לוגו אתר Fresh          
 
 
  אפשרות תפריט  ראשי     אפשרות תפריט  צ'אט     אפשרות תפריט  מבזקים     אפשרות תפריט  צור קשר     חץ שמאלה ●●● ברוכים הבאים אל פורום צבא וביטחון ●●● לפני הכתיבה בפורום חובה לקרוא את דבר המנהל ●●● עקבו אחרינו! ●●● חץ ימינה  

לך אחורה   לובי הפורומים > חיילים, צבא וביטחון > צבא ובטחון
שמור לעצמך קישור לדף זה באתרי שמירת קישורים חברתיים
תגובה
 
כלי אשכול חפש באשכול זה



  #5  
ישן 08-12-2009, 13:56
צלמית המשתמש של sgrimber
  sgrimber sgrimber אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.11.09
הודעות: 119
בלי לפגוע במשפחת ברק, אך לצערי חבל שהעובדות לא מתיישבות עם המציאות
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "גלעד שליט הלך לשבי, חנן שלי לא היה הולך (מעריב)"

אין בכוונתי לפגוע במשפחתו או בזכרו של סגן ברק או לשפוט את דבריה של אימו המדברת ממקום של כאב, אך הדרך בה מוצגים הדברים בכתבה חורה לי מאוד וברצוני להעלות מספר שאלות:

1. האם ע"י פעולות כאלה או אחרות יכול היה סגן ברק לשנות את כל תמונת הארוע , להלחם ולמנוע את החטיפה (מדוע הורה לצוות לפרוק ולצאת מהטנק בעמדה במקום לבצע תרגולות לחימה).
2. האם התאים לפיקוד על טנק בפלוגה מבצעית (כמט"ק תפקד כמ"כ טירונים - תפקיד שלמיטב זכרוני ולצערי לא שמור למפקדים המוצלחים ביותר, בלשון המעטה). כמו כן ידוע כי חנן נאלץ לבצע את ההשלמה החיילית בקורס הקצינים (קק"ש) פעמיים - כנראה גם פה לא עקב הצטיינות יתרה.

אני רוצה לשוב ולהדגיש כי אני משתתף בצערם של משפחות הנופלים, צר לי על מותו של כל אחד ואחד מחיילי צה"ל ובמיוחד על חטיפתו של גלעד, אך מהמידע שיש לי על הארוע ומניתוח פשוט עושה רושם שהצוות כשל בתפקודו, פשוטו כמשמעו (ההוכחה לכך היא הנהג ששרד ונשאר בתאו, כנראה כתוצאה מהיסטריה).

שחר
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #6  
ישן 08-12-2009, 14:54
  משתמש זכר Aviramha Aviramha אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.09.09
הודעות: 1
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי sgrimber שמתחילה ב "בלי לפגוע במשפחת ברק, אך לצערי חבל שהעובדות לא מתיישבות עם המציאות"

שחר שלום,
מהכרותי האישית של חנן (הייתי מפקד באימון המתקדם יחד עם חנן) וממה שאני שמעתי בעיקר מחברים אני רוצה להעמיד שני דברים על דיוקם(מבחינתי לפחות):
1. שוב אני אומר לא ראיתי תחקיר מדויק אבל פריקה מטנק לאחר פריקת ספטקרונקיס(מע' כיבוי אש, מה שככל הנראה קרה) היא התרגולת הקרבית הנכונה כי הישארות בטנק = החנקות מהגז. וזה מה שצוותים מתרגלים.
2. לא שאני רוצה להטיל דופי בדברי אימו של חנן , אבל במחזור שחנן המתין בין שני הקקש"ים הוא לא היה מ"כ טירונים אלא מפקד באימון מתקדם, ומן המצטיינים והמוצלחים שבהם ולא התפלאתי ששובץ לפלוגה מבצעית אחרי הקק"ש כי הוא היה ראוי.

אבירם
יהי זכרם ברוך
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #8  
ישן 08-12-2009, 15:09
צלמית המשתמש של sgrimber
  sgrimber sgrimber אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.11.09
הודעות: 119
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי Aviramha שמתחילה ב "שחר שלום, מהכרותי האישית של..."

אינני רוצה להתקטש איתך, אך ראשית אני רוצה לתקן טעות מקצועית חמורה שאולי נובעת מהתקופה בה ביצעתם את קורס המפקדים אשר נובעת בין השאר ממחסור חמור באימונים (שלא באשמתכם כמובן):

זה נכון שהחומר הנפלט ממערכת הספקטרוניקס הינו חומר סופח חמצן, אבל אני מכיר לא מעט מקרים בהם המערכת פרקה ואף אחד לא נחנק למוות. ניתן לפשוט להניע להרים קצת סל"ד. בעת פעולת המנוע מבוצעת יניקת אויר מן הצריח ואוויר חדש נכנס במקומו. היות והחומר גם שוקע הבעיה העיקרית קיימת עבור הנהג ולכן הוא צריך לפתוח את המדף למצב חרך. (עובדה שהנהג שרד בתאו על אף פריקת המטפים כיוון שלא הצליח לצאת.)


אגב המקרה היחידי של מוות מחנק כתוצאה ממערכת ספקטרוניקס קרה אי שם הרחק בסוף שנות השמונים.
באשר לפריקה מהטנק - לנו כשיריונרים חשוב להבין שהמקום הבטוח בשבילנו הוא תמיד הטנק ונטישת/פריקה מכלי מבוצעת רק במצבי קיצון. ככלל לא מבוצעות תרגולות פריקה/תיקונים וכיוצא בזה בעמדת אש (עמדת מערב נחשבת לעמדת אש) כי אם רק בעמדה אחורית מוגנת. כשם שלא יעלה על הדעת להחליף מקלעים בעמדת אש תחת ירי.
אני משוכנע כי אם במקום לפרוק הייתה ניתנת פקודה להניע (אפילו לא היתה צריכה להינתן פקודה - הדבר אמור להיות מבוצע באופן אוטומטי ע"י צוות מבצעי) והנהג היה קצת נוסע התמונה הסופית היתה שונה לגמרי.

בתקופתי לימדו שפריקת מטפים לעולם אינה תנאי הכרחי לעזיבת הטנק (כמובן בכפוף לשיקול מפקד) בודאי שלא בעמדה. במקרה זה שיקול המפקד היה מוטעה או לקוי (יכול להיות גם עקב טעויות בהכשרה שלו ושל מפקדים אחרים)

שחר

נערך לאחרונה ע"י sgrimber בתאריך 08-12-2009 בשעה 15:12.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #18  
ישן 08-12-2009, 16:03
  yaari yaari אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 28.09.04
הודעות: 5,683
בתגובה להודעה מספר 5 שנכתבה על ידי sgrimber שמתחילה ב "בלי לפגוע במשפחת ברק, אך לצערי חבל שהעובדות לא מתיישבות עם המציאות"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי sgrimber
כמו כן ידוע כי חנן נאלץ לבצע את ההשלמה החיילית בקורס הקצינים (קק"ש) פעמיים - כנראה גם פה לא עקב הצטיינות יתרה.
שחר

והנה מה שכתוב על הסיבה לכך בדברים לזכרו:
"בסוף חודש נובמבר 2003 התגייס חנן לצה"ל והוצב בחטיבת "ברק" 188 של חיל השריון, בגדוד 71. לכל אורך שירותו השתתף בקורסים שאליהם זומן בזימון ישיר. לאחר שסיים כמצטיין את הצמ"פ (השלב השלישי בטירונות) עבר לקורס מט"קים (מפקדי טנקים), המשיך לקורס קצינים ומשם לקק"ש (קורס קציני שריון) שעשה פעמיים מתוך בחירה. בתקופה שבה עבר את הקורס לראשונה היה אביו חולה מאוד והדבר נתן אותותיו ברמת הביצועים. חנן אמר אז: "לא הייתי במיטבי, לא הצלחתי מספיק, לא הייתי מספיק טוב". על דעת עצמו ביקש ממפקדיו להדיחו - דבר שהיה מאפשר לו לחזור על הקורס בשנית - בנימוק שאינו יכול לקחת על עצמו אחריות לחייהם של חייליו. חנן ראה את עצמו כלוחם - קצין או מט"ק - אך בשום פנים ואופן לא היה מוכן להשלים עם מצב של קצין שאינו לוחם.
ואמנם, בקשת ההדחה אושרה. חנן יצא להדרכת צוות בצמ"פ שביצע בהצלחה רבה ושב לקורס קק"ש נוסף שאותו סיים בהצלחה ביום 23.2.2006."
http://www.gal-ed.co.il/arad/show_i...e=10&template=3
כדאי להכיר את הנתונים לפני פירסומם.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #23  
ישן 08-12-2009, 15:07
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
טענה אומללה ומיותרת
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "גלעד שליט הלך לשבי, חנן שלי לא היה הולך (מעריב)"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי gm4450
המאמר הינו טעון ונוגע בעצב החשוף.
אני מבקש לדון בנושא בכפפות של משי, תוך כבוד לנופלים, להבדיל, לגלעד שליט ולמשפחותיהם היקרות.
מובא באתר "יד לשריון"
http://www.yadlashiryon.com/show_it...1673&itemType=0

קשה לי להשלים עם הנורמה החברתית הזו, שעל פיה להורים שכולים מותר להגיד את כל מה שדמיונם הפורה הוגה, ולאחר מכן גם להסתתר מאחורי "קדושת השכול" שלהם, מתוך ידיעה שממילא איש לא יעיז להתעסק איתם, או להגיב בזעם.

אין כל צורך להתייחס לנושא בכפפות של משי, כי לא בבנה שלה אנחנו עוסקים וגם לא בגלעד (שלדעתי לא מקבל מעריב לתאו), אלא בכלל השבויים של מדינת ישראל.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #36  
ישן 08-12-2009, 17:07
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
אבל זה לא דיון על שכול פה
בתגובה להודעה מספר 35 שנכתבה על ידי Elad E שמתחילה ב "אני לא מסכים מאחר ואני יוצא..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי Elad E
אני לא מסכים מאחר ואני יוצא מהנחה שמי שלא נמצא במקומו של ההורה השכול לעולם לא יוכל להבין אותו.
שימי לב עד כמה אימו של חנן נותנת חשיבות לכך שאנשים יציינו את נפילת בנה באותה נשימה עם הזכרת אירוע החטיפה, להורה שכול כל מה שנשאר זה הזכרון וכל דבר שנראה לנו טריוויאלי הוא בעל חשיבות רגשית רבה.

הלוואי שנמשיך לא להבין אותם.

להצהרה שלה אין כל קשר לעובדה שבנה נהרג.
אני מעדיפה להתמקד במשפט היחיד שלמענו נפתח האשכול הזה ולא במי אמר אותו ולמה!

אני טוענת שלאיש אין שום זכות מוסרית להגיד על מישהו אחר "הוא לא היה הולך לשבי", כי זו ספקולציה אידיוטית (ולפחות אותי) גם מרגיזה.

המשפט הזה מהווה פגיעה וביקורת על כל הלוחמים שכן נפלו בשבי.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #38  
ישן 09-12-2009, 07:56
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
אני מקבלת שהבן שלה היה
בתגובה להודעה מספר 37 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "זאת הלוגיקה שלך?"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
המשפט הזה הוא לא ביקורת על כל מי שנפל בשבי. הוא ביקורת על מי שנפל בשבי בתנאים המסויימים ההם. למעשה הוא אפילו לא בדיוק ביקורת כי אם ביטוי של הערצת האם לבנה. היא לא אומרת אף מילה רעה על שליט ולא טוענת שהוא פחדן או משהו כזה. היא טוענת (בצדק או שלא בצדק) שבנה היה באישיותו גיבור יוצא דופן והיו לו נתוני פתיחה טובים יותר משל גלעד שליט להצליח לחמוק מהשבי.

גיבור יוצא דופן.
ובכל זאת אין לזה כל קשר עם המשך המשפט שלה.
מן הסתם אפשר למלא חוברת שלמה ולא רק כתבה בעתון על תכונותיו ואופיו.
אבל המשפט: הבן שלי לא היה הולך לשבי, הוא דיברי ביקורת על כל חיילי צה"ל שכן הלכו לשבי.
בנוסף, הכותרת הזו, ברגע שמופיעה באתר פורמלי של השריון, יש בה "מסר" לשריונרים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #46  
ישן 08-12-2009, 18:59
צלמית המשתמש של רגב06
  רגב06 רגב06 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,900
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "גלעד שליט הלך לשבי, חנן שלי לא היה הולך (מעריב)"

הייתי כותב לאם היקרה כי משאלת הלב שלה לא עמדה מעולם למבחן.
יש מספיק דוגמאות של לוחמים ישראלים שנלחמו כאריות (או כנשרים) ובל זאת נקלעו למצב נחיתות מלאה מול אויב ובחרו בחיים על פני התאבדות.
לחיות אל חוסר וודאות וחוסר שליטה מוחלט למרות שהיו יכולים להלכה לפחות להסתער על קני האויב אל מותם.

במקרה של צוות הטנק הזה, מן העדויות שפורסמו עולה כי הצוות ביצע פעילות שגרתית עבורו (כמו שהצבא יודע להכניס חיילים לתוך שגרת פעילות, מי שלא היה שם לא יבין אולי).
הצוות פעל במתווה טנק בודד באופן מעשי, והותקל באופן שהצליח לגרום למפקד הטנק לא להבין את תמונת המצב, אם להשתמש במונחי בית ספר.
אחרי כל זאת, אולי לא מובן מאליו לצפות שנהג טנק לא מאוד ותיק יתעשת וילחם עד מוות מול חוליית רגלים שהצליחה לנטרל את כל היתרונות של הטנק ולהביא לידי ביטוי את כל החסרונות של איש הצוות הבודד שלו.
למי שעדיין לא מבין בכלל למה אני מתכוון, נסו לעצום עיניים לעשר דקות, ואז להסתכל על עולם חשוך בחוץ מבעד לפתח בגודל כף רגל בערך, ואז לקבל החלטות על לחימה והסתערות. ועוד בדוגמה פשטנית זו מוותרים לכם על חווית הפגיעה בבית, העשן, צעקות כאב, בלבול, קשיי נשימה כתוצאה מגז מערכת כיבוי האש וחשש מוחשי לחייכם.

