לאחרונה עברנו טראומה רצינית במשפחה ואנחנו דיי מפורקים וכנראה נהיה מפורקים לעוד הרבה זמן...
בעוד שאני ו3 אחיי מתמודדים עם הטראומה, אחי הקטן (יש לי 4 אחים) החליט לעשות צרות מפה ועד הודעה חדשה...

הוא מקלל בלי סוף, מוציא עצבים על כל דבר שזז, שובר והורס עצמים דוממים להנאתו, עושה בלאגן בבית הספר, מתחילת הלימודים הוא כבר הושעה פעמיים, פעם ראשונה על איום ברצח כלפי מורה ופעם שניה על מכות רציניות...
כמובן שהוא מצטדק וטוען שזה לא אשמתו, שכולם נטפלים אליו ושהוא שה תמים.
אני והאחים שלי יודעים בוודאות שהוא עשה את כל הדברים האלה ושהוא אשם יותר מרוב האנשים שהיו נוכחים בבלאגן...
בדרכי חזרה הביתה, זיהיתי אותו מסתובב עם איזה חבר... המשכתי לנסוע ופתאום שיניתי את דעתי, עשיתי פרסה וחזרתי על עקבותיי לנסות לראות מה הוא זומם. קלטתי אותו מחזיק חפיסת סיגריות ונותן לחבר שלו סיגריה...
ברור לי שגם אם הוא מעשן וגם אם לא זאת הבריאות שלו ולצורך העניין הבריאות שלו בעיניי שווה לתחת.

הדבר הבעייתי בכל העניין שמי שסובל מכל העניין הזה זאת אמא שלי.
חשוב לציין שבעוד הוא הורג אותה נפשית, הוא גם מרושש אותה כספית...
אני חוששת מאוד לשלומה...

אולי אנשים יקראו את ההודעה הזאת ויגידו שאלה לא בעיות רציניות, העניין הוא שבשביל אמא שלי הן כן.

2 אחיי הגדולים איימו על אחי הקטן שבמידה ויקרה לאמא שלי משהו הם ישבו עליו בכלא. הבעיה היא שאני לא רוצה להגיע למצב שיקרה לאמא שלי משהו.

המצב כרגע מאוד טעון במשפחה ואני נורא מפחדת ממה שעתיד לבוא.

מישהו עובר מצב דומה עם אחיו/ילדיו הקטנים ויכול ליעץ?
מה אפשר לעשות בעניין? להניח לו להרוג את אמא שלי שלב אחרי שלב? או להרוג אותו בעצמי?



תודה למי שלקח את הזמן וקרא עד הסוף.

מה עם פסיכולוג? יועצת בית ספר? ניסיתם?

עם יועצת בית הספר הוא מדבר בעקבות מה שקרה למשפחה, הבעיה היא שזה לא ממש עוזר...
כנראה שאת העצבים שיש בתוכו הוא לא מצליח לפרוק בעזרת דיבור עם יועצת...

ציטוט:

הוא מקלל בלי סוף, מוציא עצבים על כל דבר שזז, שובר והורס עצמים דוממים להנאתו, עושה בלאגן בבית הספר, מתחילת הלימודים הוא כבר הושעה פעמיים, פעם ראשונה על איום ברצח כלפי מורה ופעם שניה על מכות רציניות...

בן כמה הוא שהוא מרשה לעצמו לעשות את כל זה ולאיים בצורה כזאת?

ציטוט:

ברור לי שגם אם הוא מעשן וגם אם לא זאת הבריאות שלו ולצורך העניין הבריאות שלו בעיניי שווה לתחת.

תחליטי - את רוצה לשפר את המצב ולעזור לו, או שאת לא רוצה?
ניראה שאת בעצמך לא להוטה לעזור לו, ולכן גם הפיתרון והמאמץ שאת משקיעה מתבטאים בהתאם.

אני במקומך, ברגע שהייתי רואה אותו עם סיגריה ביד - יוצא אליו - ולוקח אותו בכוח,
כדי שיבין שלא הוא מכתיב את ההתנהגות של האחרים - אלא את ואחיך (שגדולים ממנו) הם אלה שמכתיבים עבורו מה מותר ומה אסור.

ציטוט:

להניח לו להרוג את אמא שלי שלב אחרי שלב? או להרוג אותו בעצמי?

זהו? העולם שחור ולבן? אלה הפתרונות היחידים? שמישהו ימות.


צורת המחשבה שלך שגויה.
את צריכה לחשוב על השיפור חלקים קטנים במשפחה שיביאו לשיפור במשפחה כולה.
אין כאן עניין של חיים ומוות - או שהוא ימות, או שהיא תמות. יש כאן עניין של שינוי המצב.

עברתם טראומה? אז תתגברו עליה. זה קשה, וזה לוקח זמן - אבל אתם לא יכולים להשאר במצב שכל אחד עושה מה שבא לו ואין מי שמנהל את העניינים.

