טיולי החג

בואו נחליף חוויות.
בשבת, החג הראשון, עלינו לקצה הארץ.
המטרה: כמה שיותר גנים לאומיים, מתחילים מהצפון ויורדים דרומה.
הסיבה: ככה. כי החלטתי שזה די משונה שאנשים חביבים מכל העולם משלמים הרבה כסף כדי להגיע לכאן ולראות את הארץ הזו, שלנו - ואילו אני לא מגיע להרבה משכיות החמדה שהם מגיעים אליהן, בהוצאות זעומות. וגם גיליתי שמיטב השכיות הן גנים לאומיים, וכי רשות הטבע והגנים משקיעה המון בקימום והסדרת האתרים הללו. באתרים ארכיאולוגיים הם מנקים, ומשחזרים, ומספקים הסברים - ואילו באתרי טבע הם מסדירים שבילים, שלטי מידע, חניונים ומה עוד. אז אם להיות תייר בארצנו - בוא קודם והכר את הגנים הלאומיים המוסדרים.

אז התחלנו במבצר נמרוד. היסטוריונים בני זמננו גילו כבר כי הוא נבנה לראשונה ע"י האיובים, לאחר נצחונם בקרני חיטין, והוא נועד להגן על בירתם, דמשק, מפני התאוששות צלבנית.אין אף אזכור של המבצר המאד מרשים הזה בתקופה שקודמת לאיובים. זאת - חרף התפישה שהיתה מושרשת הרבה שנים שזהו מבצר צלבני. ובכן, הצלבנים מעולם לא הצליחו לכבוש אותו, אבל המונגולים דווקא כן, עד שהובסו ע"י ביברס בעין חרוד.ביברס שיפץ את המצודה, השאיר בה את הנמר שלו ועוד כמה שלטי חוצות ענקיים, ועבר לקהיר. מאז, ככל שהצלחתי להבין, המצודה לא נכבשה.

מי, אם כך, הרס אותה? ראו את התמונה של הדרדרת: אבנים ענקיות שהופלו מראש ההר. צריך להשקיע המון המון אנרגיה כדי להפיל אותן. זה לא נראה כמו רעידת אדמה. או אולי כן? גודלן של האבנים, כמו בהרבה מצודות צלבניות, הוא כמעט לא יאומן. לחשוב שאבן כזו נחצבה, הובלה, סותתה ואחר כך הונפה למקום במרומי החומה - זה לא יאומן.

למרגלות קלעת נמרוד משתרע הגן הלאומי בניאס (ורק בקופתו הבנתי שיכולים היינו לקנות כרטיס משולב לשני הגנים גם יחד). מסלול מעגלי מהחניון ובחזרה אליו, עם שתי אופציות: אופציה רומית ואופציה צלבנית. בחלק המשולב של שתי האופציות עולים לאתר הפולחן היווני-רומי, לכבוד האל פאן. הצעת שחזור של חופרי האתר, והרבה שרידים מאתר פולחני קלאסי, של מקדשים ועבודת אלילים. אחר כך טיול נהדר בסבך, על גדות הנחל, עם הצצה לתחנת קמח די שלמה, ואז לנקודת הפיצול. בחרנו במסלול הרומי, שלקח אותנו לארמון של אגריפס. עדיין בשלב החפירות, אך מרשים למדי. בצידו מבנה שככל הנראה שימש בית כנסת, במצב הרוס למדי.

כשהגעתי לסוף המסלול, חזרתי על עקבותי והלכתי גם במסלול הצלבני. אני מזכיר לכם שכל המסלולים הללו הם בסבך ירוק, נעימים מעין כמוהם. אחד הדברים שמטרידים אותי היא העובדה שהצלבנים פעלו בארץ באותה תקופה בה נבנו באירופה הקתדרלות הגדולות והמרשימות, מיטב האדריכלות הגותית. אותם אנשים בדיוק, כאן בארץ, בנו מבנים פשוטים למדי, וללא ספק נטולי היפעה הגותית. ענקיים, מרשימים, אבל העיצוב שלהם... איך נאמר... לא ממש משהו. שמחתי להפליא כשראיתי באולמות האבירים אולם גותי, אלא שעד מהרה נוכחתי שהוא מזוייף: הקישוטים הגותיים התווספו לאולם לאחר שכבר היה בנוי, ככל הנראה כדי למצוא חן בעיני לואי התשיעי, הקדוש, שהגיע לעכו משביו במצרים - וזאת כבר אחרי שבנה בצרפת כמה קתדרלות מהממות, וביניהן סן שאפל במרכז פריז. אחר כך התלהבתי מהקנאקולום, אולם הסעודה האחרונה על הר ציון, גותי אמיתי. התלהבותי עלתה עוד יותר כשביקרתי בשער הכניסה המזרחי לקיסריה, שנבנה ע"י לואי התשיעי עצמו, וכמובן במיטב הסגנון הגותי. אז אני מחפש גותיקה, וחזרתי לראות את השער הצלבני של בניאס: כלום. שער סתמי למדי - סתם גדול, מרשים ויפה.

