לאחר שהיה-או-לא-היה היום נסיון חדירה מלבנון באמצעות מצנח-רחיפה, נזכרתי במשהו ששמעתי פעם בזמן שיחה על "ליל הגלשונים", אודות נסיון חדירה מלבנון בו נעשה שימוש ב.. כדור פורח (?!?)

חיפוש בנושא לא העלה דבר, וכנראה שזכרוני מטעה אותי - או שמא אכן היה אירוע כזה? אם כן, ע"י מי ומתי?

יכול להיות שהיה.


אך הנושא צונזר.

"רק מי שהריח את המוות יכול באמת להעריך את חיים,,

"שאלוהים ירחם על אויבי,כי אני לא ארחם עליהם,,-גנרל ג'ורג' סמית' פטון

אתה לא טועה ..
היה אירוע כזה
אני לא זוכר בדיוק
אבל זה היה עם מצנח גלשן כזה. ...
הוא נכנס לתוך בסיס
ובסוף טבח הרג אותו ..
ככה אני זוכר לפחות

זה "ליל הגלשונים" - מחבל חדר עם גלשן למחנה גיבור בו שהו חיילי נח"ל

על האירוע נכתב ע"י לצים שיר מעליב למדי בנוסח הבא:

על המחנה גלשן צונח
הש.ג. בריצה בורח
הקמב"ץ פקודות לתת שוכח
האפסנאי באש פותח
איזו חטיבה שלא עושים שום דבר...

שנכתב על אותו מאורע עצוב:

"ירוק אני כמו סטיקלייט,
הולך ברחובות,
גולנצ'יקים צוחקים עליי,
עושים לי פאדיחות,
הכל בגלל אותו גלשן,
מליל הגלשונים,
ירד אליי בלילה קר,
מבין העננים..."

ואם אני זוכר נכון, לשיר היו עוד כמה בתים.

===========================
If the radiance of a thousand suns
were to burst at once into the sky
That would be like the splendor of the mighty One…
I am became death,the shatter of Worlds.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עבדול אלהזרד זה "ליל הגלשונים" - מחבל חדר עם גלשן למחנה גיבור בו שהו חיילי נח"ל על האירוע נכתב ע"י לצים שיר מעליב למדי בנוסח הבא: על המחנה גלשן צונח הש.ג. בריצה בורח הקמב"ץ פקודות לתת שוכח האפסנאי באש פותח איזו חטיבה שלא עושים שום דבר...

כאשר אתם מעלים לאינטרנט שירים מעליבים על חיילים שנהרגו, האם אתם לוקחים בחשבון את פומביות המדיה הזו?
את כאב הלב שאתם גורמים למשפחות השכולות שעלולות לקרוא את התכנים הללו, שאולי לא נחשפו בעבר לדאחקות שמתייחסות למות ילדיהם?
אגב, השאלה הסקרנית נוגעת גם להעלאת צילומים לאינטרנט. כאלה שלא מופיעים בשום מדיום אחר. האם מישהו בכלל לוקח בחשבון שבאינטרנט גולשים גם אנשים שבהם לא הייתם רוצים לפגוע?

השיר קיים, והעלאתו לפורום רק מתעדת אותו - לטובת ההיסטוריה והדורות הבאים.
ציינתי שמדובר בשיר מעליב, ויש עוד הרבה שירים מעליבים שתועדו בפולקלור הצהל"י, כמו השיר על גדוד 50 (שמאשים את השבויים בעישון חשיש ומשחקי קלפים) ואף שירים גרועים יותר - אני בספק אם הוריו של קצין בשם ק' היו שמחים לדעת שחייליו כתבו עליו שיר שמתחיל במילים "לא מבין כלום בפז"ם, מזיין ת'שכל סתם" ומסתיים בפזמון שכולל את השורה "אולי כבר תשתחרר, או יותר טוב תתפגר".

If I can shoot rabbits then I can shoot fascists

את יודעת להורה שכול תמיד שמורה הזכות שלא להתחבר לאינטרנט.
ואם הוא התחבר הוא לא חייב לקרוא
ואם יצר המציצנות יגרום לו כן לקרוא את הכתוב, אין לו מה לבוא בטענות אלא לעצמו.
די מחריד שכל מה שעושים בארץ נתון לפיקוחם ואישורם של משפחות שכולות - אל תביני אותי לא נכון כבודם במקומן מונח, אבל חאלס אם פסטיבל השכול.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יואב בן צוריה ואם יצר המציצנות יגרום לו כן לקרוא את הכתוב, אין לו מה לבוא בטענות אלא לעצמו. די מחריד שכל מה שעושים בארץ נתון לפיקוחם ואישורם של משפחות שכולות - אל תביני אותי לא נכון כבודם במקומן מונח, אבל חאלס אם פסטיבל השכול.