למצליחים מוצע להתנדב לשירות קרבי משמעותי ומאתגר בסביבה צעירה כחלק מצוות דינמי בארץ ובחו"ל.

אני לא רוצה לשרטט שאיפה להתנהגות אבדנית אצל חיילים ישראלים כשהם מזהים את מצבם כנחיתות מלאה מול האויב. לא נראה לי שלוחמינו שעמדו בשבי וחזרו ממנו יעודו קו מחשבה כזה.
נדמה לי שמימוש המיתוס הבלתי מוכח של מצדה יקל אך ורק על פוליטיקאים, לא עלינו האזרחים.
עוד פחות מכך נראה לי שאשתי תרצה שבנינו ילכו בראש כזה לשירות קרבי, כשיגיע תורם לעשות את חלקם לתקומת העם בארצו.
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #48  
ישן 08-12-2009, 23:34
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
שים לב שהאם לא טענה שבהכרח בנה היה אמיץ יותר משליט
בתגובה להודעה מספר 46 שנכתבה על ידי רגב06 שמתחילה ב "הייתי כותב לאם היקרה כי משאלת..."

היא ציינה שהיה מבוגר יותר, אגרסיבי וחסון יותר. היות שהמחבלים לא תיכננו מראש חטיפה והתקשו (לפחות לפי הדיווח המפוקפק משהו של א-שאפי בסיפרו) להוביל אפילו את גלעד שליט העדין והצנום בשל התנגדותו יש בהחלט אפשרות סבירה (שום ודאות כמובן) שלא היו מצליחים לשבות את הקצין בחיים ואז, כמו במקרים רבים אחרים של ניסונות חטיפה כושלים של אנשי צבא ישראלים (ולא רק ישראלים-ע"ע כמה נסיונות חטיפה כושלים של יחידות מובחרות של צה"ל) הם היו הורגים אותו במקום ו/או חוטפים את הגופה.
ושוב, לרובנו ברור שבמתאר של עימות כזה, קשה בהרבה לחטוף בחיים אדם שהוא משמעותית יותר חזק פיזית גם אם הוא לא שונה מבחינת מנטלית מהאדם היותר חלש.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #50  
ישן 08-12-2009, 21:08
  gm4450 gm4450 אינו מחובר  
מיכאל מס. סא"ל (מיל.), אוצר מוזיאון יד לשריון בלטרון. מומחה לרק"ם ובעיקר טנקים
 
חבר מתאריך: 26.01.02
הודעות: 1,389
מטופשת? בעיני הקורא הסובייקטיבי
בתגובה להודעה מספר 49 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "שלום מיכאל"

יונה שלום,

הגברת הינה אימו של קצין שריון שנפל חלל בהגנה על גבולות המדינה.
אתר יד לשריון איננו מכבסה של מילים ובמיוחד, אנו מקשיבים למשפחות השכולות.
הכתבה המקורית הינה מהעיתון מעריב, שבו היתה ההתבטאות, שאני מסכים שיש בה בעייתיות מסויימת וספקולציה שנובעת מכאב.

אל לנו להיות השופטים האם דברים כאלה הינם ראויים להיאמר או לא. אתר (פיזי ואינטרנטי) שהינו קודם, וראשית לכל דבר, אתר הנצחה לחללי השריון ומורשתם, חייב לדעת להקשיב, לחבק ולהרכין ראש.גם אם הדברים מגרים לענות, אין זנ מתפקידנו להיכנס עם אדם שאיבד את היקר לו מכול, לויכוח על הנחיצות להשמיע את דברו.

אני מאד שמח שהאשכול שומר על איכות הויכוח, השפה והנימה.

אתר יד לשריון, חייב להביא דברים כגון אלה לידי ביטוי, מה עוד שפורסמו ע"י מקור מדיה אחר, ובמיוחד בחזקת "קולה חייב להישמע, גם אם לא מסכימים עימה".

איני רוצה להיגרר לקביעה שלך במילה "מטופשת", למרות שאני מבין את הבעייתיות שבאמירה שבכתבה.

מקווה שעניתי על השאלה

מיכאל

נערך לאחרונה ע"י gm4450 בתאריך 08-12-2009 בשעה 21:14.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #51  
ישן 08-12-2009, 21:31
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
כן ... ענית
בתגובה להודעה מספר 50 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "מטופשת? בעיני הקורא הסובייקטיבי"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי gm4450
יונה שלום,

הגברת הינה אימו של קצין שריון שנפל חלל בהגנה על גבולות המדינה.
אתר יד לשריון איננו מכבסה של מילים ובמיוחד, אנו מקשיבים למשפחות השכולות.
הכתבה המקורית הינה מהעיתון מעריב, שבו היתה ההתבטאות, שאני מסכים שיש בה בעייתיות מסויימת וספקולציה שנובעת מכאב.

אל לנו להיות השופטים האם דברים כאלה הינם ראויים להיאמר או לא. אתר (פיזי ואינטרנטי) שהינו קודם, וראשית לכל דבר, אתר הנצחה לחללי השריון ומורשתם, חייב לדעת להקשיב, לחבק ולהרכין ראש.גם אם הדברים מגרים לענות, אין זנ מתפקידנו להיכנס עם אדם שאיבד את היקר לו מכול, לויכוח על הנחיצות להשמיע את דברו.

אני מאד שמח שהאשכול שומר על איכות הויכוח, השפה והנימה.

אתר יד לשריון, חייב להביא דברים כגון אלה לידי ביטוי, מה עוד שפורסמו ע"י מקור מדיה אחר, ובמיוחד בחזקת "קולה חייב להישמע, גם אם לא מסכימים עימה".

איני רוצה להיגרר לקביעה שלך במילה "מטופשת", למרות שאני מבין את הבעייתיות שבאמירה שבכתבה.

מקווה שעניתי על השאלה

מיכאל

האמת היא שחשבתי בטעות שהאתר שלך הוא אתר רישמי של חיל השריון.

באשר ליכולת, (או בעצם ללגיטימציה שלנו) להגיב בשאט נפש על התבטאויות כלשהן, גם אם הן באות מפי אמהות שכולות, אז כפי שכבר אמרתי - דיון כזה מקומו בפורום הורים שכולים ולא בפורום צבא ובטחון.
כך או אחרת - באשר להצהרה המקוממת וכותרת הראיון - משום מה יש לי הרגשה שהמראיינת עצמה היא זו שיזמה את השאלה, ורק על מנת לשלהב יצרים, ליצור פרובוקציה ולהגביר רייטינג.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #55  
ישן 08-12-2009, 23:41
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
האמנם היפכא מיסתבא?
בתגובה להודעה מספר 54 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "לדעתי, לא"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי gm4450
אינני חושב כך.

מותר לאנשים להביע או לשמוע את "ההיפכא מיסתברא" גם אם מדובר בפיתרון הפוך לפיתרון בית הספר.

קרי, צה"ל מחנך גם לשמוע את האחר, השונה גם הינו מחנך לדעה שונה.
טוב לנו לשמוע את ה"אחר" ופורום צו"ב הינו דוגמא פנטסטית לבמה להשמעת מגוון דעות שונה

האמנם האחר והשונה?
האם למשל סיפורו של איציק נגרקר מופיע גם באתר שלכם?
למשל אני, (המאד קטנה והמאד מאד לא מבינה במילחמות), מעולם לא שמעתי ספור גבורה והקרבה כמו שלו. האם אותו איציק קיבל אצלכם במה לפחות כמו אותה אמא שכולה?

מגוון דעות שונה?
פורום צו"ב הוא ממש לא במה להשמיע סיפורים של אנשים שהיו בשבי מעצם העובדה שאיש מהם לא כותב כאן. אז הייתי ממתינה בטרם אסווג את דעתה של אותה אשה כ"דעה שונה ואחרת".

ואפרופו אחר ושונה...
כמה מקום ודגש הקצתם באתר שלכם ובמוזיאון שלכם לשריונרים שהיו בשבי?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #56  
ישן 09-12-2009, 08:48
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
איציק נגרקר - רק על קצה המזלג
בתגובה להודעה מספר 55 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "האמנם היפכא מיסתבא?"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי יונה100
האם למשל סיפורו של איציק נגרקר מופיע גם באתר שלכם?



לתל סאקי הגענו באוטובוס. שם, בין התעלות והבונקרים, עדות אילמת לדרמה שהתחוללה שם באוקטובר 1973, סיפר איציק נגרקר את סיפורו ההרואי על הקרב בתחילתה של המלחמה, כאשר עדיין חשבו שזה רק עוד יום קרב. רבות נכתב וסופר על הקרב הזה, וכאן נביא רק את מקצת הדברים. באותו יום כיפור הוא ישב עם חבריו בתל, שרוי בבטלה המנומנמת של הצום. איש לא העלה על דעתו את העתיד להתרחש. בשעה שתיים בצהריים הופתעו החיילים ממתקפה סורית מסיבית. כהרגלם השיבו אש בלי לחשוש שעוד מעט יהיה המחסור בתחמושת בעוכריהם. כשאזלה התחמושת בטנקים הם דילגו לאזור תל סאקי, וכאן לחמו פעם נוספת מלחמה קשה. באזור התל עצמו היו רק טנקים ספורים. תגבורת שניסתה להגיע לעזרתם נכשלה. רבים נהרגו או נפצעו. נחשולי הטנקים הסוריים וההתקפה הכבדה דחקו את הלוחמים אל בונקר קטן. מצב הנצורים היה נואש, וכבר עלו ביניהם הרהורי התאבדות או כניעה. בשלב זה החליט איציק נגרקר לעשות מעשה – הוא יצא אל הסורים בידיים מורמות, וסימן באצבעותיו כי כל חבריו בבונקר נהרגו. למזלם הם לא טרחו לבדוק את אמיתות דבריו. מן הסתם היו משוכנעים שאיש לא יכול לשרוד אחרי התקפה כה עזה. איציק, שהציל את חבריו, נלקח לשבי. נוסף על ייסורי השבי והעינויים שעבר העיקה עליו המחשבה שחבריו שנשארו בבונקר נהרגו בקרב. רק כשחזר מהשבי הופתע לשמוע שכל החיילים שהיו בבונקר נשארו בחיים בזכותו, ופגש אותם. ואנו, חבריו, ששמענו את סיפור לחימתו, לא יכולנו להסתיר את התרגשותנו באותו בונקר קטן שממנו יצא בידיים מורמות.
http://www.inz.org.il/article.php?id=639&prt=1


------
אני מבינה מדוע נגרקר לא קיבל צל"ש. מן הסתם עד שהוא חזר מסוריה, כל העיטורים כבר היו "תפוסים". אבל למה לפחות הספור שלו לא מופיע אצלכם?
כמה פעמים הזמנתם אותו (או שבויים אחרים של השריון) להרצות אצלכם?
כמו כן, עדיין לא קיבלתי תשובה על שאלתי אם הקצתם פינה למען שבויי השריון.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #58  
ישן 09-12-2009, 09:16
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
לא בכל ספור אני מחפשת לוגיקה
בתגובה להודעה מספר 57 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "סיפור מעניין, פעם ראשונה שאני שומע על כך."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי luben_gulu
אבל איפה הלוגיקה שאת מוצאת בסיפור הנ"ל?

אם הסורים לא היו מאמינים לו?
אם הסורים היו יורים בו כפות מיד לאחר כניעתו (זה נעשה לאחרים)?

ובנגוד לאמא של ברק, אני גם לא עוסקת בספקולציות, או באם... ואם... ואם ....
אני מניחה שניתן להעלות כאן ספקולציות שונות ומשונות של תרחישי קרב ואילו ואילו , החל מיהושע בן-נון, דרך בר-כוכבא ועד קהלני, או רועי קליין ז"ל.
סך הכל הצגתי כאן ספור גבורה מופלא, אחד מני רבים מאד מאד אגב, של שבוי ופניתי בשאלה לנציג עמותת "יד לשריון" וחיל השריון, אם העמותה שלהם טרחה להציג את הספור שלו, או להזמין אותו להרצאה בפני אורחי אתר השריון.
וגם שאלתי כזכור, אם המוזיאון שלהם הקצה אי פעם מקום לספורי שבויים, או למשל לתצוגת פריטים שנעשו בשבי.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #66  
ישן 09-12-2009, 14:24
  משתמש זכר מרקויס מרקויס אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.12.08
הודעות: 5,329
בתגובה להודעה מספר 65 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "לא שפטתי, רק אמרתי את דעתי."

אני לא שופט אותך, קטונתי מלשפוט בני אדם.
אני כן יודע שכילד שהגיע כעולה חדש אני גדלתי על סיפורים כאלה , על סיפורים כמו הסיפור של נתן אלבז, סורין הרשקו, חט' 7 , יאנוש בן גל , קהלני ואינספור אחרים שבדם שלהם הקנו לנו את הזכות לחיות פה.
רק לאחרונה בצאת הספר של אבירם ברקאי "על בלימה", נחשפתי לעוד כמה..
אני לא הייתי גיבור גדול בצבא, הייתי כולה חימושניק, אבל עשיתי במשך 4 שנים כל חצי שנה קו של 2-3 חודשים בלבנון, וזה לא היה קל, אני מספר את זה כי אחד הדברים שעזרו לי תמיד כשהיה קשה זה היה סיפורי הגבורה האלה שאתה משום מה החלטת שהם שטות.
_____________________________________
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילהמחמלי, אחיי גיבורי התהילה ,כל הרפאים , משל"ג עד 2000

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #69  
ישן 09-12-2009, 14:49
  luben_gulu luben_gulu אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.10.09
הודעות: 946
כן אמרתי, ומזה הבנת שאני נגד כל המעוטרים בצה"ל?
בתגובה להודעה מספר 68 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "אמרת שמעשיו של איציק נגרקר..."

כפי שכתבתי באחת התגובות לנועם על החיילים בבונקר בתל סאקי,
הסורים גם אחרי נפילתו של איציק המשיכו ליזרוק רימונים לתוך הבונקר אך נמנעו מלהיכנס,
כנראה שחשבו שכולם הרוגים או שלא רצו להסתכן ולא בגלל מה שאיציק עשה.

ישנו אחר שהעדיף ליפול בשבי ולהציל את חבריו, וכך היה.

