אלה הם דברים שכתב ברגישות קצין השלישות של גדוד 19 במלחמת יום הכיפורים, סרן (במיל') אריה איזנבך. אריה שירת בגדוד 19 כ-35 שנים. הדברים שכתב מבטאים את תחושותיהם של המפקדים והחיילים הנושאים על גבם את המלחמה מאז ועד היום. שם הכתבה עוצמה וכאב מבטא את עוצמתנו בכל המלחמות ואת הכאב שאותו אנו נושאים לאחר המלחמות במשך כל חיינו.


"עברו מעל שלושה חודשים מאז כתבתי את הכותרת לפרק זה וכאן נעצרתי בלי שהבינותי את הסיבה לסירובן של אצבעותיי להמשיך בהקלדה.רק לאחר שכיביתי את המחשב וסקרתי במוחי את האירועים במלחמת יום הכיפורים שעליהם אני אמור לכתוב, הבינותי את הסיבה למעצור הפתאומי שנעל את מוחי ומנע ממני את המשך העלאת הזיכרונות. רק לאחר שכל התקשורת האלקטרונית והכתובה החלה לעסוק בצורה אינטנסיבית בנושא זה, לרגל מלאת 30 שנה לפרוץ המלחמה, ורק לאחר שגם אנחנו ותיקי הגדוד החלטנו לערוך בקיבוץ יגור מפגש של אנשי הגדוד במלחמת יום הכיפורים והתחייבתי בפני חברי לשאת דברים בכנס זה, הצלחתי לסלק חלקית את המעצור (כך אני מקווה לפחות) שמנע ממני את המשך הכתיבה.
אינני מתכוון לעסוק במלחמה מנקודת מבט היסטורית או אסטרטגית, אני מבקש רק לספר את סיפורו של גדוד טנקים אחד ובעיקר סיפור לוחמיו, במלחמה זו. הסיפור שהפך לאגדת גבורה, הוא על אנשי גדוד 19 מחטיבה 60, שבבוקרו של יום 8 באוקטובר עמדו לבדם מול דיוויזיה מצרית ונלחמו בגבורה עד כלות".


לקריאת הפרק - לחץ כאן






[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yadlashiryon.com/VF/ib_items/1277/kipurim.jpg]

כתוב יפה ופשוט ומתאר בדיוק מה שהיה.
הוא מצליח להעביר ל"צעירים" כמוני שלא היו שם את התחושה של יוה''כ.
נראה לי שאין בוגר של המלחמה הזאת שעבר אותה בלי שריטה ואם לא עכשיו אז היא עוד תצוץ..
האם זה יתפתח לספר?

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

אכן כתיבה מתוך נימי נפשו של הכותב.

את תחושת אובדן השליטה, והאובדן בכללותו, היטיב לכתוב.
אינני רואה מצב שבו כתבה אחת כזו, נוגעת בעצב, ככל שתהיה , הופכת לספר, אלא אם יחברו אליה עוד שכמותה.

חושבני שעופר דרורי ועוד אנשים כמוהו, שהאיסוף של חומרים כאלה בוער בעצמותיהם, יכולים להרים פרוייקט כזה של "הגיגים" מתוך התופת.

אולי, פורום זה הינו במה מתאימה לקרוא לאנשים לכתוב, בין אם הם לוחמים , בים ביבשה ובאויר, שלישים, או בכל שיבוץ אחר בתוך התופת.

לא זכינו לכתיבה כזו, מאנשים כאלה, שכותבים את תיאור המאורעות מזוית כ"כ שונה.

איך הרגישו אחיות וחובשות, טבחים, אפסנאים, נהגי משאיות, קשרים ששמעו את המתרחש, צוותי זיהוי החללים והקבורה, אנשי קצין העיר ועוד...

קצת מהרהורי בנושא אחרי קריאת הדברים.

אכן רעיון טוב לרכז את זה בצורה שהצעת..
זה ההיסטוריה שלנו.

מחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000