עד כאן כארבע שעות. נותרו עוד שעתיים של אור (ושל שעות הפתיחה) והלכנו לתל דן. וואו. שוב, כמה מסלולים אופציונאליים, נעימים להפליא, עם מים שוצפים ועלוה סמיכה, אלא שרק חלק מהם מובילים לאתר הארכיאולוגי. אל תוותרו!! עיר כנענית וישראלית, שנחפרה ע"י אברהם בירן ז"ל. חומות מרשימות שבנו אבותינו (בהנחה ששבט דן לא תקוע מעבר לסמבטיון), והחיאה של המון פסוקים מהתנ"ך. כל למשל, בירן חשף את המזבח שעמד מחוץ לחומות העיר, ובכך העניק הסבר מצוין לפסוק מקראי. או מושב המלך מול השער (שממנו נותרה רק במה קטנה, וארבעה בסיסים לפרגולה שהצלה על ראשו. אין לי מושג עד כמה הבסיסים הללו הם אותנטיים). בהמשך - אתר פולחני משוחזר, ע"י שלד נירוסטה, שמתאר את המזבח שהיה בעיר.

וגולת הכותרת - השער הכנעני של העיר. הכנענים, ככל שהבנתי, לא שלטו בייצור הברזל, ולפיכך גם הסיתות היה "גדול" עליהם. בהיעדר כלים לחציבה ולסיתות, הם בנו את עריהם מאבני לקט, או מלבני בוץ. היו אלה אבותינו, שזמן קצר אחרי שהתיישבו בכנען התמחו בסיתות, והחלו בבניה באבני גזית (רבועות). שלמה המלך, ככל הנראה, כבר שלט לחלוטין בבניה באבן. בחזרה לכנענים - אם כך, השערים שלהם היו מלבני בוץ, שכן קשה ליצור שער בחומה של אבני לקט. כך באשקלון, וכך כאן, בדן (חצור - הביקור מתוכנן בעתיד הקרוב). ולמרבית הפלא - השער מקושת, למרות האמונה ההיסטוריוגרפית שרק הרומאים הבינו את היתרונות של בניית קשתות. ככל שאני מנחש - הכנענים הבינו זאת עוד קודם, אלא שהמעבר מקשת של לבני בוץ לקשת של אבני גזית היה קשה, ורק הרומאים הבינו זאת.

בכל מקרה, לאחר שנחשף השער הכנעני, היה צורך להגן עליו מפני הגשמים, והוקם מעליו גגון מרשים, שעושה את השער לעוד יותר דרמטי.

ולסיום: השער הכנעני של אשקלון, לשם השוואה.

כבר המון זמן אני משתוקק להגיע לשם. עמית (נדמה לי) הציע לי לחפש טיולים מאורגנים לשם. חיפשתי, וחוה"מ - מסתבר - זה הזמן הנכון. עליתי על אוטובוס של בי"ס שדה כפר עציון, בשיתוף עם "ארץ נהדרת", ונסעתי שומרונה.

עוד כמה הקדמות:

אני מניח שאתם יודעים שהשומרון, ובמיוחד תושביו היהודים, אינם בדיוק חוג החברים שלי. ובכן, הטיול היה כל מה שחששתי ממנו: לכאורה פוליטיקלי-ניטראלי, אבל עם כל מתק השפתיים של גוש אמונים. סתם דוגמה - ההדרכה, ע"י בחור חביב מאד מקדומים, התמקדה בתיאור הגיאוגרפיה של השומרון, ובמיוחד על הכיבוש הישראלי (איריר, לפני שאתה קופץ - אני מתכוון הכיבוש מידי הכנענים) וההתנחלות כיום. או אם איריר לא יקרא את זה, אז ההתנחלויות של שבטי אפרים ומנשה, והכיבוש כיום. ולסיום הוא הקריא קטע מספר עמוס המתאר איך בסוף ניישב את הארץ כולה, ויטיפו ההרים עסיס.