בעת מבצע של סיירת צנחנים באיזור עזון נתקל הכוח בכוחות עודפים.
אחד החיילים נפצע ועיקב את נסיגת הכוח לכיוון ישראל.
תוך כדי נסיגה ולפני עלות השחר ביקש הפצוע מחבריו להשאירו בשטח והוא יעקב את המרדף.
הוא נשאר בודד עם מקלעו ומספר רימונים ולחם בכח הרודף עד הכדור האחרון ואז נפל בשבי.
חבריו לסיור אכן ניצלו וחזרו בשלום לבסיסם.

ללוחם קראו יצחק ג'בילי

נערך לאחרונה ע"י luben_gulu בתאריך 09-12-2009 בשעה 14:55.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #71  
ישן 11-12-2009, 01:06
  צנחן77 צנחן77 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.07.08
הודעות: 665
בתגובה להודעה מספר 70 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "מכיר את הסיפור של ג'יבלי,..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי מרקויס
מכיר את הסיפור של ג'יבלי, המעשה של נגרקר ושל ג'יבלי , שווה מבחינת הגבורה שלהם, לדעתי.
אל תשכח אגב שליפול בשבי הסורי מסוכן הרבה יותר משבי אצל הירדנים.
שמעתי וקראתי על מעשי זוועה שהחיות האלה עשו.


ואפילו יותר מזה, ג'יבלי היה פצוע והבין שהוא זה שעלול לגרום נזק לחבריו (ע"י עיכוב חזרתם מעבר לגבול).

נגרקר פשוט התנדב לצאת מהבונקר, ואילו לא עשה כן אף אחד לא היה בא אליו בטענות.
יצוין, שעוד לפני שמצא מחסה בתל סאקי, התנדב נגרקר לטפל בפצועים מצוותי הטנקים תוך כדי סיכון עצמו.

אין ספק, שהתעלמו מגבורתו ושהוא ראוי לעיטור כלשהו (ג'יבלי כאמור זכה בעיטור העוז).

זה גם לא מקרי שהעיטור היחיד שהוענק ללוחמי תל סאקי ניתן ללוחם מהצנחנים
(שיודעים לטפל בענין הזה היטב, כמו שח"א יודע לטפל בשבויים שלו) - שלמה אביטל - שהעיטור הוענק לו בצדק כמובן.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #72  
ישן 09-12-2009, 15:05
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
מאיפה הבאת את הספור שלך?
בתגובה להודעה מספר 69 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "כן אמרתי, ומזה הבנת שאני נגד כל המעוטרים בצה"ל?"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי luben_gulu
הסורים גם אחרי נפילתו של איציק המשיכו ליזרוק רימונים לתוך הבונקר אך נמנעו מלהיכנס,
כנראה שחשבו שכולם הרוגים או שלא רצו להסתכן ולא בגלל מה שאיציק עשה.


אומרים לך שנגרקר אמר לסורים שהוא היחיד שנשאר בחיים!!! הם העלו אותו לטנדר והסתלקו מהמקום וכך ניצלו כל אלה שהסתתרו בבונקר.


http://www.gal-ed.org.il/Tel-Saki/show_item.asp?levelId=59691&itemId=32&template=11

החיילים הבודדים בתל-סאקי מבינים כי הם מוקפים מכל עבר, נצורים בתוך העמדה ללא כל אפשרות להיחלץ. הסורים ממשיכים לירות עליהם. מבחוץ נשמעת הדהירה הטכנולוגית של הטנקים. הטנקים ממשיכים לנסוע הלאה, אבל עד ליום המחרת, חלקם יישארו במקום, במיוחד, בכדי להרחיב את חוסר-האונים של הנצורים. מנחם אנסבכר היה אז קצין בצה"ל בדרגת סרן, ומפקד החיילים במקום. הוא היה רק בן 21, אדם צעיר. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא התנסה בסיטואציה מן הסוג הזה. אנסבכר היה נצור יחד עם חייליו בעמדה הקטנה והחשוכה. הוא נפצע מפגיעת רסיסים. הסורים המשיכו לירות ולזרוק אל תוך העמדה רימונים. ובינתיים, המדינה כולה שרויה במלחמה. המצב היה קודר.סרן אנסבכר מחליט לקבל את ההחלטה הקשה מכל, ולהתחיל להתכונן למצב של נפילה בשבי. הוא מורה לחיילים בבונקר להשמיד את כל המסמכים שברשותם, מלבד פנקס שבוי, ומתחיל גם בהשמדתם של מסמכים אחרים בתוך העמדה. הוא עולה לנגמ"ש ומחבל בתת-מקלע, בכדי שלא ישמש בהמשך את הסורים. רגע לפני שהוא ניגש לשיבוש התדרים, הוא מנהל שיחה אחרונה עם המפקד, המג"ד יורם יאיר, ומסיים במשפט אשר נצרב בזיכרון של החברה הישראלית:

"קודקוד כאן סידן 616ב. תמסור ד"ש בבית. יותר לא נתראה. עבור".
והחל מהשלב הזה מתחילות השעות הקשות של הניתוק, הבדידות, חוסר-האונים. החיילים בבונקר מתפללים, דנים בהתאבדות, ונזכרים במיתוסים, כל המיתוסים. שלושים שנים מאוחר יותר, בספרו "רסיס ממגש הכסף", כתב אנסבכר לקוראיו: "קחו את מצדה והשואה, קחו את טרומפלדור. קחו את גטו ורשה, דגניה, דוד וגוליית, את אליפלט ואת אחי הצעיר יהודה, ערבבו עם תופי אוזניים מתפוצצים, זעקות וחרחורים ולחישות, דאגה קצרה ורשע סמיך, את אלוהים, את השטן ואת איוב...". המחשבות נעות בין דיבורים על גבורה וקרב לבין ייאוש והתאבדות, פחד מנפילה בשבי. במשך כל הזמן הזה, הירי לא פוסק. הסורים זורקים אל תוך הבונקר רימוני

רסס, ואנסבכר נפצע בפעם השנייה.

חייל מהשריון, יצחק נגרקר, מחליט לבצע מעשה של גבורה והקרבה מהסוג הקשה ביותר. הוא יוצא מהעמדה, עפ"י בקשה של מנחם, ומסגיר את עצמו לידי הסורים. כשהוא מבין שהסורים מתארגנים לעזוב את התל מתוך ידיעה שכל הלוחמים נהרגו הוא מודיע להם שהוא החייל הישראלי האחרון בבונקר שעדיין חי, ויודע שכעת צפויים לו עינויי תופת. הוא עושה זאת בכדי להציל את חבריו. יצחק נשלח לשבי בדמשק, שם עוברת עליו תקופה קשה מנשוא. נגרקר הוא כיום תושב היישוב קצרין שברמת-הגולן.

לאחר הפציעה של אנסבכר, לקח את הפיקוד אחד הלוחמים, שלמה אביטל, שהיה אפילו צעיר יותר ממפקדו בן ה-21. במשך השעות הבאות, המשיכו החיילים לשבת בעמדה ולחכות לנס, פשוטו כמשמעו. הם החזיקו מעמד, בזכות כוחה של השותפות ביניהם, של האחווה. הם חיזקו אחד את משנהו, והמשיכו לקוות שצה"ל יגיע בכדי לחלץ אותם.

בצהרי ה-8 באוקטובר, אחרי יותר מ-30 שעות של מצור, נשמע מרחוק טרטור של טנקים. אנסבכר נזכר: "זה לא פשוט לשבת בשקט ולחכות, שעות ספורות קודם לכן היינו פעילים, ועכשיו לא רק שלא עשינו כלום, אפילו לא ידענו מה קורה (...) פתאום השריונאים התחילו להתלחש, ואחרי כמה דקות הם הודיעו לנו - בהתחלה בהיסוס ואחר כך בביטחון - שחלק מהטנקים שאנחנו שומעים הם טנקים שלנו (...) ואז שוב שמענו המולה על התל ואחר כך צעדי ריצה על הטוף ליד פתח הבונקר. ושוב ראיתי צל של אנשים מול הפתח. ושוב נדרכתי (...) שמענו דריכה של נשק, התנשמות, ואז פתאום זה בא. מישהו צעק פנימה בעברית: ´יש פה שריונאים?´".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #74  
ישן 09-12-2009, 15:34
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
נו, אז למען המתבלבלים אני כאן
בתגובה להודעה מספר 73 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "לדעתי לובן גולו מבלבל עם..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי מרקויס
לדעתי לובן גולו מבלבל עם הסיפור של מוצב החרמון..

ובלבד שלא יתישו אותי כמו שקורה היום.
ודרך אגב, פשוט מצויין שהביאו לכאן את ספורו של ג'יבלי. ההבדל הוא שג'יבלי קיבל את עיטור העוז, כולם מכירים את שמו, ועל נגרקר איש לא שמע, וכמו שכבר כתבתי, המסכן אפילו "החמיץ" בשמונה חודשים את משאית הצל"שים...

חבל מאד שפותח האשכול נמנע מלענות לי על השאלה (שלשמה אני יושבת ומזיעה פה) - מדוע סיפורי שבויי חיל השריון נעלמו מן העין ומן המורשת של החיל?

בתאכלס... אני שרתתי בחיל האויר (וכמו שכבר סיכמנו, זה חיל שיודע לתת לשבויו את הכבוד וההערכה המגיעה להם, ואולי כמו שסיכמנו כבר קודם, אפילו העניק להם "יחס מיוחד").
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #80  
ישן 11-12-2009, 00:05
  Elad E Elad E אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.02.05
הודעות: 2,074
בתגובה להודעה מספר 74 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "נו, אז למען המתבלבלים אני כאן"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי יונה100
ובלבד שלא יתישו אותי כמו שקורה היום.
ודרך אגב, פשוט מצויין שהביאו לכאן את ספורו של ג'יבלי. ההבדל הוא שג'יבלי קיבל את עיטור העוז, כולם מכירים את שמו, ועל נגרקר איש לא שמע, וכמו שכבר כתבתי, המסכן אפילו "החמיץ" בשמונה חודשים את משאית הצל"שים...


אז זהו, שאני דווקא כן שמעתי על נגרקר.
אאל"ט ב-2003, לכבוד ציון 30 שנה למלחמה רואיין מנחם אנסבכר בידיעות אחרונות (או שמא זה היה לרגל יציאת ספרו...סלחי לי שאיני זוכר את הפרטים המלאים) וגולל את סיפורו כשבין היתר דובר על נגרקר שהיה החייל הצעיר ביותר מבין הנצורים בבונקר ולמיטב זכרוני יצא החוצה כדי להביא מים מאחד הכלים הפגועים שהיו פזורים בחוץ.
הסורים ראו שהוא לבוש סרבל והם הניחו שהוא איש צוות אוויר ולכן החליטו לקחת אותו בשבי במקום להרוג אותו במקום.
בכתבה דובר גם על הפצוע הגונח שהוזכר כאן.

בכלל, קבלתי את הרושם שבימים ההם הציבור והמדינה התייחסו לשבויים בצורה שעודדה אצל החוזרים מן השבי survivor's guilt (יש מונח מתאים לזה בעברית?), לדעתי השבויים הפכו לשק החבטות של המערכת ושל דעת הציבור בשל השבר והאכזבה שגרמה ההפתעה במלחמה.
אני זוכר כתבה אחרת על צנחן, שמו אריה, שעלה ממרוקו והיה ילד חוץ בקיבוץ שלמזלו הרע אייש את אחד ממוצבי התעלה וכשחזר מהשבי מצא את עצמו בסדרת חקירות במתקן מעצר פה בארץ וכששב לביתו גילה שבקיבוץ הוא נחשב כבוגד משום שנפל בשבי.
גם הוא פרסם לפני מספר שנים ספר המגולל את סיפורו.

בכל מקרה תופעת ההעדפה לגיבורים מתים היא לא ייחודית לחברה הישראלית.

נערך לאחרונה ע"י Elad E בתאריך 11-12-2009 בשעה 00:08.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #85  
ישן 11-12-2009, 07:59
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
כל ההיפך!!!
בתגובה להודעה מספר 80 שנכתבה על ידי Elad E שמתחילה ב "[QUOTE=יונה100]ובלבד שלא..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי Elad E

בכלל, קבלתי את הרושם שבימים ההם הציבור והמדינה התייחסו לשבויים בצורה שעודדה אצל החוזרים מן השבי survivor's guilt (יש מונח מתאים לזה בעברית?), לדעתי השבויים הפכו לשק החבטות של המערכת ושל דעת הציבור בשל השבר והאכזבה שגרמה ההפתעה במלחמה.
אני זוכר כתבה אחרת על צנחן, שמו אריה, שעלה ממרוקו והיה ילד חוץ בקיבוץ שלמזלו הרע אייש את אחד ממוצבי התעלה וכשחזר מהשבי מצא את עצמו בסדרת חקירות במתקן מעצר פה בארץ וכששב לביתו גילה שבקיבוץ הוא נחשב כבוגד משום שנפל בשבי.
גם הוא פרסם לפני מספר שנים ספר המגולל את סיפורו.

בכל מקרה תופעת ההעדפה לגיבורים מתים היא לא ייחודית לחברה הישראלית.

כמו שסיפר לאחרונה ד"ר דודי סנש בתוכנית רדיו, הם התקבלו ב"חגיגה של אהבה". לא שאני צריכה את דודי... אני זוכרת זאת בעצמי.
כל צמרת המדינה, (ואפילו זמרים ונגני אקורדיונים) המתינו להם בשדה התעופה, והיו שם כרזות "ברוך שובכם גיבורי ישראל". (על החגיגות בשדה התעופה לחוזרי מצרים, ניתן גם לקרוא במחקר שלי).

החקירות בזכרון יעקב הן ספור אחר לגמרי, ואכן אצל חלקם נתפסו כמשפילות ומזיקות נפשית יותר מהשבי עצמו (אלה גם ממצאיה המחקריים של פרופ' זהבה סולומון).

לגבי הספור על אריה שגב, נדמה לי שזה יותר סיפור "נקודתי" ומכל מקום הוא בשום אופן לא התקבל כבוגד אלא כ"מי שנכנע" ולבטח בהשוואה לקרב ההרואי של לוחמי מוצב המזח. מה עוד שהקיבוץ היה באבל על שני בנים שנהרגו (כך לפחות הוא סיפר לי בטלפון לפני 5 דקות). הספור שלו עלה גם בהצגת יחיד, זוכת פרסים של יפתח קליין "בצהרי היום", מומלץ ביותר.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #89  
ישן 11-12-2009, 01:52
  luben_gulu luben_gulu אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.10.09
הודעות: 946
מצטער, עדיין אני חושב שזו הייתה החלטה מטופשת.
בתגובה להודעה מספר 88 שנכתבה על ידי צנחן77 שמתחילה ב "[QUOTE=luben_gulu]אני פשוט לא..."

