פוסט מתוך הבלוג פנס רחוב של מתן. התפרסם ב4.9.09.
קישור אל הפוסט.
בהמשך אביא את התגובה שלי כפי שכתבתי אותה שם.

השבוע ראיתי מקרוב איך מתבזבזים כספי המיסים שלי.

זו לא הפעם הראשונה, זה קורה בכל פעם שאני יוצא למילואים. נכון שלא צריך לנסוע עד למחנה צאלים כדי להכיר בבזבוז כספי הציבור על ידי המערכת השלטונית המופקרת-מספיק לחיות כאן שבוע בשביל להבין, אבל עדיין- כנראה שאין מוחשי יותר משבוע אימונים בצה"ל בכדי להרגיש זאת על הבשר (תותחים).
אמנם המטרה הלא רשמית של צה"ל - לסמן "וי" כדי שיהיה אפשר להצהיר בעת תחקיר המלחמה הבאה ש"גדוד השריון התאמן כנדרש"- הוכתרה בהצלחה, אך עבורנו, הברווזים במטווח, מדובר בביזיון מתסכל.

להלן, תוך צנזורה עצמית (או "רגולציה עצמית", כפי שאומר אר"ג), קווים כלליים לתכנון הגרוע של שבוע אימונים גדודי שעלה למדינת ישראל כ-8 מיליון שקלים:

*שימוש בכוח אדם יקר למשימות האמורות להתבצע על ידי חיילים בסדיר ועל ידי אנשי קבע (זיווד הטנקים בציוד ותחמושת, טיפולים בטנקים, פירוק הציוד=יומיים מתוך חמשת ימי האימון)

*אימון לא יעיל מבחינה מקצועית: אי מיצוי השהות של הלוחמים- במקום לאמן ולהכשיר, עיקר הזמן הוקדש להתעסקות בתרגילים טקטיים ברמה של משחק מחשב לילדים (לא צוחק).

*חיסכון בתחמושת אימונים באמצעות תרגול מיותר של פעולות מתודיות ונסיעות ארוכות וחסרות פשר עם הטנקים, במקום לשאוף למיומנות של אנשי צוות הטנק, אחרי שלא עלו שנתיים על הכלי, ע"י אימון הצוותים במשימות לחימה בסיסיות ומתקדמות.

*חיסכון בתנאים הולמים: מנות קרב במקום אוכל מזין (אפילו ביצים קשות היו מתקבלות בברכה), חיסכון באוהלים (אז מה אם חם במדבר (39 מעלות), תמיד אפשר למצוא צל מאחורי שיח קוצני).

*מיובשים ומיוזעים בהינו בעיר הפלסטינית המדומה שהקים צה"ל קילומטר ממול, ערב מבצע "עופרת יצוקה", למטרות אימון ב-לש"ב (לוחמה בשטח בנוי). זהו העתק אחד לאחד, בהתאם לחזון ולהוראת שר הביטחון אהוד ברק. מה עם איזה מבנה בטון, או אוהל קבוע עם ברז למקלחת, בשטח אימונים בן 50 שנה? זה לא, לא צריך. מתוך כלל חיילי הפלוגה אשר נמסו בחום בשטח, שני חיילים התייבשו ונשלחו לביתם חולים. אחד פרק כתף. אחרים היו על סף התייבשות או עילפון, וסיימו את המילואים חבולים, רצוצים, עם שפשפת איומה. בתום האימון כולם נסעו לביתם אחרי לילה מפרך ללא שינה. בעצם, המפונקים ישנו שעתיים.

*הטנקים. עשרה טנקים יצאו מהימ"ח לאימון. עשרה טנקים שאיתם אנו אמורים להילחם במקרה הצורך. מתוכם, שני טנקים הושבתו כבר ביום הראשון לאימון (ובשאיפה ייצאו מכלל שימוש). למחרת, שמונת הטנקים הנותרים התגלו כלא כשירים. לא לאימון, בוודאי שלא למלחמה. נמצאו ליקויים רבים ושונים-אם במערכת הירי, אם במנוע, אם במערכת הבקרה של התותח ושל הצריח, המחשב, המקלעים, הזחל, ההינע, וכו' וכו'.

במלחמה מול הסורים, לא היינו שורדים 24 שעות. כלומר, היינו מתים יום אחד לפני המועד הצפוי (סטטיסטית).

*האשמים: פוליטיקאים במדי רמטכ"לים, קצינים בקבע שלא מתעניינים בדבר מלבד העלאה בדרגה, כוח ושליטה, ומפקד הגדוד, שכשל בתפקודו, והפקיר את חייליו ברוח האינרציה. הנושא לא יעבור בשתיקה.