בניגוד לך, אני נוטה לשער שיש גם כמה הורים שכולים שלא שותפים "לפסטיבל השכול". בדיוק לפיכך, דוקא אותם הורים גם לא רוצים לשנות את הרגלי החיים הקודמים שלהם, עד כדי המנעות מגלישה באינטרנט או למשל קריאת טוקבקים.
כל מי שכותב טוקבק אכזרי, או "דאחקה" הקשורה למותו של מישהו, או מגיב באופן אנונימי בפורומים, שיואיל וישאל את עצמו במלוא הכנות, אם היה אומר את אותם דברים, תוך שהוא מתבונן למשל בעייני האמא השכולה, האבא, או האח.
לדעתי מה שבאמת מחריד כאן הוא לא ה"פיקוח והאישור" של ההורים השכולים, אלא דווקא הזילות המוחלטת של המת ומשפחתו בחסות ה"אנונימיות הברוכה".
ובכדי למנוע אי הבנה... אני ממש לא מתייחסת כרגע לאשכול הספציפי הזה, אלא מגיבה בהכללה גמורה על תרבות הטוקבקים והפורומים שעוסקים באנשים שמתו.

פעם שניה שאני מסכים איתך.
ולחשוב שהייתה תקופה שחשבתי שאין לנו שום מכנה משותף.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

הורה שנכנס לאינטרנט לקרוא תגובות בפרומים שונים לדעתי מראש מצויד ב"פרופורציה" ולא בהכרח יעלב למקרא הדאחקות, חלק מהיעוד של הפורמים השונים היא הוצאת קיטור, ואישית אני לא חושב שזכותו של הורה "לא להיפגע" גוברת על זכותו של חייל ממורמר להוציא קיטור.
כשהכול נעשה בגבולות הטעם הטוב, מי שנפגע מזאת משני הצדדים בעיה שלו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יואב בן צוריה הורה שנכנס לאינטרנט לקרוא תגובות בפרומים שונים לדעתי מראש מצויד ב"פרופורציה" ולא בהכרח יעלב למקרא הדאחקות, חלק מהיעוד של הפורמים השונים היא הוצאת קיטור, ואישית אני לא חושב שזכותו של הורה "לא להיפגע" גוברת על זכותו של חייל ממורמר להוציא קיטור. כשהכול נעשה בגבולות הטעם הטוב, מי שנפגע מזאת משני הצדדים בעיה שלו.

אני סומכת עליך שהבנת שאני מדברת בהכללה גורפת ומתכוונת לאינטרנט באופן כללי ולאו דווקא לאשכול הזה ולפורום הספציפי הזה.
הרי לא כל העולם צבא, למרות "שפלשתי" לפורום כזה ולא כל מריצי הדאחקות על ההרוגים, הם חיילים ממורמרים.
ניצלתי את האשכול ואת הנושא על מנת לתת לכם חומר למחשבה ותו לא!
שמחתי למצוא כאן אנשים שמסכימים איתי, אבל אחרי הכל, לא כל נושא הוא בר ויכוח ואם לך אין שום נקיפות מצפון מהמחשבה שאתה עלול בטעות לפגוע בהורה שכול, אז תפאדאל....

תעצרי לרגע את הסוסים שלך, לא אמרתי שאין לי בעיה לפגוע בהורים שכולים.
מה שכן אמרתי שהוא אם במקרה הורה שכול יפגע מדיון שנערך במסגרת החלפת דעות המובעות בגבולות הטעם הטוב, על זה אין לי שליטה ועם זה גם אן לי בעיה. אדם לא יכול לשלוט ממה אנשים נעלבים.
מה תעשי אם מישהו יעלב מהאשכול הנוכחי ?