בדיוק כמו ההחלטה של אהרון דוידי לשלוח את יהודה קן דרור ז"ל לעבר המיתלה.

אם הסורים לא היו מאמינים לו?
אם הסורים היו יורים בו כפות מיד לאחר כניעתו (זה נעשה לאחרים)?
אם הייתה מגיעה יחידה אחרת שמתפקידה לטהר את האזור?
מה היה קורה לו הרמה נכבשה והם היו צריכים להשאר יותר מכפי השרדותם?

עצם התנדבותו ראויה לשבח, אבל ישנם עוד הרבה מתנדבים.
כמו בני מסס ז"ל שלולא הסתערותו לא היו כובשים את החרמון הסורי גם בניסיון השני.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3334521,00.html

ועוד רבים שהקרב שלהם הסתיים ללא הרוגים רבים לכוחותנו ובהצלחה.

נערך לאחרונה ע"י luben_gulu בתאריך 11-12-2009 בשעה 02:04.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #90  
ישן 11-12-2009, 02:45
  צנחן77 צנחן77 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.07.08
הודעות: 665
בתגובה להודעה מספר 89 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "מצטער, עדיין אני חושב שזו הייתה החלטה מטופשת."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי luben_gulu
עצם התנדבותו ראויה לשבח, אבל ישנם עוד הרבה מתנדבים.
.


אני לא מבין את הזלזול שלך במעשה הגבורה של נגרקר

אני מקווה שעכשו לפחות ברור לך שההחלטה היתה של אנסבכר (המפקד) ולא של נגרקר שרק התנדב לבצעה
ואם התנדבותו ראויה לשבח, הרי שהוא רשאי להערכה (כולל פורמלית, המתבטאת בקבלת עיטור)
כידוע יהודה קן-דרור ז"ל שציינת, זכה בעיטור הגבורה על מעשהו בעקבות החלטה "המטופשת" של מפקדו דוידי

בנוסף לא ברור, מה זה "יש עוד הרבה מתנדבים" ? אין הרבה מתנדבים במצבים כאלה, וכשיש הם ראויים, ובדר"כ מקבלים, את מלוא ההערכה, ולא גינויים וביטויי זלזול

וגם לא ברור מה זה "יש עוד רבים שהקרב שלהם הסתיים ללא הרוגים רבים לכוחותנו ובהצלחה"

האם אתה מדבר על נסיבות דומות ? מי אלה ? אדרבא, ספר לנו על מקרים דומים !
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #92  
ישן 11-12-2009, 07:20
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
אילו היה כאן סמיילי שמייצג אנחה
בתגובה להודעה מספר 90 שנכתבה על ידי צנחן77 שמתחילה ב "[QUOTE=luben_gulu] עצם..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי צנחן77
ואם התנדבותו ראויה לשבח, הרי שהוא רשאי להערכה (כולל פורמלית, המתבטאת בקבלת עיטור)

הייתי שמה אותו בכותרת.
לפני למעלה משנה שמעתי את סיפורו של נגרקר ונדהמתי שלא קיבל עיטור פורמאלי כלשהו.
כמו שכתבתי כאן בשמץ ציניות, הוא באמת נטול קשרים מתאימים ובנוסף גם "איחר את הרכבת". עברו שמונה חודשים, איציק הגיע מטבע הדברים מרוסק ומיוסר מהשבי, ואם בכלל עניין אותו אז משהו - זה רק לגלות שחבריו נשארו בחיים. שכן במהלך חודשי השבי, הוא ייסר את עצמו שהוא נשאר בחיים בעוד שהם נהרגו.
אז למה אני נאנחת?... כי אילו היה לי יותר כוח (ועוד יותר מכך, יותר קשרים), הייתי עושה כל שביכולתי ליחצ"ן את הספור הזה עד שנגרקר יקבל את מה שהוא ראוי לו.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #95  
ישן 11-12-2009, 08:39
  luben_gulu luben_gulu אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.10.09
הודעות: 946
בתגובה להודעה מספר 94 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "אין באותה עדות שום סתירה"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי יונה100
אדרבא. הוא כותב שם ש"מישהו" יצא להכנע ונשמעו צרורות ירי.
אכן הסורים ירו על איציק, אבל הוא לא נפגע וסימן להם באצבעות שבבונקר יש רק שלושה הרוגים.
דווקא הספור שהבאת מחזק ותומך בטענתי בדבר העלמת ספור גבורתו של נגרקר. עובדה שאפילו מי שניצל בזכותו, חשב שהוא נהרג, ועד היום לא יודע את שמו ואת העובדה שהוא חי בזכותו.
http://www.fresh.co.il/dcforum/dcbo...om=11097&omm=12


אדרבא כתוב שמישהו יצא להכנע בשם כולם, אחרי הצרור הם הבינו שהסורים לא לוקחים שבויים.
בהמשך (אחרי שאיציק יצא ) התבצעה התקפה נוספת על הבונקר כאשר אחד מהחיילים נופל ז"ל.
העדות נכתבה אחרי שנים מזמן הארוע, גם עד אז הלוחמים לא הכירו את הסיפור של איציק.
מה שמחזק את טענתי.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #96  
ישן 11-12-2009, 08:49
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
מה הטענה שלך?
בתגובה להודעה מספר 95 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "[QUOTE=יונה100]אדרבא. הוא..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי luben_gulu
אדרבא כתוב שמישהו יצא להכנע בשם כולם, אחרי הצרור הם הבינו שהסורים לא לוקחים שבויים.
בהמשך (אחרי שאיציק יצא ) התבצעה התקפה נוספת על הבונקר כאשר אחד מהחיילים נופל ז"ל.
העדות נכתבה אחרי שנים מזמן הארוע, גם עד אז הלוחמים לא הכירו את הסיפור של איציק.
מה שמחזק את טענתי.

שאני יושבת בבית וממציאה להנאתי סיפורי אלף לילה ולילה?
לצערי, הויכוח הזה מתחיל להראות יותר ויותר הזוי ומוטב שאפרוש ממנו.

מעניין אותי רק אם יש כאן מישהו בפורום שיכול ומוכן להרים את הכפפה ולנסות לטפל בנושא עיטורו של נגרקר. יותר מזה אין לי שום חשק לעסוק בנושא או בויכוח אם לכך יקרא גבורה, או לא. אם הנושא יעלה כפי שאני מקווה בועדת עיטורים כלשהי, שהם יחקרו ויחליטו בעצמם.
וכמובן שאין לי כל בעיה אם תגיע לאותה ועדה ותציג שם את עמדותיך!
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #98  
ישן 11-12-2009, 15:03
  צנחן77 צנחן77 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.07.08
הודעות: 665
האם גם יהודה קן-דרור ז"ל איננו גיבור בעיניך ?
בתגובה להודעה מספר 97 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "אין פה מעשה גבורה רק נסיבות שנגמרו בכי טוב."

כי אתה הבאת את המקרה שלו כדוגמה או מצב דומה

שים לב מה כתבת על נגרקר כסיבה לכך שאינו ראוי לעיטור: "א. מפקד המוצב החליט להיכנע ושלח חייל מתנדב כחלוץ, עצם ההתנדבות אינה עילה לעיטור."

מה דעתך אם כן על מעשהו של קן-דרור (שזכה בעיטור הגבורה) ? ומה עם ג'יבלי (עיטור העוז) ?

ושוב, אתה סותר את מה שאתה עצמך כתבת קודם על נגרקר: "עצם התנדבותו ראויה לשבח"
ועכשו אתה כותב עליו: "בעיני איציק גיבור ככול אותם הלוחמים שהגנו על המדינה באותם ימים נוראים." האומנם ???
אז תחליט, היו רבים (חלקם אכן גיבורים) שלא התנדבו, אז הוא גיבור בדיוק כמוהם ?!

ואפרופו "כולם היו גיבורים" - קרא באשכול אחר על הגיבורים שלא רצו/יכלו להמשיך להלחם, והסמח"ט שלהם "שמחה מקיבוץ נצר" ניצול שואה, נדרש בעיצומם של הקרבות
לשיחת מוטבציה וכישורי פסיכולוגיה מופלאים כדי להחזירם לטנקים. ואני חלילה לא שופט אותם על התנהגותם זו,
אבל האם לדעתך עדיין "כולם היו גיבורים" באותה מידה ?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #101  
ישן 11-12-2009, 15:24
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
צנחן
בתגובה להודעה מספר 90 שנכתבה על ידי צנחן77 שמתחילה ב "[QUOTE=luben_gulu] עצם..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי צנחן77
אני לא מבין את הזלזול שלך במעשה הגבורה של נגרקר

אני מקווה שעכשו לפחות ברור לך שההחלטה היתה של אנסבכר (המפקד) ולא של נגרקר שרק התנדב לבצעה
ואם התנדבותו ראויה לשבח, הרי שהוא רשאי להערכה (כולל פורמלית, המתבטאת בקבלת עיטור)
כידוע יהודה קן-דרור ז"ל שציינת, זכה בעיטור הגבורה על מעשהו בעקבות החלטה "המטופשת" של מפקדו דוידי

בנוסף לא ברור, מה זה "יש עוד הרבה מתנדבים" ? אין הרבה מתנדבים במצבים כאלה, וכשיש הם ראויים, ובדר"כ מקבלים, את מלוא ההערכה, ולא גינויים וביטויי זלזול

וגם לא ברור מה זה "יש עוד רבים שהקרב שלהם הסתיים ללא הרוגים רבים לכוחותנו ובהצלחה"

האם אתה מדבר על נסיבות דומות ? מי אלה ? אדרבא, ספר לנו על מקרים דומים !

אני חושבת שכל האנרגיה הרבה שהושקעה כאן בספור על נגרקר, קיבלה את ביטויה ותמורתה בתגובה כמו של מרקויס, שסיפר שכילד עולה חדש, הוא גדל על ספורים כאלה.
ולו בשבילו ותגובתו המרגשת, היה שווה להשקיע את המאמץ.
ביום שהכרתי את נגרקר לראשונה, היו בחברתי עשרות לוחמים (נכי צה"ל), שכולם ראו, הרגישו ושמעו "לא מעט" על מלחמות.
למרות זאת, לא הייתי היחידה שהתרגשה מאד מאד מסיפורו.
קצת אירוני, שהיום לא רק שספורו נמחק, אלא שאנחנו עסוקים יום וליל בנסיונות ויכוח ושכנוע אדם זר שיש פה ספור "קצת" שונה. הן בגלל הגבורה יוצאת הדופן - הן בגלל אי הבלטתה בהיסטוריה שלנו.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #102  
ישן 11-12-2009, 16:20
  צנחן77 צנחן77 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.07.08
הודעות: 665
לצערי, זה נכון רק חלקית
בתגובה להודעה מספר 101 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "צנחן"

מצד אחד, באמת מרגש לקרוא מה כתב מרקו כעולה חדש

אבל מה עם הצברים (עם או בלי, השמות האפריקאיים) ?

קצת מרגיז לראות מישהו שבאותו אשכול כותב בהתחלה שהוא לא שמע על הסיפור בכלל
אח"כ הוא נזכר שראה סרטים מבויימים ו"משוחזרים" בטלויזיה (וכמובן לא זוכר במדויק)
ואח"כ הוא כבר מלמד אותנו מה היה שם בעצם....

אבל מה שבאמת מרגיז, זה לשמוע ביקורת מפיו של "לוחם פורום" עשוי ללא חת, שנלחם בחירוף-מקלדת,
על הוכחת חוסר גבורתו של לוחם אמיתי שהתנדב באופן הירואי למשימת התאבדות, בקרב הנוראי ההוא,
(וכבר כתבתי בהודעה קודמת גם על גבורת נגרקר, לפני שעלה לתל סאקי, ומצטרפת להערכה הגדולה של הלוחם והאדם הזה).

אין ספק שנגרקר לא זכה בעיטור בגלל סיבות פוליטיות, ולא בגלל העדר גבורה. לפחות את זה אני בטוח שרוב הקוראים כבר יודעים.

ולגבי ה"טרנד" של השמצה לא מוצדקת של לוחמים ואפילו הרוגים (ראי בהתייחס לחנן ברק ז"ל) - ראוי לפתוח על כך דיון באשכול נפרד.

נערך לאחרונה ע"י צנחן77 בתאריך 11-12-2009 בשעה 16:37.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #103  
ישן 11-12-2009, 18:11
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
פוליטיקה וצל"שים
בתגובה להודעה מספר 102 שנכתבה על ידי צנחן77 שמתחילה ב "לצערי, זה נכון רק חלקית"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי צנחן77
מצד אחד, באמת מרגש לקרוא מה כתב מרקו כעולה חדש

אבל מה עם הצברים (עם או בלי, השמות האפריקאיים) ?

קצת מרגיז לראות מישהו שבאותו אשכול כותב בהתחלה שהוא לא שמע על הסיפור בכלל
אח"כ הוא נזכר שראה סרטים מבויימים ו"משוחזרים" בטלויזיה (וכמובן לא זוכר במדויק)
ואח"כ הוא כבר מלמד אותנו מה היה שם בעצם....

אבל מה שבאמת מרגיז, זה לשמוע ביקורת מפיו של "לוחם פורום" עשוי ללא חת, שנלחם בחירוף-מקלדת,
על הוכחת חוסר גבורתו של לוחם אמיתי שהתנדב באופן הירואי למשימת התאבדות, בקרב הנוראי ההוא,
(וכבר כתבתי בהודעה קודמת גם על גבורת נגרקר, לפני שעלה לתל סאקי, ומצטרפת להערכה הגדולה של הלוחם והאדם הזה).

אין ספק שנגרקר לא זכה בעיטור בגלל סיבות פוליטיות, ולא בגלל העדר גבורה. לפחות את זה אני בטוח שרוב הקוראים כבר יודעים.

ולגבי ה"טרנד" של השמצה לא מוצדקת של לוחמים ואפילו הרוגים (ראי בהתייחס לחנן ברק ז"ל) - ראוי לפתוח על כך דיון באשכול נפרד.