האתר עצמו המה אוטובוסים מכל שטחי יהודה ושומרון. משפחות, ילדים, תיירים, כולם חובשי כיפה ומתגאי-ציציות, סנדלים, פסטיבלים של מספרי סיפורים והפעלות לילדים, שחקנים מחופשים למלך אחאב, ועוד. באוהל ההפעלה לילדים שני שחקנים סיפרו לילדים את פיט-פט-טו. כאשר הבית הפך לאוניה, הם הניפו תורן עם דגל כתום, והילדים כולם הריעו: רק כתום!!

אם כך, אז למה נסעתי? כי בכל מקום אני נתקל במזכרות מסבסטיה/שומרון, שמציתות את דמיוני. הכי גדולות, הכי אומנותיות, הכי יפות. כך למשל, נתקלתי במוזיאון באיסטנבול בכותרות צלבניות מסבסטיה - יפות יותר מכל כותרת צלבנית שראיתי (מאוחר יותר ראיתי במוזיאון רוקפלר העתקי גבס של כותרות צלבניות מנצרת, יפות יותר). הנה הן:

ואם כבר ברוקפלר, הרי שנתקלתי שם בעוד ממצא שומרוני: כותרת פרוטו-איולית ענקית, שנמצאה בחורבות שומרון. כמה מילים על זה. הביטוי פרוטו-איולי הוא מטעה. בשלב כלשהו מצאו כותרות של עמודים זהות באגן המזרחי של הים התיכון. אם הן זהות בקפריסין, ישראל, סוריה, ירדן וטורקיה - זה כבר סגנון. אז חיפשו שם לסגנון הזה, ורצו להדגיש שהוא קודם בהרבה לסגנון היווני-קלאסי. אז מה הסגנון הקלאסי הכי ותיק? האיוני. אז נקרא לזה "לפני איוני". אבל הסתבר שכבר יש אחד יותר ישן - האיולי. אז נקרא לזה "עוד לפני איולי", או פרוטו-איולי. אלא שהשם הופך את זה לכאילו סגנון יווני מוקדם, למרות שהוא כלל לא יווני. מרבית הממצאים הם כאן, בישראל (מגידו, רמת רחל, שומרון ועוד), לא מעט ממצאים נמצאו בירדן - ארצם של העמונים והמואבים, בקפריסין, ובמסופוטמיה. הולך ומתבהר כיום שזה סגנון מזרח תיכוני, והוא בדיוק מתקופת התנ"ך.

בכל מקרה - הנה הכותרת הענקית משומרון, בסגנון הפרוטו-איולי, שככל הנראה היתה שייכת לארמון מלכי ישראל (אחאב ושות'). חשבתי אפילו שאליהו הנביא עמד תחתיה, כשאמר "הרצחת וגם ירשת", אלא שקריאה נוספת בתנ"ך גילתה לי שהוא אמר זאת בשדה.

אז במקום שמניב כאלה כותרות, שאני לא אבקר בגלל קצת מתק-שפתיים? נסעתי. ובכן, לאחר שעמרי מלך ישראל קנה את השטח משמר, הוא בנה שם עיר בשם שומרון. אחר כך האשורים כבשו אותה, ואלכסנדר מוקדון שיקם אותה והושיב בה יוונים, ואף קרא לה סמריה. הורדוס בנה אותה שוב, גדולה ויפה מתמיד, וקרא לה סבסטיה, לכבודו של אוגוסטוס (סבסטי זה ביוונית מה שאוגוסטוס זה בלטינית - הנהדר. הנשגב). אחר כך הרומאים שיפצו והרחיבו אותה. בתקופה הביזנטית נבנו בעיר גם כמה כנסיות, אך בסוף היא הלכה והצטמקה לכפר ערבי קטן, באותו שם.

כשמגיעים לעיר, ועוברים דרך מה-שנשאר-מהשער-ההרודיאני, נכנסים למה שהיה הדקומנוס, הרחוב הארוך , הראשי והמסחרי, בציר מזרח מערב (קארדו זה אותו דבר אבל בציר צפון-דרום). הדרך נמתחת לצד העמודים שנותרו זקופים, 2000 שנה, לאורך כמעט קילומטר. חלקם בין הזיתים, שזה לבד היה שווה את הטיול.