באותה מידה את יכולה לשאול מי מבין חברי פרש היה מעז לומר בפנים לפוליטיקאים ושאר אנשי הציבור מה שהוא כותב בפורומים השונים. בכל מקרה, זה לא רלוונטי. האנונימיות היא אחת היסודות המרכזיים בעולם האינטרנט ויש בה חסרונות ויתרונות
ואגב,הרבה אנשים חיים יכולים להפגע מאוד מקריאה בפורומים באינטרנט שכן ההשמצות בהן מרובות וחלקן אכזריות במיוחד. זה חלק ממאפייני המדיה.
ועד היכן מגיעים עם ההתחשבות במשפחות שכולות בכל הנוגע לביקורת המובאת הפורומים מסוג זה? האם אסור לבקר את גורודיש על אופן ניהול חזית הדרום במלחמת יום הכיפורים מחשש לפגיעה במשפחתו? אם הש"ג מליל הגלשונים היה (חלילה וחס) עובר מהעולם לאחר האירוע אסור היה היום לבקר בחריפות את התנהלותו באירוע הזה?
לשמור על גבולות סבירים של טוב טעם בעניין זה, כמו בכל עניין, זה תמיד רצוי. כאן זה מתחיל וכאן זה גם צריך להסתיים.

אני מקווה מכל הלב שאתה לא טוען חלילה את טענותיך מתוך "מומחיות" ונסיון אישי של מי שקרא דאחקות אינטרנטיות, או שירים היתוליים על מישהו הקרוב לליבך שנהרג.

ממש כמו תגובה זו שלך.
נתקלתי מספיק בהודעות מעליבות באינטרנט ואני מסרב לעמוד לדום ולדרוש צנזורה רק משום שסיבת ההעלבות האפשרית היא השכול. אני הרבה יותר מתקומם מהשמצות פוגעניות באנשים חיים.
כמובן שכל דבר בפורפורציה כפי שכתבתי בסייפא של הודעתי. בוודאי שהשיר על ליל הגילשונים, כמו גם כ*ל השירים ההיתוליים שלי יצא להכיר, אינו ראוי להתקף זעם קדוש של דמגוגים מקצועיים.

ממש לא בא לי ובהחלט לא מתאים לי לנהל איתך פסטיבלי שירה ושכול.

אבל אסתפק במה שיש

בואי נראה
השיר מבקר את הקמב"ץ שאכן התרשל ותרם לתוצאות הקשות ועל כן הודח. הקמב"ץ לא נפגע באירוע שבו נהרגו חיילים גם בשל רשלנותו.
השיר מבקר גם את הש.ג שעדיין חי וקיים, שבאכן ברח ואכן הורשע על כך בדין. כאמור, משפחתו איננה שכולה בניגוד למשפחות החיילים שנהרגו גם משום שהוא ברח ולא מילא תפקידו.
האפסנאי בשארי בוודאי לא צריך להעלב על כך שהרג את המחבל.
אז מי בדיוק צריך להעלב כאן מלבד מי שמגיע לו בהחלט להעלב?

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס בואי נראה השיר מבקר את הקמב"ץ שאכן התרשל ותרם לתוצאות הקשות ועל כן הודח. הקמב"ץ לא נפגע באירוע שבו נהרגו חיילים גם בשל רשלנותו. השיר מבקר גם את הש.ג שעדיין חי וקיים, שבאכן ברח ואכן הורשע על כך בדין. כאמור, משפחתו איננה שכולה בניגוד למשפחות החיילים שנהרגו גם משום שהוא ברח ולא מילא תפקידו. האפסנאי בשארי בוודאי לא צריך להעלב על כך שהרג את המחבל. אז מי בדיוק צריך להעלב כאן מלבד מי שמגיע לו בהחלט להעלב?

כתבתי כאן את מה שכתבתי, בעיקר אחרי שקראתי באשכול אחר תאורים ציוריים מאד על מכונאי שנהרג כתוצאה מהשתחררות כסא מפלט של מטוס. שאלתי אז את עצמי אם אתם מודעים לשאלה שהעלתי היום.
היום "העזתי" להעלות את התהייה גם בכתב, רק בגלל שאני מכירה היטב את אביו של אחד החיילים ההרוגים מליל הגילשונים. בטח ובטח שלא עלה על דעתי שההערה שנכתבה סתם כחומר למחשבה עבורכם, תיגרור אותי לשעור ספרות וניתוח שירים

העברת ביקורת לא רלוונטית לנושא היות ואין שום דבר בשיר הזה שמעליב את המשפחות השכולות או אף אחד אחר שלא ראוי שיעלב. אם ידעת ש"תסתבכי" כי כתבת שטות, אז לא היית צריכה לכתוב אותה.
ואני מתנצל על התגובה האנליטית. בפעם הבאה אסתפק ב"חה חה חה" או משהו דומה לכך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי קגנס העברת ביקורת לא רלוונטית לנושא היות ואין שום דבר בשיר הזה שמעליב את המשפחות השכולות .

