ציטוט:

נער בן 13 נמצא אמש ללא רוח חיים בחצר בניין ברחוב רבינוביץ' בחולון, לאחר ששם קץ לחייו בתלייה. שכנה שיצאה מביתה נחרדה לגלות את הנער והזעיקה את מד"א והמשטרה. צוות מד"א איילון שהגיע למקום קבע את מותו. שוטרי מרחב איילון גילו כי הנער נעצר בעבר בגין החזקת סכין, ואף מצאו בכיסו בקבוק קטן של דבק מגע, ומחקירה ראשונית שוללים במשטרה חשד לפלילים. השוטרים תחקרו את בני המשפחה - לנער שני אחים גדולים - אולם מחקירה ראשונית לא הצליחו קרוביו להצביע על סיבה נראית לעין שהובילה את הנער להתאבד. בחדרו של הנער לא נמצא כל מכתב או סימן שהיה עשוי להעיד על כוונותיו, ולדברי שוטר שנכח במקום החדר היה מסודר ומאורגן, כמו של כל ילד אחר בגילו.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1114192.html

מוות למחבלים!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי elvis1977 http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1114192.html

.

המחקרים מוכיחים השכם והערב, כי בני נוער נורמטיביים מתאבדים. אף אחד לא הולך עם שלט על הגב שבו מתריע על בעיותיו.
המנהג לתעד ביומן אישי את ההשתלשלות, הדכאונות והכאבים בגיל התבגרות, כבר עברו מן העולם.
היום יש אינטרנט.
המסע אל ההתאבדות עובר דרך צפייה והשתתפות בפורומים המתחמים בנושא זה, כולל "עצות מעשיות" על ההתאבדות הקלה והבטוחה.

על ההורים להיות יותר עירניים לגבי השימוש שעושים ילדיהם באינטרנט , כולל בדיקת הרגלי הגלישה שלהם, אולי ימצאו שם רמזים על מה שעלול להתרחש.

למי שחרד מהתופעה מוצע להתעדכן במסמך הבא

ההורים צריכים להיות עירניים כלפי הילדים, ולא כלפי השימוש שהם עושים באינטרנט.
אף אחד לא מתאבד סתם ככה, תמיד יש סימנים מקדימים, רק שיש אנשים שבוחרים להתעלם מהם.

תגובה לשניכם:

הצרה היא שלא נמצאה עדיין שום דרך למנוע התאבדות, ומי שבאמת רוצה, גם מצליח.

אלו שצועקים "אני מתאבד" בדרך כלל בעצם זועקים לעזרה, והם מיואשים שכן רוצים לחיות.

קשה לי להבין מתאבדים, למעט חולים סופניים שהסבל שלהם הוא בלתי נסבל, עמו למשל מוטה גור ז"ל.

בשורות טובות.

מוות למחבלים!

אני מציע לשניכם לקרוא את ספר מצויין בנושא: ההסכם של ג'ודי פיקו.

עלילת הספר
הספר הוא ספר מאוד מורכב, ואני חושבת שאפשר לבקר אותו רק אם לוקחים בחשבון הרבה מאוד נקודות
הספר פותח ברצח של אמילי, ובעצם בספר מתוארת חקירתי. אמילי וכריס, 17, זוג שכנים שמכירים מלידתם ובסביבות גיל 13 הפכו לזוג, נפגשים ערב אחד, והכל הופך לקטסטרופה. כריס נפצע, ואמילי איננה בין החיים. הם היחידים שנכחו במקום, אין עדים. האקדח של אבא של כריס נמצא בזירת הפשע. האם כריס ירה באמילי? אם כך, מדוע? האם אמילי ירתה ופצעה את כריס, ואחרי כן ירתה בעצמה? אם כן, מדוע? האם היה זה הסכם התאבדות שנכשל? מה בדיוק קרה?
בספר, סדר הדברים כל הזמן קופץ בין פעם לעכשיו. זאת כדי שהדברים והאירועים הנוכחיים יהיו ברורים יותר. ג'ודי פיקו בעצם נותנת קצת רקע מהעבר, ואחרי זה חלק מההווה שמתקשר לאותו החלק. אחרי כן שוב חלק מהעבר ואז שוב הווה. ההווה והעבר בעצם כתובים בסדר כרונולוגי, למרות שכל פעם רואים חלק אחר. הכוונה היא, שחלקי העבר ממשיכים זה את זה, וכן חלקי ההווה. בסופו של דבר העבר וההווה נפגשים, והכל לא בדיוק מובן. בחלק הראשון אירועי העבר נכתבים יותר מנקודת המבט של כריס, בחלק השני של אמילי ובחלק השלישי אני לא ממש זוכרת, אם לומר את האמת. אני חושבת שאולי כל מיני אנשים, ההורים וכאלה.

יש בו הצצה על עולמו של מתאבד, עד כמה קשה למצוא סימנים מעידים על מה שעומד להתחולל.
גם הסביבה הקרובה מתקשה למצוא סימנים כאלה.

אותו מאמר שהבאתי שהוא דוח/תחקיר, מראה שיש פנים רבות למצוקה וקשה מאד להתמודד איתה.