נידון זה קשור לאופן הניהול ארגוני צדקה הקדשות ישיבות בתי כנסת וכל מוסד ציבורי אחר המנוהל על ידי עמותה. ברצוני לפתח דיון אודות הזכויות ההלכתיות של המיעוט בארגונים אלו, שכן פעמים רבות הם מנוהלים על ידי גוף מנהל שמורכב מבעלי אינטרסים שונים, כאשר נוצר מצב שבו יש רוב לצד אחד יש לברר את זכויותיו של המיעוט.

אשמח גם לנקודת מבט משפטית כפי שקובע החוק הישראלי.
בהמשך גם אעלה סקירה הלכתית.
ברצוני להדגיש שאין בכוונתי להיכנס למחלוקות קיימות שחלקן זכו לפרסום רב בתקופה האחרונה. אבקש שהדיון יתקיים אך ורק לגופו של עניין. (עם זאת בודאי שניתן להשתמש בתקדימים ופסקי דין הלכתיים וערכאתיים שניתנו בנידונים דומים).

מה הכוונה ב'מיעוט'?

לכל עמותה למשל יש חברי עמותה והם בוחרים ועד מנהל כדי לנהל אותה
פעמים רבות ובפרט במוסדות או הקדשות ותיקים נוצר מצב שבו מתפלג המוסד לשתי סיעות (ע"ע פונביז' למשל מבלי להיכנס לגופה של המחלוקת שם). כאשר חברי העמותה או ההנהלה מתפלגים לשני קבוצות של בעלי אינטרסים או יותר. במצב זה בדרך כלל ישנה סיעה חזקה יותר שבדרך כלל יש לה את מספר החברים הגדול יותר, והיא מנהלת בפועל את המוסד או העמותה. השאלה היא מהן זכויותיו של המיעוט לגבי זכויות הניהול באשר הן במצב שכזה.
מציאות נוספת יכולה להיות קהילה שהקימה מוסדות כמו בית כנסת ספרייה וכדו' ובמקרה של פילוג למי הזכויות בכל הנכסים הללו.
החוק הישראלי מתייחס בהרחבה לזכויות המיעוט בנוגע לחברות (בחוק החברות) שם מצוי מאוד שבין בעלי הענין או השליטה יש התפלגות לקבוצות של בעלי אינטרסים.
לגבי עמותות החוק הרבה פחות מפורט וישנן שורה של תקנות שאמורות להשלים אותו אך דוקא בגלל זה המצב מאפשר הרבה "קומבינות".
אני מעוניין לדון במימד ההלכתי של הענין למרות שגם החוק משנה במקרים שבהם מנהג המדינה קובע כמו למשל לגבי קניינים מכח קנין סיטומתא.

אציין מספר נקודות הלכתיות שיש לקחת בחשבון:
א' לגבאי צדקה יש זכות להמשיך בתפקידו מכיון שנפסק שאין מסלקין גבאי צדקה מפני החשד כלומר שעשויים לחשוד בו שלא מילא תפקידו כראוי או מעל בכספים ולכן אין מסלקים אותו. זוהי זכות בסיסית של אדם שעסק בצרכי ציבור שלא להיות מסולק בבושת פנים מתפקידו.
ב' ישנה חזקת שררה
ג' ישנה חזקת מצוות (חזקת שררה עדיפה בכך שאין לפגוע בשררתו של מנהל למשל על ידי הכנסת מנהל נוסף אך חזקת מצוות מאפשרת הכנסתו של גורם נוסף כל עוד משאירים לראשון את חלקו במצות הצדקה)
ד' ישנה זכות בטובת ההנאה לאדם שהקים מוסד מה שמכונה בעלות. מקובל בפוסקים לחלק זכות זו בין הבבעלות הרוחנית לבעלות הגשמית.

אביא מקורות מאוחר יותר לכל הנידונים.