השיפורים הקטנים שאני מדבר עליהם -

איחוד המשפחה (כתבת שאתם מפורקים..) : אם תדברו אחד עם השני, ותספרו אחד לשני את מה שקורה - תוכלו לחזק את הקשר במשפחה ולשפר את המצב הכללי של המשפחה - במקום שכל אחד ירגיש חלק נפרד - כולם יתחלקו בבעיות המשפחה ביחד ויפתרו אותם ביחד.

הרגעת האח הקטן: אם תלמדו לשלוט באחיכם הקטן, להכתיב לו מה מותר ומה אסור (שמקובל גם על הוריכם) - המצב ישתפר במידי (מהרגע שיחול השינוי) :
האח ירגע > הדרישה לכספים / אלימות תדעך > ה"הריגה הנפשית" של האם תפסק (מכיוונו) > האיומים מצד האחים יפסקו > אף אחד לא ישב בכלא.

במעשה אחד - כבר יפתרו כמה בעיות, ולא רק בעיה אחת שכביכול ניראת קטנה.

ציטוט:

המצב כרגע מאוד טעון במשפחה ואני נורא מפחדת ממה שעתיד לבוא.

אני לא יודע על איזו טראומה את מדברת, ואילו מצבים בעייתיים וטעונים קיימים אצלכם, אבל אני חושב שאם יש בעיות שהם מעבר לבעיות משפחתיות רגילות (כדוגמאת אלימות ואיומים קבועים) - כדאי לערב גורמים חיצוניים, החל ביועצים, פסיכולוגים ומגשרים - ועד לגורמי רווחה, משטרה וכדומה.
[שוב, אני לא יכול לקבוע לפי התיאור שלך..כי...בעצם אין תיאור של מה שקורה והסיבות למה שקורה]




בנוגע להצעה שהעלו - לפנות לייעוץ/לפסיכולוגים -
ההצעה תקפה לכל המשפחה, ולא רק לאח הקטן. ניראה שכל המשפחה במצב רגיש שעלול להתפוצץ בכל רגע, כדאי לשפר את המצב של רוב/כל בני הבית ולא רק של האח הקטן (שהוא רק חלק מתוך כל הבעיות).

ושוב, אם לדעתכם הבעיות עם האח הקטן מחמירות, אתם לא צריכים את האישור שלו כדי לטפל בו ולדאוג לו.
פסיכולוג יכול להגיע לביתכם, או שאתם יכולים לחייב אותו ללכת אליו (גם אם הוא לא ירצה, לא תהיה לו ברירה).



ולסיום - הכי חשוב שתזכרי, שבסופו של דבר הכל יחלוף ושאת עצמך יכולה תמיד לפנות לגורמים חיצוניים [אם זה פורומים ואם זה אנשים מקצועיים] שייעצו לך איך להתנהג ומה לעשות.


בהצלחה.

לשאלותיך,
הוא לפני כמה שבועות חגג 15. בגלל מה שקרה הוא מרגיש שמותר לו הכל.

חשוב לי להבהיר, הבעיה מבחינתי היא העובדה שאמא שלי סובלת. לא שאחי הקטן הורס לעצמו את הבריאות וסביר להניח (אם ימשיך כך) את החיים...
אני לא להוטה לעזור לו כי אני במצב כזה שאני כבר לא יכולה להיות במחיצתו, רק לראות את הפרצוף שלו מעצבן אותי. כדאי שתדע שאנחנו לא מדברים אחד עם השניה... כך שלצאת מהרכב ולקחת לו את הסיגריה לא ממש היה עוזר, מה גם שאני דיי בטוחה שהוא היה מתנגד לי והוא דיי חזק בשלב הזה...

אנחנו עורכים "ישיבות" משפחתיות כמעט פעם בחודש כדי לדבר על הדברים, וכן גם ערבנו פסיכולוגית שתעזור. הבעיה היא שלא משנה מי מדבר אליו ומי אומר לו מהי הדרך הנכונה, הוא מקבל את הרושם שאף אחד לא מבין מה הוא מדבר ושכמובן לו יש את הכי הרבה ניסיון ומכך מאמין שלהגיד שכל מה שהוא עושה הוא לא בכוונה יפתור אותו מהאחריות... הוא מתגונן "לא התכוונתי שזה יקרה".

אני מעידה על עצמי שאני קיצונית- ואני באמת מאמינה שהוא בסופו של דבר יביא לבעיה פיזית אצל אמא שלי.
אמא שלי לא תניח לו "לקלקל" לעצמו את החיים. היא תיכנס לו לורידים עד שהוא יתישר, הבעיה היא שזה לא ממש עובד עליו. ככה שהיא בעצם טוחנת מים.
אני מסכימה עם העובדה שיש דברים קטנים שבראייה רחוקה יכולים לשנות, אבל אני (בהיותי קיצונית) מאמינה שיש לנקוט צעדים דרסטיים במקרה שלו- להעביר אותי בית ספר, שילך ללמוד בפנימיה, שיראה פסיכולוג.
אמא שלי גם חושבת ככה, אבל בהיותה אמא גם שלו, היא מרחמת עליו ופוחדת לשלוח את הילד הקטן שלה לבית ספר אחר ונוטה "לקחת את הזמן"...