שעצם חיבור "שיר היתולי" לארוע בו נהרגו חיילים, הוא הרלוונטיות בהתגלמותה.

השיר ההיתולי רלוונטי משום שהוא חלק ממציאות מסויימת. אני מניח שרוב החיילים הקרביים פה, כמוני, הגו שירים היתוליים כאלה ואחרים בזמן שירותם הצבאי ומדובר היה במרכיב בהווי היחידה. דווקא ראוי לדון בפורום הזה בסיבות שמאחורי כתיבת שירים כאלה. לכן, אם האשכול עוסק גם באירוע שעליו נכתב שיר כזה, אזי בהחלט רלוונטי לאזכר זאת. אילו אני הייתי תמים, הייתי מצפה שפשוט תקבלי את זה שכתבת ביקורת לא רלוונטית. נו שוין...

אוף!
יונה,
יצא לי להתווכח כאן, בפורום, עם אח שכול על נסיבות מותו של אחיו. האח דרש התנצלות על הדברים שכתבתי על אחיו ועל חבריו. אנא עייני באשכול הזה שבו כתבתי

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון אם הם רק קצת היו עושים רק את הפקודות הם היו חיים! היום הם מתים ולצה"ל יש בעיה לומר שהם היו חיילים נצנצנים שלא הבינו מה הם עושים במקום וחשבו שהם ברווזים במטווח

ובאשכול הזה בו אח של הקצין שפיקד על המחסום מתרעם על האמירה הזו.
הגבתי לו כך:

ציטוט:

במקור נכתב על ידי יוסיפון ערן שלום, אחיך הי"ד נהרג בקרב ע"י מחבל שפל. הדבר הגרוע ביותר מבחינתי לעשות עכשיו יהיה להתווכח איתך, כאח שכול. אין לי גם רצון להתווכח איתך, אף-על-פי שאיננו רואים עין בעין את העובדות. לא הייתה לי כל כוונה להעליב את אחיך, את זיכרו או אתכם, משפחתו. ראוי לציין שבחרת להעלב מדברים שלא אמרתי, ואם אמרתי הרי שכיוונתי אותם לתופעה ולא לאדם ספציפי (ראה הודעה של צחי למעלה שהביא ציטוט מדוייק של דברי). אני מצר על עלבונך ומתנצל על כך שהובנתי כאילו אני מתכוון לפגוע בו או בכם. כהצעתך, אתנצל גם בפני קברו של אחיך.

היו לי הרבה תשובות טובות לטיעונים שלו שפשוט לא מתיישבים עם המציאות. בחרתי לא להתווכח עם משפחה שכולה, רק בגלל היותה שקולה. אבל, אני כן חושב שיש מקום לקיים דיון וללמוד מהשגיאות (הרבות) שאותם חיילים ואותו מפקד עשו וגרמו למותם.

לגבי שירים והומור שחור. אני מציע שתעשי הנחה לפחות לחיילים קרביים שנמצאים בעצמם שוב ושוב באותם מצבים בדיוק בהם חבריהם נהרגו ומסכניחם את חייהם באותה הצורה.
יצא לי לעוף מהדף של פצמ"רים ורקטות ולהשטח כשזיהיתי פגיעות נק"ל מאד קרוב. יצא לי להיכנס לא פעם לעמדה שבה נפגע טנק מהגדוד ולשחזר במדוייק את אותו ארוע שבו נהרגו החברים שלי רק כי זאת הייתה המשימה ומישהו היה צריך להמשיך לעשות אותה.
איך היינו אמורים להתמודד עם מצב כזה? אולי לך יש פתרונים. אנחנו השתמשנו בהומור שחור.
עמדנו בעמדה ושרנו "אם יפגע בך הטיל, תהרג וזה רגיל. המחבל כבר בעינית מכוון לחצאית, והסאגר הנה בא. הוא יפתח ת'מרכבה".
בצרצר 19 ליד עישייה נהרג חייל מהגדוד שלי, עז 77, מטיל סאגר שפגע לו בראש. החייל הזה היה חבר שלי עוד מימי התיכון והכרנו כבר בבית הספר היסודי. אחרי כמה חודשים עמדתי אני בדיוק באותה עמדה ובאותן שעות. יכלתי לההרג בדיוק באותה הצורה. איך התמודדתי? עם השיר הבא של ברי סחרוף:

