אבל כל הזמן תקוע בהרגשה שאני עושה מעצמי צחוק.

אני לא יודע אם יש פה אנשים שהיו במצב שלי אבל לי נראה לפי מה שאני רואה בבית ספר שלי שיש אנשים שנראים (ושוקלים) ממש כמו קלישאות מהלכות של לוזרים ומוקפים ידידות ואפילו מחליפים חברות כמו תחתונים ואני לא קולט מה הולך פה. בדיוק עכשיו אני רואה הפמליה ביס וואלה סתכלו על טרטל, יש אנשים כמוהו במציאות ואני רואה אותם כל הזמן, כאלה שהמשקל שלהם לא מפריע להם לעשות כלום והם לא מתייחסים לזה אפילו. למה אני לא יכול? כי אני לא יודע איך? תנו בעצות אם יש לכם.

והבעיה שלך היא לא המשקל אלא איך אתה תופס את המשקל.
נכון, ההרגשה לא נעימה שמעירים לך אבל כרגע זאת המציאות ועם זה אתה צריך להתמודד
איך? להראות לכולם שלא מעניין אותך מה הם חושבים.
אם היית חברותי ביסודי אין שום סיבה שלא תהיה חברותי עכשיו
ובמילא אין לך מה לחפש בחברת אנשים עם דעות קדומות.
תראה כלפי חוץ שלא אכפת לך ואני בטוח שדברים ישתנו
כי בגיל הזה ברגע שאתה מראה שאתה נשבר זה רק יזמין עוד הצקות על חשבונך

אנאירובי, אירובי, לאכול פחות וזהו. לא קשה.

כמו שנאמר, נושא המשקל מאוד מפריע לך. אבל אתה לא צריך להשליך הכל עליו.
בהנחה שאין לך בעיות של חילוף חומרים, ואתה יכול לטפל בזה. למה שלא תלך לתזונאי מוסמך בכדי להתחיל תהליך ירידה במשקל?

הוא ציין שהוא קבע פגישה עם דיאטנית כדי לרדת במשקל, אבל בינתיים הוא לא יודע מה לעשות עד שזה יקרה...