השער עצמו הוא מרשים להפליא. מגדלים וחומה, באבנים הרודיאניות דומות בסיתותן לאבני הכותל, אם כי קצת קטנות יותר. בנקודה זו הרשו לי להפריך את האמונה שסיתות השוליים מעיד על סיתות הרודיאני. זה לא. כמעט כל דור סיתת כך, ובמיוחד הצלבנים והממלוקים. אל תטעו. (הבחור שמדבר עם הידיים זה המדריך).

בקצה השני של הדקומנוס מגיעים לפורום, או כמו שהמדריך קרא לזה - כיכר מלכי ישראל. יש שם גם שרידים של בזיליקה ענקית, והיום היה שם פסטיבל של מתנחלים, ילדיהם ומתופפיהם. ליד הפורום ביקרנו בתיאטרון החביב, "השלם ביותר מכל התיאטראות הרומיים בא"י".

מעל התיאטרון מתנשא האקרופוליס, או העיר העליונה. מלכי ישראל בנו שם מזבחות לבעל, אבל לפני זה הם ייצבו את האקרופוליס עם חומות ענקיות. אלכסנדר מוקדון הציב מגדלים עגולים ב-4 פינות האקרופוליס. שימו לב להצבת האבנים: המגדל העגול בנוי מאבנים "עומדות". החומה הישראלית נבנתה מאבנים עומדות ושוכבות לסרוגין. זה סגנון פניקי, וכנראה איזבל היתה מעורבת בתכנון החומה הזו. מאוחר יותר נתקלנו בחפירה של מבנה ענקי, שמיוחס לו הארמון של מלכי ישראל, או בית השנהבים. בתנ"ך מסופר שמלכי ישראל בנו ארמון מצופה שנהב. סוג כזה של בניה היה מקובל למדי אצל הפניקים. כאן, ליד הארמון הזה, מצאו המון חתיכות שנהב, חלקן עם עיטורים בסגנון פניקי. יותר מזה: בחורבות אשור נמצאו שנהבים, שככל הנראה נבזזו משומרון - ועל גבם נמצאו אותיות עבריות! (אני מת על הסיפור הזה, אבל באותה עת היתה זהות מוחלטת בין הכתיב והשפה העברית לזו הפיניקית. אז אולי השנהבים הללו הם בכלל מצור, או מצידון?)

בראש העיר העליונה ניבנה מקדש מדהים לכבוד אוגוסטוס-סבסטי, הפטרון של העיר. שימו לב לבסיס המדורג הענקי שעליו ניצב המקדש, ולגודל העצום של בסיסי העמודים. תארו לכם מה היה גודלם של העמודים!

ולסיום - הכנסיה הביזנטית שבה נקבר גופו (או ראשו, תלוי את מי שואלים) של יוחנן המטביל. אגב, הוא קבור בכמה וכמה מקומות, ובין היתר בעוד כנסיה בסבסטיה. עוד אגיע אליה.

וזהו. אבל רגע - מאיפה נלקחו הכותרות הנהדרות שראיתי באיסטנבול? אז מסתבר שיש בכפר עצמו כנסיה צלבנית, שכאמור - גם שם קבור יוחנן המטביל, או חלק ממנו. אלא שהצבא ממש לא נתן להכנס לכפר. בכל סמטה ובכל שביל ניצב ג'יפ, שמנע את ההתערבבות של חוגגי-שומרון עם תושבי-סבסטיה. אצטרך לחכות לשלום כדי לראות את הכנסיה הזו.

ומתנה קטנה לליבני: בהתנחלות שבי שומרון, או שערי שומרון, או מבשרת-שומרון, זו שליד סבסטיה, יש ככר עם תותח קטן. וואלא.

אפשרויות משלוח הודעות

אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים

אתה לא יכול להגיב לאשכולות

אתה לא יכול לצרף קבצים

אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל

סמיילים פעיל

קוד [IMG] פעיל

קוד HTML כבוי

כלי אשכול	חפש באשכול זה
הצג גירסת הדפסה שלח דף זה ב E-Mail	חפש באשכול זה: חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה	דרג אשכול זה
עבור למצב לינארי מצב כלאיים עבור למצב משורשר	דרג אשכול זה:

הדף נוצר ב 0.08 שניות עם 10 שאילתות
צור קשר - Fresh - למעלה