77
מילים ולחן: ברי סחרוף

לפתע ראשי עף לאחור
לא מצליח להפסיק לספור
וכשהגעתי לשבעים ושבע
לא יודע עוד מה
משהו קרה

יכולתי בעצם לחזור בתשובה
אז לקחתי כדור שמעודד ת' מחשבה
נדמה שבשבעים ושבע
לא יודע עוד מה...
הנה חייל בצבא ההגנה
רובה על הצוואר גיטרה מתחת למיטה
הייתה בי אהבה בשפע
בשבעים ושבע
(חייבים לשים כומתה)...

פגעתי בזכרו? אולי.
רציתי לחיות? מאד.
הכי לא רציתי? להשתגע.
המשפחה שלו תיפגע אם תדע שאני מקשר בין השיר הזה לבן שלהם? אני מקווה שלא.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

אין ממש מה לענות במקרים כאלו... הרציו לא משחק.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

לכל הצ'ונגים שלא מכירים:
גולני כתבו לנח"ל את השיר הבא (החלקים שאני זוכר)
פזמון:

"ירוק אני כמו סטיקלייט הולך ברחובות"
"גולנצ'יקים צוחקים עלי עושים לי פאדיחות"


"הכל בגלל אותו גלשון מליל הגילשונים אשר ירד אלינו מבעד לעניים"
"שלא ארדם עוד...שלא אנקר עוד..."
"הש.ג בריצה פותח"

משהו כזה - מי שזוכר מוזמן להשלים

נ.ב

אוהב ומעריך את עבודתם של לוחמי הנח"ל.

היה ניסיון חדירה עם כדור פורח באפריל 1981, באזור מנרה. הכדור הופל ע"י כוחות נ"מ.

http://www.iaf.org.il/Templates/Fli...7&docType=EVENT

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

תודה רבה!

אני הבאתי בעבר את תמונת הנגמ"ש חובט שהפיל את הכדור פורח ואת הסימון של ההפלה על הנגמ"ש. נסו לחפש אולי בפורום הישן.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

דווקא מהמערכת החדשה, באשכול הזה (יובל כמובן טעה, זה לא הקישור המהיר שלי לוויקיפדיה כמו יכולות הגוגל שלי שגורמות לי להתכסות באדרת של כאילו-מבין) :

"Perpetuo vincit qui utitur clementia"

בתחילת שנות ה 80 , נדמה לי 83 או 84 חדר מחבל או שניים בגלשן/נים לבסיס גיבור ליד ק' שמונה, הבסיס באוץתה תקופה היה בסיס התארגנות לפני כניסה ללבנון בתקופה ההיא שצה"ל היה על כביש בירות דמשק ודרומה. הוא נחת מחוץ לבסיס , נכנס דרך הש.ג וטבח את החיילים שישנו באוהלים בשיטטיות . חוסל ע"י סמל המחלקה שהסתער עליו.
בארוע זה נולד מושג הש.ג. האשם, היות וצוות הבדיקה שהקים צה,ל קבע שהש.ג. אשם בכל, היות וברח והותיר את חבריו לגורלם.

בשטתיותלא בשטטיות

לציין כי הקצינים מרמת קמב"ץ מ"פ ומטה לא הפגינו רוח לחימה בלשון המעטה ולמעט הש.ג. לא הואשמו במחדל. בתקופה ההיא זה התווסף לרושם הכללי על הנחלאים לאחר ששמונה מהם נחטפו ממוצב לאחר מלחמת לבנון.

בקונוטציות של היום זה ממש לא נראה מצחיק.

===========================
If the radiance of a thousand suns
were to burst at once into the sky
That would be like the splendor of the mighty One…
I am became death,the shatter of Worlds.

.

באותה התקופה כל כינוי גנאי היה יאה להם. קבלתי מהם את מוצב חורש בגזרה המזרחית צפונית לכפר קוק בלבנון, המוצב היה מתחת לכל בקורת, ארגזי הפעולה הכילו אדמה במקום תחמושת כוננות בעמדות הלחימה. הקומנדו הסורי ירה עליהם כל לילה במשך 3 חודשים היות ולא הגיבו. עד ששמנו סוף לכך ביום קרב פרטיזני שהשתיק אותם עד שירדנו מהקו.

