הודעה זו נכתבה באופן חד פעמי למשתמש זה בשם אנונימי בן 20 .
להלן הבעיה שהתבקשנו להעלות:


אני מפורק.
חברה שלי (היינו יחד כ4 חודשים) ואני נפרדנו אתמול.
קצת רקע, ביני ובין חברה שלי מפרידים כ3 שנים לטובתה(אני בן 20), הצלחנו להתגבר על ההפרש כי אני יותר בוגר לגילי.
באמת שטוב לנו ביחד, אני אוהב אותה ואני משוכנע ויודע שהיא אוהבת אותי,חלקנו כל כך הרבה ביחד.
עכשיו הסיבה בגללה נפרדנו...
בעיקרון, היא יזמה את הפרידה בגלל שהיא אומרת שכרגע יש עלייה יותר מדי עומס (מבחנים וסבא שלא מרגיש בטוב) והיא לא מרגישה שהיא יכולה לתת לי את מה שמגיע לי בקשר.
עוד סיבה זה שהיא אמרה שהפער בינינו גדול מדי, בלי קשר ל-3 שנים.
היא אמרה שכל אחד נמצא במקום אחר ויש לי עוד כל כך הרבה לחוות ולעשות, ולא משנה זה שאמרתי שאין שום בעיה שנחווה הכל ביחד..

אני יודע שהיא אוהבת אותי,ישבנו אתמול ודיברנו ובמשך שעה היא לא הפסיקה לבכות ולבכות,אני גם בכיתי רק לא מולה.
אני מרגיש כל כך רע, אני כבר עובד עיצות...
יצא והיום הייתי אצל הקב"ן ובגלל הנ"ל ועוד כמה סיבות נתן לי 3 ימי ג..

יש לי עוד הרבה לכתוב, כמו השיחות שהיו לנו שאני "חונק" ודורש הרבה צומי, אבל אני באמת מנסה ומצליח לעבוד על עצמי אבל פשוט היא תמיד חיפשה סיבה אחרת.
היא חושבת שמה שיקל עלייה את התקופה הזאת זה אם היא תוציא מהראש את ההתלבטות לגבינו כי בזמן האחרון עלו לה הרבה מחשבות שניות...
אני יודע שטוב לה איתי, כייף לנו ביחד, ומעולם היא לא קיבלה את ההרגשה שאני קטן ממנה.

אני מצטער אם הפוסט שלי לא מחובר לעצמו יותר מדי, אני לא ממש מצליח להתרכז אני פורק על אוטומט כל מה שיש בי..

אתמול מה שהחלטנו זה שאני נותן לה זמן לבד, שהיא תעבור את המבחנים כי היא לא רוצה להפיל עליי את המצבי רוח שלה..
ועכשיו אני פה מול המחשב, נקרע,מרוסק, מת...
אני מת להתקשר אליה, כל צלצול של הטלפון, כל הודעה אני מתפלל שזו היא..
אני באמת אוהב אותה, למרות הזמן הקצר שהיה לנו ביחד, זה היה משהו מיוחד, ואני כל כך יודע שזה הדדי והיא פשוט מפחדת כנראה מהגיל שלי..
אז חברי היקרים, מה לעשות?
אני יודע שאני חייב לתת לה זמן לבד, להיסגר על עצמה,להבשיל.
אבל בתוכי אני רק רוצה שהיא תתקשר אליי ותגיד לי שהיא רוצה שנחזור..

תודה לכולם על העזרה, באמת.

נראה שאתה מבין בדיוק את מהות הקשר ואת היחסים ביניכם.

התשובה ל"מה אני צריך לעשות" היא לא ברורה, זה לא שחור ולבן...
אני מאמינה שאם אתה אוהב את הבחורה שביקשה קצת זמן לעצמה, ולא משנה כמה היא בכתה תוך כדי זה- מן הראוי שתתן לה את הזמן שהיא צריכה...
אני לא אומרת שתשב ותחכה לה לנצח, אבל תן לה קצת מרחב- לפי מה שאתה מספר יש לה את המבחנים על הראש והסב החולה... לפעמים בנאדם חווה יותר מידי דברים באותו זמן, והוא צריך להתנתק ממשהו, במקרה הזה זה היית אתה- כי ממשפחה וממבחנים אי אפשר להתנתק כ"כ בקלות.

