22-10-2009, 13:47
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 03.11.02
הודעות: 21,199
|
|
|
השבת אבְדה
מיץ ענבים לקידוש? תשכחו מזה, את פני המתפללים קידמה באולם "בית הכנסת" חבורת נערות בביקני ושיא השיאים - הזאטוט ביקש מטבע כדי לעשות עונג שבת במשחקי הוידאו. טלי פרקש עשתה שבת במלון, זאת היתה טעות
דוסים? כדאי מאוד שתעשו שבתות בבית. אם נמאס לכם לסעוד שוב סביב השולחן המוכר או לשמוע את השכן בחיקוי גרוע במיוחד לדודו פישר, לכו לקרובי משפחה. שום פיתרון אחר לא יספק את השקט הרצוי.
וזו על רגל אחת תורת הניצול כולה: ברחבי הארץ קיימים מספר מצומצם של מלונות ובתי הארחה אשר מתהדרים במה שמכונה בעגה המגזרית "אווירה תורנית". שם, תמורת התענוג להתפלל במניין "קבלת שבת" ולהרגיש בנוח לזמר בחדר האוכל יגבו מכם מחיר מפולפל. אבל כשזו האופציה הכמעט בודדה לשבת עם "אופי" - תמיד יהיו פריירים שיפלו בפח.
כך בילינו - אנחנו ועוד זוג "שיות לעולה" שסחבנו - שבת שלמה בחדרים שלא ברור מי אישר להם כוכב רביעי (קומבינה של דתיים זה בטוח). "נהננו" מסעודת שבת עשירה של רבע עוף בחציו לוהט ובחציו קפוא עקב בעיות אישיות קשות של פלטות מטבח המלון. דגמנו גפילטע שאף פולניה לא תעיז להתקרב לרדיוס הצלחת שלו. והבטנו בחרדה בסלטים הנבולים שראו ימים טובים יותר, כנראה גם שולחנות אחרים, בטרם הגיעו ליעדם הזמני בחברתנו.
על "האופי" ו"האווירה" (עליהם שילמנו) הופקדה חבורת ילדים צווחנים משולחן ליד. אלה תירגלו "על רוטב" הפיכת בני אדם תמימים לחירשים תוך כדי צריחת הפיוט "יה ריבון", בעידודם הנלהב של ההורים.
שנת הצהריים המסורתית של שבת נקטעה בגסות על ידי חבורת תיירים אמריקנית ששעות המנוחה הישראליות לא הופנמו אצלם די הצורך. וכך תשושים, רצוצים ומורעבים למחצה ברחנו עם צאת השבת מהמלון תוך הבטחה, שבפח הזה לא נשלם וניפול בשנית. מיותר לציין שזו הייתה טעות.
צוחק מי שצוחק אחרון
מספר חודשים לאחר מכן, כשהדי הטראומה שכחו לאטם, צדה עיני באנר עיקש עם מחירי הסופ"ש במלונות ישראל. נו, בתעריפי "אחרי החגים" שכאלה, למה לא לנצל את המומנטום וליהנות? התגנבה לה מחשבת כפירה.
אחרי בירורים וגישושים, הכוללים הכירות אישית עם המשגיח ומציאת מניין תפילה בהישג יד, הרגשתי על הגובה. "אני עוד אראה להם לכל מלונות הדוסים האלה מה זה אירוח אמיתי", אמרתי. לועגת על חברי האדוקים שמתעקשים להתארח במקומות מפוקפקים תמורת מחיר אסטרונומי. אבל כמו שאומרים אצלנו: "צוחק מי שצוחק אחרון".
בכניסתנו למלון לא נראו סימני פורענות בשטח הלובי. הצוות הידידותי אף דאג לשריין עבורנו חדר בקומת הקרקע כדי שלא "נסתבך" עם המדרגות בשבת. עם שפע רצון טוב שכזה איך אפשר לטעות? אך לאחר שחזרנו מאושרים מתפילה חיכתה ההפתעה הראשונה. "חדר האוכל עוד לא נפתח", הודיעה המארחת בחינניות, "תאלצו להמתין", וכך המתנו והמתנו...
מיץ ענבים לקידוש שביקשנו מראש פרח מזיכרונו של הצוות, שגם התנצל על כך "שהם לא מספיק ערוכים לדתיים".
הקברנה סובניון שנשלח במקומו לא ערב לחיכו האנין של הזאטוט. ועד שסיימנו עם הטקס ושמנו פעמינו לבופה, השאריות שנתגלו אחרי פשיטה של ישראלים מורעבים כמיטב המסורת לא נשארו הרבה אופציות אכילות. אבל עדיין אני, האופטימית הנצחית, הייתי בטוחה שמחר יום חדש, יהיה בסדר.
עם בוקר החלה תפילת שחרית באווירת התנגשות תרבויות. את פני המתפללים עטופי טליתות שהתכנסו באולם הרצאות הקטן שהוסב לבית כנסת זמני, קידמו חבורת נערות בשלל דגמי ביקיני קיץ 2009 ז"ל, שעצרו לנוח בדרך חזרה מהבריכה. ברקע התנגנו להם צלילי ה"אגדו" בווליום חריג בעוצמתו, פרי ההפעלה של צוות הבידור, שהיקשו על הקורא בתורה לשמוע את קולו שלו.
"עונג שבת" (הכינוי הדתי למפגש קפה ועוגה), נערך בחדר משחקי הוידיאו לכל צילצולם העליז של המטבעות. הילד שלי שעמד בוהה בגיבור האלקטרוני מקפץ על המסך, העז לבקש מאימו הורתו חמישה שקלים כדי לעשות סיבוב ב"תפוס את השודד" בעיצומה של שבת המלכה. כשל חינוכי אפוקליפטי, לכל הדעות.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3793389,00.html
נערך לאחרונה ע"י שחף דרור בתאריך 26-10-2009 בשעה 20:28.
סיבה: הסרת חלק מהכתבה
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
