חלם זה כאן!

אלפי כלי נשק שנשמרו בסליקים נשלחו להתכה- במקום להעביר חלקם למוזיאונים...

רובה הצלפים הראשון בצה"ל, רובים נאציים ותתי מקלע. לא פחות מ-4,500 כלי נשק שאספה המשטרה, הפכו במבצע חשאי לעיסת פלדה

מתוך http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/981/114.html

חלם? כתוב במפורש

ציטוט:

לעומת זאת, אם הנשק תקין, אך לא נמצא בארסנל כלי הנשק שהמשטרה עושה בהם שימוש, הוא מוצע למכירה לסוחרי נשק או למוזיאונים. "יתרת כלי הנשק מועברת להשמדה", מסביר קצין באגף הלוגיסטיקה של המשטרה

בהנחה שהמחיר שנדרש לא גבוה במיוחד (וגם זה אפשרי..), העסק נראה לי הגיוני. מה שמתואר בכותרת כ-"רובה הצלפים הראשון של צה"ל" הוא מאוזר פשוט שלדעתי חסר ערך מוזיאלי.

ציטוט:

רובה מאוזר ששימשו את הצבא הנאצי, ואחר כך עשה עלייה עם המעפילים הראשונים והפך לרובה הצלפים הראשון של צה"ל.

ובלי קשר- המספר של קבלת/ החרמת 4600 כלי נשק בשנה מדהים.

ציטוט:

לעומת זאת, אם הנשק תקין, אך לא נמצא בארסנל כלי הנשק שהמשטרה עושה בהם שימוש, הוא מוצע למכירה לסוחרי נשק או למוזיאונים

ואם הנשק לא תקין אך במצב סביר ויש לו הסטוריה מיוחדת-לא יתאים למוזיאון?

אני הנחתי שהגדרת נשק "תקין" בהקשר של מוזיאונים היתה מתירנית יחסית..

"שוכחים" לצאת לסגור איזה סכר במאגר מים גשם, ממש לפני סופת גשמים כבדה, אז מה לנו כי נלין על התכת כלי נשק?

.

אם תתבוננו בתמונה תראו את האקדח הימני ביותר ואת התחתון משמאל .אלה

אקדחי ה"ולטר" P-38 (פרבלום) שהיה אקדח השירות התקני של הורמכט הנאצי.

האקדח היה מוצלח מאוד,בעל קוטר 9 מ"מ.

אקדח כזה היה ברשותו ,ברישיון כמובן! ,של אבי ז"ל.

אני זוכר היה שכשהיה בערךבן 80 יצא למטווח החובה לבעלי נשק,

ופגע יפה מאוד במטרות. לאחר מותו מסרה אחותי את האקדח למשטרה ,כמתחייב לפי החוק.

לדעתי ,מקומו הראוי היה באחד המוזיאונים. חבל.

גם לי היה אקדח קטן "אקדח נשים" ולטר בקוטר 6.35 מ"מ. שאותו ירשתי מסבי ז"ל.

סבי הבריח אותו מגרמניה בשנת 1938 כאשר עלתה המשפחה לארץ.

עד היום אני מתקשה להאמין ש"יקה" כמו הסבא שלי ינהג כך.

האקדח הוסתר בתוך רהיט שהביאו בתוך "ליפט "(המכולה הקטנה של אז)

באוניה שהפליגה לישראל.

לאחר מותו ,החזקתי בו ברישיון. ולקחתי אותו עימי למלחמת יום הכיפורים.

האקדח ה"פצפון " היה מונח לצידי בתא הנהג של טנק הפאטון M-60 שבו נהגתי.

כאשר נפגע הטנק, קפצתי החוצה עם ה"עוזי " והאקדח נותר בטנק.

חבר שלי ,חשמלאי מגח בגדודנו ,מצא את האקדח וזיהה את בעליו לפי רישיון הנשק

שהיה לידו....... והחזיר אותו למשפחתי.

זה נשמע כמו צ'יזבאט ,אך מי שמכיר אותי יודע שהכל אמת.

ציטוט:

סבי הבריח אותו מגרמניה בשנת 1938 כאשר עלתה המשפחה לארץ. עד היום אני מתקשה להאמין ש"יקה" כמו הסבא שלי ינהג כך.

מן הסתם, אפילו סבך "היקה" לא ראה לנכון לציית לחוקים של השלטון הגרמני דאז. אני מניח שממילא הוא החזיק באקדח בגרמניה "באופן לא חוקי" אחרי חוקי נירנברג.
סיפור יפה!

איני יודע באם האקדח הוחזק בגרמניה ברישיון או לא.

אך אני מהרהר ,,מה היה קורה באם היה נתפס ?

האם לא סיכן את כל משפחתו ? מבחינה היסטורית כדאי לזכור שהנאצים

רצו ,בשלב זה , שהיהודים יסתלקו מגרמניה. עובדה ,כי איפשרו למשפחת פרלשטיין ,משפחת אימי,

לצאת לישראל . והם יכלו להביא עימם רהיטים ורכוש. זה ידוע בשם "הסכם ההעברה".

אפילו משפחת אבי ,משפחת הרטמן יכלה לברוח מגרמניה לישראל באוקטובר

1939 ,לאחר שהמלחמה פרצה ופולין נכבשה !!!

כמובן , הם היו זקוקים ל"סרטיפיקאטים" אישורי כניסה , מאת ממשלת המנדט הבריטית.

ואאל"ט זה עלה אז כאלף סטרלינג,סכום לא קטן באותה תקופה.

באם מדינות העולם היו פותחות את שעריהן לרווחה ,למשל ארה"ב,היו יהודים רבים מסוגלים

להימלט מגרמניה ואירופה בזמן ולהינצל.

יש בעלי זכות עם האצבע על הדופק שרוכשים מהמשטרה כל כלי בעל עניין או ערך מוסף. מה שמושמד זה בד"כ גרוטאות. "רובה הצלפים הראשון בצה"ל" = אחד כזה, לא הספציפי. נדיר? לא ממש.
הוולתר P-38 שהוזכר למעלה הגיע לארץ במספרים גדולים למדי ואף שימש חברות שמירה. זה אקדח באיכות ממוצעת, שומדבר פורץ-דרך. אאל"ט באוסף צה"ל מוצג P-38 של משה דיין.
הכלי המעניין באמת בתמונה שבאותה כתבה נמצא במרכז, L-35 LAHTI פיני.