[SIZE=2]כתבה בעיתון הארץ :
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1116754.html
היסטוריון שמצא את אנשי השומר כיעד להשתלחות חסרת פשרות באיצטלה של מחקר המצביע על הארגון כולו כעל ארגון פשע ופרוטקשן שעסק בסחיטת איכרים ורדיפת ערבים. מחקר שמתבסס על מעשיו של אדם אחד שאינו מופיע כלל ברשימות חברי השומר ושמצא את מותו במוסד לחולי נפש.

עד כמה נמוך ניתן לרדת תוך חיפוש כותרות על ידי ניפוץ מיתוסים![/SIZE]



שיעור היסטוריה | מחקר חדש מגלה שאנשי ארגון "השומר" ניהלו מערכת של פרוטקשן וטרור

מאת תום שגב

מחקר חדש מנפץ את המיתוס לפיו ארגון "השומר", שהוקם לפני מאה שנים ושמר על שדות האיכרים היהודים, טיפח יחסי שלום עם האוכלוסייה הערבית

תגיות: השומר, היסטוריה


מקובל לראות בארגון "השומר" שנוסד לפני מאה שנים בכפר תבור, את גלגולו הראשון של צה"ל. הארגון שעסק בשמירה על שדות האיכרים נהנה מיוקרה היסטורית, בין היתר בזכות הנטייה המיוחסת לחבריו לטפח יחסי שלום עם האוכלוסייה הערבית. השומרים למדו ערבית, חבשו כאפיות לראשיהם, דהרו על סוסים ובישלו קפה בפינג'ן.

הבעיה היא שכמעט כל הידוע כיום על הארגון, מבוסס על זיכרונות שהעלו חבריו, על פי רוב שנים רבות לאחר שהארגון חדל להתקיים. ארכיון השומר נעלם וכך נותר רק המיתוס שיצרו חבריו.

ד"ר גור אלרואי, מרצה בחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, איתר באחרונה חומר תיעודי לא מוכר המגלה שאנשי השומר התייחסו אל האוכלוסייה הערבית בברוטליות. בעימות עם ההיסטוריוגרפיה הרשמית, הטוענת שהשומר ביקש לאמץ את אורח החיים ודפוסי התנהגותם של הערבים, אלרואי מתאר מערכת יחסים אדנותית, לרבות השפלות, התעללויות ומעשי ונדליזם. השומרים מצטיירים בתוך כך כבריונים אלימים.

חלק ניכר מהתיעוד מצא אלרואי בארכיון העיר רחובות, וחלק עולה ממסמכים המתעדים את תהליך הכנתו של "ספר תולדות ההגנה" - האפוס הרשמי הגדול והמצונזר בקפידה שמשרד הביטחון וההסתדרות הציונית החלו לפרסם ב-1954. לפי המסמכים שחשף אלרואי, השומרים עסקו במעין "פרוטקשן" וטרור, גם נגד מעסיקיהם, האיכרים היהודים, לרבות איומים ברצח. המתיחות בין השומרים לאיכרים נבעה בין היתר מדרישות השכר של הראשונים, ונחשבת אבן הפינה של העימות היסודי בפוליטיקה הישראלית, בין השמאל לימין.

מאמרו של אלרואי שופך אור חדש בעיקר על מקורות הסכסוך בין הציונים לפלסטינים. ב-25 ביוני 1913 שלח האיכר סמי טולקובסקי מרחובות מכתב זועם לוועד המושבה ובו תלונה על התנהגותו של השומר אליעזר פינקלשטיין אל הפועל הערבי שלו. "חובתי כאדם וכרחובותי למחות בכל תוקף על תופעות מסוימות השוררות בזמן האחרון במושבה שלנו, שלא רק מסכנות את היוקרה שלנו, אלא מעל הכל הם מהווים פשעים חמורים נגד האנושיות", כתב טולקובסקי בגרמנית ותיאר כיצד כמה מאנשי "השומר" מכים את הערבים בשוטים, ללא סיבה, "כאילו מדובר בכלבים ולא בבני אדם". טולקובסקי הוסיף: "דווקא אנחנו היהודים, שסבלנו מרדיפות והתעללויות במשך אלפי שנים, דווקא אנחנו היהודים, שגבנו שח ממכות העמים, חייבים בקורטוב של אנושיות בכדי לא להכות בשוט בני אדם בלתי חמושים וחפים מפשע".

