וואלה לא יודע מה גרם לי להכנס לכאן ולכתוב את זה.
אני בן 18.5,המצב שאני נמצא בו פשוט מבאס אותי לגמרי.
חברים פשוט אין לי..לא יודע איך הגעתי למצב הזה.באיזשהו שלב בתיכון פשוט ויתרתי מראש וקיטלגתי את עצמי כ"זה אבוד".
שוב,לא יודע מתי התחילה הנפילה בנושא החברתי אבל זה פשוט קרה..ומשם זה התדרדר.
חברים הסתכמו בשלום להתראות,בנות אין על מה לדבר בכלל.
בן 18.5,לשום מצב שמתקרב לאינטימי לא הגעתי.נשיקה בלחי לשלום לא נתתי.

ישבתי בבית מול המחשב וכדורגל(גם שם בגלל הסיטואציה,מהיציע לא הגעתי למצב של חבר'ה ליום יום),חוץ מזה נאדה.ימי שיש בבית,כי פחדתי לעשות את הצעד..פחדתי לבוא ולהגיד "אפשר לצאת איתכם היום?".לא יודע למה..היה לי פשוט פחד מובן כזה מדחייה.באמת.חששתי "להדחף"..

ככה סיימתי בית ספר.רבאק,במסיבת סיום לא באתי.הרגשתי לא נוח ונבוך אפילו מול ההורים שלי.

לפי כמה חודשים התגייסתי לגבעתי.סיימתי את הגיבוש יחטיות ולא התקבלתי,הגעתי לגדוד שקד..וואלה מרוצה.דחפתי במסעות,ההיתי מוביל ומקדימה,המפקדים והחברה אהבו אותי והרגשתי שייך וסבבה בפלוגה.אבל עדיין..חברים ליום יום אין.ועדין,הרגשתי חלק אבל לא בדיוק חלק.אחד שמדברים איתו וסבבה,אבל לישון באוהל סיירים בשטח..אני ההיתי צריך להיות זה שמציע ולא זה שמציעים לו לישון איתם,נגיד את זה ככה.

פשוט הכנסתי לראש שאני לא אחד שאם אתה מגיע למקום,אתה הכי רוצה להתחבר איתו.ככה,זאת התפיסה שלפיה קיטלגתי את עצמי והיא פשוט נכנסה לי לראש.
אחד שסופרים אותו,אבל תמיד יהיו לכל אחד את היותר חשובים ממני.באמצע כזה.ואני לא מצליח לשבור את התבנית הזאת..
בינתיים הספקתי להתחיל קורס חובשים,משהו שתמיד רציתי לעשות..יצאתי ואני חוזר לפלוגה לאימון מתקדם.
וואלה התפלגנו,חברה חדשים אבל עדין,חברים לבית ליום יום אין אפשרות להכיר.
בנות,איך אפשר?בבה"ד 10 יש כוסיות בכמויות אין מה להגיד,אבל אני פשוט במוד של אין סיכוי..

ככה יצאנו שו"ש ולחג ואני מבלה אותו על ריק.פשוט לישון,להרקב מול המחשב ומשפחה.אני מאד אוהב את המשפחה,אבל רבאק צריך מעבר..אין לי שום דבר שממלא.אפילו למשחקים של הפועל,שמילאה לי את החיים,אני לא יכול להגיע.

אין לי איך להתפתח וליצור קשרים,אני פשוט תקוע.בפייסבוק הוספתי חברה מהשכבה,אבל אני כל כך מרוחק מהם שזה מדהים..וכולם הולכים ונעלמים.

וואלה הכל יצא,לא חשבתי שזה ישפך ככה.
אשמח לתגובות..

וואלה לא יודע מה גרם לי להכנס לכאן ולכתוב את זה.

ציטוט:

אני בן 18.5,המצב שאני נמצא בו פשוט מבאס אותי לגמרי.

המצב הזה שאתה נמצא בו, אתה אחראי עליו ואתה גם יכול לגרום לו להשתנות. זה 99% תלוי רק בך.

ציטוט:

ישבתי בבית מול המחשב וכדורגל(גם שם בגלל הסיטואציה,מהיציע לא הגעתי למצב של חבר'ה ליום יום),חוץ מזה נאדה.ימי שיש בבית,כי פחדתי לעשות את הצעד..פחדתי לבוא ולהגיד "אפשר לצאת איתכם היום?".לא יודע למה..היה לי פשוט פחד מובן כזה מדחייה.באמת.חששתי "להדחף".. ככה סיימתי בית ספר.רבאק,במסיבת סיום לא באתי.הרגשתי לא נוח ונבוך אפילו מול ההורים שלי.

מה שהיה הוא כבר מאחוריך ולא מעניין. הוא גם לא צריך לעניין. מה שחשוב עכשיו הוא, ההווה שלך והעתיד.
עליו אתה צריך לעבוד החל מרגע זה.

