http://www1.yadvashem.org/heb_site/...edia/index.html

למעשה ישנם שני אלבומי אושוויץ, אלבום לילי יעקב, הוא האלבום שבמצגת ושנימצא ביד ושם ואלבום הוקר שנתגלה הרבה יותר מאוחר ונימצא כיום בארכיון מוזיאון השואה בוושינגטון די סי. לפני כשנה וחצי התפרסם סיפורו של אלבום הוקר בניו יורקר, בתוך הסיפור הוטמע גם סיפורה של יעקב וחשבתי ששווה אולי להוסיף אותו פה לצד המצגת. הקטע האמור הוא תרגום חופשי עם קצת עריכה שלי לסיפור של הניו יורקר. אני לא יכול להוסיף לינק כי הסיפור נגיש למנויים בלבד.

לילי יעקב הגיעה לאושוויץ בעשרים וחמישה במאי 1944 במסגרת גירוש יהודי הונגריה שהתרחש בין החמישה עשר במאי לשמיני ביולי באותה שנה, ארבע מאות שלושים וארבע אלפי אנשים. יעקב שהיתה בת שמונה עשרה כשהגיעה למחנה באה ממשפחה מבוססת מהעיר בילקה שבהונגריה. היו לה חמישה אחים. היא בילתה את ששת החודשים הבאים באושוויץ ולקראת סוף 1944 הועברה לדורה-מיטלבאו, מחנה עבודה במרכז גרמניה בו הועסקו עובדי כפיה בתנאים מחרידים בבניית טילי V-2.

באפריל 1945 היתה יעקב בבית החולים של המחנה, חולה בטיפוס, כששמעה ביחד עם חולים אחרים מוסיקה ורעשי קהל. היא התקרבה אל החלון, ראתה חיילים אמריקאים ותשושה מהמחלה התמוטטה. שני חברים לקחו אותה למבנה נטוש והשכיבו אותה על מיטה. היה לה קר ותוך שחיפשה משהו לשים על עצמה פתחה מגרה בשידה. בתוך המגרה היתה פיג'מה ומתחת לפיג'מה היה האלבום.

יעקב העידה במשפטי פרנקפורט (משפטי שואה שנערכו בגרמניה באמצע שנות השישים) שכשפתחה את האלבום ידעה מייד כי המדובר באושוויץ כי זיהתה את הרב שהשיא את הוריה וכשדיפדפה בדפים זיהתה את סביה,בן דודה ואפילו את עצמה. בתמונה נוספת הופיעו שני נערים מבוהלים במעילי חורף, אחיה, ישראל וזליג בני שמונה וחצי ועשר.

לאחר המלחמה חזרה יעקב לבילקה ואיתה האלבום. בכל יום חיכתה לרכבת בתקווה שמישהו ממשפחתה יחזור. אף אחד מהם מעולם לא הגיע. כמה אנשים זיהו את עצמם או אנשים שהכירו והיא נתנה להם לשמור את התמונות, בערך עשר. ביחד עם חבר, מקס זלמנוביץ' שילמו שוחד בכדי לעבור את הגבול לצ'כוסלובקיה שם נישאו. בתמורה למימון נסיעתה לאמריקה נתנה למועצה היהודית בפראג להכין עותק מהאלבום. יעקב וזלמנוביץ' הגיעו לפלורידה ב1948 והתיישבו במיאמי היכן שיעקב עבדה כמלצרית.

ב1958 השתתפה לילי יעקב במשחק טלויזיה,"מלכת היום", בו ארבע נשים היו מסבירות מדוע לדעתן הן צריכות לזכות ומה הן מצפות לקבל היה וייזכו. נשים בדרך כלל ביקשו מכונת כביסה כי יש להן שמונה ילדים או חופשה כי מעולם לא יצאו לאחת. לילי יעקב ביקשה חמש מאות דולר בשביל ניתוח פלסטי על מנת להסיר את המספר A-10862 מזרועה. היא ביקשה שהניתוח יהיה ללא הרדמה כללית, כמו שהיה כשנחקק המספר באושוויץ, כי רצתה לראות אותו נעלם במו עיניה. לילי יעקב זכתה בתחרות.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

בערוץ ההסטוריה בלווין רץ כעת סרט אודות האלבום המצוי במוזיאון השואה בוושינגטון,המכיל בעיקר תמונות של סגל המחנה בשעות הפנאי שלהם,כולל תמונות נדירות של דר מנגלה. כמדומני שהועלה כאן בעבר אשכול אודות אלבום זה,תחת הכותרת: הבנאליות של הרשע. ובנימה אישית:אם תרשמו את המונח: בלומברג, באפשרות החיפוש של המצגת, תוכלו לראות את אבי, אשר הגיע לבירקנאו בפברואר 1944, בגיל 18, וצולם בעת עבודתו בקנדה: קבוצת מיון חפצי הנירצחים.