לגבי צברים ואותה מלחמה.... הם כנראה גם לא יודעים אפילו מיהו משה דיין, ולא יודעים שבאותם ימים הוא עצמו ישב מול רמת הגולן והכריז בדמעות ש"זה סופו של בית שלישי",. נו... לפחות במשהו יש לנו יתרון... שאנחנו כן היינו פה וגם זוכרים.

כל מי שקיבל צל"ש (מוצדק אני לא באה לערער כאן חלילה על שום עיטור), קיבל זאת בזכות מפקד שהיה מעליו שגם טרח להוקיר ולפרסם זאת בצנורות הנכונים.
נגרקר חזר לארץ רק 8 חודשים לאחר הקרב הזה וללא ספק לא היה לו כח או חשק לעסוק ביחסי ציבור של עצמו.

בקשר לכתבה על אמו של ברק ז"ל.
אותה כתבת ראיינה אותי לפני כעשר שנים. היא כתבת מצויינת ויש לה כשרון להוציא מהמרואיין "משפטי מחץ" במהלך הראיון. אין לי ספק שהיא עשתה לאמא מניפולציה, והוציאה מהאשה התמימה הזו משפט, שאני בספק רב אם היא עצמה לא מתחרטת עליו היום.
היא גם זו ש"הוציאה" ראשונה מנועם שליט את העובדה שאחיו נרצח כשבוי. שום עיתונאי, מתוך העשרות שראיינו אותו עד אז, לא ידע זאת.

ובתגובה נוספת כתבת לי ברכה על "עגיל", ואני שאלתי את עצמי על מה אתה מדבר, כי לי מתווסף רק גיל, אבל אחר כך באמת ראיתי איזה סימן חדש. אז תורי לשאול אותך מה פשרו?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #112  
ישן 11-12-2009, 16:59
  צנחן77 צנחן77 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.07.08
הודעות: 665
בתגובה להודעה מספר 111 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "צרפתי לאשכול עדות של אחד הלוחמים מהבונקר, קרא בבקשה."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי luben_gulu
זה נשמע אחרת מהתאורים הקודמים.


זה לא נשמע אחרת, וזה לא יכול להישמע אחרת

זאת עדותו של מוטי אביעם (שהמלצתי לך קודם לקרוא אותה)
הוא ד"א היה זה שיצא להביא מים (ואז נפצע), ולא נגרקר. אבל למה שתדע ? קראת את העדות במלואה ?

ולענין נגרקר - אביעם כתב ללא פרוט רב - כי הוא היה תקוע במיטה פצוע קשה, ולא לאורך כל הזמן הוא היה בהכרה מלאה, וראה או שמע כל מה שהתרחש.
אבל אף מילה ממה שכתב לא סותרת את העובדות.

בנוסף, כאמור יש עדים ישירים כמו אנסבכר, נגרקר עצמו, ועוד רבים. קרא מה הם מספרים. אין מחלוקת על העובדות.
יש רק "הערכה" שלך (מוזרה ולא מוצדקת) שהעובדות כמות שהן - לא מצביעות על סיפור גבורה.

ובכלל טענת קודם שנגרקר היה גיבור "כמו כל הלוחמים במלחמה", שזו טענה לא רצינית ומופרכת מיסודה !
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #113  
ישן 09-12-2009, 13:44
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
ברור שנגרקר כן התכוון
בתגובה להודעה מספר 64 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "ובכן ניסיתי להשאר בלתי מעורב..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי מרקויס
אני רואה במעשה של נגרקר מעשה גבורה גם אם הוא לא התכוון אליו (צריך לשאול אותו).

אין כל צורך לשאול אותו. ומצד שני, אני בטוחה שהוא יסכים בשמחה לתת הרצאה על הנושא.
דרך אגב, גם שבויי מלחמת ששת הימים במצרים, שהסכימו מתוך בחירתם, להשאר זמן נוסף בשבי, עד שישראל תצליח לשחרר גם את אסירי עסק הביש, עשו זאת מתוך הבנה וכוונה תחילה.
כך אגב, גם הקצינים בסוריה, שסיכנו את עצמם וערכו בשבי טקס יום זכרון לחללי צה"ל, ולמחרת חגגו את יום העצמאות, תוך שהם מניפים דגל ישראל שציירו על גופיה, עשו זאת מתוך כוונה תחילה.

כמובן שיתכן שיהיו חברים בפורום שיטענו שאין פה כל גבורה, אלא "סתם רגשנות", אבל על כך אין לי כל מענה. זו כנראה עובדה שאני מדברת וחושבת בשפה אחרת לחלוטין משלהם.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #115  
ישן 09-12-2009, 13:59
  noamlaw noamlaw אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 08.08.06
הודעות: 3,778
בתגובה להודעה מספר 64 שנכתבה על ידי מרקויס שמתחילה ב "ובכן ניסיתי להשאר בלתי מעורב..."

אלבז נתן ז"ל.

בן מסעוד ורחל, המתיחסים לשלשלת רבנים ידועי-שם. נולד ביום י"ז בתשרי תרצ"ג (17.10.1932) בצפרו שבמרוקו. אחד מחבריו מספר, כי עוד בשנת 1948 רצה לעלות לארץ במסגרת עליה ב' אלא שהוריו עיכבו בעדו. לבסוף, בשנת 1951, עלה בידו לעזוב את הבית כשהוריו לא ידעו אנה פניו מועדות. עד כה ועד כה קיבלו הוריו מכתב ממנו מישראל. בינואר 1952 גויס לצה"ל. ביום ח' באדר א' תשי"ד (11.2.1954) עסק בפירוק-רימונים באהלו בתור תפקיד שהוטל עליו ותוך כדי כך הופעל אחד מהם. בהרגישו כי סכנה צפויה לחבריו הנמצאים בקרבת-מקום, מיהר להתרחק מהם בריצה כשהוא לוחץ את הרימון לחזהו - וכך מצא את מותו. מעשה-גבורה בלתי-רגיל זה צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף משה דיין. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. ביום-העצמאות תשי"ד הכריזה התאחדות עולי צפון-אפריקה בישראל במעמד שרים, חברי-כנסת, נציגי-צה"ל וקהל רב, על הקמת מועדון וספריה בירושלים להנצחת-שמו. נתן אלתרמן הקדיש את אחד משיריו ב"הטור השביעי" לזכר "החייל אלבז". שש שנים אחרי נפלו ניטע בדימונה גן-ציבורי על-שמו.

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp...96879&ndt=96858
_____________________________________

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #122  
ישן 10-12-2009, 23:53
  צנחן77 צנחן77 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 06.07.08
הודעות: 665
נגרקר עשה מעשה גבורה
בתגובה להודעה מספר 57 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "סיפור מעניין, פעם ראשונה שאני שומע על כך."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי luben_gulu
אבל איפה הלוגיקה שאת מוצאת בסיפור הנ"ל?

אם הסורים לא היו מאמינים לו?
אם הסורים היו יורים בו כפות מיד לאחר כניעתו (זה נעשה לאחרים)?
אם הייתה מגיעה יחידה אחרת שמתפקידה לטהר את האזור?
מה היה קורה לו הרמה נכבשה והם היו צריכים להשאר יותר מכפי השרדותם?
יש סיפור על נח"לאים שישבו בבונקר עם פצוע שהתחרש וגנח בקולי קולות,
הם החליטו להוציאו להורג על מנת שלא ליפול בשבי. רק תושיה של אחד הלוחמים שכתב לו על פתק לשתוק הצילה את חייו.


קודם כל הוא התנדב לבקשת המפקד - אנסבכר - ולא יזם את המהלך

שנית, זה היה באותו מקום ובאותו קרב שהזכרת עם הנח"לאים - תל סאקי במלחמת יום כיפור...
יתרה מזו, אותו מפקד (אנסבכר) שהורה לחנוק את הפצוע הצועק, הוא המפקד שכאמור בקש מתנדב שיצא להטעות את הסורים

והעיקר, לדעתי נגרקר עשה מעשה גבורה ולבטח היה ראוי לעיטור ולא לגינויים ולרמיזות השליליות
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #126  
ישן 13-12-2009, 08:21
  luben_gulu luben_gulu אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 19.10.09
הודעות: 946
הוא מופץ בכמה גרסאות באשכול הזה, כמה מבלבל.
בתגובה להודעה מספר 125 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "סיפור תל סאקי כולל אלמנט זה, מופץ בציבור כבר לפחות עשרים שנה"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
אני זוכר עוד כילד קטן בשנוטת השמונים שיחזור שלו בסרט (שכבר אז היה ישן) על מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. המדהים הוא שמאז כל כמה שנים הסיפור הזה "מתגלה" מחדש. אפילו כאן בפורום כעת יש מי שמוצא לנכון לרמוז שלא ניתנה לו מספיק תשומת לב.


הראשונה:
בשלב זה החליט איציק נגרקר לעשות מעשה – הוא יצא אל הסורים בידיים מורמות, וסימן באצבעותיו כי כל חבריו בבונקר נהרגו. למזלם הם לא טרחו לבדוק את אמיתות דבריו. מן הסתם היו משוכנעים שאיש לא יכול לשרוד אחרי התקפה כה עזה. איציק, שהציל את חבריו, נלקח לשבי.
מוצג כהחלטה שלו בלבד, ללא התקפה נוספת של הסורים.

השניה:
חייל מהשריון, יצחק נגרקר, מחליט לבצע מעשה של גבורה והקרבה מהסוג הקשה ביותר. הוא יוצא מהעמדה, עפ"י בקשה של מנחם, ומסגיר את עצמו לידי הסורים. כשהוא מבין שהסורים מתארגנים לעזוב את התל מתוך ידיעה שכל הלוחמים נהרגו הוא מודיע להם שהוא החייל הישראלי האחרון בבונקר שעדיין חי, ויודע שכעת צפויים לו עינויי תופת. הוא עושה זאת בכדי להציל את חבריו. יצחק נשלח לשבי בדמשק,
לפי בקשת המפקד, האם המפקד ביקש מאיציק להקריב את עצמו או לצאת כחלוץ לכניעה?
מישהוא הרי היה צריך לצאת ראשון.
לפי העדות הקודמת, מפקד המוצב משמיד כלים ומסמכים כהכנה לכניעה.

השלישית:
מנחם אמר "שמישהו יצא להיכנע" אני זוכר שמישהו קם, הוריד את הגופיה, ויצא החוצה. לאחר זמן קצר נשמע צרור יריות. הבנו שהסורים לא מתכוונים לקחת שבויים. היה ברור כי כעת יש רק אפשרות אחת והיא שהסורים נכנסים לטהר את הבונקר. ככה למדנו. אפילו אנו השריונאים. זה היה ברור. כמי שקרא ספרים על מלחמת ששת הימים ועל שבויינו בסוריה, הבנתי, עד כמה שיכולותיי השכליות אפשרו לי, כי זה הסוף, זה כדור בראש, זה שחיטה בסכין, זה היה איום, אם כי ההבנה המוחלטת של הדברים לא חלחלה עד הסוף, זה היה על פני השטח. מנחם אמר לכל מי שיכול לקחת רימון לשלוף את הנצרה ולהחזיק את המנוף, כשהסורים יכנסו הוא ייתן פקודה ונפוצץ את הבונקר יחד אתם. גם זה סוף.
החלטה של המפקד להיכנע, לאחר הצרור, לא ליפול לידי הסורים.
כנראה שהסורים זיהו תנועה בפתח הבונקר וירו פנימה פצצת RPG שהרגה את שלום ופצעה שוב את כולנו. שוב ריח עז של חומר נפץ, שוב פגיעות רסיסים, שוב חשש שהסורים יעלו ויטהרו את הבונקר. שוב אובדת התקווה.
התקפה נוספת על הבונקר אף על פי מעשיו של איציק

הרביעית:
המפקד אנדבכר נתן הוראה: מי שחי
ויכול לקום - שיצא, ויאמר לסורים שאנו נכנעים.
בסופו של דבר הסגרתי עצמי לידי הקומנדו הסורי. רוקנתי את כיסי
מהרימונים, הנחתי את העוזי בצד ויצאתי לבד החוצה. בהתחלה לא
ראיתי איש, אך לפתע הבחנתי בשני סורים במרחק כשלושה מטר
ממני. הסורי שמולי אותת ביד אחת, אך עיני היו מופנות לידו השניה,
המתחילה לסחוט את הדק הקלאצ'ניקוב. זזתי הצידה, הצרור חלף
מילימטרים לידי. הסורי השני חזר על אותו ספור וירה מהצד. אני,
באינסטינקט מהיר, הזזתי ראש אחורה וראיתי את הנותבים חולפים
מילימטרים ספורים מפני. וכך ניצלתי בפעם השלישית.
הסורי הראשון, שרוקן מחסנית, עשה סימן נוסף כאילו שואל: מה
המצב בפנים? אני, שאיני דובר ערבית, הנפתי ארבע אצבעות כמספר
אנשי הצוות בצנטוריון. ניסיתי להגיד להם, בפנטומימה, שאני היחיד
שנותרתי חי וששלושת האחרים הרוגים. משום מה הסורים האמינו,
וחייהם של כ52- חיילים שנותרו בתוך המוצב ניצלו.
האחרונה מפיו של איציק. ההחלטה לצאת החוצה לא היתה שלו אלה של המפקד שהחליט להיכנע,
איציק היה הראשון לצאת ולהיכנע, לצערנו בשלב יותר מאוחר הסורים זיהו תנועה או קול מהבונקר ותקפו פעם נוספת.

מצטער, גם אחרי קריאה נוספת של העדויות אני לא מוצא סיבה או עילה לעיטור

נערך לאחרונה ע"י luben_gulu בתאריך 13-12-2009 בשעה 08:29.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #127  
ישן 14-12-2009, 14:54
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
מעשה גבורה איננו נקבע ככזה על פי מבחן התוצאה
בתגובה להודעה מספר 126 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "הוא מופץ בכמה גרסאות באשכול הזה, כמה מבלבל."