על השאלה "מה לעשות" ענית לעצמך לבד.
יכולת לכתוב שאתה צריך לרדוף אחריה ולא להניח לה עד שתבין שאתם אוהבים וצריכים להיות ביחד, אבל כתבת שאתה צריך לתת לה את הזמן שלה ובעיניי זאת התשובה שלך.

ברור שישנה הציפייה וההמתנה לשיחת הטלפון, אחרת זאת לה היתה אהבה.
אם אתה מאמין שהיא אוהבת אותך, היא תתקשר- במוקדם או במאוחר.
מה שחשוב זה שתדע לתת לה את הזמן לעשות זאת בעצמה, על אף שלדעתי במידה והיא לא יוצרת קשר בכלל, אתה צריך לדבר איתה כדי לסגור את הנושא על מנת שתוכל להמשיך הלאה- איתה או בלעדיה.

שוב, אני מצטערת לשמוע שאתה סובל ומאחלת לך להרגיש יותר טוב.
ואם אתה צריך לפרוק, אני תמיד בפרטי.
שיהיה יום טוב

אני לא רוצה להגיד לך משהו שאתה אולי לא רוצה לקרוא אבל אני אישית מסיפורים דומים שקרו לי לא מאמין בהפסקה- לדעתי ברגע שאחד הצדדים רוצה הפסקה זה אומר שיש משהו בקשר שמפריע או לא תקין וברגע שלוקחים את ההפסקה פשוט פותחים דלת יותר קלה ונוחה לפרידה הסופית.

אני לא רוצה לגרום לך צער או משהו כזה אח שלי, אני פשוט חושב שאתה צריך לקחת את עצמך בידיים כי לשבת ולחכות לטלפון כל היום בבית/ או לשבת אצל הקב"ן לא יפתרו את הבעיות שלך ולא יגרמו לך לאושר. על אחת כמה וכמה ללכת ולבכות לחברה שלך לשעבר או להראות לה כמה אתה שבור כי אחרי הכל זה רק יראה לה כמה צומי אתה צריך וכמה.. needy אתה..

ארבע חודשים זו אולי תקופה מספקת כדי להתאהב אבל היא גם מספיק קצרה כדי להתחיל להתגבר... אני יודע שעכשיו אתה קורא את זה ואומר לעצמך שאתה לא רוצה להתגבר אלא רוצה אותה ואני מבין את זה (ואני מבין שאתה אולי חושב שאני חסר התחשבות אבל זה ממש לא ככה) אבל לדעתי אתה צריך לצאת קצת מהבית ולבלות עם חברים.. לנסות לחשוב על זה כמה שפחות. אם היא תתקשר ותגיד שהיא מתחרטת על כל הסיפור הדפוק שקרה ביניכם ורוצה לחזור אז מי יתן ותהיו מאושרים לנצח, אבל אתה תמיד צריך להיות מוכן לזה שהיא לא תתקשר, או שהיא תתקשר ותגיד שהפרידה סופית. צא קצת מהבית בנאדם, תחיה את החיים ותזכור תמיד שיש לך חברים ואנשים שאוהבים אותך ותמיד יהיו שם לצדך. לא לאבד תקווה זה מה שחשוב.

בהצלחה, ותעדכן אותנו,
איציק

דבר שני, חשבתי שיהיה מיותר להמשיך לכתוב באנונימיות כך שאכתוב בעצמי.

קודם כל תודה לשני המגיבים, מעריך אתכם.
נפגשנו אתמול אחרי שהבנתי מצד שלישי שהפרידה סופית מבחינתה...
היא שוב בכתה שדיברנו והיה קשה לי לראות אותה ככה..נסיתי לבקש ממנה שננסה שוב, ניקח דברים לאט ונראה איך הולך..
היא נשארה בדעתה ואמרה שהיא רוצה להיות עכשיו לבד.
אחרי פחות או יותר שעה של דיבורים הלכתי הביתה..כמובן שהיה לי קשה,מאוד.
אני עדיין אוהב אותה, ואני יודע שגם היא אותי, היה לה נורא חשוב שאני אהיה בסדר והיא באמת דואגת לי (לא שזה עוזר לי עכשיו...).