15 שנה אנחנו על מדים. תמיד באים כשקוראים לנו. זן נכחד. למרות המחיר האישי שכל אחד מאיתנו משלם, בכל תחום כמעט, למרות סכנת החיים. למרות השקפות פוליטיות שלא בדיוק מתיישבות עם המיליטנטיות הצה"לית. למרות הציניות הצבאית ("המובחרים למילואים", "אני מילואימניק גאה" ושאר סטיקרים מפגרים) ולמרות הפופוליזם הפוליטי הציני עוד יותר ("יוענק סל הטבות לחיילי המילואים"). למרות הניצול -בשכר, בתנאים, בביטוח החיים העלוב, באי החזרי הוצאות. בהשוואה לחילות מילואים ברחבי העולם, חיילי המילואים בצה"ל הם המנוצלים ביותר - יותר מבכל צבא אחר (נתוני המחקר המלאים מופיעים באתר פורום המג"דים והמח"טים). אנחנו גם מודעים לכך שאם ניפצע, נהפוך נכים או הלומי קרב- משרד הביטחון ינסה להתנער מאיתנו מבלי למצמץ. אנחנו מודעים לכך שמעטים מעריכים, ושמעטים עוד יותר שווים את הסיכון. ולמרות כל זאת. הנה סיסמא שרוני דניאל, היחצ"ן של צה"ל, לבטח לא יאהב: "מילואימניקים. פראיירים כן מתים". רובנו בהחלט מרגישים פראיירים. מדוע אנחנו ממשיכים? הרבה סיבות, אף אחת לא נשמעת הגיונית. בעיקר אחרי המקלחת של חמישי בלילה.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

שלום מתן,
אני בהחלט מכיר את ההרגשה.
יש כמה סעיפים שלא מאד הבנתי (כנראה בגלל אורכם של המשפטים המאד מורכבים). הפיסקה שמתחיל ב"חיסכון בתחמושת אימונים..." היא דוגמא טובה.
אך כטנקיסט במיל' שכבר הציא טנק מהימ"ח למלחמה (עם ארטישוק מקולקל ושאר תקלות) אני מבין היטב את רוח הדברים.

נראה לי שיש כאן בעיות בשני מישורים:
א. בעיה כללית של יחסו של צה"ל למילואים (מנות הקרב ועוד כמה דברים שלא ממש תיארת אבל קיימים).
ב. בעיה חמורה הרבה יותר והיא הזילזול וההתארגנות ביחידה שלך, בגדוד ובחטיבה - כמעט כל הליקויים שהזכרת נובעים משם: לו"ז האימון, זה שלא משכו אוכל חם, זה שלא בנו לכם מאהל, אנשי קבע עובדים במקום חיילים סדירים, זה שלא סיפקו מים, טנקים במצב אחזקה לקוי, חוסר באמצעים, חוסר בשיעורים, נסיעות סתמיות במקום אימונים וכו'.

יצא ליחידה שלי להתאמן "קצת" בצאלים (ובמקומות אחרים) עוד לפני מלחמת לבנון השניה ובעיקר אחריה האימונים ממש לא נראים כמו שאתה מתאר אותם, אלא אם, מפקדת הגדוד והרס"פים זורקים על החיילים.
ראיתי את זה קורה כשבאתי לחנוך חיילים בגדוד שריון אחר. חבר, מ"פ, ביקש ממני לחנוך את החיילים שלו, הגעתי וגיליתי אימון מאד דומה למה שאתה מתאר.
ככה זה כשאנשי המפקדה מגיעים רק לחלק מהיום הראשון באימון ולחלק מהיום האחרון (ומקבלים ימ"מ מלא), המג"ד לא משתלט על הגדוד ואין לו "בית לורדים".

בפורום מילואים שלנו אנחנו מקיימים דיונים בדיוק על הנושאים הללו. אתה מוזמן לפתוח אשכול שם ולפתח את הנושא.
קישור:
http://miluim.fresh.co.il

בכל מקרה אבקש את רשותך להעתיק את הפוסט הזה לשם, לקשר הנה ולפתוח עליו דיון.

ונקודה אחרונה, למה ממשיכים לבוא למילואים?
באמת שאין לי תשובה!