עוד עניין-
מסתבר שאני היחידה במשפחה שמרגישה שאנחנו מפורקים. כל האחים שלי מרגישים שאנחנו חזקים ביחד ושאנחנו עומדים אחד לטובת השני. אני לא מרגישה ככה. אני מרגישה קצת בחוץ, הרבה בחוץ יותר נכון. גם אני צריכה פסיכולוג, ודחוף. אפשר להגיד שאני עדיין לא מוצאת סיבה לחיות, עדיין מחכה שזה יקרה- אבל לא פתחתי את האשכול הזה על מנת לדבר עליי...

אתה אומר דברים יפים- השאלה היא איך מיישמים כשהוא לא שומע לאף אחד?

לחייב אותו ללכת לפסיכולוג? ומה זה יתן? הוא מסוגל לשבת אצלו שעה שלמה ולא לדבר. זה לא יפתור כלום, אם זה לא יהיה ברצון.

ושוב תודה על התגובה. גרמת לי להסתכל על הדברים מנקודת מבט קצת שונה.

שאלו מקרים סיעודיים שאין בכוחך לטפל בהם,
ולכן עלייך לפנות לצינורות המקובלים, בין אם זה מנהלת הבית ספר או לעירייה בבקשה לעובד סוציאלי.

1-בן כמה אחיך הבכור ומה הוא חושב על כל המצב?
2-איך היחסים שלך עם שאר האחים?
3-איך היחסים של אחיך הקטן עם אמא שלך?
4-עד כמה אמא שלך סמכותית?

אני מקווה שאני לא נוגע בנקודה רגישה אבל מתוכן דברייך אני מסיק שהטראומה קשורה לאבא.
יכול להיות שאין דמות סמכותית בבית וזה מה שגורם לו להתנהג בכזאת צורה.
לכן לדעתי כדאי שתדברי עם אחיך הגדול שיתפוס את הסמכות הגברית ויהיה מעין אבא על כל המשתמע מזה: עזרה נפשית כי סך הכל כולכם חווים טראומה ורק ביחד תצליחו להתגבר, עזרה בלימודים,סמכותיות והצבת גבולות כולל ענישה כשצריך

1. אחי הגדול בן 35, הוא חושב שצריך לקחת את הנושא צעד צעד, לא לתקוף את אחי הקטן כי הוא מאמין שלא נשיג כלום...
אנחנו 4 אחים ואני בת יחידה, וכל האחים (הגברים) מנסים לתפוס פיקוד ולהגיד לאחי הקטן מה לעשות. כל אחד חושב שהוא יותר צודק מהשני. היחיד שאמור לפעול בנושא הזה, לדעתי, הוא אחי הבכור. הבעיה היא שהוא לא רוצה לתפוס את מקום ה"אבא" כי הוא לא אביו של אחי, אלא אחיו...

2. היחסים שלי עם כל האחים שלי תמיד היו מצוינים (כולל האח הקטן... הנתק החל לא מזמן...). תמיד הייתי הבנאדם שיודע הכל במשפחה כי כולם סומכים עליי ואומרים לי הכל, משתפים אותי ברגשות ובמעשים ובעבודה ובזוגיות... אני האוזן הקשבת של המשפחה.

3. אחי הקטן אוהב את אמא שלי, מן הסתם, אבל הוא לא יודע לרסן את עצמו... כמו שאמרתי: הוא מקלל, צועק ועושה מה שבא לו. היא בעיניו לא אמא אלא מממנת כספית ומקור הסעה לכל מקום.

4. אמא שלי היא סמכותית אבל אחי הקטן לא נכלל בהגדרה.. ז"א, היא יודעת להגיד מה לעשות אבל הוא לא ממש מבצע... לדבר אליו זה כמו לדבר לקיר...

להבהרה, אמא שלי היא אמא נהדרת ורחמנית, אבל היא לא הכי טובה בלחנך מפאת חוסר כוח... חשוב להבין, היא גידלה 4 ילדים לפני הקטן. היא כבר מבוגרת ואין לה כוח. כנראה מפה באה ההתפשרות על כל דבר וחוסר תשומת לב לפרטים הקטנים שלאט לאט מבססים את האופי של אחי הקטן, שגם הורסים אותו.
הוא יודע שהוא בסופו של דבר יקבל כל מה שהוא רוצה, ולכן הוא מתנהג כמו שהוא מתנהג.


כמו שכבר כתבתי, אחי הגדול לא מעוניין לתפוס את המקום של ה"אבא". יש לו את המשפחה שלו והוא לא רוצה להיכנס בחינוך של אמא שלי, למרות שהוא מאמין כמוני שהחינוך במקרה של אחי הקטן לקוי.