עם ההישג הזה קשה להתווכח. נבחרת אוניברסיטת תל-אביב רשמה אמש (יום א') הישג משמעותי, כאשר זכתה באליפות העולם לאוניבריסטאות בוויכוח (דיבייט). בתחרות, שנערכה אמש (יום א') באיסטנבול שבטורקיה, גברה הקבוצה הישראלית על 3 קבוצות נוספות מהולנד, מלזיה וקבוצה מאוניברסיטת חיפה.

חברי הנבחרת, יוני כהן-אידוב ואורי מרחב, ניצחו בגמר לסטודנטים שאינם דוברי אנגלית כשפת אם. בקיץ האחרון הפסידה קבוצתם בגמר אליפות אירופה, למרות שזכו במוקדמות.

הקבוצה הישראלית התבקשה לנהל ויכוח בנושא "איסור הצגת פושעי מלחמה מורשעים בצורה חיובית בתקשורת". לפי ההגרלה' העמדה שהוגרלה לקבוצה הזוכה הייתה "בעד". בחצי הגמר, הרצאתם עסקה בשאלה האם להתיר לאסירים לגדל ילדיהם בכלא, וברבע הגמר, הרצאתם עסקה באיסור לפרסם טיפולים ל"ריפוי" הומוסקסואליות.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3829292,00.html

-----------------------------
S e g m a n y

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

כגון-"תקשיב, אתה הרי יודע שאתה טועה"
או "על מה אתה מדבר בכלל"
או "אתה חצוף".

לי אישית זה ביטוי שנראה לי שמי שמשתמש בו מטביח לעשות צחוק מעצמו. זו הרמה להנחתה.

.

שמדגים יפה איך ישראלים (אולי באמת מדור מבוגר יותר) מגיבים לאמירות תוקפניות כלפיהם כאשר הם לא מספיק ערוכים לתת מענה שנון. ל"חצוף" יתלווה לעיתים קרובות גם "מה אתה אומר" שגם בו מרגלית עשה שימוש נרחב בהתנצחות הידועה

כל אחד וברירות המחדל שלו, לישראלים ״מה שאתה אומר״ ולאמריקאים הwhatever ולמען האמת אני לא רואה יתרון (או חסרון) גדול של האחד על האחר.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

האמריקאי ש(או כש)יענה ב Whatever או ה Totally המאוס והמביך, למעשה מנתק מגע באלגנטיות באותו הרגע, בעוד עבור ישראלי "מה שתגיד" יכול להיות תחנת אמצע בדיון... בכלל לאמריקאי המקביל ישראלי מהמעמד עליו אנו דנים, יציג לרוב מערך טיעונים הנשען על שלד "אינסטנט": שלב ראשון - הסכמה לא מחייבת, נימוסית בעליל מבחינת תפקידה, עם חלק ממה שאמרת, שלב שני - תיאור מתומצת של תולדות ה"כולם צודקים אבל אני צודק יותר", שלב שלישי - למה אני צודק, למה ברור לך שאתה מסכים עם זה וכמובן ביטול דה פקטו של כל נכונות במה שאמרת (ולכן הותרת שלב אחד כלא יותר מ"פרס על השתתפות").

חיובי בשיטה: התחמקות בכל מחיר מעימות אישי, או בכלל מאי נעימות.

החסרון: מעבר לכך שאתה מתגעגע לשיחה אקראית עם אירופי כלשהו בגונדולה בקיצביל, מערך הטיעונים האמריקאי הוא מלכודת דורסנית שמיועדת להכריח אותך להסכים אתם "מסיבות מנהליות".

.

וחשוב להבין את זה כשמנהלים ויכוח בארה"ב.

סליחה?

Whatever הוא אכן ניתוק מגע וזו גם היתה כוונת מרגלית בויכוח עם זחאלקה.
Totally זו בכלל הבעת הסכמה ומי שימשיך להתווכח עם אמריקאי לאחר שקיבל תשובה כזו ייצא אידיוט למדי.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

אחד נימוסי יותר והשני פחות... לא מחייב בכלל הסכמה אמיתית.

מה שאמר מרגלית לא קשור בכלל לביטויים האמריקאיים מן הטעם הפשוט שהוא לא אמריקאי ובטח לא מנהל דיון בתבנית אמריקאית.

.

מצויין, אז תמשיך להתווכח עם אמריקאים שאומרים לך totally ולהתפלא אח״כ שהם מתעצבנים עליך...

בנוגע לעניין השני אתה לא הבנת, אני לא קבעתי למה מתכוונים האמריקאים בwhatever (אני מסכים לפרשנות שלך) אני רק אמרתי שהכוונה זהה לכוונה של מרגלית ב״מה שאתה אומר״ שלו עם זחאלקה.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

על מה אתה בדיוק מדבר? איבדתי לחלוטין את הכוון (או שאולי פשוט תקרא שוב את מה שכתוב למעלה, גם את תתאכזב לגלות שאין אפילו סדק צר שאפשר להרחיב לשם חוסר הסכמה הגוררת עוד דיון).

.

בתור מי שזינב בי שלוש פעמים בדיון הזה (אחרי הכל ההודעה הראשונה שלי הופנתה בכלל לקגנס) מעניין שדווקא אתה ״איבדת״ את הכיוון וכמובן שחוסר ההסכמה מלחתחילה הגיע מצידך, אני בסה״כ הזכרתי לקגנס ששבלונות ויכוח לא יחודיות לישראלים.