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

לטעמי, אין דבר גרוע לחייל מילואים מההרגשה שמבזבזים את זמנו וכמובן את כספי המיסים שלו.
אינני מכיר באופן אישי את המקרה המתואר אבל התאמנתי פעמים רבות בצאלים במהלך עשרים השנה האחרונות והמצב היה שונה לחלוטין ובפרט לאחר מלחמת לבנון השנייה.
דומני מתן שהכתובת לטענותיך היא הגדוד וחטיבת המילואים שלך ולא מל"י.
כמעט כל הדברים שאתה מתאר הינם בשליטה ישירה של יחידת המילואים שלך ונקבעים על ידה. אתיחס למספר נק' שלא לפי סדר החשיבות.
בעיות טכניות בכלים - אכן מצב הכלים בימ"ח אינו אופטימלי. אך שליחת חלוץ חימושי גדודי כשבוע לפני האימון אמורה להביא את הכלים למצב משביע רצון.
מנות קרב - בד"כ עקב בקשת היחידה המתאמנת. ברירת המחדל של צאלים הינה אוכל חם מהמטבח כיון שמנות קרב הינם יותר יקרות ואיכותן כמובן פחותה.
זיווד כלים - באחריות הגדוד. אין מישהו אחר שיבצע. בהתארגנות נכונה הגדוד מגייס מס' חיילים בשבוע לפני האימון והללו מזוודים את הכלים ביחד עם המפקדים שממילא מתגייסים יותר מוקדם לטובת האימון המכין.
תכני ותוכנית האימון - בשליטה כמעט מלאה של הגדוד. נקבעים זמן רב לפני האימון.
אוהלים, מיים, אסו"ם וכו' - בד"כ מנופקים ללא בעייה לפי בקשת הגדוד, כמובן בתכנון מראש.
שתי נק' נוספות:
תקציב האימון אינו שמונה מליון ש"ח. הלוואי והיה. המספר האמיתי הרבה יותר קטן.
מרבית אנשי הקבע המשרתים בחטיבות המילואים הינם אנשים יקרים, שעושים עבודת קודש ומשתכרים מעט. תתפלא כמה מעט. חיילי סדיר בחטיבות מילואים? מעט מאוד ועם תפוקה נמוכה מאוד. ובד"כ ברמה אישית נמוכה ו/עם הרבה בעיות אישיות. הרבה פעמים תחנה אחרונה לפני פליטה מצה"ל.
אני מניח שהדברים שכתבתי לא ישפרו את הרגשתך ובצדק. אבל חשוב שתדע מהו המקור העיקרי של התופעות שאתה מתאר.

אני חושב שכדאי שנתמקד בדרך לשפר את מפקדת הגדוד הזה.
כדאי שהמצב יישתפר שם במהירות.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון אני חושב שכדאי שנתמקד בדרך לשפר את מפקדת הגדוד הזה. כדאי שהמצב יישתפר שם במהירות.

זה אכן נראה כמו בעיות התנהלות ביחידה של הבחור, אבל למה המילואימניקים "החפ"שים" הם אלה שצריכים לטפל בבעיה ?
לצה"ל חסרים אנשי קבע בכל מיני תפקידי רוחב שאפשר לצוות לכל יחידת מילואים קרבית ?
וגם אם נגיד שחסרים כאלה, מה עם כל הסטודנטים של צה"ל ? מה הבעיה לצוות סטודנט לוחם ליחידות המילואים בזמן לימודיו ? ( כמו הצבת חרום בח"א ) ככה היחידה המתאמנת תזכה גם בחונך "טרי" וגם במישהו שינענע קצת את המערכת.

אתה טועה ב

ציטוט:

תכני ותוכנית האימון - בשליטה כמעט מלאה של הגדוד. נקבעים זמן רב לפני האימון.

.
מי שמכתיב לך את האימון הוא באלי"ש. אם אתה רוצה לעשות אימון לפי תכנים שלך, אתה עדיין כבול למגבלות ש"א מצומצמות ומצמצמות מאוד, שמגבילות את אופי האימון. אם לחי"ר זה רע, אני לא רוצה לדבר על שריון.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

אני כותב רק מנסיוני האישי (בסה"כ טנקיסט).

מל"י (כבר מזמן לא באלי"ש) היום הרבה יותר גמישים ופתוחים.
הרבה מגבלות שהיו בעבר משיקולי בטיחות,שטחי אש וכיסוי ת?? הוסרו.
באימון האחרון שלנו אנחנו הגדרנו מה אנחנו רוצים לעשות, וזאת בהתאם לרמת הכשירות שלנו ומיעודנו בחירום, ומל"י שיתפו פעולה לאורך כל הדרך.
תרגלנו ובצענו כל מיני דברים שבשנים טרום המלחמה רק הייתי יכול לפנטז עליהם. שטחי האש לא היוו כלל מגבלה לאימון למרות כמות היחידות המתאמנות במל"י באותה עת.
מנסיוני, כל עוד תוכנית האימון סבירה ומעוגנת במציאות מל"י יעזרו לך לממש אותה במלואה.