לדברי אלרואי, בארכיון רחובות שמורים מסמכים המתעדים מקרים רבים מעין אלה. מבקרים מחו"ל, בהם הסופרים דוד פרישמן ואחד העם, תיארו מצב דומה, לרבות הקמת מחסומים, סגר והגבלות תנועה. פרישמן הזהיר שיום יבוא, השכנים הערבים יתעוררו "ויקחו את נקמתם", כפי שכתב.

ההתנהגות הבריונית של השומרים היתה אחד הגורמים שהניעו את האיכרים לסלקם. שאול אביגור, מראשי מערכת הביטחון הישראלית ואחד העורכים של ספר תולדות ההגנה, ציין: "יש לזכור שגברים אלה, רבים מהם רווקים, היו ברובם אנשים קשי עורף, בעלי אמביציות ונתונים בקושי לריסון ומשמעת". לפי דבריו, זו היתה חבורה שוביניסטית והיו בה גילויים של גסות כלפי נשים. הם כינו אותן ביידיש "נערות משרתות".

אחד השומרים הקיצונים ביותר היה מיכאל אבנר שפאל; הוא סבר שגנב (ערבי, מן הסתם) הנתפס בכרמי המושבה - דינו מיתה, שכן לא מאיכרי המושבה גנב, כי אם מפרי עמלו של העם היהודי. שפאל יצא למלחמה באיכרים על שהעסיקו שומרים ערבים ואף הקים תא טרוריסטי בשם "נכדי פנחס". בכרוז שהפיץ בין האיכרים הזהיר אותם שהם עושים מעשה של בגידה וקבע: "אם אטומה אזנכם שמוע את קול אדוני המדבר מפי טובי ספרנו - יישמע לקול הפצצה של הבומבה הראשונה".

בסופו של דבר, כותב אלרואי, לא הוטלו פצצות, אך הרטוריקה של דם, אדמה, בגידה, רצח וכבוד לאומי העלתה את הסכסוך היהודי ערבי מסכסוך מקומי בין חקלאים יהודים לחקלאים ערבים, לפסים לאומיים ואפילו לאומניים.

שמו של שפאל לא נכלל ברשימה הרשמית של חברי "השומר" שפורסמה לימים והוא הועלם מהזיכרון הקוקלטיבי של הארגון כלא היה. זה לא קרה בשל עמדותיו, אלא מפני שירד מהארץ לאחר מלחמת העולם הראשונה, אושפז בבית חולים לחולי נפש בווינה וכעבור זמן קצר שם קץ לחייו בתלייה.

מאמרו המרתק של אלרואי מתפרסם בגיליון החדש של כתב העת "קתדרה" שמפרסמת יד בן צבי. זה מעניין גם מפני שיצחק בן צבי, נשיאה השני של המדינה, היה אחד ממייסדי "השומר".

נמצא הגורם לסכסוך היהודי ערבי בארץ ישראל.

נתקלתי בשמו ובגישתו הפרובוקטיבית כאשר חיפשתי מידע על תקרית זרנוגה.

כאשר ארגון לא מותיר אחריו תעוד יומיומי כפי שאכן לא נעשה בד"כ בארגונים חשאיים - נותרים רק חלקי עדויות אודות המאורעות החריגים. חשוב להביא אותם לתודעה אך צריך להזהר מלהציג אותם כדפוס הפעולה הכללי וחשוב להדגיש תמיד כי אין עדויות צולבות ולא ניתן לדעת מה עשו באותו זמן כמה עשרות חברים אחרים בארגון ברחבי הארץ חוץ מלעשות את מה שהצמאים לשנאת ישראל מצפים לשמוע.

את קתדרה אני קורא באחור של מספר שנים כך שטרם הגעתי למאמר ויפה עשתה י.ב.צ שנתנה במה גם למר אלרועי. מחקר חייב לכלול גם את מה שלא נעים לשמוע.

לא התאור החד צדדי של מאורע זרנוגה הוא הצורם אלא העדר המחקר המקיף בדבר או שניים טובים שעשו אותם 'שומרים נוראיים'. אילו היה חוקר כלשהו כותב מסות ארוכות המנתחות את שורשי הסכסוך, יחסי שומרים - איכרים ויחסי שומרים עבריים - שומרים ערבים או פועלים ובין שאר דבריו מציין ומנתח מעשי אכזריות של שומרים ומונה מנגד מעשי אלימות של הצד השני - ניחא. יתכן ומר אלרועי עשה זאת, הרי לא קראתי את המאמר אך חזקה כי קורטוב של אנטישמיות וחד צדדיות במסווה של אקדמיה הינם מתכון טוב לפרסום באירופה 'ארס התרבות'.

