כתבה שמובאת בYNET מאת"הידען":

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3802901,00.html

קטע קצר מהכותרת:
"במרחק של כ-6.7 מיליארד שנות אור מכאן, גילו מדענים חוט דק המכסה שטח של 60 מיליון שנות אור. אורכו של חוט זה מיליוני שנות אור והוא השלד המחזיק את היקום. חוטים נוספים מתפצלים ממנו וגלקסיות נאספות סביב חוטים אלה"

אם זה נכון זה אמור להשליך על כל התפיסה שלנו של היקום....
מה המשמעויות של זה?

לפי מה שהצללחתי להבין מהכתבה, מדובר ב"חוט" שהוא בעצם שורה ארוכה של גלקסיות. אני יכול להניח שזה מחייב צורה מסויימת של פיזור חומר במפץ הגדול. בשונה מהמודל ה"רגיל" של צפיפות אחידה פחות או יותר וריכוז של החומר ע"י כבידה.

אני מקווה ליפול על איזו כתבה קצת יותר רצינית (אבל לא רצינית מדי) ואולי ללמוד על זה קצת יותר.

ממה שהבנתי, יש מין רשת של "קורי עכביש" בדמות אותם חוטים דקים שאורכם מליוני שנות אור.
איך זה מסתדר עם התיאוריה של המפץ הגדול -
שבה גורסים שהגלקסיות "התפוצצו" לכדור ענק שהוא היקום
ובגלל המהירויות השונות שלהן, הן נמצאות מכל עבר לנו וכולן אמורות להתרחק מאיתנו..
ואולי זה קשור לחומר אפל או אנרגיה אפלה...
אפשר לומר שדרושים מחקרים רציניים יותר וסימוכין לכל התגלית הזו.

האמת היא שבקריאה ראשונה זה מאוד מזכיר תאוריה שנקראת "תאוריית החוטים".
למיטב הבנתי,תאוריה זו טוענת שבבסיסו של כל אטום ישנו "מיתר" רוטט של אנרגיה (לפי התאוריה,אם אטום היה בגודל של כדוה"א אז המיתר הזה היה בגודל של עץ.תבינו עד כמה קטן).תדר הרטט של אותו מיתר קובע תכונות כמו מאסה,מגנטיות ושאר תכונות.
התאורייה הזאת גם אומרת שאם מיתר מסויים מקבל אנרגייה הוא יכול להתפשט ולגדול ולקיים בתוכו עולם שלם.בגלל זה אחת ההנחות שהתפתחו מתאוריה זו טוענת שבעצם כל היקום שלנו נמצא בתוך מן "קרום" כזה של אנרגייה שפעם היה מיתר אחד בודד.יכול להיות שבין כל העצמים מחברים חוטים זעירים אלה ואפילו שישנם עוד מיתרים שספגו כמויות אדירות של אנרגייה ובכך בעצם ניתן להסיק שישנם עוד "יקומים" (מימדים,אם תרצו) שנמצאים לידנו ואין אנו רואים אותם.
בנוסף,יש כאלה המאמינים שתחילתו של היקום היא בכוכב (או גוף שמימי אחר) שריכז בתוכו את כל החומר ביקום (שאז היה כנראה רק הליום ומימן..מכיוון שיסודות כבדים יותר נוצרו רק בשלב מאוחר יותר של התפתחות היקום)וכשאותו כוכב קרס והתפוצץ הוא יצר את מרקם החלל והזמן ושיחרר את כל החומר והאנרגייה שקיימים (ה"רעש הלבן" שאנחנו שומעים ברדיו כשלא מוצאים את התחנה הוא בעצם העדות לאנרגיה של המפץ הגדול,אותה אנחנו שומעים באמצעות מקלט הרדיו שלנו).
נניח שמדובר באמת בכוכב אחד שריכז בתוכו את כל החומר הקיים.כוכבים גדולים יכולים להתפוצץ בצורה שכל החומר יתפש'ט באופן שווה על גבי רדיוס מסויים.השאלה שאולי כדאי לשאול היא האם כוכבים גדולים באמת (על אחת כמה וכמה אחד שמרכז את כל החומר ביקום) יתפוצצו באותו אופן? כשכוכב גדול מאוד מתפוצץ בסופרנובה אנחנו לא תמיד רואים דפוס פיצוץ שכזה.לעתים הקוטביות של אותו הכוכב משנה את אופן פיזור החומר ככה שקודם כל יש פיצוץ שנראה כאילו עובר על ציר "צפון דרום" ורק אחר כך כל החומר מתפוצץ "לרוחב" הכוכב.
זה אולי יכול להסביר את הפיזור ה"מוזר" של הגלקסיות שנראות כאילו הן יוצרות קו ( אולי זה קצת כמו ששביל החלב נראה כ"קו" לבן בשמי הלילה מכדור הארץ)

-future seal-

נתחיל מכך שהיקום אינו נתפס היום ככדור, אלא כספירה תלת-מימדים במרחב ארבע-מימדי (קצת קשה לתפיסה). זה נשמע סמנטי, אבל יש הבדלים מהותיים - למשל העובדה שלכדור, להבדיל מספירה, יש מרכז.
עכשיו לענייננו - אותם 'חוטים' המתוארים במאמר אינם דבר מה נוסף על מה שאנחנו מכירים - הם פשוט מבנה גבוהה של סידור של גלקסיות. כלומר הרבה גלקסיות וצבירי גלקסיות מסתדרים להם בשורה, וזה נראה כמו חוט.
למה הם מסתדרים ככה? אני לא מומחה בתחום, ולכן אני לא יודע להסביר מה בדיוק גרם לצורה הזו של הסידור (כמו שאני לא יודע להסביר מה גרם לשביל החלב להראות כמו שהוא נראה), אבל אני מניח שמדובר בשיקולים די מורכבים של כבידה.*בכל אופן, כפי שכתוב במאמר, הגילוי שצבירי גלקסיות מסודרים במבנה גבוהה אינו מפתיע ולא מערער את תפישת עולמינו ואת תיאוריית המפץ הגדול. הרי כוכבים לא מפוזרים באופן אקראי בחלל - הם מסודרים בגלקסיות, שגם הן בתורן מסודרות בצבירי גלקסיות. אז למה שגם צבירי הגלקסיות לא יהיו מסודרים במבנה כלשהו?*

Vi Veri Veniversum Vivus Vici