ליל הגלשונים היה בשנת 1987, ואני זוכר זאת כיוון שאנחנו היינו באותו לילה במוצב "נרקיס" לא רחוק משם ואני זוכר היטב את הסריקות שנעשו אחר גלשן נוסף במשך כל הלילה, ואת הצעקות של הנח"לאים בקשר.

ציטוט:

ליל הגלשונים הוא פיגוע שבו נהרגו 6 חיילי צה"ל מאש מחבל שחדר לישראל בעזרת גלשן אוויר. ב-25 בנובמבר1987 יצאו מלבנון לעבר ישראל שני מחבלים מארגונו של אחמד ג'יבריל, "החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית". על מנת לחדור לישראל הם השתמשו בגלשני אוויר ובשל כך אירוע זה נקרא "ליל הגלשונים". אחד המחבלים נחת בטעות ברצועת הביטחון ונהרג על ידי כוחות צה"ל, אך המחבל השני הצליח לחדור לתחום ישראל. המחבל נחת בשדה קוצים ממזרח לקריית שמונה בסמוך למינחת המסוקים ב"מינחת גיבור". המחבל החל לנוע לעבר טנדר צבאי שהיה בקרבת מקום וכשעבר בסמוך אליו פתח לעברו בירי והרג את הנהג, קצין צה"ל, ופצע חיילת נוספת שישבה לצד הנהג. לאחר מכן פתח המחבל בהסתערות יחיד אל מחנה "גיבור" הסמוך, אשר אוייש בחיילי הנח"ל. כשזיהה אותו השומר שבשער המחנה נס מהמקום, ואפשר בכך למחבל לחדור לבסיס. המחבל נכנס למאהל צבאי ופתח בירי והשלכת רימונים אל עבר החיילים ששהו במקום. המחבל הספיק להרוג עוד 5 חיילים ולפצוע 7 נוספים עד שנהרג מאש אחד החיילים שפצע. האירוע סימן, לדעת רבים, את השאננות וחוסר המוכנות של צה"ל. ימים ספורים לאחר מכן פרצה ההתקוממות העממית בשטחים, המכונה האינתיפאדה. סמוך לקרית שמונה ישנה אנדרטה לזכר הנופלים אשר הוקמה ביוזמת המשפחות השכולות http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C...%A0%D7%99%D7%9D

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי טלמור באותה התקופה כל כינוי גנאי היה יאה להם. קבלתי מהם את מוצב חורש בגזרה המזרחית צפונית לכפר קוק בלבנון, המוצב היה מתחת לכל בקורת, ארגזי הפעולה הכילו אדמה במקום תחמושת כוננות בעמדות הלחימה. הקומנדו הסורי ירה עליהם כל לילה במשך 3 חודשים היות ולא הגיבו. עד ששמנו סוף לכך ביום קרב פרטיזני שהשתיק אותם עד שירדנו מהקו.

אנחנו קיבלנו מהם מוצב קטנטן בג'בל ברוך המשקיף על עין זחלתה \ מצרי. על הסוללות ההיקפיות היו ארזי לבנון בצפיפות כזו שפשוט אי אפשר היה לראות שום דבר מעבר למוצב - שלא לדבר על התקדמות אוייב. לטענתם, מכיוון שמדובר בשמורת טבע, הם החליטו לחוס על העצים. כמובן שמרגע העברת הבעלות על המקום + שעה, לא נותר לעצים הללו זכר. ( אם כל הצער על הריסת הטבע ).

לכינוי החטיפים הם זכו באירוע אחר.

בו נלקחו 8 מהם בשבי ללא קרב.

בלבנון אחרי של"ג ולפני ליל הגלשונים.

(אגב ליל הגילשונים היה הרוח הגבית שהציתה את האינתיפאדה הראשונה)

חטיפים זה לא מאירוע החטיפה, ארבעת הנחלוואים ששיחקו קלפים במארב או משהו בסגנון.

שוחררו בעסקת ג'יבריל (?)

"בטבע הסוס הוא בלונדינית מטומטמת. גם טיפש וגם בעל נורמות מיניות מופקרות.אי לכך, אני גאה להיות חמור."