אני אגב אודה לך אם תפסיק לספר לי במה עוסקים כל מיני דיונים (לדעתך הבלתי מחייבת) ואיפה ניתן או לא ניתן להסכים. אתה התחייבת בעבר בפומבי ובפורום הזה לא לקרוא או להגיב להודעות שלי והביצועים שלך במלוי התחיבות שאיש לא כפה עליך היו, עד עכשיו, עלובים למדי. (ובכדי למנוע אי הבנות גם תגובות חמקניות למגיבים אחרים מהן ברור שאתה עדיין מתנצח איתי נחשבות). כמובן, הואיל ואני לא נשאתי התחייבויות שווא פומביות כאלו כלפיך הרי שאני שומר לעצמי את הזכות להגיב או לא להגיב לכל הודעה שלך כראות עיני.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

אולי אפילו יותר מאשר לישראלים. אחת הבזיאריות שבהן (בעיני) היא "you think?" ואחת האהובות עליי ועל אישתי היא "that's what she said" (לחובבי the office).

עלתה קומה עד לרמה שבה למעשה שיחה בין אנשים היא לא יותר מאשר גבב מילים שמטרתן היא להעביר את הזמן, עד כדי כך שאצל חלקם שיחה היא משהו כמו משפט וחצי הנקטע באחת בביטוי And shit שמשמעותו היא משהו כמו "אני לא אומר דברים חשובים, שנינו (לכאורה) יודעים בדיוק מה המשך הסיפור, אז בוא נחסוך זמן". אירופים רהוטים וחריפים עושים מטעמים מחיקויים של אמריקאים מהסוג הזה (שלפעמים ברכבת מוונציה למינכן, או מפאריס לאמסטרדם, מתנחלים מאחוריך ונותנים תצוגת תכלית שבד"כ צריך ללכת לסרטים של קווין סמית' כדי לשמוע).

.

הצרה היא שלפעמים גם חיבורים של סטודנטים לתואר ראשון בארה"ב נראים ככה...

whatever מקביל יותר לאמירה אחרת של מרגלית בויכוח-"אתה צודק"..."טוב טוב אתה צודק"
האמירה "מה אתה אומר" בתרבות הויכוח הישראלית היא בדרך כלל פשוט מענה אוטומטי של מי שהופתע מאמירה קשה כלפיו ואין לו מענה מיידי טוב יותר. לעיתים קרובות יבוא אחר כך מייד משפט נוסף שממשיך את הויכוח. למשל:
"אתה כזה אידיוט"
"מה אתה אומר"..."אני/אתה בלה בלה בלה"
זה יכול לשמש באותו תפקיד זלזלני/מסיים ויכוח כמו whatever בתנאי שמי שאומר את זה משתמש בשפת גוף ואיטונאציות מאוד מסויימים ואת זה ראיתי רק מעט מאוד פעמים.

אני לא רואה הרבה הבדל בין מה שמרגלית עשה לזחאלקה למה שמראיין אמריקאי כעוס היה יכול לעשות למרואיין. מרגלית מאוד עשה "whatever" לזחאלקה למרות שהראיון לא מולי כרגע ואני לא זוכר את בחירת המילים המדוייקת שלו.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

שעליו הוא חזר שוב ושוב. לטעמי, די באפקטיביות. לגבי מראיין אמריקאי כעוס, מייד עולה לי בראש ביל אוריילי ומסרב לתת מקום לאף אחד אחר...
וביל אוריילי עשוי לומר whatever אבל ברוב המקרים הוא לא יסתפק בזה ויעלוב במרואיין הרבה יותר מכפי שעשה מרגלית ובטונים הרבה יותר מאיימים. על כל פנים, היות וההתנצחות האגרסיבית היא מה שהוא מוכר ומה שהוא מתמחה בו, הוא הרבה יותר ערוך ממרגלית למצבים האלה ולכן גם אוצר התגובות המילוליות שלו הרבה יותר גדול. אבל זה באמת חורג מהעניין.

אנשים כמו אוריילי הם אחת הסיבות שבגללן הפסקתי כבר לפני שנים לראות טלויזיה. האיש צריך היה להיות מתאגרף, לא מראיין. כשאני שומע ראיון אני רוצה לשמוע את הדעות של המרואיין, לא של המראיין. התפקיד של המראיין הוא לאתגר את המרואיין בשאלות קשות, להוציא ממנו עמדות מנומקות כמיטב יכולתו ולתת לצופים לשפוט אבל ניראה שיותר ויותר מראיינים עתירי אגו פשוט לא מסוגלים לכך ולתחרויות צריחות פשוט אין לי כח וסבלנות. בסופו של דבר אם לחזור לראיון של מרגלית, לא קיבלתי ממנו שום תובנה חדשה וככזה היה זה לא יותר מבזבוז זמן.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

tלא שאני רואה אותו בדרך כלל (או טלוויזיה בכלל לאחרונה) אבל כשיצא לי הצפיה בו נתנה 0 אינפורמציה אבל הנאה נוסח היאבקות חופשית-עניין שלא בהכרח מתאים לכל אחד.
לגבי הראיון של מרגלית-כמובן שהוא נתן שום דבר למי שמכיר את הדיעות של בלד ולו באופן מינימלי-כמו רוב הראיונות מסוג זה...

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

על כל פנים, חשבתי בטעות שהקישור בחתימה שלך הוא קישור שנתת כחלק מהדיון וככה זכיתי לשמוע לראשונה מזה שנים את אחד השירים היפים שנכתבו בישראל. מי אמר שאי אפשר לצאת מורווח מויכוח עם ישראלים ?