אני לא בטוח שכאן זה המקום לשתף, ואם יתברר לי שלא, אז מחילה מכבודכם..
אבל לאור הבדידות שאני נמצא בה, אני חייב לפרוק, לפחות שיהיה מישהו שיגיד לי "אני מבין אותך" באיזושהי צורה, אפילו אם באמת לא מבינים
אולי אפילו אקבל מגוון רחב של תגובות, חלקן פחות סימפטיות, אבל אנסה

אני בן 23, החיים שלי לא כל כך ברורים, כשנשרתי מהתיכון התחלתי לתהות לגבי החיים, זה התחיל מיד לאחר שהיו לי קשיים חברתיים, לא היו לי חברים קרובים, רובם ככולם היו רחוקים ממני מאוד בלב ונפש, מעולם לא הייתה לי שיחה אמיתית ורצינית עם אחד מהם
המצב החל להדרדר , נכנסתי לייאוש ודיכאון עמוק, איבדתי את כל חיותי, היה נדמה לי שהחיים זה משחק, ואני לא ממש השחקן המרכזי.
החיים שלי סבבו סביב הבית, מסתגר ולא יוצא החוצה, על המחשב לרוב, מנותק לגמרי מהעולם החיצון, מהמציאות..

מאז ומתמיד האמנתי בטוב, שצריך להיות טוב, אבל ההשפעות הסביבתיות כפו עליי כל מיני רצונות נמוכים ובדיעבד התברר שהם לא היו רצויים.
הסביבה בה אנו חיים מלמדת אותנו לרמוס אנשים, לא להתחשב בזולת, לעשות כל העולה על רוחך, בלי מעצורים, אל תהיה פרייאר, תהיה בטופ, כמו שאומרים על מי שעלה לגדולה וירד ממנה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" ( מראש הפסגה, לבור עמוק , ומי זה שיכול להגיד על עצמו שלא הרגיש פעם ב"טופ" ופעם בבור מלא נחשים ועקרבים.. ) ( אגב, אני מצטער שאני נאלץ להשתמש בציטטות מהתלמוד או מהתורה, אע"פ שזה לא לרוחכם, יש בזה תועלת גדולה, אולם מטרתי העיקרית היא פשוט לפרוק מה שיושב לי על הלב ) כמו שמובא בתלמוד על המאמר שמבאר מה יקרה בדור האחרון, הדור שלנו למעשה

וכך מתחילה המשנה בסוף מסכת סוטה: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא, בן קם באביו, כלה בחמותה, פני הדור כפני הכלב, האמת תהיה נעדרת, חכמות סופרים תסרח, יראי חטא ימאסו וכו' וכו'"
וממשיכה לבאר את כל התלאות שיקרו לנו בזמן הזה של עכשיו , שמלכות תיהפך למינות, כמו שאנו רואים עם הממשלה הנוכחית, שיושבים להם בכנסת ( שאגב נקראת על שם אנשי הכנסת הגדולה , שהיו 120 נביאים וחכמים שכל פרט מהם ידע לפחות 70 לשונות ) 120 מושחתים, רודפי בצע כסף, ומנהלים לנו את החיים, מחוקקים חוקים ככל העולה על רוחם, הרי החוק והמשפט לא נתון בידיהם, והראיה, שאדם, חכם ככל שיהיה, לא יכול לרדת לסוף דעתו של נותן התורה, שהיא בסופו של דבר מערכת החוקים והמשפטים האולטימטיבית והאלקים הוא מעל האדם, וחכמתו היא עד אין קץ ואין תכלית , ואם תרצו ראיה לדבריי,ישנו ה"תלמוד בבלי" שניתן לנו, לכל אחד מאיתנו, שהוא נקרא "תורה שבעל פה" שלפיה מחוקקים חוקים, חוקים שבמקור נתנו על ידי האלקים, ואיך יבוא אדם וישנה מהחוקים המקוריים האלה וינסח ויטביע מערכת משפטית חדשה על פי שכלו והבנתו שלכל הדעות היא מושחתת ורקובה מהיסוד, החל מחוקיה וכלה בשופטיה