חובש שנהרג בניסיון להציל חייל הוא גיבור גם אם החייל בסופו של דבר מת.
שאלה אחרת כמובן היא מדוע הלוחם הנידון יצא לשבי הסורי והאם ידע שבניסיון כניעה הוא מסתכן שיירו בו. להעכרתי, לא מדובר היה בהחלטה שקולה עם סיבה אחת חד משמעית ולכן חלק ניכר מהפרשנות היא בדיעבד. בזהירות המתבקשת, אני מניח שהיה דרוש אומץ רב להיות הראשון לצאת אל הלא נודע האכזרי, בין אם מדובר ב"סתם" נסיון כניעה כשלא ברור אם הסורים בכלל לוקחים שבויים וכך הראשון לצאת עלול לההרג בזמן שהאחרים מצליחים לחזר לבונקר (ומקרים כאלו היו לא מעט במלחמת יום הכיפורים), ובין אם מדובר בכניעה לצורך הטעיית הסורים-עניין שלהערכתי הוא לא במיוחד סביר בהתחשב בכך שהלוחם שנשלח לא ידע ערבית.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #128  
ישן 13-12-2009, 11:22
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
נו... והרי קורה
בתגובה להודעה מספר 125 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "סיפור תל סאקי כולל אלמנט זה, מופץ בציבור כבר לפחות עשרים שנה"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
אני זוכר עוד כילד קטן בשנוטת השמונים שיחזור שלו בסרט (שכבר אז היה ישן) על מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן. המדהים הוא שמאז כל כמה שנים הסיפור הזה "מתגלה" מחדש. אפילו כאן בפורום כעת יש מי שמוצא לנכון לרמוז שלא ניתנה לו מספיק תשומת לב.

שאותו סיפור "מתגלה" מחדש כל כמה שנים. מאחלת לכולנו (גם אלה שבניגוד לי, כן שמעו על נגרקר כבר בשנות השמונים), לחזור ולדוש עוד ועוד ועוד ב"נגרקרים" שלנו ולא למשל ב"ארז אפרתיים".
ודרך אגב, למשל אני, כלל לא "רמזתי" על העדר תשומת לב לספור, אלא קבלתי כאן במופגן מאד על העדר צל"ש.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #131  
ישן 08-12-2009, 22:01
  Elad E Elad E אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 11.02.05
הודעות: 2,074
בתגובה להודעה מספר 51 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "כן ... ענית"

ואם כן?
במידה וזה הקל ולו במעט על צערה באותו רגע זה לא ממש משנה מי נעלב ממנה במיוחד בהתחשב בעובדה שדעתך מונעת ע"י רושם אישי ולמרות שהגב' ברק לא אמרה שום דבר בוטה באופן מפורש.
בעינייך האמירה מכילה סאבטקסט בעייתי בעוד שלדעתי כל במה שנותנים לאם לדבר על בנה המת מקהה את תחושת האובדן במעט כי היא הופכת אותו לרלוונטי גם אם רק לרגע. קחי לדוגמא את ההורים של נווט הקרב שתג השם שלו נמצא לפני שבוע בשומרון בסמוך לאנדרטה לזכרו או הורים שכולים ששומרים על קשר עם חבריו מהצבא של הבן המת שנים לאחר מותו ודולים כל פרט שהם יכולים לקבל לגבי תקופת שירותו.

דווקא הפסקה שבה היא מתארת כיצד השלימה עם העובדה שלחנן לא יהיה עתיד ולגלעד כן פותרת אותה בעיניי מן הטענה הרווחת בימים אלו כנגד הורים שכולים אחרים המתנגדים לעסקה ממניעים שנתפסים ע"י האדם ברחוב כאגואיסטיים ומונחי רגש בלבד.
זאת למרות שאני משוכנע שכמו אמהות שכולות רבות היא לא באמת הגיעה להשלמה, במשפחות שכולות תמיד נשארת התקווה שנפלה טעות והבן ייכנס הביתה ביום בהיר אחד אפילו עברו מאז ארבעה עשורים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #134  
ישן 08-12-2009, 23:47
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
לא מטופש ולא נעליים
בתגובה להודעה מספר 133 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "ואגב כן. מטופשת להחריד"

במציאות הישראלית המצערת חייל שהולך לשבי גורם נזק עצום למדינת ישראל. זה אולי לא מוצא חן בעינייך, אבל זו עובדה.
כמובן, אף אחד לא יכול לדרוש מחייל להתאבד על מנת לא ליפול בשבי (ובכך להבטיח אינטרסים ביטחוניים עצומים) והשאלה עד כמה אמור חייל לסכן את חייו כדי להימנע מהשבי היא בהחלט בתחום האפור ותלוית סיטואציה. צריך לזכור שבסופו של דבר מכל לוחם מצופה לסכן את חיו למען האיטנטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.
לכן חייל שמצליח, גם במחיר חייו, להימנע מנפילה בשבי בהחלט ראוי להערכה מיוחדת. ואם להשתמש בניסוחים הקיצוניים שלך, הוא בהחלט "טוב" יותר.
ואגב, בעיני הרבה יותר בעייתית היא הנטייה שהתפתחה עם השנים לראות בשבויי צה"ל קטגורית כ"גיבורים". אני זוכר כילד את החזרתם המתוקשרת של אנשי הנח"ל שנשבו במלחמת לבנון הראשונה. כבר אז לא הבנתי את קבלת הפנים לגיבורים שקיבלו אחרי שברשלנותם סיבכו את ישראל בעיסקת חילופים שהביאה לשיחרור המוני מחבלים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #135  
ישן 09-12-2009, 00:15
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
נכון מאד
בתגובה להודעה מספר 134 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "לא מטופש ולא נעליים"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
במציאות הישראלית המצערת חייל שהולך לשבי גורם נזק עצום למדינת ישראל. זה אולי לא מוצא חן בעינייך, אבל זו עובדה.
כמובן, אף אחד לא יכול לדרוש מחייל להתאבד על מנת לא ליפול בשבי (ובכך להבטיח אינטרסים ביטחוניים עצומים) והשאלה עד כמה אמור חייל לסכן את חייו כדי להימנע מהשבי היא בהחלט בתחום האפור ותלוית סיטואציה. צריך לזכור שבסופו של דבר מכל לוחם מצופה לסכן את חיו למען האיטנטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל.
לכן חייל שמצליח, גם במחיר חייו, להימנע מנפילה בשבי בהחלט ראוי להערכה מיוחדת. ואם להשתמש בניסוחים הקיצוניים שלך, הוא בהחלט "טוב" יותר.
ואגב, בעיני הרבה יותר בעייתית היא הנטייה שהתפתחה עם השנים לראות בשבויי צה"ל קטגורית כ"גיבורים". אני זוכר כילד את החזרתם המתוקשרת של אנשי הנח"ל שנשבו במלחמת לבנון הראשונה. כבר אז לא הבנתי את קבלת הפנים לגיבורים שקיבלו אחרי שברשלנותם סיבכו את ישראל בעיסקת חילופים שהביאה לשיחרור המוני מחבלים.

במציאות הישראלית גם זקנים גורמים נזק עצום למדינת ישראל.
במציאות הישראלית גם מפגרים גורמים נזק עצום למדינת ישראל.
במציאות הישראלית גם מגמגמים גורמים נזק עצום למדינת ישראל.
במציאות הישראלית גם חולים גורמים נזק עצום למדינת ישראל.
במציאות הישראלית גם ניצולי שואה גורמים נזק עצום למדינת ישראל.
במציאות הישראלית גם לוחמי שייטת שחלו בסרטן גורמים נזק עצום למדינת ישראל.
במציאות הישראלית גם נכי צה"ל גורמים נזק עצום למדינת ישראל.
יאללה! בוא נקים מדינה חדשה של הטובים בלבד, במקום להכיל את כל הטפילים הללו (ואת כל יתר המזיקים שלא ציינתי שמשום מה בחרו להתעלק עלינו המושלמים).
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #136  
ישן 09-12-2009, 02:13
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
דמגוגיה זולה לא תועיל לך
בתגובה להודעה מספר 135 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "נכון מאד"

אין שום קשר בין מה שכתבתי ומה שאת כתבת ומעניין בכלל מאיזה תהומות נפש אפלות שאבת את שלל הרעיונות הפשיסטיים האלה. נסי להבין-
כלוחם ידעתי שאני לוקח סיכון שאהרג למען האינטרסים הביטחוניים של המדינה. או במילים פחות מפוצצות-ידעתי שאני נמצא בקו הדם עם גלילון ושחפ"ץ על מנת למנוע מוות של אזרחי המדינה שלי (כולל משפחתי שלי), וזאת גם במחיר אובדני האישי. אילו הייתי חרד יותר לשלמות גופי ונפשי מאשר לשלמות כלל הקהילה (כאמור, כולל הוריי, אחיי ומאוחר יותר גם ילדיי) הייתי מוצא דרכים לא לשרת בצבא, ובוודאי לא כלוחם. דרכים לעשות זאת אינן חסרות ובוודאי כשיש לך ממילא ליקויים רפואיים כאלו או אחרים ולרבים מאיתנו יש. במציאות הביטחונית הנוכחית (בניגוד אגב למצב במלחמות עבר מול מדינות אויב) ברגע שאני הולך בשבי אני מסכן אזרחים רבים של מדינת ישראל משום שבאופן כמעט ודאי שיחרורי יבוא במחיר שיחרור מחבלים רבים וניסיון העבר מוכיח שיש לכך מחיר דמים כבד, ישיר ועקיף.
כאמור, יש מצבים רבים שבהם אין לחייל שום ברירה מבחינת הליכה לשבי פרט להתאבדות ואני לא מצפה מאף אחד להתאבד. אני כן מצפה מחייל שיעשה כל דבר סביר על מנת לא ללכת בשבי ומעריך באופן מיוחד מי שמצליח לעשות יותר. בעיני מי שמקריב עצמו כיום על מנת לא ללכת בשבי מקביל לחייל שמסיע משאית תחמושת בוערת אל מחוץ לבסיס עתיר בני אדם או מי שרץ תחת אש תופת מנסה לחלץ חייל פצוע. אלו הם מעשי גבורה אולטימטיביים למען הצלת האחר ואף הרבים שאותם מעטים שמסוגלים להם ראויים למירב ההערכה הציבורית.
אם המסר של האם השכולה הוא שיש לעשות ככל האפשר על מנת לא ללכת בשבי, זהו מסר נכון מכל הבחינות, עם כל הכבוד לרגשי האשם (המיותרים לחלוטין לכשעצמם) של כמה אנשים.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #137  
ישן 09-12-2009, 08:29
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
תהומות נפש פשיסטיים?
בתגובה להודעה מספר 136 שנכתבה על ידי קגנס שמתחילה ב "דמגוגיה זולה לא תועיל לך"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
אין שום קשר בין מה שכתבתי ומה שאת כתבת ומעניין בכלל מאיזה תהומות נפש אפלות שאבת את שלל הרעיונות הפשיסטיים האלה. .

נו באמת קגנס.... אתה לא מבין הומור, אם לא מצרפים לו סמיילי?

ציטוט:
במקור נכתב על ידי קגנס
כאמור, יש מצבים רבים שבהם אין לחייל שום ברירה מבחינת הליכה לשבי פרט להתאבדות ואני לא מצפה מאף אחד להתאבד

יופי. אם כן הגענו למסקנות ותפיסת עולם זהה. היה שווה להשקיע בך (סמיילי, סמיילי, סמיילי).

באשר ל"מסר החינוכי" של האם, שצריך לעשות ככל האפשר על מנת לא ללכת בשבי. נו באמת.... אני מבינה שעד שהיא לא אמרה את זה, פלוגות פלוגות של חיילים וטייסות שלמות של מטוסי קרב הסתערו על הגבולות עם דגלים לבנים.
אכן מזלנו שהיא אמרה מה שאמרה. איך באמת חינכנו את הנוער שלנו לפני שמעריב נתנו לה במה?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #138  
ישן 10-12-2009, 18:31
  קגנס קגנס אינו מחובר  
מנהל
 
חבר מתאריך: 31.07.06
הודעות: 14,967
גם בקיטש יש שמץ של אמת
בתגובה להודעה מספר 137 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "תהומות נפש פשיסטיים?"

כך כתב המשורר הדגול ש. ארצי. ובכן, גם בסרקזם יש יותר משמץ של התכוונות רצינית. ירדתי היטב לכוונתך והיא לא הייתה קשורה בשום אופן למה שכתבתי.
כן כתבתי כמה פעמים קודם שאני לא מצפה מאף חייל להתאבד. כתבתי עם זאת גם שלעיתים יש שטח אפור שבו חייל יכול למנוע את נפילתו בשבי אם יפעל יותר/באופן אחר גם מבלי שמדובר יהיה בהתאבדות בטוחה. אני מאמין שמי שעושה יותר על מנת לא ליפול בשבי, בוודאי מי שעושה זאת גם כשמדובר בפועל בהתאבדות, ראוי להערכה מיוחדת. בעיקר משום שלעיסקת חילופי שבוים עם ארגוני הטרור יש מחיר דמים כבד, ישיר ועקיף. אם מעריצים חובש שנהרג תוך ניסיון להציל חיי לוחם, בוודאי שראוי להעריץ, או לפחות לצל"ש לוחם שנהרג תוך ניסיון נואש לא ליפול בשבי. מי שעושה זאת הוא חריג לטובה. זה לא מוריד דבר מאלו שכן נופלים בשבי. ממש כשם שהעובדה שחיילים מקבלים צל"שים על מעשי גבורה יוצאי דופן לא מורידים מערכם של שאר החיילים.
עד כאן בנושא זה.
ובאשר לענין המסר-אני כן סבור שהתייחסות מהסוג שתיארתי תורמת לגישת החייל באשר לאופצית השבי ויש דוגמאות מצערות של הליכה לשבי בנסיבות שבהן היה מקום נרחב לפעולה שתמנע זו.
ולגבי האם האמירה של האם "מטופשת" משום שמדובר בספקולציה: האם הביעה השערה על בסיס הכרותה עם בנה ועל בסיס הסיטואציה שהייתה. יכול להיות שמשפט כפי שהוא מנוסח בכותרת היה נחרץ מדי (ואני לא בטוח כלל שהוא בכלל נאמר בדיוק כך) אבל האם העדר "אני משערת" או "אני "חושבת" הופך אותו למטופש?
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #139  
ישן 08-12-2009, 22:11
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "גלעד שליט הלך לשבי, חנן שלי לא היה הולך (מעריב)"

אני לא יכול להביא את עצמי אפילו לקרוא את הדברים שאמרה האם השכולה.
הכשלים שארעו במארב הזה ובתגובה לתקיפה הם ברורים ונדנו פה בתגובות ארוכות. לצערם של חלק גדול מהמגיבים הם כותבים מתוך ידע וניסיון ולא מתוך אבירות מקלדת.

