|
קנאה? אולי חריגה מהנורמה? התחלה חדשה!
אהלן,
תקציר: בן 21, אין חברה, וגם לא היתה, וגם לא פחות מזה (סטוץ או סתם נשיקה) (עכשיו אני קולט שכנראה ככה אני תופס את עצמי - כבנאדם בן 21 שלא עשה כלום בחיים שלו מבחינה זוגית! לעזעזאל איזה תפיסה נוראה)
אני לא רוצה להתבכיין ולהגיד אוי כמה קשה לי, אוי החיים בזבל אוי אוי אוי
אני חושב שכבר התרגלתי לעניין, ואני פשוט דוחה את הזמן ואומר בתקופה הזאת יהיה יותר טוב, עוד ככה וככה הכל יתחיל להסתדר (שאני שונא את התרוצים האלה. אני דוגל באידיאולוגיה של עכשיו, כל מה שרע לך אתה יכול לתקן עכשיו, אתה יכול לשנות עכשיו, שהכל טוב בעכשיו ואין בעיות בעכשיו). אבל הכאב מחלחל מבפנים, ולפעמים מתפרץ וגורם לקצת עצבות מוגברת, אבל אני כבר רגיל לזה ויודע לצאת ממצבי עצבות ולחזור לחיים.
כן.. אז הייתי ביישן בתקופת התיכון, לא שאני כזה מלא ביטחון היום.. אבל השתפרתי. אני נוטה להיות קצת סגור ולא משתתף הרבה בשיחות על הא ודא ונוטה להקשיב יותר מאשר לדבר (לדוגמא בפגישות משפחתיות). בסביבת חברים אני הרבה יותר פתוח מאשר עם המשפחה, קשה לי להסביר למה, אולי אני לא ממש יודע, אבל אני והמשפחה שלי, ואני והחברים, זה די אדם שונה.
בשרות שלי (שרות לאומי) לא היתה לי חברה (עם צירה בח') בסביבות הגיל שלי, ככה שלא יצא לי להכיר חברים או חברות חדשים.
אני מסתובב עם אותם חברים מהתיכון, שלכולם היו חברות, בעלי נסיון, אמנם לא מתחילים במקומות עם כל בחורה, אבל היו בסביבות עם חברה בגילם ויצא להם להכיר אנשים (ובחורות) חדשים.
בזמן שאני מרגיש די תקוע, חוץ מדרך החברים שלי, לא הכרתי אפחד, אין לי כמעט אף חבר שהוא לא איכשהו קשור לחבורה הזאת. וזה קשה.
לשני החברים הכי טובים שלי יש כרגע חברה, כבר די הרבה זמן, וזה פשוט מוציא אותי מדעתי לפעמים להסתובב איתם (כשהם עם חברות שלהם), לא יודע אם זה מקנאה או מההרגשה הרעה שזה עושה לי לחשוב על עצמי לבד.
ולאחרונה גם לכל הקרובי משפחה שלי באיזור גילי יש בני זוג! והם באים לארוחות משפחתיות, ואני מרגיש ממש יוצא דופן, ואז אני צריך לשמוע את אמא שלי ואחותי אומרות "וואו איזה כיף, המשפחה גדלה, לכולם יש בני זוג" ואז שקט, ואני מנסה לברוח מהמקום, שכמובן הן חושבות "מה עם almoni88, מתי תהיה לו חברה? יש לו והוא לא מספר?" (זה סתם מה שעובר לי בראש, כמובן שאני לא יודע אם זה נכון או לא)
וכל מה שבא לי לעשות כרגע זה פשוט להתנתק מהעולם שלי, להעלם, לפתוח דף חדש באוניברסיטה (עוד שבועיים אני מתחיל ללמוד) ולהעלם מהעולם הישן. להחליף חברים, להכיר אנשים חדשים סופסוף.
שאני חושב על זה זה נשמע לי רע, בסה"כ אני אוהב את חברים שלי, אבל לפעמים יש לי הרגשה של די - מיציתי - נמאס לי מהשיגרה של החברה - אני רוצה משו חדש
אני בטוח שאני יכול, ואני בטוח (טוב אולי לא כלכך כלכך בטוח) שאני אצליח להכיר אנשים וחברים חדשים, בנות בנות ועוד בנות. אבל מצד שני אני פוחד שאולי זה סתם עוד תרוץ של דחיית זמן: שמסתכלים על העתיד ואומרים שם יהיה יותר טוב, במקום לעשות עכשיו משו בהווה ולתקן את המצב עכשיו.
למרות שבאמת באוניברסיטה אני אהיה בחברה שבגילי ויהיו הרבה אנשים להכיר. מה שלא היה לי מאז התיכון (והשתנתי מאז התיכון כמובן).
בסה"כ אני די אוהב את עצמי ושלם עם עצמי. מבחינת מראה אני נראה טוב 
מבחינה שיכלית אני חכם
מבחינת מודעות עצמית אני מתפתח
אבל מבחינה חברתית אני מרגיש שאני לוקה בחסר.
למרות שאני מרגיש שכשאני רחוק מהבית, או יותר נכון רחוק מהמשפחה שלי, אני הרבה יותר נהנה והרבה יותר נפתח ומתפתח, מרגיש ממש טוב. לכן אני כבר מת להתחיל ללמוד (האוניברסיטה רחוקה מהבית, ואני אגור במעונות עם עוד 4 חברה שאני לא מכיר עדיין)
יש לי עוד ללמוד על ענייני בנים בנות, למרות שאני די יודע מה אני צריך לעשות, הבעיה היא הפחד (פאם פאם פאם)
הפחד המעצבן הזה, הפחד הלא הגיוני הזה, הפחד שכולם צריכים להתמודד איתו בסופו של דבר.
אני צריך לשנות גישה, מהגישה של אסור לפשל, "היא הבחורה המושלמת ואסור לטעות" לגישה- יש יםםםםם בחורות ואני יכול לפשל עם כמה שבא לי ולעשות כיף (זה מה שחשוב! הכיף) עם עצמי ועם הבחורות. כי תמיד יהיו עוד, לא חשוב מה אני אעשה.
קל להגיד אה? הלוואי שהייתי יכול לעבור לגישה הזאת בהינף אצבע :\
כן טוב.. אני כבר גולש ועשיתי פה בלאגן גדול.
הפוסט הזה אולי יותר בשביל עצמי, תמיד טוב לפתוח את מה שעל הלב (ואני לא עושה את זה מול אנשים :\), אז הפורום זה כמו הפסיכולוג שלי אני מניח (כבר שנים לא כתבתי)
תודה על המקום
תגובות יתקבלו בכיף |
ראשי
צ'אט
03-10-2009, 03:19
אתה בטח כבר יודע שהזמן עובר ממש מהר, פשוט קשה לנו לראות את זה מהמקום שאנחנו נמצאים עכשיו.. 
מצב כלאיים
