טוב זה ממש ארוך כי אין לי עם מי לדבר על זה ואני אשמח אם תקאו עד הסוף. אם לא תודה בכל מקרה

טוב אז ככה. לפני שלוש שנים הכרתי אדם שמבוגר ממני ב-15 שנים. התאהבתי בו. בסוף השנה ההיא הוא עזב. נכנסתי לדיכאון. הדיכאון נמשך עד עכשיו (שנתיים וחצי אחרי) למרות שאני כבר לא אוהבת אותו. הפסקתי לחייך. אנשים שואלים למה אני לא מחייכת, אנשים קוראים לי 'אנטי-חברתית'. איבדתי תקווה. עם קשר או בלי קשר אליו. נמאס לי מהחיים. אני בשליחות באמריקה ושונאת את המקום הזה. לא מתחברת פה לאנשים. הייתה לי חברה אחת טובה בשלוש השנים האחרונות. היא חזרה לארץ, ואיבדנו קשר. אני כמעט ולא מדברת עם אף אחד. חשבתי על להתאבד אבל לא נעים לי מההורים (שאין לי מושג איך הם סובלים אותי.) אני שונאת את עצמי, נהנית מלהכאיב לעצמי ומלרחם על עצמי, לא טובה בשום דבר וזה מוכח. לא בא לי לעשות שיעורים או לנגן על הגיטרה או לעשות כל דבר חוץ מפשוט ללכת לישון ולא להתעורר. אני יודעת שאם אני לא אעשה שיעורים אני רק אפגע בעתיד שלי אבל אני פשוט לא רוצה. לא רואה טעם בלעשות שום דבר. אני מקשיבה לשירי דכאון, אין לי חברים, עצוב לי כל הזמן, ואם אני מדברת על עצמי אפילו קצת אני מרגישה רע עם עצמי כי אני יודעת שלאנשים לא אכפת ממני. הנה עכשיו אני מדברת על עצמי וזה מוזר, כי בטח לא אכפת לכם אז למה אני טורחת.. לא טוב לי בחיים האלה ואני לא יודעת מה לעשות. אין לי מה ללכת לפסיכולוג כי דבר ראשון אין לנו כסף לזה ודבר שאני אני לא אלך להורים שלי ואגיד להם שאני צריכה פסיכולוג.
אולי מה שאני צריכה זה חבר/ה אחד טוב/ה, כזה/זאת שירצו לדבר איתי למרות שאני באמריקה ולא בארץ, שירצו לשתף אותי במה שקורה איתם, ושאני אוכל לדבר איתם. או שאולי זה לא מה שאני צריכה.

אוף אולי אני פשוט אשרוט את הברך (שוב) ופשוט אתן לדם לזרום..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

טל,

איש מאיתנו לא יכול להבין מה החיים טומנים עבורו או עבור מסלול חייו.
איש לא יכול לצפות אירועים שייקרו לו והפתעות שיצוצו - חלקן טובות וחלקן קצת פחות.

אך למרות זאת, בתוכנו יש איזו להבה כזו שלא כדאי לכבות כל כך מהר.
יש משהו בחיים האלה שכדאי להתעקש עליו, שכדאי להילחם עליו.
יש משהו בכאב הזה, המלווה אותנו באירועים מסויימים בחיינו, שאם ניקח אותו למקומות הנכונים - עשוי רק לחשל אותנו - רק להפוך אותנו לחזקים יותר, עבור עצמנו.

ציטוט:

ואם אני מדברת על עצמי אפילו קצת אני מרגישה רע עם עצמי כי אני יודעת שלאנשים לא אכפת ממני

לנו איכפת. ואפילו גם לך איכפת (אפילו שקשה עבורך לראות זאת) - מעצם הנסיון הזה בדיאלוג הזה שאת מקיימת עם ה"אני הפנימי".

ציטוט:

אני כמעט ולא מדברת עם אף אחד.... ... אולי מה שאני צריכה זה חבר/ה אחד טוב/ה, כזה/זאת שירצו לדבר איתי למרות שאני באמריקה ולא בארץ

הנה מצאת כאן יותר מאחד.
מאחורי המקלדות והמסכים אנחנו גם אנושיים, יותר ממוכנים לקשר אנושי.


לעתים נופתע מכמה שאנשים עשויים לחשוב כמונו בדיוק או לחוש כמונו.
לחלקם אולי נסיון חיים דומה לשלנו, גם אם לא תמיד נדמה שזה כך.
חלקנו שותפים לתחושות האלו שלך, חלקנו חווינו אכזבות וכאב מסויים.


לצד הכאב והאכזבות - חווינו גם אירועים משמחים בחיינו, גם הצלחות יומיומיות קטנות.
דווקא האירועים ה"קטנים" האלה בחיינו, שיש בהם משום אושר רגעי, מינורי לכאורה - הם אלה ששווה להבחין בהם. הם אלה שמסוגלים להאפיל על כל תחושה אחרת.

הכתיבה שלך והמוזיקה הן דרכים מצויינות לביטוי של חלק מהתחושות האלה.
שורה אחת משיר שלך מסוגלת להעביר הרבה מאוד:

ציטוט:

A man doesn’t just wake up in the morning feeling nothing whatsoever.

למרות שהמשפט מובא כאן ללא שורת הסיום, הוא שיאו של השיר.
כי לא משנה מה ייקרה, לאיזה בוקר נתעורר - תמיד נחוש, תמיד נרגיש, תמיד נחווה.
זה חלק מהקסם.
חלק מהיותנו אנושיים.

http://photo.fresh.co.il

אני לא יודע אם זה ממש יעזור אבל אולי את צריכה להשתחרר מה"חובה" להיות חברותית או שמחה כל הזמן. מניסיון זה יכול להקל על ההרגשה המזופת שלך ולו במעט.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

תשמעי, את ממש לא צריכה חברים או מכרים אחרים שיגידו לך שמשהו לא בסדר איתך. פגעת בעצמך, חשבת על התאבדות - אלה נורות אזהרה שקופצים באופן ברור ביותר ואומרים לך לבוא ולמצוא פיתרון.

אני לא אאיץ בך ללכת לפסיכולוג, אבל אני רוצה שתחשבי שנייה על הדבר הבא:

ההורים שלך, כמה שהם דחוקים מבחינה כלכלית - רוצים בטובך. הם אוהבים אותך ורוצים שיהיה להם בת אנרגטית ומתפתחת - הם מוכנים להשקיע בך כמה כסף שצריך בשביל לעזור לך לקחת את עצמך בידיים- וזה יקרה ע"י עזרה, כשהמנוסה ביותר והמוצלחת ביותר עד היום זה עזרה פסיכולוגית. היום זה בכלל לא בושה ללכת לפסיכולוג - אני מכיר הרבה נורמאלים שהלכו...

את יכולה להשיג את השינוי וזה הרבה יותר קל ממה שאת חושבת. הטיפול הפסיכולוגי יכול להיות מאד קצר, ואם לא תרצי לאחר הפעם הראשונה - תוכלי לפרוש מתי שאת רוצה- אבל לפחות תנסי. זה רק לשנות תפיסת חשיבה וגישה לחיים..

החלמה מהירה!

CHRIS MARTIN: Coldplay is for people with great taste, intelligence, incredible good lookingness, talent, ability, success, grabbing of life. Coldplay's for people who know what life's about. They're always entertaining. Delightful to talk to. Sweet, charming, incredibly good in bed. Virile. They have incredible success with girls, or boys, or both. They're generally just the world's best citizens.. Maybe I'm biased, but I'm definitely right