אני אתייחס אל הכשלים בראשי פרקים קצרים. אך לפני הכל אציין: כשישנו כישלון בטנק על הכשל לא חתום אינדבידואל אחד, הכשל הוא של הצוות כולו. ומעל כלהצוות של מפקד הצוות. ולכן אם מישהו בצוות מפשל האחריות היא גם של מפקדו.

הכשלים העיקריים:
  1. המשמרת העליונה בתא מפקד ובתא טען לא איבטחה לטווח הקרוב ובטח לא לאחור - הירי מאחור הפתיע אותם. אני בכלל לא בטוח שהם היו ערים.
  2. היחס אל מארב ב"שטחנו" היה כאל משימה ללא אוייב וללא סיכון.
  3. הצוות (ורוב הטנקיסטים בסדיר בתקופה זו, מסתבר) חשב שלאחר פריקה של ספקטרוניקס חייבים לצאת מהטנק מייד.
  4. (גם אם זה היה נכון, למה לא צודדו כדי לאפשר לטען לצאת מתא הנהג?)
  5. אני שואל כי אני לא זוכר, צריך לחפור ברישומים שלי ובאשכולות מאז, האם המ"מ וה"טען" היו עם שכפ"צים עליהם?
  6. מיד לאחר היתקלות, במקום לתת פקודה לפרוק צריך לתת פקודה להניע (ההנעה צריכה להיות אינסטינקטיבית) ומיד להגיב באש.
מי שיחזור לאשכולות מהימים שאחרי החטיפה יגלה עוד ועוד כשלים ועוד טנקיסטים צעירים שאומרים "אבל ככה למדנו" או ככה זה אצלנו" וטנקיסטים ותיקים שמתקשים להאמין שהתרגולות הותיקות פשוט לא נלמדו ולא תורגלו.
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #141  
ישן 08-12-2009, 22:38
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 140 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "ולמרות זאת יוסיפון"

אני לא שולל, אך גם לא נכנס לדיון הזה.
מה שקשה לי זה המיני דיון שהתפתח פה למעלה בין שחר שניכרים דבריו כדברי אמת של בעל נסיון לבין כל מיני מגיבים ש הטיחו בו האשמות וסברות כרס (רובם, למעט אבירם).
אבירם ענה לעניין אך טעה לאורך כל הדרך, אולי מתוך אמוציות ואולי מתוך חוסר ידע טנקאי. אני רוצה לקוות שהטעויות של אבירם נובעות מהרגשות שלו כלפי חניכו לשעבר וחברו ולא בגלל חוסר הידע שלו.
כדאי לשים לב לתגוןבתו של ספידי. עד היום הגולש הזה נתן תשובות מדוייקות מאד בכל הקשור לטנקים ולחש"ן!
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #143  
ישן 08-12-2009, 22:56
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
הא בהא תליא?
בתגובה להודעה מספר 142 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "אכן יונה,"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי gm4450
כל שהתכוונתי הינו להעלות את הנושא כדיון. (ביקשתי גם לשמור על נימה נאותה).
אין לי כוונה או יכולת להתוות את הדיון אך ורק לנושא הערכי, כפי שציינת, שכן התבטאות האם השכולה, וההתרחשות באותו לילה, הינם בחזקת "הא בהא תליא".
אולי אי אפשר להפריד.

טוב שהדיון, על כל הדעות המובעות, נוגע כפי שהוא נוגע.

אבל הרי אני רק שאלתי איך קוראים את השופשיק של הקומקום!

והשופשיק של הקומקום כרגע, היא רק השאלה אם אין לך שום בעיה במסר של האמא, שמופיע באתר הרשמי של חיל השריון, ש"רק חיימקה שלי, רק חיימקה שלי" (מקווה שיש כאן מספיק זקנים כמוני שמכירים את השיר) - לא נופל בשבי!
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #144  
ישן 11-12-2009, 19:11
צלמית המשתמש של רועי כהן
  רועי כהן רועי כהן אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 24.09.07
הודעות: 87
בתגובה להודעה מספר 139 שנכתבה על ידי יוסיפון שמתחילה ב "אני לא יכול להביא את עצמי..."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי יוסיפון
אני לא יכול להביא את עצמי אפילו לקרוא את הדברים שאמרה האם השכולה.
הכשלים שארעו במארב הזה ובתגובה לתקיפה הם ברורים ונדנו פה בתגובות ארוכות. לצערם של חלק גדול מהמגיבים הם כותבים מתוך ידע וניסיון ולא מתוך אבירות מקלדת.

אני אתייחס אל הכשלים בראשי פרקים קצרים. אך לפני הכל אציין: כשישנו כישלון בטנק על הכשל לא חתום אינדבידואל אחד, הכשל הוא של הצוות כולו. ומעל כלהצוות של מפקד הצוות. ולכן אם מישהו בצוות מפשל האחריות היא גם של מפקדו.

הכשלים העיקריים:
  1. המשמרת העליונה בתא מפקד ובתא טען לא איבטחה לטווח הקרוב ובטח לא לאחור - הירי מאחור הפתיע אותם. אני בכלל לא בטוח שהם היו ערים.
  2. היחס אל מארב ב"שטחנו" היה כאל משימה ללא אוייב וללא סיכון.
  3. הצוות (ורוב הטנקיסטים בסדיר בתקופה זו, מסתבר) חשב שלאחר פריקה של ספקטרוניקס חייבים לצאת מהטנק מייד.
  4. (גם אם זה היה נכון, למה לא צודדו כדי לאפשר לטען לצאת מתא הנהג?)
  5. אני שואל כי אני לא זוכר, צריך לחפור ברישומים שלי ובאשכולות מאז, האם המ"מ וה"טען" היו עם שכפ"צים עליהם?
  6. מיד לאחר היתקלות, במקום לתת פקודה לפרוק צריך לתת פקודה להניע (ההנעה צריכה להיות אינסטינקטיבית) ומיד להגיב באש.
מי שיחזור לאשכולות מהימים שאחרי החטיפה יגלה עוד ועוד כשלים ועוד טנקיסטים צעירים שאומרים "אבל ככה למדנו" או ככה זה אצלנו" וטנקיסטים ותיקים שמתקשים להאמין שהתרגולות הותיקות פשוט לא נלמדו ולא תורגלו.


יוסיפון,
אני מכיר באופן אישי את הנושא. אחד המצולמים בכתבה הנזכרת עבד עימי.

מבלי להיכנס לפרטים, היתה סיבה מיוחדת לתקיפת הטנק מאחור - מה שגרם בסופו של דבר לתסבוכת בפרשה העגומה.
ולא. לא מדובר על הפתעת הצוות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #145  
ישן 09-12-2009, 09:24
צלמית המשתמש של רגב06
  רגב06 רגב06 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 12.05.05
הודעות: 2,900
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "גלעד שליט הלך לשבי, חנן שלי לא היה הולך (מעריב)"

מיכאל שלום.
האם באמת יש מקום להבליט אמירה זו דווקא מכל הדברים שנאמרו על סגן חנן ברק זכרו לברכה?
ועוד באתר יד לשריון דווקא?

האם אין צדק בשאלתה של יונה100 אודות הדברים שכן צריכים להיות מיוצגים, לפחות במידה דומה של הבלטה באותה אכסניא?

ברמה הטכנית או ביצועית, ברור שפעולות הצוות במארב (פעילות מבצעית שיזמו כוחותינו) אינן הדוגמא הבולטת ביותר ללחימת צוות טנק.
ברמה הערכית, למי זה טוב ולמה אנשים העוסקים במורשת והנצחה רוצים לשמש במה לאמירה כזו- "ההוא הלך לשבי, הבן שלי לא היה הולך". ובמשתמע, הטובים לא הולכים? לא מסכימים לעבור למעמד של שבויים ממעמד חיילים לוחמים?

ולבסוף, אני בהחלט משוכנעע שאם את מובחרי בחורינו מאאמנים לקראת תרחיש שבי, אז את חיילינו הטובים הרגילים אין שום סיבה להוליך שולל עם כאילו ציפיות שיעדיפו להתאבד ולא להישבות חיים.
אני לא יודע איך אתנהג אם אמצא עצמי במצב נחיתות מוחלטת מול האויב, אם אפול על חרבי כמו שאול או לא.

אני לא מקבל בשום פנים את הצביעות או איך שתקראו לזה שאומרת שמטכ"ליסטים מגיע להם להתכונן לשבי אבל כל הפשוטים יכולים מצידנו למות ולחסוך לנו כאב ראש וכאב לב קולקטיבי.
_____________________________________
אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #149  
ישן 09-12-2009, 10:50
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
לא כל כך הבנתי את השאלה
בתגובה להודעה מספר 148 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "טוב נרחיב קצת"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי luben_gulu
צה"ל לא מדריך את חייליו המובחרים איך לפול בשבי או איך לעבור את התקופה בקלות מפני שברצונו להקל עליהם,
ההדרכה מתבצעת אך ורק בכדי לשמר את שהם יודעים כמה שאפשר, ברוב המקרים זה לא מצליח.
רובם יודעים יותר מאשר חייל או קצין ביחידות אחרות, והסבירות שיפלו גבוהה יותר.

אגב, רוב (אם לא כולם) הנופלים בשבי שעברו את הסידרה הם טייסים.
לא מזמן פורסמה כתבה על היחס השונה שקבלו מצה"ל וחה"א, המפלה לטובה את הטייסים משאר השבויים תוך כדי השבי (במצריים). יתכן שבגלל זה הייתה שונה?

ולכן אענה סתם כך (-:
זאת עובדה שחיל האויר אכן ידע לקבל את שבוייו באהבה רבה, בחום ולדעתי אכן אפילו ביחס מפלה לטובה (כדאי לקרוא על כך בספר של גיורא רום למשל).
ולגבי טענתך שצה"ל לא מעביר סדרת שבי "על מנת להקל", הרי שאני ממש לא יודעת מה מסתתר במוחו של "צה"ל". לחילופין, אני כן יודעת (לפחות על מקרים אחדים) שהסידרה "הקלה" (אפילו קשה לי להשתמש במונח הזה), על מי שעבר אותה, לעומת מי שלא.

דרך אגב, בעיקר לא הבנתי את המשפט על ההפליה לטובה תוך כדי השבי. אני לא מכירה סיטואציה שבה נציגי צה"ל וח"א ביקרו במצרים והפלו שם לטובה את הטייסים (???)
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #151  
ישן 09-12-2009, 13:23
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
אהה... עכשיו הבנתי
בתגובה להודעה מספר 150 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "הקלה ביחס למה? למי?"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי luben_gulu
חה"א ( צה"ל) שלח דרך הצלב האדום חבילות לטייסיו בלבד.

גם לי זכור מאד במעורפל כתבה מלפני כמה שנים שבה הופיעה התמרמרות של שני האזרחים עובדי צה"ל על כך שצה"ל (ולא חיל האויר), לא שלח להם חבילות.
אגב, התלונה כשלעצמה די משונה, כי אני זוכרת מצויין את התקופה ואת שבויי ההתשה, ויש להניח שהמשפחות שלהם יכלו להעביר להם חבילות דרך הצלב האדום.

כך או אחרת, ככל הזכור לי, גם תואר בכתבה כיצד הטייסים כן התחלקו איתם.
יתרה מזאת - הם לא תירגמו ספר נוסף של טולקין, אלא רק את ההוביט, כי השניים הללו (וכמה נוספים) לא ידעו אנגלית. כפי שסיפר רמי הרפז: "אבל הייתה גם סיבה רצינית, והיא שתוך כדי תקופת התרגום, אותם ארבעה שעסקו בו, עם הויכוחים, ועם המילים של השירים, ועם כל ההתקשקשות שמסביב, יצרנו מעין תת־חבורה בתוך הקבוצה הזאת והרגשנו שמתחיל להיות לא נעים, לא טוב. זה התחלק לשתי קבוצות, אלה שעוסקים בתרגום ואלה שלא. ואמרנו ״נעזוב״ לפני שהצדדים מתחילים להתחפר בעמדות, יותר חשוב שנשמור על קבוצה של 10 אנשים שחיים יחד ומנהלים את החיים שלהם בצורה מסודרת. חבורת הטבעת תחכה לה לשלב מאוחר יותר".
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #155  
ישן 09-12-2009, 21:52
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
יתכן שלא התכוונת להתנצח
בתגובה להודעה מספר 154 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "אגב,"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי luben_gulu
אני חייב לציין שאני לא מתכוון להתנצח איתך, הגבתי משום שאני חושב שצריך לכבד את הגברת.
כן, רק בגלל השכולץ
כי אני מאמין שבנה ז"ל היה רוצה שנתנהג כך.

אבל כפי ששמתי לב, גם אם לא התכוונת, הרי שכל התגובות שלך הן אך ורק התנצחות לשמה:
אני VS האם השכולה.
זכות הורים שכולים לדבר שטויות VS כל יתר בני האדם החושבים.
טייסים במצרים VS שק"מיסטים.
נגרקר VS ג'יבלי.
תל סאקי VS החרמון.
רגש VS לוגיקה.
ח"א VS יתר העולם, בני דודו וצה"ל.
אתה VS כל יתר משתתפי האשכול לגבי מושג הגבורה.

ולגבי המשך ההתנצחות, הרי שאני דווקא מחזיקה בדעה שהמתים מתים, ואין להם אחרי מותם שום רצונות ושום שאיפות לגבי איך הם היו רוצים שהוריהם יתנהגו.
בהחלט נורא עצוב, אבל בין היתר, זו משמעותו של המוות.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #157  
ישן 10-12-2009, 06:47
צלמית המשתמש של יוסיפון
  יוסיפון מנהל יוסיפון אינו מחובר  
מנהל פורומי צבא ובטחון, מילואים והלוחות
 
חבר מתאריך: 07.04.02
הודעות: 23,839
Facebook profile Follow me...
בתגובה להודעה מספר 154 שנכתבה על ידי luben_gulu שמתחילה ב "אגב,"

אם הבנתי את דעתך, מה שאתה אומר זה שצריך לכבד את הגברת שכולה בגלל השכול. כנראה שאתה מכוון אל אימו של חנן ברק.
שאלת את עצמך אולי עם מי אתה מדבר?
מי זאת "יונה100"?
מה עבר עליה שהיא כותבת בפורום צבא וביטחון?
למה היא מקדישה שעות להגיב לך באשכול הזה?