אראל סג"ל


ותודה לדורון

באותה תקופה הוחזק קו מטולה - מלכיה בידי גדוד בט"ש 931 של הנח"ל. היו אלו ימי טרום חטיבת הנחל (הוקמה רק לאחר תחילת מלחמת לבנון הראשונה).

לאורך כל אותה תקופה היו התרעות על נסיונות חדירה בעזרת גלשנים או כדור פורח (שק עור). חלק מההערכות כלל הצבת צוות מחבט (וולקן) במוצב רקפת שהיה ממוקם מדרום מערב למנרה.

באופן כללי מאז מבצע ליטני ב 77 הגזרה הזו היתה שקטה. האירוע החמור ביותר היה החדירה למשגב עם שהתרחשה ב 1980. מדי פעם הפלסתינאים היו יורים קטיושות על קרית שמונה. לא היה דבר כזה שנקרא חיזבוללה וגם אמל לא הורגשה.

האזור ממזרח לגדר הוחזק בידי הכוח של אד"ל בפיקוד סעד חדד - הגלגול המקורי של צבא דרום לבנון. רק בשביל הפרספקטיבה, טווסים לאור הסלוקי היו דבר שבשיגרה באותם ימים, משאית הריו של הגדוד נעה חופשי בכבישים ללא ליווי וכנל הרכבים שהיו מובילים אותנו לנקודות היציאה חטווסים ולמארבי הלילה השונים.

באחד הלילות, בסביבות 3 - 4 היתה הקפצה ודי מהר הוברר שצוות הוולקן ירה על עצם מעופפף. הסתבר שהכדור פורח רק התפנצר וחוליה של 2 או 3 אנשי פתח התבצרה על אחת המסולעות במרחק של כמה מאות מטרים מהגדר.

שמואל אדיב, מפ פלוגת מרגליות, בלהיטות שהביאה למותו כמה שנים מאוחר יותר כמגד בגבעתי בהתקלות במורדות הר דוב, לקח צוות כוננות והתחיל להסתער במעלה הגבעה לעבר החוליה. למרות המחסה הטוב שהסלעים סיפקו לאנשי הפתח, שלחמו מאחוריהם, הם לא הצליחו, למרבה המזל, לפגוע בצוות המסתער והוא חיסל אותם מטווח קצר.

בפירסומים הראשונים על ההיתקלות נכתב די הרבה על הקרב אך כלום על הכדור פורח. אני אנסה לחפש ולסרוק.

אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!

© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

מבצע ליטני 78

כתבה על ליל הגלשונים מתוך בטאון ח"א ישן

חלק מהפקת לקחים מליל הגילשונים (ביחד עם רכש מכ"מ הרמית וכו', כפי שהוזכר באשכול אחר)

אני זוכר לפחות עוד מקרה אחד שאירע כמדומני בשלהי שנות השבעים בו שני גלשוני אויר המריאו מלבנון למטרת חדירה אך אחד מהם התרסק עקב טעות/חוסר נסיון המפעיל והשני כמדומני יורט בטרם חצה את הגבול...
אותם מחבלים נשאו עליהם אמל"ח מעניין דוגמת רימוני רובה יוגוסלביים (שהיו נפוצים באותן שנים בזירת לבנון ועוד)...

אגב - אירוע נוסף מאותן שנים או מעט מאוחר יותר בעל מאפיינים דומים אירע כשגלשן אויר חצה את הגבול והמחבל שהטיס אותו השליך רימוני יד תוך כדי טיסה על מספר מטרות (התוצאות לא היו מוצלחות במיוחד)....
אני לא זוכר כרגע אם הוא הופל או פשוט התרסק...

גלשני אויר היו טרנד חם כנראה באותן שנים...

ציטוט:

במקור נכתב על ידי לבני גלשני אויר היו טרנד חם כנראה באותן שנים...

כמו טרקטורים היום?

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

באשר לאירוע שהוזכר על ידי ליבני אכן אירוע כזה התרחש. מחבל בגלשן ממונע חדר מאיזור לבנון.המטרה בתי הזיקוק.נקודת ציון עמוד האש ממתקני הזיקוק. ברם אולם באותו יום לא נפלטה אש מארובת בתי הזיקוק ולכן המחבל השליך מטענים לעבר מבנים בקרית ביאליק. רסיסי המטענים אותרו מפוזרים על גגות המבנים בסופו של דבר נחת בשדות קיבוץ יגור ונתפס