ציטוט:

פשוט הכנסתי לראש שאני לא אחד שאם אתה מגיע למקום,אתה הכי רוצה להתחבר איתו.ככה,זאת התפיסה שלפיה קיטלגתי את עצמי והיא פשוט נכנסה לי לראש. אחד שסופרים אותו,אבל תמיד יהיו לכל אחד את היותר חשובים ממני.באמצע כזה.ואני לא מצליח לשבור את התבנית הזאת..

מחשבה שגויה ושלילית. אתה צריך להבדיל שאין הבדל בינך לבין שאר האנשים. אתה צריך להקרין ביטחון כלפי חוץ ולא להראות לאנשים חולשה. אנשים בד"כ לא נוטים להתחבר עם אנשים שהם חסרי בטחון. ואין ברירה לפעמים צריך גם ליזום את הקשר עם האנשים, אי אפשר לצפות רק שהם ייצרו איתך את הקשר ויתחברו איתך. אין מה לעשות

ציטוט:

בנות,איך אפשר?בבה"ד 10 יש כוסיות בכמויות אין מה להגיד,אבל אני פשוט במוד של אין סיכוי..

אני לא מזמן הגעתי למסקנה, שכל בחורה היא לא מעליי ולא מתחתיי. היא שווה כמו מה שכל גבר שווה. אתה צריך להכיר מישהי שתקבל אותך כמו שאתה זה הכל. הזמן של זה גם יגיע.

ציטוט:

ככה יצאנו שו"ש ולחג ואני מבלה אותו על ריק.פשוט לישון,להרקב מול המחשב ומשפחה.אני מאד אוהב את המשפחה,אבל רבאק צריך מעבר..אין לי שום דבר שממלא.אפילו למשחקים של הפועל,שמילאה לי את החיים,אני לא יכול להגיע.

מה עם אנשים מהצבא, למה אתה לא מנסה להתחבר איתם? אין אנשים שגרים קרוב אליך?
אין לך אפילו חבר אחד מהתיכון להיות בקשר איתו?

ציטוט:

אין לי איך להתפתח וליצור קשרים,אני פשוט תקוע.בפייסבוק הוספתי חברה מהשכבה,אבל אני כל כך מרוחק מהם שזה מדהים..וכולם הולכים ונעלמים.

ועוד איך יש לך. אתה כרגע נמצא במסגרת חברתית, שיש לך שם המון הזדמנויות שונות להתחבר ולהכיר אנשים חדשים.


בשורה התחתונה. אני יודע שזה לא פשוט להגיד את זה. המצב הזה לא יפתר לבד. אתה צריך ליזום ולנסות לשנות אותו. דברים לא מסתדרים מאליהם.
השינוי הזה יכול לקרות היום - מחר - או בעוד כמה שנים הכל תלוי רק בך וכמה מהר תזיז את עצמך.
אם אתה מרגיש שאתה צריך ייעוץ פסיכולוגי אתה יכול לבקש לקבל שיחה עם גורם צבאי.

באמת שזה הפתרון היחידי שנראה באופק.
זה אוליי לא הכי פשוט, לא הכי קל ולא הכי נוח. אבל אם אתה רוצה לצאת מהמצב הזה. אז אין ברירה ואח"כ מה שתרוויח יהיה שווה את כל המאמץ.

עריכה: ממליץ לך להסתכל בפורום על הנושאים האלה:

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=487763

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=486342

עריכה 2:

משפט שבזה הרגע חשבתי עליו.
למד לקבל את עצמך, ואם אתה לא מצליח. שנה את עצמך עד שתקבל

קודם כל אתה צריך להבין שהכישורים החברתיים שלך נמוכים,
וזה לא משנה אם זה כי לא יצא לך לפתח אותם או שזה כי ככה נולדת.
מה שאחר כך אתה צריך להבין, זה שכל דבר אפשר לפתח ולהשתפר בו,
כך גם לגבי כישורים חברתיים.
כל עוד אתה בתחרות עם עצמך ומחכה לרגע שיראו לך תשומת לב, אתה זוכה לתסכול מתמיד.

תעשה את זה בדרך הקלה.
כל דבר שאתה עושה - תשאל את עצמך אם הוא בסדר, אם עכשיו אתה בקבוצת אנשים - פשוט תבחן את עצמך ותשאל את עצמך אם היית בסדר במפגש הזה או שהיית יותר מדי מרוחק או יותר מדי מתאמץ.
ואם הגעת למסקנה שהיית בסדר, פשוט תניח לזה, הטבע יעשה את שלו.
התגייסת ליחידה קרבית ואני אגלה לך סוד קטן, בסופו של דבר אם אתה לא חתיכת בן זונה כולם מתחברים בסוף וזה יופי של צעד מבחינתך.

בנוגע לבחורות,
אני תוהה מה קודם למה - השינוי לבחורה או הבחורה לשינוי.
כך או כך ידידי, החיים נורא פשוטים,
כדי לקבל משהו צריך לעבוד בשבילו ואי אפשר לקבל משהו שאתה לא ראוי לו,
תשתמש ב-2 ההנחות יסוד האלה ויהיה בסדר, תעדכן.
פורזה הפועל