אולי תנסה לברר, בעדינות, את הקשר שלה לחווית השבי ולשכול?
_____________________________________
אני כותב רק מה שאני יודע, או שאני חושב שאני יודע ואם אין לי מה להוסיף - אני שותק, מקשיב ולומד!
תמונה שהועלתה על ידי גולש באתר ולכן אין אנו יכולים לדעת מה היא מכילה
© יוסיפון - על כל האמור בהודעה זו חלים כל כללי זכויות היוצרים הקבועים בחוק. לשם קבלת הרשאה להעתקה או לשימוש במידע יש לפנות אלי לדוא"ל yossifoon@fresh.co.il

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #165  
ישן 09-12-2009, 21:37
  YGH YGH אינו מחובר  
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
 
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,564
בסופו של דבר, כל העניין הזה חסר פואנטה קצת לדעתי.
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "גלעד שליט הלך לשבי, חנן שלי לא היה הולך (מעריב)"

להתווכח עם הורים שכולים זה כמו להרביץ לילד קטן: גם אם אתה מנצח, ההפסד הוא שלך.
לכן גם אני לא רואה הרבה טעם לדון פה בדיוק העובדתי או במשמעות של דבריה (חכמה גדולה מצידי אחרי ההמון תגובות פה). בסופו של דבר, הגרסה של האמא היא גרסה שמיועדת בעיקר בשביל עצמה, וכנראה מקנה לה איזו נחמה על האובדן. סה טו.
אם שר הבטחון היה אומר משהו כזה, כמובן, זה היה עניין אחר.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #167  
ישן 10-12-2009, 06:35
  YGH YGH אינו מחובר  
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
 
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,564
ואני *כל-כך* לא מסכים איתך.
בתגובה להודעה מספר 166 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "כל כך לא מסכימה איתך"

אפשר לחשוב על 5 סיבות שבגללן יועלה הראיון לאתר *בלי* שזה ייחשב ל'עמדת חיל השריון', והראשונה בהן היא שהאתר הזה מעלה בערך *כל כתבה* שעוסקת בשריון ישירות או בעקיפין. גם הפרשנות העויינת לפיה מי שהביא את הכתבה בהכרח-מזדהה עם תכנה כי הוא לא מיהר לעמוד לעמוד הקלון הפרטי שלך ולצעוק י"ג פעמים אשמתי בגדתי, היא פרשנות מאוד לא מתחייבת.
למען השם, אפילו ב'מערכות' קצינים בכירים כותבים ולפעמים זה *לא מייצג* את עמדת צה"ל. ככה זה במדינה חופשית.
ואם כבר דברים שאסור (ולא מחית עליהם, אז זה מייצג את דעתך), אני לא מבין למה לאמא השכולה הנ"ל אסור להטיל דופי בשבויים, אבל לך ולאחרים מותר להטיל דופי במתים.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #169  
ישן 10-12-2009, 08:11
  YGH YGH אינו מחובר  
יגיל הנקין. ד"ר להיסטוריה צבאית, חוקר במחלקת היסטוריה של צה"ל
 
חבר מתאריך: 16.02.04
הודעות: 5,564
גם אני הייתי מאוד ברור.
בתגובה להודעה מספר 168 שנכתבה על ידי יונה100 שמתחילה ב "לא זכור לי"

ואני תוקף כשיש סיבה - ואני חושב בהחלט שהנחרצות הקיצונית שלך בנושאים הקרובים לליבך היא סיבה לא רעה.
ובאשר להבנת הנקרא, אמרתי שלפי אותו הגיון של 'פרסום באתר מהווה הסכמה', אזי התגובות שלך ללא מחאה ברורה בתתי-שרשור שבהם יצאו נגד המנוח (בצדק או לא), גם הן הסכמה.
_____________________________________
"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי


נערך לאחרונה ע"י YGH בתאריך 10-12-2009 בשעה 08:14.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #170  
ישן 10-12-2009, 09:03
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
אבל בכלל לא קראתי את תתי השרשור
בתגובה להודעה מספר 169 שנכתבה על ידי YGH שמתחילה ב "גם אני הייתי מאוד ברור."

ציטוט:
במקור נכתב על ידי YGH
ואני תוקף כשיש סיבה - ואני חושב בהחלט שהנחרצות הקיצונית שלך בנושאים הקרובים לליבך היא סיבה לא רעה.
ובאשר להבנת הנקרא, אמרתי שלפי אותו הגיון של 'פרסום באתר מהווה הסכמה', אזי התגובות שלך ללא מחאה ברורה בתתי-שרשור שבהם יצאו נגד המנוח (בצדק או לא), גם הן הסכמה.

אני מודה שאכן קראתי רק תגובות הנוגעות לליבי ונוגעות לדברים שבהם אני מבינה ומתעניינת.
לא קראתי את פרטי המקרה, כי הוא לא רלוונטי לדעותי וסקרנותי.
קיימת טענה של שבויים ש"מחקו אותם מההיסטוריה", לפיכך ראיתי באשכול הזה הזדמנות טובה לברר ולהבין את הטענה.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #175  
ישן 13-12-2009, 09:19
  משתמשת נקבה יונה100 יונה100 אינו מחובר  
 
חבר מתאריך: 31.03.05
הודעות: 845
קצת מיותר לי
בתגובה להודעה מספר 174 שנכתבה על ידי benner2 שמתחילה ב "מה שאני הבנתי מדברי האמא של מפקד הטנק"

ציטוט:
במקור נכתב על ידי benner2
מה שאני מבין מדבריה,זה טענה גדולה מאוד כנגד כל הפסטיבל האופנתי וחסר המחשבה,לשחרור גלעד שליט בכל מחיר,



להשקיע אנרגיה בשאר הדברים שנאמרו בכתבה, ברמה של פרשנות טקסטואלית של חוג לספרות באוניברסיטה....
אבל היא כלל לא אמרה את מה שאתה מייחס לה. כל ההפך.
היא אפילו תוקפת באופן בוטה את יוסי מנדלביץ' שילדו בן ה-14 התפוצץ באוטובוס!

הנה הקטע הרלוונטי מדבריה: "לי לא אכפת כמה יחזירו, עד שגלעד ישוב"
היא הולכת לעצרות למען גלעד. מדי פעם. לא תמיד. כשמשפחת שליט מבקשת או צריכה, אמרה השבוע. אבל, הצטנעה, את משפחת שליט מקיפים מספיק אנשים והם, בעלה והיא, לא רוצים להידחף או להפריע.

בעצרות היא עומדת גם בשם בנה, הקצין המת, שרצה להחזיר את כל חייליו הביתה בשלום, ונהרג. "אחד שהיה הולך ברגל עד קמצ'טקה וחזרה כדי לשחרר חייל אחד", אמרה. "חנן היה נלחם עד הסוף, כל מה שתלוי בו, בשביל להחזיר את גלעד הביתה. אז גם אני".

לפעמים, כמו בעצרת שהייתה בכרם שלום, זה קשה מנשוא. הבטן שלה התהפכה. "אני בעד עסקה", היא אומרת, "והמחיר לא משנה לי. אני לא חושבת שזה הוגן, היום, כשיש חייל שבוי, לבוא ולהתחיל לקבוע כללים לגבי 'עסקאות'. לי לא אכפת כמה יחזירו, עד שגלעד ישוב. יש שם חייל, ילד, וזאת שאלה של חיים ומוות. ההורים השכולים שמתנגדים לעסקה לא מדברים מהמקום הנכון.

הייתי רוצה לפגוש את
יוסי מנדלביץ', שבנו יובל נהרג בפיגוע בחיפה ב-2003, ולהגיד לו, 'עם יד על הלב, אילו הבן שלך היה שבוי ולא מתחת לאדמה - ולי יש זכות לומר את זה כי גם הבן שלי הלך - לא היית הופך את העולם כדי שהוא יחזור, ולא עושה שום חשבון של מספר המחבלים שצריך להחזיר?'. מאוד קל לשפוט ולבוא עם כל מיני תיאוריות ורעיונות ותירוצים, כשזה לא רלוונטי. זה מנקמנות. ככה זה מצטייר בעיני. אתה כל כך דואג ל'עם ישראל' כי אין לך למי לדאוג".




תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
  #176  
ישן 15-12-2009, 05:05
  ilanb ilanb אינו מחובר  
אילן בן-נון. מומחה לקליעה וצליפה, מדריך ירי בכיר ומאמן קליעה ספורטיבית
 
חבר מתאריך: 17.03.05
הודעות: 1,902
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי gm4450 שמתחילה ב "גלעד שליט הלך לשבי, חנן שלי לא היה הולך (מעריב)"

השכול במשפחתי (אותו לא הכרתי) היה הדוד בשיירת יחיעם.
צלקות הקרבות פיזית היו כבר בזכות גם לאבי גם לי וגם לקרובים נוספים.

הדבר הקשה לי ביותר בתור מפקד היה ללכת למשפחות שכולות.
המוזר הוא שיש כאלו שקבלו אותך בחום כבן נוסף, ואחרות שכעסו עליך גם כשלא היה מוצדק.

מניסיון החיים למדתי שעם משפחה שכולה לא מתווכחים. (כן יונה 100 לא אתך ולא עם אמא של חנן ולא עם אף אחת / אחד אחר).
את המחיר שלהם אני טרם שילמתי.... אני לא כזה גיבור להגיד מה יהיה אילו.....

במקרה הזה אני מקשיב וסותם את הפה (מה שדי נדיר אצלי)
את המחשבות, ההסכמות וחילוקי הדעות אני שומר לזמן ולמקום אחר.

אף אחד לא אוהב שנחטף חייל - אני מציע שכולנו נמתין עד לשובו, ניתן למשפחה לחבק אותו, ואח"כ נשב לעשות את חשבון הנפש הלאומי של כל מה שמסביב לארוע. (את לקחי הצבא צריך ללמוד הצבא וליישם ואת מה שרובץ עליי אני אומר בתוך הצבא ולא מחוצה לו.) וכל זאת מבלי לערב את החייל או המשפחה.

אף מפקד שחייל שלו מתרשל (ואני לא מתיחס לתפקוד גלעד ושותפיו) לא היה נותן לחייל שלו עונש כמו שגלעד קיבל. אני לא מקנא במשפחתו, אני מבין כל צעד שהם עושים, ומכבד אותו.

לסיום הייתי רוצה להוסיף את התובנה שלי לגבי עסקת שליט - דבברים שטרם נכתבו.

גלעד שליט הוא חייל שנפל בשבי בקרב ! וייתכן שכל חייל כולל אני נאלץ להיות במצב כזה, זה חלק מהעסקה של להיות חייל.
אני רוצה לעשות את המירב הניתן להשבתו של כל שבוי כולל גלעד .
ובמקרה הזה (גם בגלל גלעד) אבל לא רק ובעיקר בגלל הוריו.

הוריו של גלעד הם שותפים שלי במדינת ישראל (שפעם היתה חברה מגוייסת והיום היא סוגדת למולך {כסף כסף כסף} שהפכה את האמצעי למטרה) בניגוד למספר אוכלוסיות אחרות במדינה. המשפחה הזו שרתה בצבא (הדוד שלו אפילו נפל במערכות ישראל). היא חינכה את ילדיה לשרת בצבא. כל ילדיה שרתו ומשרתים בצבא. ובעוד האח בשבי אחותו הצעירה מתייצבת לשרות על פי חוק.

אם יש מחיר כבד שאותו צריך לשלם - הייתי משלם ולו רק עבור דבר אחד !
לחבק לעודד ולציין לשבח משפחות כמו אביבה ונעם שליט שלמרות הכל ממשיכות להיות גורם חיובי ואציל בארץ הזו, לקום בבוקר לעבוד לפרנסתן, לשלם מיסים, לכוון את ילדיהם להיות אזרחים מועילים ולשרת את המדינה גם להבא.

מול שורת המשתמטים ההולכת וגדלה זהו צורך קיומי, לטפח משפחות כאלו.

ואת כל מה שתוסס אצלנו בבטן נחזיק עד שיחזור גלעד.
או אז נוכל לפתוח אשכול ולשוחח כאוות נפשנו ....
על הכשרת הלוחם, על רוח הלוחם, התנהגות הלוחם - והערכים והלקחים שהיינו רוצים להפיק מכל פרשת שליט, החטיפה בצפון, לבנון 2 - כמקשה אחת.

ולשאר החברים - טוב שהובא דבר ההורים השכולים.
לקרוא - להסכים או לא - ולכבד (גם אם לא מסכימים לכלום).
" לכן המשכיל בעת ההיא יידום כי עת רעה היא " (עמוס ה')
_____________________________________
לא כל מה שאני רוצה לכתוב, אני יכול לכתוב.

לא כל מה שאני יכול לכתוב, אני רוצה לכתוב.


נערך לאחרונה ע"י ilanb בתאריך 15-12-2009 בשעה 05:09.
תגובה ללא ציטוט תגובה עם ציטוט חזרה לפורום
תגובה

כלי אשכול חפש באשכול זה
חפש באשכול זה:

חיפוש מתקדם
מצבי תצוגה דרג אשכול זה
דרג אשכול זה:

מזער את תיבת המידע אפשרויות משלוח הודעות
אתה לא יכול לפתוח אשכולות חדשים
אתה לא יכול להגיב לאשכולות
אתה לא יכול לצרף קבצים
אתה לא יכול לערוך את ההודעות שלך

קוד vB פעיל
קוד [IMG] פעיל
קוד HTML כבוי
מעבר לפורום



כל הזמנים המוצגים בדף זה הם לפי איזור זמן GMT +2. השעה כעת היא 03:58

הדף נוצר ב 0.29 שניות עם 10 שאילתות

הפורום מבוסס על vBulletin, גירסא 3.0.6
כל הזכויות לתוכנת הפורומים שמורות © 2024 - 2000 לחברת Jelsoft Enterprises.
כל הזכויות שמורות ל Fresh.co.il ©

צור קשר | תקנון האתר