|
04-09-2009, 13:36
|
|
|
חבר מתאריך: 13.05.03
הודעות: 2,807
|
|
יציבות מאזן ההרתעה - מאמר מאת פרופ' יאיר עברון
יאיר עברון | יציבות מאזן ההרתעה
חלק מהדיון בשאלת הגרעין האיראני עוסק בשאלה, כיצד ואם בכלל ניתן למנוע את ההתחמשות הגרעינית של איראן; וחלקו עוסק בשאלה, מה יהיו תוצאות חימוש זה אם אכן יתרחש. אתייחס כאן לחלק השני של הדיון. ראשית, ההשוואה החוזרת בין חימוש גרעיני של איראן לבין השואה לא רק שאינה נכונה, היא גם מזיקה לשיקול דעת רציונלי וקר, שהוא הכרחי בכל דיון בנושאי ביטחון לאומי ובעיקר בנושאי הגרעין.
שנית, איראן החלה בפיתוח תשתית גרעינית בראש ובראשונה כדי להתמודד עם איומים, ולא למטרת השמדת ישראל. קודם כל כלפי עיראק ויכולתה המשוערת לפתח נשק גרעיני, ואחר כך כהרתעה כלפי מדינות גרעיניות בסביבתה האסטרטגית. ולבסוף, ובעיקר, ישראל נתפשת בעולם כבעלת עוצמה גרעינית ניכרת מאוד ובעלת יכולת מכה שנייה.
המשטר האיראני נוקט מדיניות קיצונית ואגרסיווית כלפי ישראל, ולכן איראן גרעינית היא איום קיומי פוטנציאלי על ישראל. אולם, בראיית האיראנים, באותה מידה היכולת הגרעינית הישראלית היא איום קיומי על איראן, היה ותיכשל ההרתעה. כך המצב בין כל שתי יריבות. השאלה המרכזית ביחסים היא יציבות מאזן ההרתעה ההדדי.
לקח עיקרי מההיסטוריה של עידן הגרעין בין שתי מעצמות-העל בעת המלחמה הקרה היה, שהיציבות של הרתעה גרעינית מותנית במכלול גורמים מדיניים, אסטרטגיים וטכנולוגיים. בהעדר אלה, במצבי משבר עולה מאוד ההסתברות להסלמה עד כדי התנגשות גרעינית. זה אכן קרה במשבר קובה ב-1962. רבות נאמר ונכתב על משבר זה; והנה, ספר שהתפרסם לפני כשנה "One Minute to Midnight" מתאר, על בסיס חומרים חדשים, את אירועי המשבר ובעיקר את 27 באוקטובר. עולה ממנו, כי אירועים בלתי נשלטים הביאו את שתי מעצמות-העל עד מלחמה גרעינית כמעט. לכן, מאז אותו משבר החל תהליך אטי של מאמצים בין-מעצמתיים, שידע מעלות ומורדות, לייצור תנאים ליציבות גרעינית.
במזרח התיכון עתיר הקונפליקטים והמתיחויות, מאזן הרתעה ישראלי-איראני עלול לסבול מחוסר יציבות ניכר. המשמעות היא, שבמצבי משבר מקבלי ההחלטות (בשני הצדדים) עלולים לפרש לא נכון את התנהגות הצד השני, ויהא עליהם בפרק זמן של דקות לקבל החלטות גורליות.
זה מצב בלתי אפשרי כמעט. הנה דוגמה אחת מקשת תרחישים אפשריים: נניח, שמערכות המכ"ם הישראליות מקבלות התראה על תנועת טילים ממזרח לכיוון ישראל. לא ברור אם יש עליהם ראשי חץ גרעיניים, או אולי קונוונציונליים, ולא מקור שיגורם. האם למהר להגיב על תנועה כזאת? בהקשר זה ראוי להזכיר, שמערכות התראה מוקדמת עלולות גם לשגות (כך היה במקרה "אווזי הבר" ב-79', כשמערכות ההתראה האמריקאיות כשלו).
הסכנה הטמונה באיראן גרעינית אינה נובעת מהשנאה הקיצונית והקנאות הדתית העלולות להביא לכאורה להתקפה גרעינית פתאומית על ישראל. זה לא יקרה בגלל האיום ההדדי. האיום גלום במצבי משבר העלולים להביא להחלטות שגויות ובכשלי תפישה ביחס לכוונות היריב.
ניתן למתן סיכונים אלה. ראשית, על ידי פיתוח מערכות מתקדמות של פיקוד ושליטה, הן בצד הטכנולוגי והן בצד האנושי. שנית, על ידי הסדרי ביטחון אזוריים. שלישית, על ידי ניסיון לפתיחת ערוצי תקשורת - אולי באמצעות צדדים שלישיים - בין ישראל לאיראן לניהול מצבי משבר.
אך המהלך החשוב ביותר מוכרח להיות להפחתת ההסתברות של פרוץ משברים אזוריים, שבהם עלולים להתרחש כשלי הרתעה. יש לעשות מאמץ ניכר לחזק עד כמה שאפשר את היציבות המדינית באזור. כך, למשל, הסדר אמריקאי-ישראלי-סורי הוא חיוני ביותר להרחבת היציבות בגזרה הסורית-הלבנונית.
להסדר כזה, הרצוי ממילא מבחינת האינטרס הישראלי, חשיבות מכרעת בהקשר של ההרתעה הישראלית-האיראנית. תמוה, שממשלת ישראל, המזדעקת על האיום האיראני, אינה מבינה, שהסדר מדיני מייצב עם סוריה חשוב בהרבה מוויכוח על פיסות טריטוריה.
ולבסוף, כלקח כללי מהעידן הגרעיני: נשק גרעיני מיועד אך ורק להרתעה ואינו מיועד לשימוש ממש.
הכותב הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב ועמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי
ותוספת שלי: מרצה וחוקר בכיר בתכנית ללימודי בטחון באוניברסיטת תל אביב
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasen/images/0.gif]
_____________________________________
Diplomacy is about surviving until the next century - politics is about surviving until Friday afternoon
Sir Humphrey Appleby
|
|