מר אלרועי מקפיד להשתמש בבטוי 'מהגרים' ביחס לעולים ארצה. השימוש במילה 'הגירה' הינו בעיני תעודת זהות של הכותב. לכאורה יאמר מאן דהו כי 'הגירה' זהו מינוח ניטרלי אך זו התממות. המילה עליה לא עוצבה ע"י תועמלני הציונות המושחתים בכדי לפגוע בילידים הזכים. המילה משקפת בשפה העברית את מרכזיותה של א"י וכמו שמות השלג השונים בשפת האסקימואים היא מתארת את הכח המניע העדפת ארץ שוממה ומדממת על סירי בשר זמניים בשפתם של היהודים. 'עליה לרגל' היא המינוח המתאר את מה שעשו יהודים עצמאיים או חצי עצמאיים בארצם באופן קבוע לפני הרבה שנים וזה אולי מה שרוצים כאלה המתהדרים בכנוי 'הסטוריון' להשכיח מאיתנו. חוקר לכאורה המשתמש במילה 'מהגרים' מעוות מילה קיימת בשפה קיימת בכדי לצור מראית עין של נדידה מאיזור לאיזור מטעמי פרנסה או מזג אויר - עושה פלסתר את מלאכתו.. הוא מתעלם מהמטרת הנשיקה על אדמת הארץ, הוא מתעלם מאיזכורה של הארץ בתפילות יומיות חוזרות במשך למעלה מאלף שנים. הוא אינו מנסה לנתח היסטוריה של עם אלא לבדות היסטוריה שתשבש את העוינים את אותו עם.

מסופקני כמה מההסטוריונים המקפידים לומר 'מהגר' על רבי יהודה הלוי או על משפחה שהילכה ברגל בסכנת נפשות כדי לחבור לאנשי מוסד ולהגשים את משאת העליה ארצה וירושלימה - יקפידו לכנות את המוסלמי העולה לרגל למכה בתור 'נוסע למטרות דת'..

מאותה פגישה לילית בגבול יפו ועד להלוויתו של הורוביץ בחלקת גדולי האומה בתל חי - חוו אנשי השומר רעב, פחד, פציעות, עינויים, מוות, רדיפות, הלשנות, אפלייה ולא מעט אכזבות. מר אלרועי יכול להיות רגוע, עוד טיפה של צביעות לא תשנה מאומה.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

http://www.fresh.co.il/vBulletin/sh...ad.php?t=405048
כבר באפריל 2008 הייתה כאן בפרש התיחסות לנושא.
יש מספר תאורים של התקרית הנה אחד מהם
התנגשויות דמים עם ערביי זרנוגה
בשנת 1913, לאחר כעשרים שנה של שלום יחסי, פרצה התנגשות דמים עם ערביי זרנוגה, בעקבות התקלות בין שני בני עשירים מזרנוגה ושומר, בכרמי ראשון-לציון. הערבים, שהיכו את השומר, נרדפו ע"י שומר אחר והזעיקו בסיפורי שווא את בני כפרם (הם סיפרו כי יהודי ראשון-לציון התעללו בהם ואף הרגו בדואי, שהלך עימם). לרחובות הגיעה במהירות ידיעה כי ערבים התנפלו על נס-ציונה והתנגשות פרצה בין המתנפלים ושומרי רחובות. הפעמון צלצל בחוזקה והזעיק את בני המושבה, שמיהרו אל מקום המעשה - ליד כפר אהרון, בדרך המובילה אל זרנוגה. שני המחנות התנגשו פנים מול פנים, נשמעו יריות משני הצדדים, אחד הערבים נפל מת וחמישה אחרים נפצעו. שני המחנות נסוגו, אבל כשחזרו הערבים לאסוף את פצועיהם, הם נתקלו בשמואל פרידמן, שומר מראשון-לציון, שאיחר להגיע למקום. הערבים התנפלו על השומר והרגוהו.
בעקבות האירוע נערך משפט שנמשך כשנה, בו העלילו שני הצדדים עלילות אלה על אלה. המשפט רוקן את קופת המושבה ובמהלכו נאסר בעזה ב. ווינר, המוכתר של המושבה. לבסוף עייפו שני הצדדים ולרחובות נקרא אוטמן איל עזי - אחד מחשובי חברון, שהיה ידוע כעושה שלום וכשופט נאמן. הפרשה הסתיימה בסולחה שנערכה בחסות השיך מחברון.
ועוד על ארגון השומר ברחובות כאן
http://www.netanya-moreshet.org.il/...w.aspx?id=28935