בוקר טוב,

קצת באיחור אני פותח את האתגר החודשי.
בתחילת כל חודש, ייפתח אתגר כתיבה. כל חודש, תוצג לכם מילה, ביטוי, ציטוט או תמונה, והמטרה שלכם היא לכתוב משהו שקשור למה שהוצג. כמו כן, קיימת האופציה שהציעה מריאל: ניתן גם להוסיף חומרים כתובים של יוצרים אחרים הקשורים לאתגר אך אלה לא ייחשבו כיצירה מקורית של המפרסם (ברור מאליו, לא?). הרעיון הוא להוסיף עוד קצת מוזה לאשכול .

חוקים, פרסים והערות:
- כל משתמש יכול להעלות כמה יצירות שהוא רוצה, ולקבל עליהם תגובות, אבל כשהאתגר יסתיים חובה לבחור רק יצירה אחת שתיכנס לסקר שבו ניבחר את היצירה המנצחת של החודש (אם הועלו שתי יצירות ומעלה, והמשתמש לא בחר את היצירה שהוא רצה שתעלה לסקר, היצירה הראשונה שלו באשכול תעלה).

- המנצח/ת י/תקבל צל"ש בפורום למשך חודש שלם, עד שיוכתר מנצח חדש באתגר הבא!
שיהיה לכולם בהצלחה!
והפעם-

תקווה/אכזבה (אחד מהם, שניהם ביחד; תתפרעו ).

את שכולם בתיכון הסתכלו עליה במבטי הערצה
היית ביישנית ומעולם לא דיברת
ואני רציתי לדעת אם קיים סיכוי אך ויתרתי
זה היה בכיתה ט' ותכף כבר י"ב
נשמות טובות המציאו עלייך סיפורים על קירות השירותים
ואת נשארת ביישנית ומעולם לא דיברת
תכף בגרויות,צבא ומי יודע אם אראה אותך עוד?
זה הזמן של עכשיו או לעולם לא
זה הזמן לשים דברים על השולחן
לאבד את תחושת הספק ולדעת לאן הולכים מכאן
אין לי ציפיות בשיט שפתאום נשב מחובקים על הספסל
אני בספק אם את בכלל יודעת איך קוראים לי
אני בטוח שיש לך חבר ומעולם לא עלו בי מחשבות אופטימיות אלא רק ספקות
לכן כשאני ניגש, הצעדים כבדים,הלב דופק ומחשבותי עם תקווה-תקווה לאכזבה

זה מעניין, השימוש בסלנג כמו "שיט" בשיר אהבה (גם אם שיר אהבה קצת שונה). חביב מאוד.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

על אכזבה, או מדויק יותר, אובדן התקוה.
https://2010-uploaded.fresh.co.il/2...14/14633981.doc

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time

כל עוד בלבב
מקום גם בשבילי
נפשי היהודית
הומה

ולאט הוא מצטמצם
מתמלא בחלומות
ואכזבה
והשאר נזרק
החוצה
בחיפוש אחר
תקוה

ונפשי היהודית מפסיקה
מהמיתה
ושכנתה, ישראלית
פורצת את דרכה

ויבוא יום, מקוה
ושניהן תשכונה
יחדיו
ונפשי היהודית
לא תומה
לשווא.

"ואני אומר - ששנים דרושים למשחק!"

אדמת נעורי

בין קפלי שמיכת הרי תכלת,

על אופק שיבת עננים,

מצע אדמה בירוק עד נמהלת,

של ארץ רכה בשנים.



וגם אני עוד איני מנוסה,

ואיתך כאן הייתי בליל,

כמו הארץ הזו עודני צופה

בירח, סביבי מגן תיל.



כמוה, זרעתי בין זרועותיך מקלט,

שיצמח לשלוות המחר,

פריה אמונה שהניבה בלאט,

ותקווה שעוד לא מאוחר.

when injustice becomes law, rebellion becomes duty.