אז ככה,

אני גר עם אמא ואח בדירת 3 חדרים עם המון בעיות. כבר הרבה זמן(4-5 שנים) שלא היה אצלי חבר בבית. אין לי חדר משלי, אלא עם אח שלי.

עד עכשיו לא היתה לי חברה. היו לי כמה קטעים עם בנות אבל אף פעם זה לא התפתח למשהו רציני, וכל פעם שאני חושב להתחיל משהו אני אומר: 'נו, ועוד שבועיים\חודש נתחיל להפגש בבית ומה אז...'. תכל'ס חברים שלי פשוט 'מתעלמים' מזה באלגנטיות, אבל אני לא כ"כ חושב שאני אצליח להכנס לאיזהשהו קשר בריא במצב הזה.

או שאני טועה? :S

לדעתי, חבל שאתה נותן למצב כזה, שהוא פתיר לגמרי, להשפיע עליך.
בן כמה אתה ובן כמה אחיך? אני בטוחה שאם תשב ותדבר איתו ותסביר לו את המצב הוא ישמח לפנות עבורך את החדר ולצאת עם חברים או ללכת לסרט.
תמיד גם קיימת האופציה של להיפגש אצלה. חבר שלי למשל אף פעם לא ישן אצלי, מסיבות שלא קשורות בקשר ביננו,
ואני זו שנוסעת אליו רוב הזמן. לי זה לא מפריע ולו זה בטח שלא מפריע...

אם אתה אחרי צבא והנושא בכל זאת מפריע לך - שקול לשכור ירה עם שותפים או להתחיל לימודים ולגור במעונות....

בכל מקרה - בריאות הקשר ממש לא תלויה במצב המגורים שלכם. זה תלוי הרבה יותר בכנות, פתיחות, הבעת רגשות ויכולת לתקשר אחד עם השני. אני גם בטוחה שאם תתחיל קשר שיש בו פתיחות, ותסביר למה לא נוח לך אצלך בבית - היא תבין.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

הכל יחסי... זו שאלה של נקודת מבט.

אין שום סיבה שזה יפריע.
אתן לך דוגמה טובה...

אני השביעי מבין עשרה ילדים להוריי.
בתקופה מסויימת בבית התגוררנו 4 אחים בחדר.
ההורים לא החסירו מאיתנו דבר - ולא הרגשנו אחרת בשל המצב ה"שונה" כביכול.

עובדה זו מעולם לא הפריעה לי לקיים מערכות יחסים עם בנות.
חוויתי קשרים עם בנות אינספור - עוד בזמן המגורים עם הוריי - וגם לאחר מכן, כשעברתי למגורים לבד. מעולם לא חשבתי גם שזה צריך להפריע לתחומים אחרים בחיי.

האם מדובר רק בעניין זה אצלך שמונע ממך לקיים קשרים עם בנות?
או שמא ישנם נושאים אחרים (ביישנות, חוסר ניסיון) - ואולי מצב המגורים משמש כסוג של "תירוץ" עבור אותם נושאים הדורשים התמודדות.
נסה לענות זו בכנות עבורך.
אם התשובה היא אכן רק המגורים - אזי שהבאתי לך דוגמה טובה, שאין צורך כלל שזה יפריע.


הכל יחסי בחיים הדבר החשוב ביותר הוא הבריאות. האמן לי.

http://photo.fresh.co.il