03-11-2009, 21:36
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 06.03.06
הודעות: 5,586
|
|
בשמיעה חוזרת הגעתי למסקנה שמדובר בשיר בעל מסרים חברתיים רדיקלים (להלן ניתוח ספרותי "רדיקלי").
לכאורה אזכורם של מוצרי צריכה (מחשב ופלייסטיישן) הוא התענגות על תרבות הצריכה המערבית אולם באזכור ההנאה שהזמר מפיק מבילוי עם בני משפחתו וחבריו אנו בעצם לומדים על האירוניה של הדברים ועל כך שהם בעצם מהווים ביקורת חריפה של תרבות הצריכה הקפיטליסטית שמכניסה את האדם למרוץ צריכה שבו הוא צריך לקנות ולקנות כדי לשמר על "אושרו" כשבעצם תרבות זאת גורמת לבידוד האדם מן החברה ולזניחת ההנאות הפשוטות של החיים כגון בילויים עם חברים ומשפחה לטובת "מרוץ הצריכה" בקניונים קרים ומנוכרים.
תקוותו של הזמר לחזרת החיילים בשלום לבתיהם מהווה זעקת מחאה חריפה כנגד מדיניותם מחרחרת המלחמה של שליטיה המיליטאריסטים של ישראל, מדיניות האימפריאליזם הציוני שוב ושוב גובה את חייהם של חיילים צעירים שמשלמים את מחיר התוקפנות של ישראל כנגד שכנותיה.
בחירתו של הזמר לשיר במבטא מזרחי (כלומר מבטא ערבי) בעודו מדגיש את זהותו היהודית ("גדלתי כבר בר מצווה") היא מחאה על עליית הימין והגזענות האנטי-ערבית בישראל. כמו כן בחירה זאת בעצם מהווה הצהרת עצמאות של הזמר כסובייקט פוליטי והתנתקות מהלאומנות הציונית-אשכנזית שדיכאה את זהותו כיהודי-ערבי.
_____________________________________
Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy
נערך לאחרונה ע"י Ingsoc בתאריך 03-11-2009 בשעה 21:40.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