יצא לי לעסוק באימונים מהצד החונך וגם מהצד המתאמן ובשניהם, כמתכנן - אני חותם על מה שאמרתי בפה מלא.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא אתווכח איתך בנושא.

כל מה שכתבתי הינו מנסיוני האישי בלבד.

אין שום בעיה, בגלל זה ציינתי את זה.
מעבר לזה, ראיתי את הגרף השנתי של מל"י שנה שעברה ואני יכול להשוות אותו לגרפים שראינו בסביבות 2000 - אז היה לחוץ יותר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שלום מתן, אנחנו בני אותו מחזור ושירתנו באותה פלוגה בחלק מתקופת הסדיר. במקרה יצא לי לעשות אימון בצאלים שבוע לפניך, יכול להיות שאנו שייכים לאותה חטיבה.
זיווד וחימוש הטנק, עד כמה שנשמע לא הוגן, הוא חלק מהמטלות של השריונר. במקרה שלי הוזמנו שבעה מטק"ים ביום חמישי שלפני האימון ולבד זיוודנו 11 טנקים. לאחר שסיימנו לזווד הצטרפו אלינו הקצינים שהיו עסוקים בנוהלי קרב לתרמ"חים וביחד גם חימשנו את כל הטנקים. כל המאמץ הזה נועד כדי שהחיילים לא יבזבזו זמן ביום ראשון ונוכל לרדת לשטח מוקדם כדי להספיק מסלולי צוות. למותר לציין שעם הלחץ אחורה ביום ראשון הספקנו רק שני מסלולים לפני שירד הלילה (ד"א, לי יצא לעשות את המסלול השני שנכנס לתוך הדמדומים: כיף!).
אני מתייחס לטיפולים בטנק ביום האחרון כאל תוספת לאימון -מתי בפעם האחרונה יצא לך להחליף בוגי או להוריד חוליה בזחל? אלו בהחלט דברים שניסיון בהם יתרום לך בעת מלחמה!
האימון השנה היה בדגש על מסגרות ואני מסכים שאימון הצוות הבסיסי נפגע אך אני חושב שיש דברים שאי אפשר לעשות עם האמרים בשילדיים וצריך לבצע אותם על טנקים גם אם זה אומר שאנשי הצוות לא ממצים את האימון. בנוסף, כנראה בשונה ממך, ביצענו תרגילים עם דגש רב על צנזורה עצמית -בהחלט העלאת הרף מאז האימונים בסדיר!
לגבי בעיות המנהלה -כפי שכתבו פה אחרים כנראה שהבעיה היא בגדוד או בפלוגה שלך. אצלי באימון היה שטח מסודר עם צליות (הרס"פ- אמר לנו שאין יותר אוהלים בצאלים!?), עוקב ושלוש ארוחות משוכות מהבסיס ביום. בנוסף, לפני התרג"ד היו מספר שעות מתות שבהם נשלחו החיילים למקלחות בבסיס.
למרות ההקפדה על שתיה החום עשה את שלו וגם אצלנו התיבשו שלושה חיילים שחזרו לעצמם ולשטח לאחר יום.
גם אצלנו היום האחרון היה לאחר לילה ללא שינה, אך לזכות הצבא אומר כי הוצע ימ"מ נוסף למי שיעדיף לישון את הלילה שבין חמישי לשישי בצאלים (אף אחד לא רצה). בדרך חזרה דאגנו שיהיו יותר משני אנשים ברכב לצורך התחלקות בנהיגה ושמירה על עירנות (ביום חמישי בערב הלכתי לישון לאחר 36 שעות עירנות!)
גם הטנקים אצלנו סבלו מבעיות טכניות רבות, בטנק שלי היתה תקלה של מגע חשמלי לא טוב בחיבור למחשב הבק"ש ולמערכת הייצוב שלא אותרה עד סיום האימון. לזכות החוליה הטכנית ואנשי החימוש של צאלים אומר שהם לא חסכו במאמץ בעבודה על הטנקים. תקלות בטנק היו ויהיו, זהו חלק משחיקת הכח שקורה בכל מלחמה, גם לצד השני. אני מקווה שאנו מצליחים לשמור על הפער החימושי מול האויב.