אני מתגעגע אליה כל כך,אני באמת אוהב אותה, היא חסרה לי, אני חושב עלייה כל הזמן.

אני יודע שאני לא יכול להכריח אותה להיות איתי,אני יודע שאני חייב לכבד אותה.
אבל אצלי הלב והמוח עובדים בניגוד..קשה לי, כל כך, אני רוצה אותה חזרה ואני מרגיש חסר אונים במצב הנוכחי...שאני רוצה כל כך מישהי ולא רוצים אותי חזרה.
ועם כל הכבוד זה לא שאני איזה גיבן מנוטרדאם, אני יכול בקלות למצוא מישהי אחרת, אבל כמו שאתם בטח הבנתם, אני לא רוצה מישהי אחרת, אני רוצה אותה..

חברים, תודה, אשמח לעצה.

שוב, מצטערת לשמוע שכך הכל נגמר.

תשמע, המוח והלב לעיתים מאוד רחוקות מסתדרים ביניהם. אז עכשיו, אחרי שהבנת שזה נגמר, מתחיל התהליך הקשה באמת שהוא לקבל את זה.

ושוב, ענית לעצמך- אתה לא יכול להכריח אותה להיות איתך, וזה מאוד נחמד שאכפת לה איך קיבלת את הבשורה ואיך תתמודד הלאה. עכשיו תפקידך הוא להמשיך, להשאיר את הפחות טוב מאחור ואת הטוב בזיכרונות קדימה.
אני יכולה להבין איך אתה מרגיש, אוהב אבל לא נאהב. ממש מצב לא נעים.
והאמת היא, אין פתרון. אין תרופת פלא שתגרום לך להרגיש שמח שוב. זה יבוא לאט לאט ובהבזקים וכמובן- כמו שכולם אומרים, עם הזמן...

ברור לי שבהתחלה כל מה שרוצים זה לשבת מתחת לשמיכה ולבכות כי יש משהו מנחם בזה, ותמיד תזכור שהבכי הוא בריא לגוף– הוא מנקה ומוריד את הלחץ (בגלל זה מרגישים טוב יותר אחריי) J.
אבל... (וזה אבל גדול!) מחקרים מוכיחים שהצחוק בריא לנפש ולבריאות הגוף, ועל כן-
העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך היא לנסות לצחוק, מכל דבר אפשרי...
צא עם חברים, צפה בסרטי קומדיה, תראה מערכונים (יש לי הרבה מומלצים, אם אתה מעוניין J)- עשה כל שביכולתך לצחוק ולשמוח, זה יקל על ההרגשה הלא נעימה.


אני שוב אזמין אותך לכתוב לי בפרטי, אם אתה מעוניין
ואאחל שיהיו ימים קלים יותר.

המשך יום טוב.

כמו שאמו מעליי תעשה הכל כדי לצחוק כדי להעביר את ההרגשה הכבדה שיש לך ומקווה שהיא תעבור בקרוב... ואם אתה רוצה אתה יכול לכתוב לי בפרטי בכיף...
ותזכור שההרגשה הזואת עוברת אז תתעודד ושום דבר לא סופי בעולם הזה שום דבר לא בטוח ומוחלט...
מבין אותך ולמרות שקשה תן חיוך

בדרך כלל יש 2 דברים שמרפאים לב שבור
1. למצוא אהבה חדשה כך שהלב מתמלא באנרגיה חדשה ואז הכאב כואב פחות
2. להעסיק את עצמך בכל דבר (רצוי לא טלויזיה כי אז סתם המוח עובד על נוטרל) משהו שידרוש ריכוז ופעולה כך שתהיה עסוק בלחשוב על דברים אחרי ולא עליה
וכמובן גם לבלותכך שגם תעסיק את עצמך וגם תוך כדי לך תדע אולי תכיר מישהי חדשה
בהצלחה

שלכם,
The CHARM one

מנהל פורום "מה שבלב"