היי כולם.
קוראים לי רעות ואני בת 16..כיתה י'א עכשיו.

עברתי קצת על מה שהולך בפורום הזה..ונראלי שזה המקום בשבילי לשפוך קצת את הלב.
אשמח אם תקראו..

אני לא יודעת מה עובר עליי. כל מי שמכיר אותי יעיד עליי שאני בן אדם מאוד חברותי ופתוח..
ובשנה שנתיים האחרונות. זה פשוט לא זה..
היה לי חבר ונפרדנו אחרי 3 שבועות, החברות שלי מהחטיבה הן עדיין חברות אבל זה כבר לא אותו דבר.
אני מרגישה שכבר אין לי שום דבר במשותף איתן, כאילו שהן לא באותו ראש איתי מה שגורם לשיחות שלי איתן, ולחברות בכלל להיות שטחית.

אני מרגישה כאילו אני דוחה מעצמי אנשים. חברות שלי מצאו להן עוד חברות אחרות עם העלייה לתיכון, שאני לא ממש התחברתי אליהן, ואני מוצאת את עצמי הרבה פעמים בפינה.
את רוב שעות היום שלי אני מבלה בבית. יש לי תחושה שגם אמא שלי כבר שמה לב שמשהו עובר עליי והיא שואלת שאלות מציקות כאלה כמו "למה את לא יוצאת?" או "מה עם להזמין חברות?" וזה רק מציף אצלי את כל מה שעובר עליי..

אף אחד לא יודע מה באמת אני מרגישה, כי לצערי אני לא בן אדם שנוהג לספר על הרגשות שלו לאחרים.
ואני מרגישה ל-ב-ד. כי גם כשאני עם החברות שלי אני לא באמת שם, ואני תמיד הייתי בראש..תמיד זאת שכולם התעניינו בה.
ואותו דבר בדיוק עם בנים כשמישהו "נדלק" עליי, אני איכשהו אחרי שבוע שבועיים של שיחות, ושל דחייה של מפגשים (מצידי) פשוט גורמת לו לרדת מזה \=

כל מה שנשאר זה לבכות?
מה אפשר לעשות, ואיך אפשר לחזור להיות חברותית כמו פעם?
זה דבר שקל להגיד...פשוט תזמיני את חברות שלך, תתחילי לצאת איתן שוב, (הבעיה היא שכבר הצלחתי דיי להרחיק אותן).

אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
סליחה על המגילה..
כל עצה תתקבל בברכה.

לפי איך שאת מתארת את המצב יכול להיות שאולי פשוט התבגרת
ומפה מתחילים להיות לך תחומי עניין שונים
זה לא אומר שאת פחות חברותית.
איך הסדר יום שלך מבחינת לימודים?
את רשומה גם לחוגים? אם לא וזמנך מאפשר לך, אז אולי תירשמי לחוג שאת אוהבת
ותכירי אנשים עם אותו תחום עניין שלך מה שיקל עלייך להתחבר.
לגבי החבר של ה3 שבועות-האם זה היה החבר הראשון?
אם כן, יכול להיות שהסיטואציה הלחיצה אותך ואת פשוט עדיין לא מוכנה לזוגיות
סבלנות, גם זה יגיע
את בסך הכל בת 16
שום דבר לא אבוד
אני מציע שתעשי דברים בהדרגה
תציעי לבנות מהתיכון שלך ללמוד יחד ותוך כדי אתן תתחברו
ובנוסף תשמרי על קשר עם החברות מהחטיבה
אולי הקשר לא יהיה כמו פעם אבל תזכרי שגם הן בשלב ההתבגרות
כך שיכול להיות שעוד מספר חודשים שוב תמצאו שפה משותפת

אין לך מושג כמה הזכרת לי את עצמי.
במקרה, אני עברתי ללמוד בבית ספר אחר והרגשתי שהחברות הישנות כבר לא מבינות אותי ושישנם תחומי עניין שונים- וכל אחד פנה לדרכו.

אני מאוד מסכימה עם רומק, זה סימן שאת מתבגרת ואת רואה דברים בצורה שונה- אין מה להיבהל, זה חלק מהחיים...
אין טעם שאחזור על דבריו, רק אומר שנסי למצוא לעצמך דבר כלשהו שאת אוהבת לעשות ואולי משם יפתחו דברים. את עדיין חברותית, את עדיין מי שהיית רק טיפה יותר בוגרת- פשוט עוד לא מצאת את האנשים להיפתח אליהם- אל דאגה, זה עוד יגיע!

שיהיה בהצלחה,
עדכני אותנו בשלומך-
ואם את צריכה לפרוק- אני תמיד בפרטי

יום כיפי

רומק
האמת שחוג זה רעיון ממש טוב שלא חשבתי עליו,
אבל בגלל שזאת כיתה י'א ועוד חודש, חודשיים כבר נכנסים לבגרויות אז לא נראה לי שזה ריאלי מבחינתי.
בקשר לחבר, הוא לא היה הראשון..פשוט גדלנו ביחד הוא גר 2 דקות ממני.
וזה היה נורא מוזר לכולם מסביבנו, ואף אחד לא האמין שזה יחזיק, מה שהפריע לנו עוד יותר עד שזה פשוט נגמר. (האמת שגם אני לא כ"כ הייתי בסדר איתו, מתוך שלושת השבועות שלנו ביחד נפגשנו פעמיים או שלוש, רק אחת מהן הייתה לבד) - שוב הקטע של להרחיק ממני אנשים .

דנדוני
מזל שיש אותך, כ"כ חיפשתי מישהו שיבין אותי
האמת שביום ביום שלי אני ממשיכה להיות ילדה מאוד מאוד אופטימית, ולא גורמת לאנשים להרגיש בחסרון שאני מרגישה מבפנים מעט - ומי יודע אולי דווקא זה מה שיעזור לי להמשיך הלאה.

תודה לשניכם על התגובות
עזרתם לי מאוד.

את מודעת לבעיה ולמה שאת משדרת אך אין לך את הכלים להתמודד או לפתור אותה.את במצב טוב,חשוב להיות מודע לעצמך ולנסות למצוא פתרונות יצירתיים.

האם עשית עם עצמך בתקופה האחרונה חשבון נפש?,האם בדקת למה את סולדת מאותם אנשים?,האם את חושבת שעקב שינוי מסויים שעברת ואת עוברת אופייך אינו תואם את ציפיות החברה?.

דאגת ההורים היא סיבה מאוד טובה ליצירת לחץ אצל הילד עד כדי חרדה ורצון לברוח מהמציאות ולהפליג למקומות רחוקים בדמיון.נסי לשוחח עם הורייך ולהסביר להם את המצב,אני בטוח שבראיית העולם הבוגרת שלהם יוכלו לחדש לך ואולי להכווין אותך לנהוג אחרת.

חשבת למצוא לך אדם שבו תוכלי לשים את מבטחך ולספר לו את כל אשר על ליבך?,אני מאוד מעודד את עניין השיחה האישית עם בן שיח שמקשיב ומייעץ ולפעמים גורם להארה.

מציע לך לנקות את הראש בסוף כל ערב עם פעילות גופנית שגורמת לשחרור אנדומורפינים ולתחושת אושר אצל המתאמן.

שיהיה בהצלחה!.

"בגבורה ובענוווה"