לוחם מרינס משוחרר שלחם בעיראק וביקש עזרה נפשית פתח היום באש על שוטרים בארה"ב. שש שנים לאחר שאחיו שגם הוא בוגר המלחמה בעיראק התאבד.
לכתבה המלאה
שאלה לדיון: האם אחריות המפקדים ואנשי המקצוע מסתיימת ביום השחרור?

היתה פעם כתבה על זה.
אחוזים מטורפים של התאבדויות בקרב בוגרי עיראק, אני מאמין שיש טיפול גם אחרי השחרור אבל יש כאלה שברגע שהפתיל ניצת אי אפשר כבר לכבות אותו. עצוב.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

זה שיש דרכים לטיפול זה ברור השאלה היא מה עם אלה שלא מגיעים לטיפול?
זה כמובן מכוון גם לצבא שלנו.
לפני כמה זמן פגשתי מפקד של יחידה שאמר לי שהוא רואה את עצמו אחראי לאנשים שלו גם אחרי שהם משתחררים. הוא הרגיש שתפקידו לא רק לשלוח אותם למשימות אלא גם להכין אותם לשחרור וגם לתת להם סיוע אם יצטרכו בשנים שלאחר השחרור למי שירגיש קושי נפשי בעקבות השירות.
ברור שמי שמגיע לאגף השיקום מודע לבעיה שלו. השאלה היא מה קורה עם אלה שלא פונים...או אלה שהאגף לא מכיר בהם. מי מלווה את הלוחמים שנחשפו למראות קשים וחוו לחימה והאם בכלל הם צריכים ליווי.
לצערי הרב אני מאמין שגם אצלנו יכול לקרות מקרה כמו שקרה היום בארה"ב.

יש גם כאלה שהשריטה מתפרצת אחרי הרבה שנים.
אני מכיר מישהו שרק לפני 3-4 שנים רצה שאעיד לפני ועדה כלשהי על התקלות מלבנון 82 . בסוף לא יצא לי להעיד, הוא נרתע מלתבוע את הצבא ואני, עד שהצלחתי לשכוח , הוא דאג להזכיר לי.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אחת לכמה זמן עולות כאן לדיון סוגיות כמו "פחד" , "תגובות קרב" , "שריטות".
מעניין לבדוק האם לעצם העיסוק בסוגיות האלה יש השפעה על החוסן הפרטי, וגם על החוסן הלאומי.
מה דעתכם ?