אז באמת, אני לא בא עכשיו לעורר אצלכם תחושה אפוקלפיטית שתגרום לכם להתחרפן או משהו,
ולא באתי לספר לכם מה קורה במערכת המשפטית של היום, אני פשוט מספר על עצמי קצת, ועל החוויות הלא נעימות כל כך שעברתי בחיים, ההתנסויות שלי, מה שעורר אותי באמת להתבונן , בנאדם, מה קורה איתך? אז מה קורה איתי? לא הרבה.. יושב, שותה, אוכל, יושן, מנגן, הולך לשיעורים מידי פעם, אבל שורה תחתונה, לא כל כך חי
אני פשוט מספר בצורה פשוטה מה עבר עליי,
הרגשתי שאין לי אח ורע, קיויתי שמישהו ינחם אותי על כל מה שעובר עליי, ולא מצאתי אף אחד כזה..
התכנסתי בתוך עצמי, בדיכאון עמוק, תחושת הבדידות השתלטה עליי, וריקנות הציפה אותי מבפנים,
למה לי חיים כאלה?
בדרך כלל, אנשים שיש להם נטיה לדיכאון מאבדים את הרצונות הכי שורשיים, הכי בסיסיים, כמו למשל להתחתן, לא חברה, לא חברים, הדבר היחיד שמידי פעם נותן להם תחושת סיפוק הוא אוכל ושינה, בנאדם בדכאון שוכב במיטה ותוהה מדוע שאחיה עוד יום במצב שכזה? עדיף לגמור עם זה כבר
וזה מה שאני מרגיש עכשיו, תמהון לבב, חוסר וודאות, מצב מעורפל
אגב, אציין שניסיתי לחזור בתשובה בשנים האחרונות ( אני כבר לא סגור על איזה תגובות אני יקבל, תהיו עדינים D-: ) , חיפשתי את עצמי, מתברר לי שלא כל כך מצאתי.. אני עדיין לא מוכן לוותר על זה, אני מרגיש שבלעדי ההתקרבות הזאת אין לי שום משמעות בחיים, לא שאין לי זכות קיום, אלא פשוט בלעדי התכלית הזו, היעד הזה, אין טעם לחיים שלי, כי אני מרגיש שרק לכך נוצרתי
הסיבה שאני כותב כאן היא, כי אני מודע לכך שבעולם שאני חי ישנם השקפות רבות, חלקן תואמות למצבי ועוזרות לי להתגבר עליו, אבל באמת המטרה שלי בכתיבה היא לנסות לקבל ואולי אפילו לאמץ דעה מבחוץ, לדעת איך אנשים שלא קשורים לעולם המוכר לי חושבים, ואיך אתם מתמודדים במצבים כאלה
דבר נוסף,
אני מרגיש קרוע בין שני עולמות, בעקבות השינויים שעשיתי לאחרונה, וויתרתי על המון דברים ומסרתי נפש להיבדל מהמון סממנים חיצוניים שלא יאפשרו לי להתקדם בדרך בה אני רוצה ללכת ולחיות..
הכלל הוא, שכל אדם רוצה לחיות בשלום עם עצמו, ולהיות שמח ומאושר ורוצה שיהיה לו טוב, אין דבר כזה בעולם שאדם ירצה שיהיה לו רע
אז למה אני מרגיש אומלל? אני מלא רחמים עצמיים, אני מבין שזה לא בגלל הדרך בה בחרתי, מובן לי שזו היא הדרך ללכת בה, אבל אני לא סגור על עצמי, יש לי הרבה התלבטויות, אני כל הזמן שואל את עצמי איך זה שאני עדיין מחזיק מעמד אחרי כל מה שעבר עליי, ולפעמים אני לא מחזיק מעמד, אני פשוט נשבר, מתרסק.. מרגיש שאיבדתי את עצמי לגמרי, מה קורה לי? לאן הגעתי? האם אני מתקדם? או חוזר אחורה?
הרי, אני חש שהחיים שלי לא מתקדמים בכיוון חיובי, האם זה רק נדמה לי? אולי זה סתם תעתוע ובאמת אני בדרך שתוביל אותי ליעד הזה, ( מה שהזכרתי , שכל אדם רוצה להיות מאושר והרצון הזה , זה מה שגורם לאדם לרצות להמשיך לחיות )

טוב
מספיק לחרטט לכם במוח.. אתם מוזמנים להגיב , ובבקשה, תהיו עדינים איתי .. :-)

שנעזור לך או שנעזור לעצמנו?